ראשי » מקומי » שפלה » רחובות ונס ציונה

זוג פנסיונרים הקימו מפעל גלידות ביתי ונהנים מכל רגע

מה מקבלים כשלוקחים שני פנסיונרים תאבי חיים, מערבבים עם תשוקה למתוק ובוזקים טוב טעם? שלחנו את רגב גולדמן לבדוק את מפעל הגלידות הביתי של הזוג קרסנובסקי מראשון לציון, והוא חזר מאושר כמו ילד

העורך התקשר, והפעם הוא היה נחמד, זה לא קורה לו יותר מדי. "תגיד", הוא שאל במתק שפתיים במצב צבירה של סוכרזית, "מתי אתה מגיע למערכת?".
"ביום ראשון", עניתי.
"יופי", הוא התמוגג, "תביא גלידה".

זמן קצר לפני כן עמדתי לי בביתם/מפעלם של בני הזוג קרסנובסקי שברחוב לבונטין בראשון לציון וטעמתי כמה שיותר סוגי גלידות שמידותיי המצומצמות מאפשרות.

חובה מקצועית. התענגתי מהפיסטוק, צווחתי בחדווה מהחמצמצות של אשכוליות הקמפרי, תיניתי אהבים עם השוקולד המריר וגרמתי לבלוטות הטעם שלי לפצוח בצ'רדש הונגרי כשהפגשתי אותן עם הווניל הנימוח.

סיפורנו מתחיל כשבני זוג פנסיונרים, שלומי (67) ורבקה (65), שהישיבה בבית לא תאמה את רוח נפשם, החליטו יום אחד לקום ולעשות מעשה. אבל בואו נחזור 45 שנה אחורה.

יום בהיר אחד שלומי קרסנובסקי שנולד וגדל בראשון לציון, פגש בעלמת חן העונה לשם רבקה, שנולדה בתל אביב וגדלה בחולון. אהבתם של השניים לבלבה והם גמרו אומר להתחתן. אבל אז נאצר סגר את מיצרי טיראן ולאחר תקופת המתנה פרצה מלחמת ששת הימים. שלומי שב משדה הקרב שלם ובריא, והשניים מיהרו להתחתן.

רבקה החלה לעבוד כמחנכת ומורה לחשבון בבתי הספר "חביב" ו"רמז" בעיר ועם הזמן נולדו ארבעת ילדיהם. כארבע שנים לאחר מכן החליטו השניים לפתוח מפעל ריהוט בראשון לציון. המפעל שגשג וסיפק את

מבוקשם של לקוחות מוסדיים רבים, ביניהם מלון הרודס באילת, מע"צ ואפילו עיריית ראשון לציון. "כל מה שאתה רואה שם בפנים, זה אנחנו", מודה רבקה בחיוך.

מפעל חייהם, תרתי משמע, נסגר בשנת 2007 כאשר שלומי לקה בלבו. "הרופאים לא נתנו לו סיכוי גבוה לשרוד ולבטח לא לנהל שום דבר", משחזרת רבקה בהתרגשות. "כמו תמיד שלומי הבריא, החזק קם ועשה את הבלתי יאומן". שלומי, אגב, התגלה במהלך הראיון כברנש עמיד במיוחד לאחר שהתברר כי כטייס חובב הוא שרד התרסקות מטוס.

למרות הקאמבק מארץ הדמדומים, החליטו בני הזוג כי עשו מספיק לביתם וכי זה הזמן לצאת לפנסיה. "חשבנו שננוח מעט לאחר הפרישה מהעסק", אומרת רבקה, "אבל החיים לקחו אותנו למחוזות אחרים".

"הרבה מהחברים שלנו חשבו שנשב בבית או בבתי קפה עם היציאה לפנסיה", מסביר שלומי. "האמת, ניסיתי. נפגשתי כמה פעמים עם חברים בבתי קפה, אבל מהר מאוד מיציתי את העניין. אמרתי לעצמי שזה לא אני".

איך פתאום, בנקודת הזמן שדווקא מתאים מאוד השקט, עם הפסטורליות והגינה בחצר ביתכם, החלטתם לייצר גלידה?
שלומי: "מאז ומעולם אהבתי את תחום הבישול, תמיד רציתי לעסוק בזה, אבל בתקופה שלי, לפני 40 שנים, המושג 'שף' לא היה קיים, והיחס לטבח היה אחר מכפי שהוא היום. אני בנאדם שמאוד אוהב לאכול, תמיד התענגתי על אוכל. ראיתי לפני כשלוש שנים וחצי שאני לא מנצל את הזמן הפנוי שלי, ותמיד היה בי החשק הפנימי לבשל. יום אחד החלטתי שאני רוצה לעשות גלידה ביתית. וכך היה".

רבקה: "אני זוכרת שהוא הזמין את המכונה ואז חשב לשווק את המכונות בארץ וללמד כיצד לעשות גלידה, אבל זה לא היה זה. מהר מאוד הבנו שהמוצרים שאותם רצינו לייבא מסין לא באמת שווים את ההשקעה. הם התקלקלו מהר מדי. ירדנו מהרעיון, ואז, תוך כדי מהלך החיים, הגענו לתוצאה כפי שהיא היום".

מדי בוקר התעורר שלומי עם כמיהה לייצר גלידות. "הייתה לי מכונה ביתית של גלידות, אבל לא ידעתי כיצד להכין", הוא נזכר. "אמרתי לעצמי, אני אתקשר למפעלים באיטליה שיסבירו לי כיצד לעשות את הגלידות. אני הייתי הקניין של מפעל הרהיטים וצברתי עם השנים קשרים רבים בעולם. החלטתי שצריך להשתמש בהם".

ואז פשוט התחלת ללמוד כיצד לייצר גלידה?
"בוודאי. תוך חודש ימים התחלתי עם ההכנה בצורה הנכונה ביותר".

לאחר שיחות רבות שערך שלומי עם יצרני גלידה, החליטו בני הזוג לנסוע לתערוכת גלידות בעיר רימיני באיטליה. "טעמנו וראינו סוגים רבים של גלידות, וההתאהבות הייתה גדולה מרגע לרגע", מספרת רבקה.

עם חזרתם ארצה המשיך שלומי בהכנת הגלידות, ובסופי השבוע התקבצו חבריהם לטעום ולהביע את דעתם. "בהתחלה היו כאלה שאהבו יותר וכאלה שפחות. שמעתי את ההערות של כולם, וניסיתי ליישם את זה בכל פעם מחדש, עד שהגעתי לתוצר הסופי".

התפנית החלה כאשר אחת מחברותיה של רבקה ביקשה ממנה שתכין גלידות עבור אירוע אישי שלה, ואף ציינה כי היא תשלם עבור הטובין. "הבנתי", צוחקת רבקה, "שכנראה יש לנו פה תחילה של עסק".

זמן קצר לאחר מכן היא התבקשה להגיע לאירוע שהתקיים בנס ציונה. "ביקשו ממני להביא את הגלידות כדי למכור, ומבחינתי זה היה המבחן הגדול. הגעתי עם כ-20 קופסאות ולא ידעתי אפילו לתמחר את הגלידות. לא היה לנו שם מסחרי, אז רשמתי על הקופסאות 'גלידת שלומי'. כמה דקות אחרי שהגעתי נחטפו כל הגלידות. זה ממש לא העניין של הכסף אלא העשייה עצמה, האושר והסיפוק".

זמן מה לאחר מכן הגה שלומי ממוחו הקודח את שם המותג: I scream. "ישבתי בבית ופתאום זה בא לי", הוא אומר. וכך אכן היה. כיום ניצבים במרתף ביתם רחב הידיים שני מקררים גדולים ושלוש מכונות גלידה, כאשר התוצרת מסופקת למסעדות, בתי קפה ולקהל לקוחות פרטיים מתרחב והולך.

רשימת הטעמים של הגלידות כמעט בלתי נגמרת, וכרגע עומדת על 39 טעמים. "יש לנו גלידת סלק, אבוקדו, בישקוטו, במבה אדומה והכל מחומרים טבעיים", מדגיש שלומי.

האם זה אומר שהגלידריות בראשון לציון צריכות לחשוש?
רבקה: "אנחנו לא נקים גלידרייה כי זה לא אנחנו, אבל בקרוב נעביר את הייצור למקום אחר בראשון לציון ואז נצא לקהל הרחב".

יצאתי משם עם כמה קופסאות, את הראשונה שבהן, בטעם בישקוטו, חיסלתי תוך כמה שעות. את השנייה סגן העורך כפול הסנטר מחק בפחות מרבע שעה.

בואו להמשיך לדבר על זה ב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...