לידור נהרגה בתאונה, אמה נלחמת בנהגים שיכורים
אחרי שבית המשפט העליון החמיר בעונשו של הנהג שגרם למות בתה, ליזי זאב מחיפה מספרת על המאבק הייחודי שלה בנהגים שיכורים
לפני כמה שבועות, בתום דיונים משפטיים ארוכים, החמיר בית המשפט העליון את עונשו של קלדרון, שהיה בן 19 בזמן התאונה, והטיל עליו עונש מאסר של חמש שנים וחצי.
את האם הכואבת הפסיקה הזאת לא מנחמת. "כל פעם זה חוזר אלי מחדש", אומרת זאב בראיון מיוחד ל"זמן חיפה". "רצינו להיות כבר אחרי, לא חיפשתי נקמה, לא משנה מה קיבל הנהג שהרג את הבת שלי, כבר לא יוכלו להשיב לי אותה". המאבק האמיתי שלה הוא מאבק עקרוני.
במסגרת עבודת המסטר שלה מקדמת זאב הצעת חוק שעל פיה בני משפחות של מי שנהרגו בתאונה בה היה מעורב נהג שיכור יהיו צד שלישי במשפט ויוכלו להביע את עמדתם בנוגע להליך המשפטי.
"אני רוצה שלמשפחות תהיה הזכות להביע דעה לגבי כל המהלכים בבית המשפט", אומרת זאב. "אני רוצה שאם בפרקליטות מחליטים להגיע להסדר טיעון עם הנהג ההורג, שלמשפחה תהיה זכות לומר את דברה, או להתנגד לכך. במאה ה-21 לקורבן ולמשפחתו יש זכות גם הם לומר את דברם, אי אפשר לבטל אותם".
התאונה בה נהרגה לידור זאב התרחשה בשעה חמש לפנות בוקר. החייל נוי קלדרון נהג ברכבו בדרך פיק"א בחיפה. לצידו של הנהג ישבה חברתו ואילו לידור הייתה ישובה במושב האחורי. כשקלדרון הגיע לצומת בו היה רמזור אדום הוא פנה לצעירה שישבה במושב הקדמי ושאל אותה "עוברים או לא עוברים?".
היא לא הספיקה לענות וקלדרון נסע במהירות וחצה את הצומת באדום. הוא איבד שליטה על הרכב, סטה שמאלה, עלה על אי תנועה והתנגש בעמוד. כתוצאה מההתנגשות, לידור הושלכה מהמכונית לעבר המדרכה וחומת האבנים. הפגיעה הייתה קטלנית.
לאחר התאונה תיארה האם ליזי בהתרגשות רבה את
"מיהרנו להתקשר למיון ברמב"ם, שם אחות שאלה אותי לשם בתי. כשהיא התמהמה לענות לי, אמרתי לבעלי שאנחנו טסים לבית החולים. איך שפתחנו את דלת הבית עמדו שם שוטרים והבנתי שאיבדנו את עולמנו".
לאחר התאונה גזר בית המשפט המחוזי עונש של ארבע שנות מאסר על הנהג. המדינה ערערה ולפני כמה שבועות, כאמור, הוחמר עונשו לחמש וחצי שנות מאסר.
הטרגדיה טרפה את מסלול החיים של המשפחה כולה. "הבת הגדולה הייתה באמצע הלימודים לתואר ראשון והפסיקה אותם כשהטרגדיה הכתבה בנו", מספרת זאב. "הבת השנייה למדה משפטים וגם היא הפסיקה. הבן הצעיר, שהיה אז בבית הספר היסודי, עבר תקופה מאוד קשה, כי הוא היה מאוד קרוב אליה. הוא היה ברגרסיה ורק היום, כשהוא התחיל השנה את חטיבת הביניים, הוא מתחיל לחזור לעצמו. חלק מהמורים שלו לימדו את לידור, אז הם מתייחסים אליו מאוד יפה ובהבנה.
"הם יודעים שעדיין קשה לו. בגדול, אנחנו מנסים לאסוף את השברים, זה לא פשוט. איני יכולה לשבת בשולחן לחגים ולראות את הכסא שלה ריק, זה לא פשוט. אני עדיין לא יושבת בערבי שישי ליד השולחן. לא מסוגלת. החיים לא יחזרו להיות אי פעם מה שהיו. אחרי ארבע שנים אני רואה סוג של חור שחור, שלא ניתן לסתום".
היום, ארבע שנים אחרי, גם הבנות הגדולות שבו לאקדמיה, והאם ליזי יצאה למלחמת חורמה נגד הנהגים השיכורים. "אני לקחתי את השכול למקום של עשיית צדק", היא מסבירה, "לכן הלכתי ללמוד משפטים.
"אני לא הייתי צריכה את זה לרקורד שלי, למרות שמה שאני עושה נוגע בתחום המשפט. עשיתי את זה כדי לדעת ולהבין את החוק במדינה ולהבין את הלמה, על מנת לחולל שינויים במערכת המשפט, ולו רק בקצה קוצו. אני רוצה להבטיח שלנפגעי עבירה יהיה קול להשמיע, לא רק בטיעונים לעונש. לא המדינה, היא זו שמגדלת את הילד, כואבת ומרגישה את האבדן שלו".
איך הרגשת בזמן הקראת גזר הדין של קלרדון?
"היה מאוד מוזר. ישבתי באולם בית המשפט, והשופט רובינשטיין הקריא את ההחלטה, וזה לא עשה לי כלום. זה לא משנה כמה היו נותנים לו, כי כלום לא יחזיר את לידור. מה שכן היה חשוב לי, שאני מייצגת נאמנה את לידור עם כל הקושי של לראות את הנהג בכל פעם מחדש בבית המשפט. זה כמו לסובב לי סכין בלב.
מה דעתך על הפסיקה במקרה של הבת שלך?
"מה שחשוב בפסיקה האחרונה, זה שבית המשפט יצא בסוג של הכרזה. זאת הפעם הראשונה שניתן עונש כה מחמיר על דבר כזה. היה חשוב לי שכאזרחית אני ארגיש מוגנת, משום שהמדינה מחויבת לשמור על אזרחיה. לצערי, המלחמה היא בתוכנו, בכבישים. המלחמה מספר אחת היא לא נגד האויבים, אלא בכבישים. שם אחד הורג את השני.
"זה הפך להיות סוג של טרנד טראגי - 400 משפחות מצטרפות לשכול מידי שנה. זה הזוי, אנחנו כמעט עוברים את הרף של 22 אלף הרוגים מאז קום המדינה. זה המון, וזה לא נפסק ולא נרגע. הנהגים האלו שעולים על הרכב עם אלכוהול וסמים בגופם הורגים ונוטלים חיי אדם ומשפחות שלמות.
זאב מרגישה שסוף-סוף נשמעו קולם וזעקתם של נפגעי העבירה. "יש לזה משמעות מאוד מהותית", היא אומרת. "משום שסוף סוף בית המשפט העליון, מצא לנכון לנקוט בענישה, שאולי תביא לכך שאלו שעולים לרכב, יחשבו כמה פעמים קודם אם לשתות ולנהוג אחרי שהם שתו.
"זה בכלל לא קטע של נקמה. עד לרגע זה כל ענישה שניתנה, לא יצרה גורם מרתיע. זה לא מספיק להציב מכמונות מהירות, כדי ללכוד את הפושעים שנוהגים במהירות מופרזת, ועוד יש להם את התעוזה לעלות ולנהוג עם סמים ואלכוהול בדמם".
עו"ד יוסף יעקבי, אשר ייצג את נוי קלדרון, אמר בעקבות החמרת העונש: "חבל שלקח לבית המשפט כל כך הרבה זמן להגיע לפסיקה. נוי כבר החל לראות את האור בקצה המנהרה, וכעת האור הלך והתרחק שוב". יחד עם זאת, ביקש עו"ד יעקבי לציין: "נוי העכשווי הוא נוי אחר. הוא השלים בגרויות בכלא ופועל ולומד להרצות בפני בני נוער, על הסכנות שבנהיגה תחת סמים ואלכוהול".
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם