איש חסיד היה: מהסמים באוסטרליה ללהקה החסידית
שגיא גבעול מאור עקיבא ברח עד לאוסטרליה, עישן סמים, ניצל ממוות, גילה את היהדות, חזר לארץ כחב"דניק והקים את להקת המטאל "חסידיקא" שהוציאה אלבום בכורה לאחרונה, ומשלבת מטאל, גראנג', ריפים ערביים ומילים מהמקורות. כיום הוא עובד כמאבטח בדואר, מתכנן אלבום שני, רוצה להביא אהבה ויהדות לעולם, ומפנטז על נגינה בבית המקדש
שם ההרכב מגיע מתוך קריצה ל"מטאליקה", אך גם לדת היהודית. סולן וגיטריסט ההרכב, שגיא גבעול, הוא בוגר המכללה, שחזר בתשובה בהיותו בן 27, ומאז הרוק שלו מתמקד באלטרנטיבי, ויונק את השראתו מהשורשים היהודים.
כיום הוא מתגורר באור עקיבא עם אשתו ובתו התינוקת, הדס חן, שנולדה לאחר ארבע שנות נישואים, ובתום סדרת טיפולי פוריות ארוכים ומתישים. "בשבילה אני חי", הוא מכריז. לפרנסתו הוא עובד כמאבטח בדואר, לשם הוא יוצא כל בוקר אחרי שהשכים כבר בשש לתפילה, "שהיא המדיטציה האמיתית והמושלמת". בשאר הזמן הוא מתמרן בין משפחתו להופעות ולאולפן הביתי הקטן שיש לו בסלון.
המוזיקה תמיד הייתה חלק ממנו, אבל אל הדת הוא הגיע בכלל בצד השני של העולם - באוסטרליה. "אני יליד 1977, שהייתה שנה מעניינת איך שלא תסתכל עליה", פותח גבעול, כשהוא ואשתו מארחים אותי בביתם. "זה דור שלישי לשואה, בלי קשר כמעט ליהדות, שלא ממש מתעניין במה שקורה מסביבו, ובעיקר חווה את הקפיצה הטכנולוגית הגדולה מכלום - לאינטרנט וסמארטפון. מעין ייצור כלאיים שכזה".
הבמאי מיקי בהגן, אף הוא חוזר בתשובה, שביים בעבר את הסדרה "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", החליט לתעד במהלך שלוש השנים האחרונות את סיפורו של הרוקר החב"דניק. גבעול מציג בפני על מסך המחשב שלו כמה קטעים מתוך 80 השעות שצולמו עד היום, ומדגיש כי דרוש להם עורך שיערוך את החומרים, ויגיע לתוצאה חזקה ומרתקת כמו אוליבר סטון ב"רוצחים מלידה". לא פחות.
בתמונות שרצות על המסך, אני רואה אותו מדבר כשעדיין היה ילד, וכבר אז הוא היה דעתן. ורגע לאחר מכן רואה אותו בן 15.5, מנגן על במת ה"רוקסן" המיתולוגי עם אחת מלהקותיו - "קטרזיס". "כשאתה לוקח מישהו כמוני, שבגיל 6-7 שר מייקל ג'קסון ו'דוראן דוראן' מול המראה, ועכשיו יש לו זקן וכיפה - אתה בעצם בא להראות את הצעקה של דור שלם, ואיך כל גל התשובה הזה קרה.
"אנחנו אמנם בעלי הבית של המציאות, אבל לא כאן כדי להרוס, אלא כדי להשתמש באנרגיות שלנו למטרות חיוביות. זה גם הרעיון של 'חסידיקא' - לקחת את האנרגיות של המטאל, שהם חתיכת כור גרעיני, ולעשות איתו משהו חיובי".
את שירותו הצבאי העביר גבעול בכלא מגידו, כחלק מכוח אבטחה מול אסירים ערבים. לאחר השחרור הגיעה תקופת השפל שלו. "פשוט הגעתי להחלטה, שאני לא רוצה לחזור לארץ יותר", הוא אומר.
"אפשר לומר שבשירות הצבאי שלי די נגמרתי מבחינה נפשית, זה הכניס אותי להלם מוחלט. טסתי לספרד לעבוד שם כמה חודשים, ומשם המשכתי לג'וינטים של אמסטרדם ולפטריות של פריז. ביוני 1999 הגעתי לאוסטרליה, שאז לא היה אתר מבוקש כמו היום. הכל כדי לחפש שקט - וגם מכיוון שניק קייב, אחד הזמרים הנערצים עליי, מגיע משם. שרתי באנגלית, חייתי שם ברחובות והייתה לי להקה שהייתי הגיטריסט והפרונט מן שלה, למרות ארבעת הגויים האוסטרלים שהיו איתי.
"תאר לך שבסוף יוצא שישראלי הוא זה שכותב שירים באנגלית, עבור להקה שרובה אוסטרלים בעלי אנגלית הרבה יותר טובה, והוא גם נהפך למנהיג שלהם". בלהקה ההיא הכיר את המתופף ג'ייסון אג'וס, היום יוסף, בו הוא רואה עד היום גאון מוזיקלי. יחד איתו הקים את להקת Demona מלשון "שד" - עם קשר ברורה לעיר הדרומית הישראלית.
אחרי חמש שנות פעילות, כשהיה בן 27, יחד עם הצלע השלישית בחבורה - פרדו, שהיה חצוצרן וגיטריסט - הם עברו לגור בבניין הדירות שהיה בבעלותו. שם גם פתחו שם אולפן. "באותה התקופה המטיילים הישראליים כבר גילו את אוסטרליה, ופתאום אחרי שישראל הייתה מאחוריי במשך שש שנים, מצאתי את עצמי חוזר לישראליות - ממנה ניסיתי לברוח".
עד כמה אוסטרליה הייתה בשבילך גן עדן?
"הגעתי למצב שבו הייתי כבר רווי תענוגות בשר מכל הכיוונים. במהלך שבע שנים עבדתי במשך יומיים בשבוע, פרט לחופש חג המולד, שהיה עמוס עבודה. היו לי בסטות כאלה שהייתי אחראי עליהן, וראיתי כל הזמן הופעות בכלל, ועשרות פעמים את 'מטאליקה' בפרט. הייתי יושב מאחורה בפנאן שלי, מעשן משהו ונהנה. תאמין לי, חיים דבש. אין דברים כאלה".
אז מה הייתה נקודת המפנה שהסיטה אותך מהחיים האלה?
"נוצרה סיטואציה, שהתקשר אליי איזה מהנדס בן 40 בשם יוסי, שרצה לבוא לחודש באוסטרליה. יומיים לפני כן ג'ייסון ופרדו עברו לגור איתי. באותו הזמן הכרתי שם מישהו בשם יניב לוי, ששכנע אותי להניח תפילין. שתבין, הוא היה חילוני גמור, מעצב גרפי שלא יודע להתפלל או הלכות כאלה ואחרות, שרק קרא את התורה באותה השנה באופן בלתי תלוי. ואנחנו שלושתנו עם ג'וינטים אומרים לו 'בסדר, בסדר'. בסופו של דבר הוא הביא לי תנ"ך בעברית ובאנגלית, אותו יש לי עד היום.
"אגב מסטולים, הבדיחה הידועה של חב"דניקים בנוגע להנחת תפילין, היא לשאול אנשים אם 'גילגלו' היום או 'עשו ראש'. בכל אופן, כל זה קורה שבועיים לפני כיפור. שנייה לפני שמגיע אותו יוסי, ומספר לכולם על 'ויפאסנה' (תענית דיבור, ח"ל). אנחנו סתם פותחים את התנ"ך הזה באמצע, ומגיעים להשגחה פרטית, שאסור לאכול ארנבות.
"כיוון שג'ייסון מגיע ממשפחה מאמינה במלטה, שלהם כמלטזים טובים יש מנהג בכל ראשון לאכול ארנבת, בגלל שהנאצים הפציצו את המדינה במלחמת העולם השנייה ולא היה להם מה לאכול חוץ מארנבות. הוא אדם כזה מוסרי ועדין, ואני - היהודי הראשון שהוא מכיר - ההיפך הגמור ממנו: פאנקיסט מטורף ושובב, שצוחק עליו שהוא מוסרי כל כך, אבל בכל זאת אוכל ארנבות. שתבין, רמת החילוניות שלי הייתה כזאת, שחשבתי אז שגם הגויים צריכים לאכול כשר".
ומה הייתה התגובה שלו?
"באופן טבעי הוא קצת נפגע, מכיוון שהוא לא הבין איך זה מגיע דווקא מאדם יהודי. אבל אז יניב שינה את הנושא, ואמר שבכיפור יש כאלה שנוהגים לשתוק כל היום. ג'ייסון זרק לי כפפה, והציע: 'אם אתה תסתום את הפה 24 שעות - אני אוכל מהיום רק כשר'. ידעתי שיעשה את זה, מכיוון שהוא אדם שעומד במילה שלו, ורק בשביל שיסבול - הלכתי על זה: קניתי טלית, החלטתי לצום וסיכמנו על חברים משותפים שהוא סמך עליהם, שאציין יחד איתם את כיפור, והם יגידו לו אם דיברתי או לא.
"נו, אז איך יהודים באוסטרליה מתכוונים לכיפור? קודם כל מורידים איזה באנג. אז נכנס הצום, והחברים שהייתי איתם ממשיכים לדבר - ולי אסור. בשעות הראשונות הרגשתי כאילו אני לא נושם. הייתי אחד כזה שיש לו דעה על כל דבר, ופתאום אסור לי להגיד כלום. לבית כנסת הגעתי כמו באבא כזה, בלי לדעתי שמותר לי להתפלל, מכיוון שכל דבר שבקדושה מותר בתענית הזאת. פונה אליי ילד בן 6, מראה לי איפה צריך לקרוא, ואני לא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלי.
"למחרת בבוקר, מחוץ לבית הכנסת, הבנתי בפעם הראשונה בחיי איך אני נשמע. החברים שלי דיברו על מישהו שכולנו מכירים, אתה יודע סתם איזה ריכול, וממש הפריע לי שהם עשו את זה, ועוד בכיפור. אם לי יש פה גדול פי מיליארד מהם, ומה שהם אמרו הציק לי, פתאום נפל לי האסימון איזה דברים איומים אני מוציא מהפה שלי במהלך כל יום. הייתה לי הארה של ממש. כמובן שגם עמדתי באתגר, ומיותר לציין שמאותו היום ג'ייסון התחיל לשלם כפול על בשר, ולאכול רק כשר. במקביל יניב היה עושה לנו קידושים בשישי בערב, ומזמין אותנו לארוחות אצלו בבית יחד עם אשתו".
ואתה, עד כמה התקרבת אז ליהדות?
"אמנם לא אכלתי עדיין כשר ולא שמרתי שבת, אבל נוצר מצב שהתחלתי ללמוד תורה ולשים תפילין. פה מילה, שם ברכה. יום אחד יניב אמר שהוא נוסע לעשות שבת במקום אחר - אז לא יהיה קידוש. מצאתי את עצמי מכין אוכל לשישי, ותוך כדי פרדו אומר לי 'זיגי, בוא נשב בערב באיזה פאב'. הצהריים באים, אני לבד בלי אף אחד מסביב - מתחיל להרהר על האם אני יכול לחוות את השבת, ולמה לא לנסות קצת להתנתק מהכל יום אחד. בערב התקשר פרדו לשאול מה קורה, והאם ניפגש בפאב. העייפות הכריעה אותי, ובפעם הראשונה אי פעם הלכתי לישון ביום שישי בערב. כיביתי את הסלולר, ושמתי אותי לא רחוק מאיפה שהראש שלי היה מונח.
"לא עוברת שעה, ופתאום פיצוץ בבית. אין אף מטייל כאמור, ורק אני שם. פותח את העיניים, ורואה את כל החדר מלא באש, כמו הר געש. היה חומר שחור כזה על הכל, שגרם לי לכוויה קלה ביד, וגם העלה באש את הבאסטות שהיו שם. בהתחלה לא הבנתי איפה אני נמצא, ואם כל זה אמיתי. חשבתי שאולי מישהו זרק עליי נפצים, או שפרדו החליט להשתעשע. בסופו של דבר התעשתי, וגיליתי ליד איפה שהנחתי את הראש חור שחור. ראיתי שהסוללה של הטלפון שלי הייתה מותכת. הרמתי את העיניים למעלה, ואמרתי: 'אוקיי, הבנתי את הקטע'. צירוף כל ההתרחשויות באותו הלילה הספיק לי. אנליטית לגמרי, החלטתי ללכת עד הסוף - ולהתעמק ביהדות על מנת לגלות את זה".
ולאן זה הוביל אותך?
"חקרתי את הדברים לעומק, וגיליתי שיש עוד מלבדי", הוא צוחק. החקירה הזאת הובילה לשמירת שבתות, ולשנה של התחזקות באופן כללי - יחד עם ג'ייסון, שהיום הוא יהודי הרבה יותר קדוש ממה שאתה יכול לתאר לעצמך. הוא גר במלבורן, ואני כבר מת שיבוא לפה וימצא שידוך. בכל מקרה, ההופעות בשבת הפסיקו. לקחתי החלטה, בדיוק כמו שמתרחש בסרט 'מטריקס', בין לקחת את הגלולה הכחולה או את הגלולה האדומה. ההבדל בין לחיות, לבין להיות בעל הבית על המציאות".
גבעול חזר לארץ, התחתן עם יסמין והצטרף לישיבה. בהמשך החליט להקים את "חסידיקא", יחד עם אחיו עידן. יחד הם חברו לדרור כהן ושני אוחיון שמופיעים איתם. הטקסטים של הלהקה מקורם מתהילים ועד לדברי הרבי מלובביץ', ומתמזגים אל תוך עולם המטאל.
"חסידיקא" משלבת באופן יוצא דופן בין גראנג׳, מטאל, אינדי, חסידות וקבלה, ומופיעה בעיקר במועדונים ובפסטיבלים שונים. הסינגל הראשון שלהם, "רחמנא", עובד מתוך לחן של הרבי מלובביץ' לניגון של הימים הנוראים - אליו התווספו כמה אלמנטים של גראנג', ואפילו ריפים ערביים.
"אפשר להגיד שהאהבה שלי במוזיקה נעה בין מייק פאטון (סולן להקת faith no more, ח"ל) לניק קייב - שאת שניהם ראיתי אי שם באוסטרליה, יום אחרי יום", מספר גבעול. "אני לוקח את ניגוני חב"ד, ומשתמש בטכניקות שמייק פאטון ושותפיו. כרגע האלבום הצפוי של 'חסידיקא' יהיה באווירה קאמרית, עם פיוז'ן רוק וג'אז, והרבה יותר מנגיעות אוריינטליות, כמו עוד, כינור וסיטאר, בהגשה רוקרית וצועקת".
ומה לגבי מוזיקה ישראלית?
"לאברהם טל יש אחלה טקסטים, ואני מתחבר מאוד למוזיקה שלו. גם עמיר בניון מדבר אליי מאוד".
איך בכלל קושרים בין שני עולמות שונים כל כך, בין הימים ובין הלילות על הבמה?
"יש לי שיר בשם 'שניים', שמראה איך במציאות היום-יומית שלי מצד אחד אני נראה עממי מינוס, שבמקרה הטוב שר במקלחת, ומצד שני אם אנשים היו יודעים מה עובר לי בראש מהבחינה רוחנית - קבלה וחסידות, ומנגד אמנות, כתיבה והלחנה - הם לא היו מאמינים. בתוכי אני יודע שאני לא מאבטח בדואר, עם כל הקונוטציה המשתמעת מכך, אבל יחד עם זה אתה חייב לעבוד כדי להביא פרנסה. זו הגדולה של יהודי, שמצד אחד מאמין ומתעמק, ומצד שני עובד. הרי כל הצדיקים הגדולים עבדו כסנדלרים, או אפילו מעבדי עורות למחייתם.
"הרעיון הוא להחיות את גאולת הנפש, ולשמח אנשים. זה מה שאני צריך לעשות. הקדוש ברוך הוא כבר יצר אותי עם התכונות האלה, והחוכמה היא להשלים את מה שאין לי. יש רעיון שמגיע מהחסידות שאומר, שמי שחזר בתשובה, אסור לו למחוק או לשכוח את החיים הקודמים שלו, וזה בניגוד למה שכולם חושבים. גם אני חשבתי ככה פעם".
אתה רואה עצמך כמיסיונר על הבמה?
"אומרים שאתה הופך למיסיונר, רק אם אתה רוצה להעביר מישהו על דתו. אני לא רואה עצמי ככזה - אני רואה עצמי כשליח של פקיחת עיניים לרוחניות, ולצד הפנימי של האדם, בעזרת המוזיקה".
ובכל זאת אתה עדיין בז'אנר המטאל, סגנון שהגרעין הקשה שלו בעל סטיגמה המתקשרת לכת השטן.
"נתחיל בזה שהרבנים והחבר'ה שלי המליצו לי להמשיך לעשות מוזיקה באותה הדרך, בצעקה. לא לשנות בה כלום. זה בגלל שהרבה חוזרים בתשובה הגיעו מהמקום של שחרור אגרסיות, ועכשיו חסרה להם ההרגשה הזאת. הדור שלי עבר את 'נירוונה' בשיאה, את הטכנו ואת ה'רוקסן'. אלפים מהם חזרו בתשובה, אבל לעומת זאת נשאר אצלם חלל חסר מבחינה מוזיקלית, כיוון שאין אף מטאליסט חוזר בתשובה.
"רוב מי שמתעסק אצלם במוזיקה, עושה את זה בנחמדות יחסית. אין לך איזה ברי סחרוף שם. מעבר לכך, הרבה פעמים שואלים אותי למה אני לא מסתיר או מוריד את הקעקועים שלי. העניין הוא שאם הקדוש ברוך הוא נתן לי אותם, עכשיו אני יכול להשתמש בהם כדי ליצור קשר עם אנשים, שהקעקועים האלה הם עבורם כרטיס כניסה לעולם שלהם. האנרגיות של המוזיקה, וכל מה שחוויתי באוסטרליה, כל זה הפך לקדושה ברגע שהחלטתי להשתמש בזה למטרות טובות. בזכות זה אני יכול ליצור דיאלוג עם פאנקיסט בן 17, או לשוחח עם שב"בניקיים בבני ברק".
נושא שמסרב לרדת מהכותרות, ובמיוחד כשמנהלים ראיון עם יוצר שחזותו לפחות חרדית, הוא נושא הדרת הנשים. כשהוא נשאל האם יש הדרת נשים בהופעות של "חסידיקא", הוא עונה ישר: "נתחיל בזה, שגם בתור חילוני אף פעם לא התעניינתי לשמוע זמרות או להקות נשים באופן כללי. אבל הדבר הזה לא קיים אצלי, מכיוון שההופעות של 'חסידיקא' הן תמיד בישיבה. זה היה יכול להפריע לי, רק אם הייתי גורם לריקוד מעורב - אבל מאחר ואני לא עושה מוזיקה רקידה, וגם ההופעות כאמור בישיבה, אז אין בעיה פה. בכל אופן, שכל אחד יעשה את חשבון הנפש שלו, ושאנשים ידעו לכבד האחד את השני".
עד כמה אתה חושב שכל עניין 'הדרת הנשים' יצא מפרופורציה?
"תשאל כל גבר או אישה, אם הם לא היו רוצים לשבת בחתונה או באירוע עם החברים שלהם, ולדבר על כדורגל ומצד שני על בגדים. הרי אם תיתן לגבר נשוי כמה שעות שקט מהאישה, כדי שיבלה עם החברים שלו, הוא יעוט על זה. ואותו הדבר לגבי נשים. אתה מבין את השקר של החילוניות? למה לעשות דווקא? לכל יצור צריך להיות מה שמתאים לו - יש אפילו ספר כזה: 'גברים ממאדים נשים מנגה'.
"בגלל שיש אנשי רוח טמאים וטיפשים, שהחליטו שגברים ונשים אותו הדבר - אנשים נדחפים לאידיאלים שישברו אותם. אם מישהו מנסה לעשות את התפקיד של השני, אף אחד לא יוצא מאושר מהעסק הזה. בגלל הפמיניסטיות נשים צריכות גם ללכת לעבודה, וגם להחזיק בית ולגדל ילדים. אישית אין לי שום בעיה עם נטייה או סטייה כזאת או אחרת - אבל מה שמציגים בתקשורת זו קיצוניות. זו בהחלט לא מראה של הרוב הדומם - שהוא צדיק, מדהים, אבל גם שפוט. כמו שאצל חילונים יש פסיכופטים, אנסים וחולי נפש, גם בחברה החרדית יש דברים מהסוג הזה - רק שאותם אנשים מתחבאים באצטלה של לובשי שחורים.
"מביאים לך בטלוויזיה או בעיתונות איזה יאיר לפיד או ניצן הורוביץ, שלא יודעים כלום על העניין הזה ובכל זאת מדברים עליו, ולכן גורמים לאנשים שנמצאים באמצע לצאת מאיזון. כל אייטם הופך לאישו, כדי למכור עיתונים. קיצוניים קיימים בשני הצדדים - וכך גם ההסתה. לצערי אנשים לוקחים את זה ברצינות, ולטעמי זה קורה מתוך שעמום, מכיוון שהתוכן הפנימי שלהם ריק. אנשים צריכים לקום בבוקר, ולחשוב איך הם עושים טוב לזולת".
מבחינתך מוזיקה היא דבר הרבה יותר גבוה מדת?
"מוזיקה טהורה היא האמונה, והיא הדת. זוהי דרך החיבור המושלמת, רק שצריך לעשות אותה עם כוונה נכונה ועם הכלים הנכונים. זוהי דרך הביטוי המושלמת לגעגוע של נשמה, אל המקור הרוחני שלה".
זה מזכיר לי את מה שאומרים חברי להקת "אורפנד לנד", שעושים מטאל עם טקסטים מהמקורות של שלוש הדתות המונותיאיסטיות.
"קובי פרחי הוא איש יקר, שגם קשור ל-BPM, והאמת היא שמה שהם עושים ממש קרוב לדברים שאני פונה אליהם עכשיו. אפשר להגיד ש'חסידיקא' היא 'הברירה הטבעית' פוגשת את 'אורפנד לנד', רק שבניגוד אליהם הטקסטים שלי מגיעים מהיהדות, ואני כותב על חוויות שעברתי".
איך אתה כותב את המוזיקה שלך?
"זו חוויה רוחנית הנוצרת משום מקום, ואני מצליח לתפוס אותה ברגע אחד של עצירה והתבוננות, בעזרת הידע שלי".
מה פתאום ידע, לא היית מבריזן בבית ספר כמו כל המטאליסטים?
"ברור שכן, אבל גררו אותי לשם בכוח. בסוף רק דברים שאהבתי - עשיתי בהם חמש יחידות. אגב, באותו הזמן לא היית צריך לעבור בגרות במתמטיקה כדי לקבל תעודה, אז יצא לי טוב".
ובכל זאת את האלבום הבא תעשה כבר באנגלית, למה?
"בגלל שניגנתי ושרתי באנגלית, זה יותר זורם וטבעי לי, ודאי גם בגלל שיש בה פחות עיצורים. המטרה הגדולה שלי היא לפנות לכל העולם, עם מסר חיובי של אחדות עולמית והתחברות, מה גם שלרצון להתפרנס מהמוזיקה שלך זו לא בושה. כרגע בכל אופן מסתמן, שהפרויקט הבא שלי יהיה אלבום כפול עם שירים באנגלית ובעברית - עם אותן המנגינות, אבל כמובן למילים שונות".
מה צופן עבורך העתיד? האם תתעמק בלימוד הדת או תמשיך להתעמק במוזיקה?
"בגדול, אני רואה עצמי מנגן בבית המקדש עם הלווים", הוא צוחק. "עד אז אני רוצה לשמח ולרומם את הנשמות היהודיות בעולם, כדי לתת מענה לנשמה של כל מי שהמוזיקה הזאת יכולה לעורר בו קצת שמחה, געגוע ורגשות פנימיים.
"כולי תקווה להפוך למיליונר, כמו שכל יהודי צריך להיות - עשיר בגשמי וברוחני. הרי בן מלך הוא מלך. באיזה מקום אני עושה את מה שאני עושה, בעיקר כדי לעורר באופן כללי את כל עם ישראל, אבל בעיקר לעשות את זה לציבור החרדי, שנמצא בתוך קיפאון רוחני. אצלנו אומרים בקיצור: חב"ד על הזמן".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום חיפה והקריות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם