שלי"ט העיר: לא תאמינו כמה הרב אלישיב השפיע על חייכם
בשעה שהרב יוסף שלום אלישיב נאבק על חייו בבית החולים שערי צדק, יצא משה הלר למסע בעקבות האיש שכמעט 102 שנה ספון בקיטון קטן במאה שערים, אבל השפעתו על החילונים בירושלים עצומה. הכתבה תפורסם מחר (ו') בזמן ירושלים
אגב, במקביל לאשפוזו של הרב נפוצו בימים האחרונים שמועות במגזר החרדי על כך שהוא אושפז בבית החולים שערי צדק ולא בבית החולים הדסה בעקבות פרשת האם המרעיבה. לאחר אותה פרשה האשימו פלגים במגזר החרדי את בית החולים הדסה בהתנכלות למגזר, אך נראה כי הסיבה לאשפוז בבית החולים שערי צדק שונה:
בפעם הקודמת שהרב אלישיב אושפז דרש רופאו האישי ד"ר דניאל קליר, שהגיע במיוחד מארצות הברית כדי לנתח את הרב, שהניתוח יתקיים בבית החולים הדסה עין כרם. בעת ששהה בבית החולים ראה הרב אלישיב חילולי שבת במקום, ומיד בצאת השבת אמר למקורביו שברצונו לעזוב את בית החולים ולא להתאשפז בו. מאז מתאשפז הרב אלישיב רק בבית החולים שערי צדק, שהשבת נשמרת בו.
החלטה זו שקיבל הרב מאפיינת את התנהלותו, ואת הדרך המיוחדת שהביאה אותה להפוך לפוסק הדור ולבעל הכרעה שנותן את המילה האחרונה בתחומים רבים, ולהגדרת מקורביו "אינו מכריז על ההנהגה וההלכה הראויים, אלא גם מייצר אותם".
כמנהיג מרכזי בציבור החרדי, הרב אלישיב נזהר לא פעם בהתבטאויותיו ויש נושאים שהוא לא התבטא לגביהם מפורשות. להערכת העסקן החרדי משה אייזיק בלוי, "הזהירות שלו באה בגלל ההיכרות שלו גם עם המגזר הכללי, כאשר היה דיין בבית הדין הרבני".
כשהתפוצצו פרשות הדרת הנשים וקווי המהדרין, שהדיהן הורגשו בעיקר בירושלים, דעתו של הרב לא הייתה ברורה, והדבר גרם לוויכוח מתוקשר בין חיים כהן, נהגו של הרב, ובין דובר בית הרב שלמה קוק. "זמן ירושלים" פרסם לפני כחודשיים את דבריו של משה פריד, שחיבר ספר הלכות ששמע מהרב אלישיב. פריד מעיד שם ששאל
לדברי מקורביו, הרב מצטרף לפעמים בתמיכה אקטיבית למאבקים מסוימים, ולפעמים נוהג בדרך של הסכמה שבשתיקה. "הוא לא מתלהם או כופה את דעתו, הוא פשוט יודע שבמגזר החרדי מחכים עשרות אלפי איש למוצא פיו", אומר מקורבו דב הלברטל ומוסיף, "בפעמים ש'העדה החרדית' הוציאה מכתב לצאת ולהפגין, כשהרב לא חתם יצאו כמה מאות, וכשהוא חתם המילה שלו הוציאה מאה אלף".
שמו של הרב עלה גם בקשר לפרשת פתיחת חניון קרתא בשבת. בתחילה פורסם בעיתון "יתד נאמן" בשמו של הרב כי "מדובר במלחמה על קיום השבת בכל ירושלים", ומקורבו חיים כהן אף הזהיר כי "הסיפור העירוני הזה עוד עלול להוביל למשבר קואליציוני בממשלה", בדומה לפרשת העברת המשחן בשבת שבגללו פרשו החרדים מהממשלה.
בצומת בר אילן התקיימה אז קבלת שבת המונית כמפגן כוח נגד ההחלטה לפתוח את החניון. אך לאחר זמן מה העניינים נרגעו, וכיום מפגינים בהוראת רבני "העדה החרדית" מדי שבוע רק כמה עשרות מבני הקהילה הקיצונית. ב"יתד נאמן", עיתון שנמצא תחת השפעתו של אלישיב, ההתנגדות לפתיחת החניון לא מוזכרת כיום כלל.
בנושא מלחמות השבת מספר גליס כי שיטתו של הרב אלישיב זהה לשיטתו של המנהיג הליטאי הקודם הרב שך, שהתנגד להפגנות השבת בפתח תקווה בטענה כי הן גורמות לחילול שבת נוסף בגלל כוחות המשטרה שבאים למקום.
"הקו שלו הוא שאם יש סיכוי לחילול שבת, או אין סיכוי", אומר גליס. גליס טוען כי מפגן הכוח וההפגנות הראשונות נגד פתיחת חניון קרתא בשבת ולמען סגירת רחובות בעיר נערכו כדי לבדוק האם יוכלו להביא תוצאות. "אם הרב אלישיב היה רואה שאין תוצאות, הוא היה אומר - מה ייצא מזה שתפגינו כל שבת, ויגיעו כוחות משטרה שגם הם מחללים שבת? להפגנות אין שום תוצאה", הוא מסביר.
בלוי מספר גם כי בתחילת שנות השמונים, כאשר העירייה החלה לתכנן את בנייתו של מרכז ספורט ענק בצפון ירושלים, במקום ששוכנת בו כיום שכונת רמת שלמה, "הרב אלישיב שלח למנחם בגין בקשה אישית שילחץ על טדי קולק לא לבנות את האצטדיון מול החרדים בסנהדריה". הדבר הביא לבסוף להעתקתו של אצטדיון הכדורגל למלחה ולהרגעת הרוחות בקרב החרדים, לאחר שכבר הספיקו לחבל בכלי העבודה שביצעו עבודות תשתית במקום.
אחת ההחלטות המשמעותיות של הרב אלישיב, שגרמה לשינוי המהותי בצביון בירושלים בשנים האחרונות ואולי גם להתגברות תהליך ההתחרדות בה, התחילה לפני יותר מ-20 שנה, בהחלטה על התפלגות הליטאים מהחרדים החסידים והקמת מפלגת דגל התורה.
בבחירות למועצת העירייה מיד לאחר הפילוג החליט הרב אלישיב כי הנציג הליטאי המתאים ביותר לעמוד בראש הרשימה הוא אורי לופליאנסקי, מתוך ראייה שבכוחו לסחוף אף קולות מהציבור החילוני, שהכיר אותו כאיש שהקים את ארגון "יד שרה". באותן בחירות לופוליאנסקי נבחר למועצה וקיבל יותר קולות ממאיר פרוש ואגודת ישראל.
גם בחירתו של אהוד אולמרט לראשות העירייה ב-1993, לאחר שהתמודד מול ראש העירייה החזק והוותיק טדי קולק, נזקפת לזכותו של הרב אלישיב. מאיר פרוש, המועמד החרדי באותה מערכת בחירות, החליט לפרוש ברגע האחרון, ותמיכת החרדים עברה לאולמרט בהוראת הרב.
כך הצליח אולמרט להיבחר, ולאורך הקדנציות לא שכח מי הביא אותו לקומה שש בכיכר ספרא. בלוי מתייחס להכרעת הרב אלישיב כתפנית בעמדותיו: "במערכת הבחירות החליט הרב אלישיב על שתי החלטות תקדימיות - האחת הייתה להריץ נציג של הליטאים נגד אגודת ישראל, והשנייה הייתה ההוראה להצביע לאולמרט החילוני".
שנים לאחר מכן כתב ד"ר צבי צמרת, שמונה מטעם בית המשפט העליון לפשר בנושא פתיחת כביש בר אילן בשבת, את דעתו לגבי המשמעות של אותה מערכת בחירות. "בשלהי 1993 נערכו בכל הארץ בחירות לרשויות המקומיות, ובירושלים הביס אהוד אולמרט את טדי קולק ונבחר לכהונת ראש העירייה. הבחירה של אולמרט, שנבחר לתפקיד לא מעט בזכות החרדים, הולידה בציבור החרדי ציפייה מוגברת לסגירת הכביש. מן הצד השני, הציבור הלא דתי חש כי כוחם של החרדים אחרי אותן בחירות עלה מדיי, וכי סגירת הכביש עלולה להוסיף לעוצמתם. התבטאויות קיצוניות, הן של מנהיגים חרדיים והן של מנהיגים חילוניים, הוסיפו שמן רב למדורת השסע, והוא הלך וגדל".
ועדה מטעם העירייה הגישה לאחר מכן הצעת החלטה שרחוב בר אילן ייסגר לתנועה בשבת רק בשעות מסוימות, ועל ההצעה הזו הצביעו כמצופה רוב חברי המועצה, למרות התנגדות משרד התחבורה שקבע כי כביש בר אילן הינו עורק ראשי ואסור לסגור אותו כלל.
ב-2003, כשעלתה האפשרות שלופליאנסקי יתמודד על ראשות העירייה, אלישיב נחלק בדעתו האם ראוי שאדם חרדי ינהל את העיר, בגלל ההחלטות שראש עיריית ירושלים צריך לקבל לטובת הצרכים של הציבור החילוני בעיר. לדברי מקורבו הלברטל, "הרב לא ידע אם ירושלים בשלה לראש עירייה חרדי, אבל היה חשוב לו מאוד שברקת לא יהיה ראש העירייה".
לופליאנסקי הצטייר כמועמד שבכוחו לסחוף קולות חרדיים וחילוניים כאחד, בגלל הפופולאריות שזכה לא עקב הקמת "יד שרה". בסופו של דבר אלישיב הורה לו להתמודד, והוא ניצח את ניר ברקת ברוב של 52 אחוז. "יום לאחר בחירתו לראשות העירייה הגיע לופוליאנסקי לתפילת שחרית אצל משפחתו אצל הרב, מתוך הבנה שאת ראשות העירייה הוא חייב לו", מספר הלברטל.
"מאז בחירתו לופליאנסקי היה מגיע אל הרב להתייעצות והדרכה על בסיס קבוע, וגם רוחו של הרב שרתה עליו. בכל עניין שהיה מגיע להכרעתו הוא היה חושב, 'מה הרב חושב' בנושא כזה או אחר". אם בתקופתו של לופליאנסקי חלה תפנית משמעותית במצב החילונים בעיר, היא נזקפת ברובה לרב אלישיב, שהביא לבחירתו.
בבחירות 2008 גרם הרב אלישיב אולי לתוצאה ההפוכה, לאחר שהורה לאורי לופוליאנסקי לא להתמודד שנית על ראשות העירייה אלא לכבד את ההסכם שחתמו הליטאים עם אגודת ישראל על כך שנציג מטעמה - מאיר פרוש - יעמוד בראש הרשימה. למרות סקרים פנימיים שהראו כי לפרוש אין סיכוי לקבל את קולות החילונים, מספר בלוי, אמר אלישיב ללופליאנסקי: "אתה חתמת על הסכם, ואת המילה צריך לכבד". ביחס לסיכויו של פרוש להיבחר אמר הרב אלישיב למקורביו: "אני את שלי עשיתי, הקב"ה יסדר את הדברים", ובגלל ההוראה הזו זכה ברקת בראשות העירייה.
ההיסטוריון החרדי הירושלמי הרב ישראל גליס, שייעץ לברקת בבחירות 2003, טוען כי הרב אלישיב מעולם לא חשב להביא לירושלים ראש עירייה חרדי. "הרב אלישיב הוא דיין והפסיקות שלו הן בדיוק כמו של דיין", הוא טוען, "הוא פוסק לפי הנתונים שיש לפניו, אך בשנים האחרונות השתלטה על הבית כוורת של עסקנים והאינפורמציה שזורמת אליו מדודה.
"פעמים רבות יש זעם על הפסיקות של הרב בגלל אותם אנשי חצר". לדברי גליס, הכתרת לופוליאנסקי כמועמד לראשות העירייה נעשתה במעמד כמה רבנים מרכזיים בביתו של הרב. "בעיתון 'יתד נאמן' של יום ההכרזה נכתב שבביתו של הרב אלישיב היה מעמד שעוזרו האישי הרב יוסף אפרתי הכריז בו שלופוליאנסקי מקבל עליו את הוראות הרבנים, והרב אלישיב הסכים". בזה תם העניין.
במהלך השנים נקט הרב אלישיב בגישה כי אין להתייחס למצעד הגאווה כלל וגם אין להפגין נגדו. בשנת 2006, כש"הבית הפתוח" החליט על עריכת מצעד גאווה בין-לאומי בעיר, החליטו ב"עדה החרדית" להבעיר את השטח.
לפי דבריו של עורך ביטאון העדה שמואל חיים פפנהיים, הרב נאלץ לישר קו עם עמדת "העדה החרדית", דבר שגרם להפגנות סוערות ברחבי העיר. "לאורך כל השנים היינו מוציאים רק גינוי ודחייה של המצעד אחרי שהוא התקיים, אך בשנה שזה נהיה בין-לאומי החליטו ב'עדה החרדית' להפגין, ואז הרב אלישיב החליט ליישר קו עם 'העדה החרדית'", הוא מספר.
מעורבותו של הרב עוררה ביקורת בקרב המגזר, מפני שגרם בסופו של דבר להתעניינות בקר צעירי המגזר בנושא זכויות הלהט"ב. עקב כך, בשנים שלאחר מכן החליט הרב לא לתמוך בקיום הפגנות נגד המצעדים בעיר.
לופוליאנסקי מצדו מנע את תקצוב "הבית הפתוח", החלטה שעליה ערער "הבית הפתוח" לבית המשפט וזכה בפסק דין תקדימי, שלפיו העירייה מחויבת לתקצב את העמותה. לופליאנסקי אף נקנס על סירובו לממן את המצעד בסכום של כ-30 אלף שקל.
הרב אלישיב התעקש במשך כל השנים על כך שהמועמד שייבחר לרבנות העיר ירושלים יהיה כזה שמקבל את הפסיקות החרדיות המחמירות, עד כדי שבסיעת דגל התורה, הכפופה למרותו, היו מוכנים לעתור בעניין לבג"ץ - גוף שהם אינם רואים בו ראוי להתערב באורח חייהם בדרך כלל.
בעיתון "יתד נאמן" צוטט הרב אלישיב כשהוא מכנה את המאבק על בחירת הרב הראשי לעיר כ"מלחמת דת", שיש להילחם בה בכל הכוח. לדברי הלברטל, "הרב מחפש מועמד שיהיה נאמן אליו במאת האחוזים בכל נושא".
הלברטל מסביר כי "האיש שהכי נאמן אליו הוא עוזרו האישי הרב אפרתי, אך בקונסטלציה העכשווית, בגלל שאפרתי לא מעוניין בתפקיד, המועמד הרלוונטי הוא הרב יצחק דוד גרוסמן ממגדל העמק, שהרב מכיר במשך שנים והוא סומך עליו. בינתיים הוא מצליח לעכב מינויים לא ראויים".
הכרעתו של הרב אלישיב לגבי זהות הרב הראשי בעיר תשפיע גם על המגזר הכללי. אם ייבחר מועמד שיהיה מקובל על הרב אלישיב, הוא ינהיג את רבנות העיר על פי הוראותיו ולפי החומרות הליטאיות, כמו למשל אי הסתמכות על "היתר מכירה".
משמעות הדבר: בשנת שמיטה לא יותר למכור פירות וירקות שגדלו אצל יהודים על פי ההיתר, אלא רק כאלה שיובאו מהרשות הפלסטינית ומחו"ל. הדבר ייקר בעשרות אחוזים את מחירי הפירות והירקות. לדברי הלברטל, "ההשפעה של הרב בשמיטה מורגשת גם כיום, כשאין רב לעיר. ברבנות העיר מפחדים להתיר פירות שמיטה, אפילו שהרב עובדיה מתיר זאת, בגלל הפחד לצאת נגד הרב אלישיב".
עוד בימיו של הרב שך, כשהרב אלישיב עוד לא נחשב למנהיג הליטאי הבכיר, השפעתו על החיים בירושלים הייתה רבה. השפעתו הורגשה למשל כאשר נבנה כביש מס' 1 מהגבעה הצרפתית לכיוון שכונת נווה יעקב, והתגלו בשוליו חלקי קברים.
לפי עדותו של פפנהיים, שהיה אז עורך ביטאון "העדה החרדית", "הרב אלישיב נתן הוראה לפנות מערת קברים אחת שנפגעה ולא לפנות את שאר הקברים", ולכן מסלול אחד של הכביש לא נסלל עד היום, למרות הצורך בכביש רחב יותר.
במקביל, הקנאים במאה שערים החליטו כי הפתרון החלקי שהציע הרב אלישיב לא מקובל עליהם, והפגינו בתגובה מול ביתו של עוזרו האישי הרב אפרתי. "הדבר מלמד שגם הקיצונים שלא הסכמו איתו לא העזו להפגין נגדו ישירות, בגלל שיעור קומתו והפופולאריות שהוא זכה לה", טוען הלברטל.
הלברטל מספר כי הרב אלישיב מתנגד באופן עקרוני למעברם של תושבים חרדיים לשכונות חילוניות בעיר. "כשהיו שואלים את הרב אם ללכת לגור בשכונה חילונית הוא תמיד היה אומר, 'מה יהיה עם החינוך של הילדים שלך?'. הנושא הזה, שלאברכים תהיה סביבה חרדית שכוללת הרבה צרכים חרדיים, היא עניין עקרוני ושיקול מרכזי.
"הוא היה מייעץ ללכת למקום של תורה". גם בלוי מצטרף לדברים ומעיד, "כשבנו את שכונת רמת שלמה באו תושבים מרמות והתנגדו לבנייה. הרב אלישיב פנה לשמעון פרס, שהיה אז שר האוצר, שיטיל את כל כובד משקלו בשביל שהשכונה תיבנה. הוא אמר אז דרך שליח לפואד, שהיה שר השיכון, 'אני אגיד לכל מי שישאל אותי איפה לגור שילך לרמת שלמה'".
לדברי בלוי, "הרב מעדיף שחרדים יגורו בשכונות קצה שאין בהן בעיות של התערבות עם חילונים והכבישים סגורים בהן בשבת, ושאין בהן רחובות שמשמשים מעבר לשכונות חילוניות. זה פותר הרבה בעיות".
בחודש האחרון בריאותו של הרב אלישיב הידרדרה לאחר שהתגלתה בצקת בריאותיו והכליות שלו הפסיקו לתפקד. אמנם הרב היה צלול ובהכרה, אך גופו נחלש מאוד בגלל התרופות שנטל.
ביום שישי האחרון קראו בני המשפחה לרב מיכל זילבר, דמות ידועה במגזר, כדי שיבוא לשוחח עם הרב בענייני תורה. גם הרב שמחה קוק, רבה של העיר רחובות, הגיע לבית הרב ביום שישי ודן עמו בהלכות גיטין, ולפי עדותו "הרב אלישיב היה צלול".
ההחמרה הקריטית אירעה ביום ראשון בערב: בעקבות קוצר נשימה הוזעקה ניידת טיפול נמרץ לביתו של הרב, ואליה הצטרפה ניידת משטרה שתפקידה היה לפנות את הרמזורים הצמתים כדי שהרב יגיע במהירות המרבית לבית החולים. מאחורי הניידות השתרכו רכביהם של מקורבי הרב וסקרנים נוספים.
מאותו הרגע החלו להתקיים תפילות המוניות בבתי כנסת ברחבי הארץ לשלומו של הרב. מכוניות ועליהן רמקולים הסתובבו בשכונות החרדיות, סיפרו על מצבו של הרב וקראו להתאספות בבתי הכנסת לתפילות להחלמתו. אירוע תפילה מרכזי התארגן בצורה ספונטנית בכותל המערבי. בבית החולים שערי צדק נכנסו לנוהל חירום, ובעמדת השמירה בבית החולים החלו לסנן בקפדנות את הנכנסים לאחר שלמקום החלו לנהור עשרות סקרנים, בחורי ישיבות ועיתונאים. התאספותם המיידית של בני משפחתו הקרובים של הרב ושל עוזרו האישי הרב אפרתי בחדרו במחלקה הקרדיולוגית הגבירה את החשש בקרב הציבור שמצבו קריטי.
המתח הורגש באוויר, ומכל מקורב שיצא מבית החולים ניסו הצעירים לדלות מידע מדויק על מצבו של הרב. אחד הצעירים, שהגיע מהישיבה בבית וגן הסמוכה, אמר כי הוא בטוח שהרב אלישיב יעבור את הטיפולים בשלום. "עם ישראל כולו צריך אותו", אמר הצעיר בתקווה.
מדי פעם הגיעו רבנים וניסו להיכנס לבית החולים, אך בדרך פגשו בצלמים החרדים שנכחו במקום ובבחורי ישיבות שניסו לגרור אותם לתפילות ספונטניות שהתקיימו בחניון בית החולים. ביום שני בשעה 2:00 בלילה יצא אפרתי משטח בית החולים ועזב את המקום. הסקרנים הבינו אז כי חלה התייצבות במצבו של הרב, ולאט לאט עזבו את המקום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם