בניית כביש ביער ירושלים – בכייה לדורות
התכנית לבניית כביש ביער ירושלים היא בזבוז מחריד של כמיליארד וחצי שקלים, ונזקה הסביבתי כבד ובלתי הפיך. ונוסף לכל הרעות החולות, היא עתירת מכבסות מילים ירקרקות
מדובר בריאה ירוקה ממוזערת, שהלכה והתכווצה במרוצת העשורים בין ראשית תכנונה בשנות החמישים (אז חלמו על 6,400 דונם, ובפועל התפרס היער על למעלה מ-4,000 דונם ומיליון עצים) ועד השלב הנוכחי (שבו היא מכווצת למעט יותר מאלף דונם וכמה מאות אלפי עצים). וכמו לא די בכך היא עוד מיועדת לבליעה בידי דרקון כביש 16 ומחלף רבידה האימתני.
גם בנתוניה הממוזערים, היער הוא ריאה נדירה ויקרת ערך, הכולל חורש אורנים וברושים - נוסף על עצי ארז, שיטה, חרוב ושקד - וגם שרכים וקיסוסים, כלניות ורקפות, מעיינות, בריכות, גן ארכיאולוגי ואתרי נופש וטיול. יש שם זוחלים וציפורים, עכבישים וחלזונות, קיפודים ודרבנים, תנים וחוגלות, ארנבים וצבאים, שועלים, קוצנים ויערונים - וכל אלה נידונים עתה לסבול את נפיחותיו של כביש נוסף.
כמות הדרקונים הבלתי ירוקים בעליל שקמו במשך השנים להכרית את שארית היער הזה מבהילה. הרשימה כוללת גורמים נטולי מודעות סביבתית בסדר גודל של העירייה, מינהל מקרקעי ישראל, חברת "מוריה" ועוד מוסדות ציבור, כבישים ומתנ"סים, חניות, מבני תעשייה, "פי גלילות" ורבי קומות שחמדו את שטחו.
יוסף וויץ, מראשי קק"ל, יזם את נטיעת יער ירושלים בשנת 1956. יצחק בן צבי, הנשיא השני, נטע בו את העץ הראשון בטקס חגיגי, ועד יוני 1967 נטעה קק"ל כמיליון עצים בשטח של כ-4,500 דונם, בין היתר בעזרת קטינים שפותו להתנדב לנטיעות מדי ט"ו באב.
אלא שהיער הלך וננגס במהלך השנים ונאלץ לתרום נתחים הגונים לטובת גבעת שאול, יפה נוף, מוצא והר המנוחות. השכונות טרפו את הירוק שלו לתיאבון, עד שהצטמק לכדי רבע ממה שהיה במקור. אלפי עצים שנטעו ילדים תמימים נכרתו, או נקברו תחת שפכי פסולת עפר.
הדרקון האימתני העדכני, המבקש לטרוף את שאריות היער, הוא כביש 16, העונה גם לשם תכנית מס' 5556. עסקינן בעוד כביש בלתי נחוץ, שיתפצל מכביש מס' 1 באזור סיבוב מוצא, יגיע לצומת בייט ליד
התכנית נהגתה בשנות התשעים, וההצדקות להפעלתה איבדו את עדכניותן. עלותה גובלת בבזבוז מחריד של כמיליארד וחצי שקלים, ונזקה הסביבתי כבד ובלתי הפיך. נוסף לכל הרעות החולות הללו, היא עתירת מכבסות מילים ירקרקות בניסוחים פתלתלים, כגון "צמצום מפגעים סביבתיים", "הוראות להגנה על הסביבה", "שיקום נופי" ועוד מילים יפות כאלה ואיי תנועה הזויים, שנועדו לכסות על המהלך הגרוע בעליל, הקרוי בלשון המתכננים "גריעת שטחים שהוכרזו כיער".
פורום הארגונים להגנה על יער ירושלים, וסתם אנשים טובים ובלתי מאורגנים בימים כתיקונם, מנסים להריץ מאבק ציבורי להצלת היער בטיעון הפשוט וההגיוני כי לכבישים יש חלופות, וליער ירושלים אין.
החלופה המוצעת היא מנהרה רצופה נטולת כל מרכיב עילי בתוך היער, במאמץ להציל את החלק המזרחי של החורש (בין השכונות יפה נוף להר נוף) ולחלץ את החלק המערבי (בין הר נוף למושב בית זית) מצמידות מעיקה למערכת כבישים עמוסה.
דרקון 16 בצורתו הנוכחית הוא תוואי מיותר, בעל הצדקות מפוקפקות שעבר זמנן. נזקו חמור ובלתי הפיך ליער ולאזור הגובל בו, ויש לו מגוון חלופות. את מיליארד וחצי השקלים שילכו על האספלט שלו ניתן היה להשקיע בפיתוח תחבורה ציבורית נגישה בעבור ירושלמים מותשים, הנאלצים לבצע מסלולי משוכות בין רכבת קלה-כבדה לקווי "אגד" משובשים, שטרם שמעו על המצאת לוח הנסיעות החשמלי והממוחשב.
תכנית כביש 16 הופקדה להערות הוועדות המחוזיות ולהשגות הציבור ב-6 בינואר 2012. את ההתנגדויות ניתן היה להגיש תוך 30 יום. להצלת היער לפני שיהיה מאוחר, גלשו מהר לאתר: www.savejeruforest.org.
אם תימשך המגמה הנוכחית של הנגיסה המואצת בשארית הנדמה לי יער והכאילו ירושלים - יתממשו סיסמאות הפורענות של הפורום להצלה, המתריעות כי מרוב כבישים לא יראו את היער: "הציפורים ברחו מזמן, והכול מלא עשן".
ט"ו בשבט הבא עלול להפוך לחג לדחפורים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם