ראשי » מקומי » שפלה » רחובות ונס ציונה

שייפתח עלי: הקצין הצעיר שמכשיר את דור הצנחנים הבא

סרן קובי לימור מרחובות מפקד על קורס צה"לי המכשיר חיילים וחיילות לשמש מדריכי צניחה. שניים מחניכיו, גל רונן מרחובות ואור מרגלית מגבעת ברנר, מספרים על הצניחה הראשונה ועל מערכת היחסים המיוחדת בין הבנים לבנות

בעיצומם של הימים הגשומים שבאו עלינו לטובה הצטרפתי, רק לכמה שעות, לקורס מדריכי צניחה המתקיים בימים אלה ממש בבסיס תל נוף, סמוך לרחובות. מזג האוויר הסוער לא מנע מהחיילים הקשוחים להתאמן, ולא הרתיע אותי מהמשימה שלקחתי על עצמי.

מפקד הקורס הוא סרן קובי לימור, בן 30 מרחובות. רגעים אחרי שאנחנו נפגשים אני תוהה: מי בכלל צונח היום? לא חבל על הכסף? סרן לימור מתקומם. "נערך עכשיו תרגיל שבו חטיבה שלמה הוצנחה", הוא משיב, "הצבא מבין שצריך להרים תרגיל כזה מפעם לפעם. לצבא הסורי יש יחידת צנחנים, גם לצבא מצרים ולצבא לבנון. טקטית, זה כוח שאי אפשר להתעלם ממנו. צבא שיש לו יכולת הצנחה זו עוצמתיות שאין כמוה".

אבל אין לכך שימוש בפועל.
"מה, האמריקאים לא הצניחו כוחות באפגניסטן?".

אנחנו לא אמריקה.
"אם וכאשר - יש לנו את הכשירות ותהיה לנו היכולת. צניחה זו יכולת הרתעה מטורפת. זה משהו אדיר".

הצבא משתמש בהרתעה הזו בכלל?
"אני לא אענה על זה".

קורס מדריכי צניחה מתקיים רק אחת לשנתיים. חצי שנה נמשך הקורס במהלכו צונחים החניכים לפחות 50 פעם. בין עשרות החניכים בקורס הנוכחי גם 14 בנות. הבנים מגיעים אליו בדרך כלל לאחר גיבוש וטירונות צנחנים והבנות עוברות טירונות כלוחמות קרקל. בין היחידות שייחנכו תחת פיקודם של המדריכים בחיתולים שלל יחידות

מובחרות ומיוחדות.

"ייחודו של הקורס בכך שהוא מכיל חלק פיקודי, כלומר נותן כלים לפיקוד", מסביר סרן לימור, "בסופו של דבר החיילים מסיימים כמדריכי צניחה, אבל גם נהנים מתכנים של קורס מ"כים כמו מנהיגות, ניווט ועוד. זה הופך את הקורס למורכב ומעניין יותר ומוסיף לו גוון ושבירת שגרה".

להיות מדריך צניחה - מה זה אומר?
"להיות מדריך צניחה זה משהו שהוא הרבה מעבר לסתם תפקיד. מתעסקים בחיי אדם. לא טריוויאלי להכשיר חייל בן 18 בטירונות קרבית, ובסופו של דבר להגיע לכאן לקורס ארוך בו אתה מעמיס עליו מנטלית ופיזית, וכשהקורס מסתיים החייל אחראי על חיי אדם".

גם מבחינתך זו בטח אחריות לא קטנה. טעות שלהם היא טעות שלך.
"זה תחום מאוד נושם, מאוד בתזוזה. כל יום מתעסקים במשהו אחר. אם היום מלמדים איך לשלח ממטוס אז מחרתיים עובדים במגרש על גלגולים. כל יום לימודים שכזה גובל בסיכון חיי אדם, כי אם לא תשלח את חבר שלך כמו שצריך הוא עלול לשבור או לנקוע רגל. אם תשלח אותו אחר כך ממטוס עם רצועה סביב היד, הוא יישאר ללא יד או סביב הראש וייחנק. מדובר באחריות עצומה ולכן יש מתחתיי סגן מפקד ומדריך ראשי וחמישה מפקדי צוות".
 
כלומר הרבה מאוד אחריות.
"כן, יש הרבה אחריות. אבל ידעתי למה אני נכנס, ואני תמיד מבקש מהחיילים שישימו לב מה הם עושים ואיפה הם עומדים. אם זה בהתחלה במגרש או אחר כך במגדל קפיצה ובטח שבסוף במטוס. אז כן, זו אחריות עצומה. לכן אני דוגל בשיטת פיקוד קרובה. אני לא יושב במגדל השן שלי. הגישה והראייה שלי קרובה. אני מאמין בלהיות קרוב אל החיילים כדי שישתפו אותי ויאמרו לי מה מציק להם. אם הסגל רואה אותי נוהג כך גם הם ינהגו אותו הדבר".

איזה מערכת יחסים נרקמת בינך לבין החניכים?
"הם לגמרי חלק ממני. כל אחד שיש לו בעיה אני לוקח את זה באופן אישי. אם הם עושים משהו לא בסדר אני לוקח את זה קשה, כי אני מצפה מהם ליותר. בגלל שאני נותן הרבה מעבר אז אני מצפה מהם לאותו דבר. אני חושב שרק בשבועות האחרונים הם התחילו להבין מה הייעוד שלהם וזה מתבטא במשמעת שלהם ובתפקוד".

היו כאלה שחשבו שאולי הם לא מתאימים?
סרן לימור מגחך. "ממש לא, אל תנסי להגיד דבר כזה לידם! הם מלאים בגאוות תפקיד ויחידה. הם מלאי מוטיבציה. חוץ מזה יש מיונים לתפקיד, הם יודעים בדיוק לאן הם מגיעים".

איך זה להיות מפקד של בנות?
"כבר בטירונות ביקרתי אצל כולם, בנים ובנות, כדי לגשר ביניהם. לבנים יש אגו מאוד גדול ולבנות יש מוטיבציית יתר כי הן הולכות לשרת עם בנים. ללא החיבור שמושתת על כך שהם משלימים אחד את השנייה, אם זה הבנות שטובות יותר בהדרכות והבנים שכוחם הפיזי גדול יותר, וגם כמובן העבודה המקדימה שהצוות שלי ואני עשינו, אני מאמין שהמצב היה שונה. תמיד אני מסביר להם שהכי חשוב שיהיו תלויים אחד בשנייה, יחד".

אחד החניכים בקורס הוא טוראי גל רונן, בן 18 מרחובות. התכנון היה שידגים לי מיני קפיצות כיאה למקום בו אנו נמצאים, דבר שלדאבוני לא קרה מאחר שהשכלתי להגיע ביום הבוצי ביותר של השנה. לזכותו של רונן יאמר כי הציע לקפוץ בכל זאת ואף להתלכלך, רק כדי שאני אהיה מרוצה. חסתי עליו. בכל זאת בוץ.
 

"התחלנו כל הבנים בצנחנים, עשינו טירונות של חצי שנה עם הסמכה של לוחמים", הוא מספר, "לאחר מכן עשינו קורס צניחה מבצעי רגיל של צנחנים ואז הקורס הזה".

למה בחרת דווקא בתפקיד הדרכה?
רונן מחייך בביישנות. "אני בין היחידים שהגיעו לתוכנית דרך גיבוש של סיירת מטכ"ל. כולם הגיעו דרך גיבוש צנחנים. לאחר שהציון בגיבוש לא היה טוב מספיק הציעו לי את זה והתלהבתי. החליטו שאני מתאים להיות מדריך צניחה ועברתי את המיונים לכך".

אבל מדוע מדריך ולא צנחן?
"קשה לי לומר, זו באמת הייתה החלטה של רגע. זה אמנם לא תפקיד של לוחם אבל הוא מאוד מאתגר, מעניין ולא טריוויאלי. הוא נפתח כל שנתיים".

איך הקורס עד עכשיו?
"אנחנו מאוד נהנים. מה שהכי מאפיין את המחזור הזה אלו האנשים המדהימים. התחברנו מאוד כולם, עשינו יחד טירונות ויש הרבה חוויות משותפות".

ספר קצת על שגרת יומכם
"היום מתחיל במסדר בוקר קפדני ונוקשה. זה דבר שהוא מסורת בקורס. בודקים את הדברים הכי קטנים כמו אבק מעל הדלת ופעם אפילו בדקו לנו את מנורות הפלורסנט. אחר כך ההמשך משתנה בהתאם לתוכן השבועי. זה יכול להיות העברת שיעורים לחברים. אנו מגיעים עם חומר ומעבירים אותו ואחר כך יש משוב. כולם מבקרים את המדריך. יש צניחות חופשיות שזה לצנוח מגובה 12,000 רגל, שבוע באריזת מצנחים. יהיה גם שבוע צניחות לים, ניווטים, שבוע כושר קרבי ושבוע מנהיגות".

מתי צונחים בפעם הראשונה? היו כאלו שחטפו פיק ברכיים?
הוא צוחק. "הצניחה הראשונה היא משהו מיוחד. יש צניחה אוטומטית שאינך פותח לעצמך את המצנח, יש כבל שמחובר מהמצנח אל חוט במטוס ואז כשהוא נמתח המצנח נפתח. זה עובד רק בגבהים מסוימים שאינך צריך לנווט, בדרך כלל בצניחות ראשונות. אבל זה עדיין מפחיד כמו כל צניחה. עושים אותה בשבוע השני של הקורס. לי יצא לשבת ליד הרבה אבות ובנים שצנחו יחד וזה מצחיק, כי האבא כולו צוחק ומתבדח ואנחנו לחוצים ונושמים חזק. יש פחד באוויר. בדקות האלו אתה עם עצמך לגמרי, מרוכז בעצמך. אני אישית ניסיתי להרגיע את עצמי, קראתי את 'תפילת הדרך לצנחן'".

רונן מציג לי את התפילה יחד עם תמונת חברתו שמוצמדת אל הדסקית, וממשיך לספר: "הייתה חניכה שהצניחה השנייה שלה הייתה טראומתית, כי בראשונה היא נפצעה קצת, עיקמה את הקרסול. היא בכתה קצת וחששה, אבל עברה את זה בגדול. אני הייתי בדבוקה השנייה שקופצת, ובשנייה שקמתי כאבה קצת הבטן אך כשנפתחה הדלת היה בי רוגע. האקט עצמו לא כזה מפחיד - רק צריך לקפוץ. הכי חשוב זה לא להסתכל למטה!".

אז מה, אף אחד לא בכה מפחד?
"תראי, כולם באו לקורס בידיעה שהם הולכים לקפוץ. זו מהות השירות שלנו כך שבאנו מוכנים. בקפיצה השנייה באים עם קצת יותר ביטחון, אבל תמיד אומרים לנו וחוזרים על זה שאסור להיות שאננים כי קל להיכנס לשאננות".

מה הדינמיקה בין החניכים לחניכות?
"אני לא מסתכל עליהן כקבוצת בנות. כמעט בכל צוות יש בנות והן חלק מאיתנו. ברור שבהתחלה יש מעט קשיים, אבל הם עוברים אחרי כמה שמירות ותרגילים יחד".

אין רומנים?
רונן משפיל את מבטו ואומר בשקט "יש לי חברה, ככה שאני לא יודע מה קורה עם שאר החניכים. אני לא מסתכל".

המלוות שלי מדובר צה"ל מבקשות לחדד כי מדריכי צניחה יוצאים עם מקפלות מצנחים. "כך נהוג במשך שנים", הן סונטות בי, ואני חשה בושה. רואים שבצנחנים לא הייתי. רונן מוסיף עוד משהו: "אנחנו צונחים עם נשק ואפוד שמגיע לכ-40 ק"ג. לא קל לסחוב ולרוץ עם זה כקילומטר. כמובן שהבנים מנסים לעזור לבנות ואני בעד לעזור ושהן יהיו איתנו. יש בנות איכותיות מאוד  וזה תפקיד משמעותי וטוב והן באות עם מלא מוטיבציה".

את החניכה אור מרגלית, בת 20 מקיבוץ גבעת ברנר, נבצר ממני להכיר בעת ביקורי בבסיס, ולכן נאלצנו להסתפק בשיחה טלפונית בהפוגה בין ניווט לניווט. "שבוע הניווט מאוד מעניין", נשמע קולה המקוטע מאי שם.
 

אור, מה השירות הזה נותן לך?
"המון. לעבוד בנים ובנות יחד גורם לכך שבאיזשהו מקום אתה רוצה להוכיח את עצמך, ומביא את עצמך לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר. זה מדרבן. התפקיד עצמו מציב הרבה אתגרים מנטאליים ופיזיים שדורשים הרבה כוחות".

את רואה הבדל בקורס בין הבנים והבנות?
"ברור, כי יש דברים שקשים יותר לנו או להם. אבל ברוב הדברים אנחנו כמעט שווים. הקשיים מתבטאים בעיקר בפן הפיזי, אבל חוץ מזה אין משהו יוצא דופן. כולם יחד מרגישים מאוד נוח אחד עם השנייה, יש שיתוף פעולה, יש עבודת צוות ואווירה מעולה".

יש סיפורי אהבה?
היא צוחקת. "לא, ממש לא. אולי בהמשך. כרגע כולנו חבורה גדולה ומאושרת".

ספרי לי מעט על עולם הצניחות
"צניחה זה דבר מדהים, קשה לתאר את זה. רק מי שעובר את זה יכול באמת להבין את גודל החוויה. לצאת ממטוס כשהכל פרוס מולך, כל הנוף המדהים, ויש שקט נורא מרגיע, אוויר טוב. זה פשוט מרגיע".

איך הייתה הצניחה הראשונה?
"הצניחה הראשונה שלי הייתה מדהימה", היא נזכרת, "לקח קצת זמן להתאפס ופתאום קלטתי 'יו, אני פה ואני עושה את זה!'. אין סיכוי שהייתי רוצה להיות במקום אחר. בכל צניחה אני חוזרת לשקט הזה".

איך הסביבה מגיבה לתפקיד?
"כולם מתפלאים כי לא שמעו על בנות מדריכות צניחה. אבל יש לי סביבה ומשפחה תומכת כך שהכל אפשרי".

בואו להמשיך לדבר על זה ב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...