מכבסה קטנה ומטריפה: "רווח נקי" היא לא עוד מכבסה
לדב לוי נולד לפני כ-40 שנה ילד הסובל מתסמונת דאון. בעקבות זאת הוא ייסד את עמותת "שיח סוד", והיא פתחה לפני שנה את מכבסת "רווח נקי", שכל עובדיה חרדים הסובלים ממוגבלויות שונות. מדי יום הם מוכיחים מחדש שאם רוצים, אין בעיה להשתלב בשוק העבודה
את הייחודיות של המכבסה מרגישים כבר בדלת הכניסה. כשמגיעים למקום כמעט כל העובדים ניגשים ללחוץ ידיים בנימוס ובהתרגשות רבה. כ-20 אנשים בעלי צרכים מיוחדים מועסקים במכבסה ועובדים במשמרות של שש שעות, חמישה או שישה אנשים בכל פעם. עם רעש המכונות ברקע אנחנו מתיישבים לשיחה עם מפעילי המקום: צביקה כהן (30), מנהל מע"ש (מרכז תעסוקה שיקומי), שמפעיל כמה תכניות לבעלי מוגבלויות במסגרת עמותת "שיח סוד", ואלי מזרחי (26), שאחראי על פרויקט המכבסה. שניהם חרדים תושבי ירושלים.
ברקע השיחה נמצאים גם עובדיהם המיוחדים, שנגיע אליהם עוד כמה רגעים. בינתיים, הם מתבוננים בעניין בשיחתנו בעוד כהן ומזרחי מסבירים לשם מה התכנסנו. תוך כדי הם ממיינים כביסה שמגיעה, מניחים במדף נפרד פריטים עם כתמים קשים הדורשים טיפול
כהן מוסיף כי "המטרה היא שהחניכים והמועסקים יעבדו בעבודה יצרנית וירוויחו יותר כסף. רוב החניכים גרים במערך דיור שכולל 20 וילות שכורות בגאולה וברמות, ושישה עד שמונה מהחניכים מנהלים חיים עצמאיים בלב הקהילה. יש לנו גם הרבה חבר'ה שהם לא חרדים, והדירות שלנו לא נמצאות בהכרח בריכוזים חרדיים". העבודה במכבסה הייחודית אינה מיועדת לחרדים בלבד. "אנחנו לא בודקים לאף אחד בציציות, ויש חבר'ה שהם לא חובשי כיפה", מדגיש כהן. "כל מי שמקבל את הצביון של המקום יכול להיכנס".
"הבחורים מגיעים בבוקר ויש להם סדר יום מפורט ומסודר, בהתאם לתכניות קידום שמתאימים להם. הם באים לפה אחרי ארוחת בוקר שהם אוכלים ביחד, ואחרי תפילת שחרית", מתאר מזרחי את סדר היום של הכובסים. "עם ההגעה למכבסה כל אחד מתחיל את התפקיד שלו. חלק זקוקים להנחיה. למשל, יש בחור שיודע רק להכניס ולהוציא מהמכונות, והתפקיד הזה הוא חלק מתכנית הקידום שלו. בחור אחר מפריד בין הצבעים. כמובן שיש פה גם בחורים שעושים את כל התפקידים. יש כאן גם מי שמשתמש בחומרים מסוכנים, בהשגחה. מבחינתי הייתי משאיר אותו לבד והולך, הוא בעצמו גם נותן הוראות לבחורים, הכול בהתאם לתכניות קידום".
ועכשיו לעיקר, העובדים עצמם. "אני אחראי על ארוחת הבוקר", מספר דוד וולף (22). "אחריה אני בא למכבסה ומתחיל לעבוד. אני מפעיל מכונות, וגם מגהץ חולצות".
אליהו לפידות (22) דואג לקיפול מגבות, מצעים ומדי פעם ממלא את הארגזים במגבות ומחלק אותם. "אני עושה את המשלוחים", מספר יהודה לסקר (29). "אני מעמיס על הרכבים, וכשמגיע ניסים הנהג אני שם את הכביסה בתוך האוטו לפי צבעים, ונוסע איתו לבתי המלון. שם אני מוריד את הסחורה". המנהל כהן מתגאה ואומר כי "זה מימוש עצמי גבוה מאוד".
איך אתם מרגישים עם העבודה?
וולף: "זה מרגש. זאת עבודה טובה".
לפידות: "אני מרגיש כיף בחיים. יש פה מוזיקה, אלי שם שירים כל הזמן. גם בעבודה כיף לי, למשל כשאני עובד ומקבל ועוזר. אני מטאטא פה, עושה הכול".
לסקר: "אני מרגיש בסדר גמור, כיף לעבוד במכבסה. הכי כיף זה לקפל, כי זה הכי קל".
המועסקים במקום מגיעים אליו בגיל מאוחר יחסית, שכן כולם נמצאים במסגרת לימודית עד גיל 21. יש מי שעברו את הגיל הזה מזמן, ויש מי עברו אותו לפני שנה או קצת יותר. כך או כך, כולם מעידים כי המקום הציל אותם. "היה לי משעמם, הייתי רק לומד", מגלה וולף איך נראו חייו בלי המכבסה.
לפידות: "אם לא הייתי פה היה לי משעמם. לפני כן הייתי כל הזמן משתעמם ול יודע מה לעשות". לסקר, שנמצא במכבסה כחצי שנה אומר אף הוא כי "לפני היה לי משעמם. הייתי בבני ברק ורק למדתי".
וולף מוסיף: "ההורים שלי מתרגשים מאוד. בשבוע שעבר אמרתי להם שהתחלתי לגהץ חולצות והם התרגשו מאוד". כהן מאשר ואומר: "קיבלתי טלפון מאמא שלו, והיא אמרה לי שהיא מאוד התרגשה. כשהוא הגיע הביתה הוא התחיל לגהץ את החולצות, והוא עשה את זה בצורה כזאת יפה, שהיא ממש התרגשה". לפידות מצטרף ומעיד כי "המשפחה שלי אומרת שכיף להם מאוד לשמוע שאני עושה הכול", וכהן מוסיף: "עוד לפני שקמה המכבסה ההורים שלו אמרו לי שהוא בן אדם של סדר. אחד התפקידים שלו היה לסדר את המחסן, בשבילו המכבסה היא ממש חבילה מושלמת".
על העבר וההווה שמענו, אולם הבחורים רואים את מקומם במכבסה גם בעתיד, לפחות עד החתונה. "אעבוד כאן עד שאתחתן", אומר וולף.
ואז מה?
"אמשיך עד הפנסיה בעזרת השם".
לפידות: "אני אמשיך לעבוד כאן עד שאתחתן ואלך ללמוד תורה".
לסקר: "אני לא יודע. אני מקווה להישאר ולעבוד כאן עוד הרבה שנים".
אחת הסיבות לרצון להישאר היא היחס שהם מקבלים מהקהילה בשכונות הסמוכות למקום מושבם, ברחוב האור 6. כל מי שנמצא בקשר איתם מתייחס אליהם היטב, הם אומרים. אנשי הקהילה מביאים להם ספר תורה לתפילת שחרית, דבר שהעובדים מגדירים כמשמעותי עבורם.
השליחות שבפעילות העמותה היא לא רק בהעסקה של בעלי המוגבלויות, אלא גם בעבודה חרדית, בזמנים של ביקורת ציבורית רבה על המגזר. "בקרב האוכלוסייה הרגילה מציאת מקום עבודה הולם הוא תהליך מייגע", הם אומרים. "אבל בקרב בעלי הצרכים המיוחדים התהליך מורכב בהרבה". היום, עם הגברת המודעות החוקתית לזכויות עובדים בעלי מגבלות, חשים מפעילי הפרויקט מעט הקלה בנושא, והם אומרים כי באופן כללי הביקורת הציבורית על החרדים מוגזמת.
יש לציין כי גם הלקוחות מרוצים. עודד ניב, מנהל רשת בתי המלון בית קטן, מסביר: "בחרנו לעבוד איתם כי הם נותנים לנו שירות מעולה. עבדנו כבר עם כמה מכבסות בעבר, ומבחינת הרמה המקצועית והשירות השוטף והיום-יומי הם עושים עבודה מעולה וללא דופי. השיקולים שלנו הם קודם כל איכות הכביסה והשירות, כדי שנוכל לתת שירות מעולה ללקוחות. הם עומדים בכך לשביעות רצוננו המלאה. מחזרות אחרינו לא מעט מכבסות, אבל אנחנו נשארים איתם. זה בהחלט משמח אותנו שאנחנו מעורבים גם בעבודת קודש של טיפול באנשים המיוחדים האלה. הם מוכרים במחירי שוק, זה לא זול יותר ממה שמקבלים במכבסות אחרות. בינינו, גם אם הם היו לוקחים קצת יותר, הייתי מקבל את זה בהבנה".
ומבחינת העבודה הכול אותו הדבר?
"אנחנו באים ולוקחים את הכביסה. המפגש הוא בן כמה דקות. הם אנשים שעושים את עבודתם, ואין בזה מבחינתנו שום הפרעה או אי נוחות. להפך, נוצרים יחסים מיוחדים עם האנשים האלו. צוחקים קצת, חיבוק. אין לנו שום בעיה. מבחינתי זה בונוס, לא שיקול עיקרי".
מזרחי מוסיף: "אנחנו עושים 300 קילו כביסה ביום. אנשים לא מגיעים לפה בגלל שהם מרחמים על העובדים, אלא בגלל שיוצאת מכאן סחורה טובה ובגלל שאנחנו יכולים לעמוד בסטנדרט". אגב, המכבסה עומדת בסטנדרטים בין-לאומיים ליחס לבעלי מוגבלויות.
מזרחי מסביר שיש גם קשיים שהם מתמודדים איתם. כך, למשל, התאימו את גובה השולחנות כדי שיהיה נוח עבור כל מי שעובד במקום. לדברי מזרחי, פעולה כמו התאמת גובה השולחן נראית פשוטה למי שאינו בעל מוגבלות, אך היא מורכבת עבור מי שכן. "אנחנו משתדלים לתת להם את הכלים הטובים ביותר להתמודדות עם בעיות", הוא אומר. "בחור גבוה יקפל על שולחן גבוה ונמוך על נמוך, וזה בהתייעצות עם הפיזיותרפיסטית. בארגז בהיר תיכנס רק כביסה נקייה ובאפור רק כביסה מלוכלכת. אנחנו משתדלים שהכול יהיה טוב, קל ונגיש יותר, כדי שיהיה להם קל יותר להתמודד עם העבודה. אנחנו מנגישים את הכול מראש, נכנסים לראש שלהם כדי להבין מה קשה להם, ואיך אפשר לתת להם את המענה לכך. לכל אחד יש צרכים שונים, זה לא משהו כוללני".
בעמותת "שיח סוד", שמפעילה את הפרויקט, מבינים היטב את הצרכים של בעלי המוגבלויות. הסיבה לכך היא שהעמותה הוקמה על ידי משפחה שמתמודדת עם הסוגיה הזו בדיוק. "'שיח סוד' הוקמה לפני 40 שנה, על ידי דב לוי. הוא פתח אותה לאחר שנולד לו בן עם תסמונת דאון", מספר כהן. "במגזר החרדי, וגם במגזר הכללי, לא היה אז מושג על חבר'ה כאלה, שנמצאים בבית באופן שגרתי. המטרה שלנו היא לפמפם את השילוב בקהילה. אנחנו משלבים אותם בקהילה כאחד האדם. כמו שאדם חולה צריך קביים - אנחנו הקביים שלהם". היום העמותה מונה מעל 600 עובדים ונותנת שירות לכל בעלי הצרכים המיוחדים.
"אנחנו מקווים שיגיעו אלינו עוד כמה לקוחות טובים. מי שירוויח מזה הם החבר'ה האלה שאתה רואה", אומר דוד לוי, בנו של המייסד ואחיו של המנכ"ל שמעון לוי. "כמה שיותר עבודה תהיה פה, הם ירוויחו מזה בסופו של דבר. אנשים עושים כאן עבודת קודש".
הוא אף מזמין את הציבור להתקרב לעובדים במקום. לדבריו, הם סירבו להצעות למכור את הנדל"ן, למרות מיקומו האטרקטיבי, כי רצו שבעלי המוגבלויות יהיו קרובים לקהילה. "אבי ז"ל קנה את המקום. אחרי שקנה, הציעו לו פי שלושה ממה ששילם", אומר לוי. "אנחנו רוצים לפתח את השירותים, כדי שהקהילה תוכל לבוא. במקום שנהיה נתרמים, נתרום לקהילה על ידי שירות של כביסה או שירות אחר. הכול כדי שהקהילה תבוא לפה ולא תשים את האנשים האלה בצד, אלא במרכז. הדגל החשוב ביותר שלנו הוא השילוב בקהילה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם