נתן זהבי נזכר בתאוות ההימורים
איך יכול להיות שיש רק 13 משחקים בטופס, אבל שניים מנחשים נכונה תוצאות של 14 משחקים? זהבי שוב תופס את הטוטו בטעות. וגם: זיכרונות הימורים מילדות
מאחר שהייתי ילד תפרן שבא מבית שלא הימרו בו - מלבד כרטיס פיס שבועי וכרטיסי הגרלה שנתיים מעוררי תקווה של האגודה למען החייל - נדלקתי במהירות על כל משחק שהיה כרוך בהימורים או בכסף, החל מזריקת מטבע לכיוון הקיר (מי שהיה הכי קרוב לקיר היה זוכה בכל המטבעות שהושלכו), עד הימורים על זריקת גוגעלך (חרצני משמשים) לגומה (מי שהשחיל לגומה יותר גוגואים היה זוכה בכמה גרושים שהיה המטבע באותן שנים).
בגיל מאוחר יותר למדתי לשחק פוקר. זה היה אחרי שזרקו אותי מעדת "העוז" בקן צפון של הנוער העובד והלומד. הסיבה: תפסו אותי על חם מעשן סיגריות "אל על" במחנה עבודה בקיבוץ מעיין ברוך. הצטרפתי למה שנקרא אז "חברה סלונית", שהיו משחקים בה פוקר, ואני למדתי במהרה טריקים ודאווינים שהוציאו לי שם של מהמר ממזרי שלא כדאי לשחק אתו.
באותה תקופה, בגיל הטיפש עשרה, עבדתי בקואופרטיב דן והייתי מזדמן כמעט מדי יום לתחנה המרכזית הישנה, שם ניהלו כמה נוכלים זריזי ידיים הימור על שלושה קלפים שנקרא "שבע פי שלוש". זה היה משחק רמאות של זריזות ידיים, ואחרי שהפסדתי כמה פעמים את המזומנים שלי למדתי את הטכניקה, עד שכשהייתי בא לשחק היו מגרשים ומאיימים עליי שלא אתקרב אליהם.
כאוהד קבוצת הכדורגל של הכח רמת גן שמעתי בשיחות של הגדולים שבדיזנגוף, מול "קפה רוול" האגדי, יש מועדון קלפים הנושא את השם מועדון הכח ומשחקים בו רמי. מאחר שהייתי נער צעיר הופתעו קשישי המועדון כשהופעתי וביקשתי להצטרף למשחק. במועדון הכח העברתי הרבה שעות במשחקי רמי (במקום להיות בבית ספר כפי שציפו הוריי המסכנים), והייתי עושה שם כסף לא רע.
הודות לעיניי החדות הייתי הופך את השולחן וחושף לנוכלים ג'וקרים שהיו מונחים להם על הברכיים, לכן עשו לי במועדון כבוד גדול והתעלמו מהעובדה שאסור לנער בגילי לשחק על כסף במועדון קלפים.
יום אחד יצאתי לבלות במועדון הריקודים הראשון בדרום תל אביב, ששכן בבית מבודד ברחוב לוינסקי 114 ושמו "פסקוואלה". בפסקוואלה ראיתי שכמה מהאנשים החזקים של דרום תל אביב - כמו פסח "הקווקזי", אבשלום "ראש ברזל", שהוריד בראשייה לא מעט בני אדם שהעלו לו את הסעיף, ומתי "הסוס", שזכה לכינוי אחרי שבדרבי המפורסם בין
באותם ימים עסקתי בין השאר ככתב וצלם בעיתון "חדשות הספורט". יום אחד שאלו אותי אם אני רוצה להצטרף לקבוצת כתבי ספורט שנוסעים לשחק כדורסל נגד נבחרת כלא רמלה, והסכמתי מיד. נחשבתי נער יפה תואר וכשהסתובבתי עם הכתבים בפרוזדורים הרגשתי לראשונה בחיי מה זה פחד. חלק מהאסירים החלו לצעוק לעברי מה הם היו עושים לי אם הייתי נשאר איתם לילה בתא, והביטויים שהשתמשו בהם גרמו לי לשקשק.
בוסתנאי "בוסי" סחה, מי שהיה ראש קבוצת הכדורסל של הכלא ונחשב מלך העולם התחתון, קלט את הפחד שלי. הוא הרים שתי ידיים וצעק לעבר האסירים: "איכראס, וואלה קילמה" (תשתקו, אף מילה). בקולו הרועם הוסיף: "מי שלא יעשה כבוד לאורחים אני יזיין לו את הצורה". בוסי הביא לי חיבוק מלווה בקריצה, "אל תדאג, הם רק מדברים". במשחק עצמו הפסדנו בגדול. החמישייה של הכלא כללה, מלבד בוסי, שני רוצחים, מרגל ופורץ. הם כיסחו אותנו במשחק ואנחנו התפללנו שהמשחק ייגמר.
כשבוסי יצא מהכלא נפגשנו והפכנו ידידים טובים. הסתובבתי איתו בכמה מקומות ששום עיתונאי לא נכנס אליהם, שמעתי על אירועי פשיעה ומי המבצעים, ולמדתי את סודות העולם התחתון. מאחר שהייתי קורא אדוק של הסופר דיימון ראניון, שכתב על העולם התחתון ועולם ההימורים האמריקני, הרגשתי שייעודי בחיים להיות דיימון ראניון הישראלי.
כשהרביתי לבלות בכרם התימנים (כולי בן 18-17) מצאתי את עצמי לא מעט פעמים משחק פארטייה עם מי שהוגדרו "חבורת הכרם", או אם תרצו - טוביה אושרי, רחמים "גומדי" אהרוני, שאול "הקינג", שאול "בעל הצלקת" ועוד כמה דמויות בולטות בעולם התחתון.
באותה תקופה כבר עבדתי ככתב ספורט, והתחלתי את הרומן שלי עם השבועון "העולם הזה" ככתב שמסקר גם את העולם התחתון.
תאוות ההימורים נמשכה שנים ארוכות. בלי להתגאות בכך, אני מהמר כבר 50 שנה בכל סוגי ההימורים, ממרוצי כלבים (הכלב האחרון שהימרתי עליו נעצר כדי לחרבן חמישה מטרים אחרי שהחל לרוץ ולא הגיע לקו הסיום), עד מרוצי סוסים, משחקי קובייה, מחירי הנפט, החיטה והזהב העתידיים, אופציות מעו"ף, הימורים על שער הדולר העתידי, בתי קזינו, פיס, לוטו, טוטו והשד יודע עוד איזה הימורים. בהערכה גסה, לאורך השנים הפסדתי מיליונים. הרבה מיליונים.
זה המקום לומר עד כמה אני מתעב את שטיפת המוח שעושים לציבור הגופים שמעודדים את הציבור להמר בהימורי הטוטו והווינר, הפיס, הלוטו, הגירודים למיניהם והצ'אנס. המוסדות האלו משקיעים מיליונים בשטיפת מוח לציבור התמים, שמתפתה להתעשר ומוצא את עצמו ב-99.9 אחוזים מהמקרים עם כיס ומקרר ריקים.
אני ממשיך להמר בקטן. הימורים זו מחלה מסוכנת כמו אלכוהוליזם ושימוש בסמים. העין המקצועית שלי תפסה לא פעם את מפעל הפיס והטוטו מטעים את הציבור, וזה משגע אותי.
הפעם האחרונה שהיה לי עימות עם הטוטו הייתה בגין טופס שבוטלו בו כמה משחקים בינלאומיים. מהפרסומים הרשמיים של הטוטו המנחשים יכלו להבין שמשתתפים שניחשו נכונה 11 ועשרה משחקים לא זכו, וזה היה לא נכון.
השבוע זה קרה שוב. במשחק ה"טוטו עולמי" של יום ראשון 12.2.12, בו היו צריכים להמר על 15 משחקים, בוטלו שני משחקים. ביום שני פורסם באתר הרשמי של הטוטו-וינר כי שני משתתפים ניחשו 14 משחקים נכונים וזכו ב-14,139 שקלים כל אחד, 31 משתתפים ניחשו 13 משחקים נכונים וזכו ב-303 שקלים , 201 משתתפים ניחשו 12 משחקים וזכו בפרס השלישי בסך 47 שקלים.
אני רואה את זה ולא מאמין. הרי התקיימו רק 13 משחקים, אז איך יש שני מנחשי 14 משחקים? אני עצמי ניחשתי עשרה משחקים נכונים, ועל פי הפרסום הרשמי, לא זכיתי באגורה. כל משתתף תמים שרואה את התוצאות משליך את הטפסים שבידיו, אפילו אם ניחש 11 משחקים נכונים.
בתחנת הטוטו ביקשתי מהמוכר להוציא את הטופס הרשמי של הזכיות. גם שם נרשם מה שכתוב באתר הרשמי. אמרתי לו: "יש לי עשרה ניחושים נכונים, זכיתי במשהו?" הוא ענה לי שלא. ביקשתי שיעביר את הטופס במכונה ומתברר שזכיתי בפרס השלישי בסך 47 שקלים.
כלומר, לא היו מנחשי 13 משחקים. הפרס הראשון היה בגין ניחוש של 12 משחקים, הפרס השני למנחשי 11, והפרס השלישי למנחשי עשרה משחקים. מהמרים תמימים הוטעו וקרוב לוודאי שזרקו את הטפסים הזוכים שבידיהם. מאחר שבעבר כבר היה מקרה דומה, והיה לי עימות חריף עם הטוטו, פניתי אליהם שוב לקבלת תגובה.
ברוך דגון, דובר הטוטו, מסר בתגובה: "במחזור 12071 בטוטו עולמי היו שני משחקים בסטטוס בטלים. לפיכך הפרס הראשון מתחלק בין שני מנחשי 12 תוצאות נכונות, ובהתאמה שאר הפרסים. במערכת אכן הופיע סימון של 14 תוצאות נכונות כי היא אינה מחשיבה משחקים הבטלים כזוכים משום שכל סימון שסומן בהם נחשב כנכון. כדי למנוע אי התאמה נרשם סימון דומה גם באתר האינטרנט שלנו אך הוא שונה בהמשך. רשמנו בפנינו את בעיית הסימון ונפעל לתקן אותה במערכת".
ובכל זאת, מר דגון, זו פעם שנייה שאתם חוזרים על אותו קטע, ומי יודע כמה פעמים זה קרה כשלא בדקתי אתכם.
natanza@netvision.net.il
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם