מרים פיירברג: "נתניה זקוקה לשטחים נוספים כדי להתפתח"
ראש עיריית נתניה מרים פיירברג מסתכלת בעיניים כלות על מפעלי התעשייה ועל אזורי המסחר העוברים לשטחי המועצות האזוריות הסמוכות לעירה וחושבת מה היתה יכולה לעשות בכספי הארנונה שעזבו את העיר. היא תולה תקווה בוועדת הגבולות של משרד הפנים שתכריע בקרוב אם לספח שטחים מהמועצות לנתניה
פיירברג גורסת כי סיפוח השטחים יהיה תיקון עוולות העבר, אז נטשו מפעלים שלמים את אזורי התעסוקה של נתניה לטובת משכן חדש בשטחי המועצות, שמציעות שכר דירה ומסים נמוכים יותר.
הכאב האמיתי של פיירברג מגיע בשל ההתנהלות עם שכנותיה: המועצה האזורית עמק חפר, המועצה האזורית לב השרון ובמיוחד המועצה האזורית חוף השרון. "יש השלכות דרמטיות לשינוי ייעוד קרקע מחקלאות לבנייה במושבים המקיפים את נתניה ובמועצות האזוריות שמקיפות את העיר, ששטחן פי 10 משטחה של נתניה", היא מסבירה. "מספר התושבים שמתגוררים במועצה האזורית חוף השרון, למשל, קטן מזה של שכונה אחת בנתניה".
המחלוקת האמיתית נסובה סביב הקווים שבהם עוברים השטחים המגדירים את גבולות הרשויות. זוהי, למעשה, מחלוקת על שטחים המיועדים להקמת שטחי תעסוקה המניבים לרשות הון רב מארנונה.
"הכנסות העירייה שיכולות באמת לשפר את איכות החיים לתושבי העיר מגיעות ממסחר ומתעשייה, ולא ממגורים", אומרת פיירברג.
"כשהתמניתי לתפקיד היתה העיר במשבר כלכלי ובדקתי את הסיבות. מעבר לעובדה שנתניה קלטה מסה של עולים, בניגוד למושבים, הבעיה האמיתית היתה שאזור התעסוקה הצפוני של העיר קרס לחלוטין. רוב המפעלים עברו לשטחן של המועצות האזוריות, שמציעות שפע של קרקעות בשכר דירה נמוך ובמסים נמוכים כי צורכיהן שונים לחלוטין מצורכי הערים. זאת לצד קריסת ענף היהלומים והתיירות בערך בשנת 2000 ותקופת הפיגועים שהעיבה על העיר".
כדי לסבר את האוזן פיירברג נותנת דוגמה שממחישה את המורכבות במציאות היומיומית בין נתניה ליישובי השרון. באמצע שנות ה-90 במסגרת תוכנית הוול?ל לקיצור הליכי בנייה קיבלה נתניה אישור להקמת מגורים, וקיבוץ יקום קיבל אישור להקמת פארק תעסוקה.
"מה שנקרא צדק חברתי נוסח ישראל - הצרות לעיר והכסף לקיבוץ". דוגמה נוספת היא הקמת מרכז התעסוקה גרנד נטר על-ידי יצחק תשובה במושב כפר נטר הסמוך לאזור התעסוקה של נתניה. "מדובר באישור לא ברור להקמת מפלצת בטון באזור שכלל לא אמור להיות מיועד לתעשייה", אומרת פיירברג. "ההכנסות מאותה מפלצת של עשרות אלפי מ"ר משרתות קומץ משפחות, חלקן נתניתיות לשעבר, שהעדיפו לגור בווילות ושילדיהן ילמדו בבתי ספר שבהם התלמידים נמנים עם החוליה החזקה בלבד.
"הכספים המניבים לא רק יוצרים אפליה חברתית קיצונית אלא פוגעים קשות באזור התעסוקה הדרומי של נתניה", ממשיכה פיירברג, "לא אשכח שכשהיזמים שיווקו את השטחים הם תלו שלטים באזור התעסוקה בנתניה שלטים עם הכיתוב 'בוא אלינו בחצי מחיר'. מובן שכדי להגיע בכלל למתחם נוסעים על תשתיות שעיריית נתניה מימנה".
פיירברג מספרת כי לפני עשור, כשענף ייצור היהלומים קרס, מאות בני 50 בנתניה מצאו עצמם ללא מקצוע. יתרה מכך, בעלי המלטשות שאיבדו את פרנסתם נדרשו לשלם מסים על המבנים הנטושים והעירייה לא קיבלה אישור לפטור אותם מכך.
זאת לעומת המגזר החקלאי, שעל מנת לעזור לו להתמודד עם היעדר כדאיות כלכלית בעיסוק בחקלאות חוקק חוק המאפשר לכל חקלאי לבנות 500 מ"ר בשטח הנחלה שלו לצורך תעשייה. "לשמחתי", אומרת פיירברג, "לפני חצי שנה השכיל בית מהשפט העליון להבין את העיוות הנוראי, והוחלט שבעלי הנחלות יוכלו להשתמש בשטח הזה רק לצורכי פרנסתם. אך מהיכרותי עם המגזר החקלאי, גם במקרה הזה ודאי תימצא הפרצה בחוק".
"רשפון הוא דוגמה מובהקת לכך", מוסיפה פיירברג, "ליד כל בית יש מפעל וכל תעשיית הפרקט, שברובה היתה באזור התעסוקה הצפוני של נתניה, עברה לשם".
היא
"התלות שלנו ברצונן הטוב של המועצות היא מטורפת, ולחוצפה של המועצה האזורית חוף השרון אין גבולות, שכן היום היא מתנגדת להקמת דרכי גישה לאזור התעשייה הדרום-מזרחי של נתניה - קריית ספיר - ולכן נעצר התכנון בוועדה המחוזית. אם התכנון לא היה נעצר ניתן היה להרחיב את אזור התעסוקה, לאפשר הגדלת הכנסות ולתת שירותים ל-60 אלף איש שאינם נמנים עם האוכלוסיות החזקות".
פיירברג אף טוענת כי נתניה כעיר תיירות לא מצליחה לממש יוזמות בתחום בגלל היעדר שטחים לטובת תשתיות תיירותיות. לדבריה, שטחה של נתניה קטן במיוחד, 28 אלף דונם, ו-10 אלף דונם מתוכם לא ניתן כלל לנצל מאחר שמדובר ברצועת חוף, ב-4 שמורות טבע גדולות ובתשתיות לאומיות שגוזלות שטח נכבד מהעיר.
"נתניה זקוקה לשטחים נוספים כדי להתפתח. לפני עשור פניתי לשר הפנים בבקשה להקים ועדת חקירת גבולות כדי להגדיל את שטחה של נתניה על חשבון המועצות האזוריות,? היא מספרת, "ועדת הגבולות הוקמה, אך התהליך היה ארוך ומסורבל מאוד, עד כדי כך שכל מי שנבחר לעמוד בראשה התפטר עקב ניגוד עניינים".
לפני 3 שנים הגיעה נתניה להסכמות עם ראש מועצת לב השרון, והוועדה המליצה לשר לאשר הסכם שעל-פיו יועברו לנתניה כ-1,400 דונם המיועדים למסחר ולתעסוקה מהמועצה האזורית לב השרון. ואולם, הנציגים במערכת התכנון של משרד הפנים דחו את ההמלצה באמתלה שהשטחים טרם תוכננו.
פייברג טוענת כי היישוב נורדיה, שהיה חלק מההסכם, לא רצה לאבד הכנסות בגין העברת הקרקעות, פעל בניגוד להמלצת ראש המועצה שאליה הוא משתייך והחליט לחזור מהר ולגדל גידולים חקלאיים על השטח בעידן של אין חקלאות. עובדה זו מצביעה על שהכל מתחיל ונגמר ברצון להתעשר.
בהמשך, היא מספרת, הנושא התגלגל משר פנים לשר פנים, ועדות הוקמו ובוטלו ואחרי שנים של מאבק קיבלה ב-2011 ועדה סמכות נוספת להחליט גם על חלוקת הכנסות. למרות לוחות הזמנים המייאשים פיירברג תולה את התקווה של נתניה בוועדת הגבולות:
"יותר מ-12 שנים חלפו מאז שהצבתי את הבעיה בפני משרד הפנים, ועד היום לא הסתיימה הפרשה".
התקדמות בנושא חלה כאשר נתניה ויתרה על חלק גדול מאוד מהדרישות שלה והגיעה להסכמות עם המועצות לב השרון ועמק חפר. ואולם, דווקא עם המועצה החזקה ביותר והבעייתית ביותר מבחינת נתניה - חוף השרון - לא הושגה הסכמה.
"המועצה שפגעה בעיר והביאה לקריסתה הכלכלית, זו שבתחומה שפיים, געש ויקום ושהתנהלותה פגעה בכלל המועצות, עדיין מתבצרת בעמדתה,? טוענת פיירברג, "לכן חזרה נתניה לדרישתה המקורית ונסוגה מהפשרות שעשתה בעבר. ועדת הגבולות תיאלץ להכריע ולקבוע את עתיד ההסכם. אני מאמינה שהוועדה שעסקה בנושא במשך שנים תקבל החלטה שתתקן את העיוות הנוראי, וצדק חברתי כבר ממש מאוחר לבצע".
לדברי פיירברג, טענותיה לא נובעות מצרות עין, ויש לה הוכחה לכך. דווקא היא היתה גורם משמעותי בוועדה המחוזית שקרא לאפשר למגזר החלקאי להקים גני אירועים במלחמה שמשרד הפנים ניהל עם הגנים הלא חוקיים, שרובם היו באזור השרון.
"מדברים היום על צדק חברתי ועל צדק חלוקתי, אבל בהקשר הקרקעות במדינת ישראל הם לא קיימים", אומרת פיירברג, "המדינה הקצתה 90% מאדמותיה לטובת מושבים וקיבוצים שעבדו את האדמה ועסקו בחקלאות. אלא שעם השנים כל עתודות הקרקע שאמורות היו להיות מעובדות לצרכים חקלאיים עברו הליך של שינוי ייעוד לנדל'ן מניב".
מאוחר יותר עתר בנושא ארגון הקשת המזרחית לבית המשפט העליון. כמו אנשי הקשת המזרחית, גם פיירברג סבורה כי לא ייתכן שמושבים וקיבוצים, שקיבלו את הקרקעות לחקלאות, יהפכו להיות בעלי הקרקע. "הבעלים הם המדינה", אומרת פיירברג, "ואם המדינה מחליטה לחלק את הקרקע זה צריך להיות באופן שוויוני".
לטענת פיירברג, המושבים והקיבוצים פועלים באופן הפוך לרוח התקופה הנוכחית המתאפיינת במצוקת דיור: "הקיבוצים והמושבים מקימים בשטחיהם רק יישובים קהילתיים של בתים צמודי קרקע לאוכלוסייה מצומצמת במעמד סוציו-אקונומי גבוה. הם מתנגדים למימוש צרכים של בנייה רוויה, אף שרק היא יכולה לענות על מצוקת הדיור. כך הם לא רק מחזיקים בקרקעות, אלא גם יוצרים מצב של הפרדה בחברה הישראלית, היפוכו הגמור של דגל האינטגרציה שהמדינה הניפה".
פיירברג מדגישה כי הבעיה האמיתית נמצאת במרכז הארץ, שם ערכי הקרקע גבוהים. "ערכי הקרקע משמשים תמריץ משמעותי למושבים לשנות ייעוד קרקע. צריך רק לראות את השכונה היוקרתית החדשה שמקימים עכשיו בגעש-צוקי ארסוף כדי להבין את הבעיה בכל עוצמתה - כיצד ניצל קיבוץ את האפשרות לתת לבנים פתרונות מגורים כדי לאפשר להם להישאר בקיבוץ, ובאמתלה זו שיווק לאלפיון העליון של המדינה וילות יוקרתיות על שפת הים.
"מדובר כאן בסוג של תרגיל. בעיר אין דבר כזה בנים ממשיכים וילדים לא מקבלים דירות. זה עיוות, העובדה הזאת נוצלה לרעה בארסוף. המדינה לא התכוונה להקצות אלפי דונמים של קרקע להקמת יישובים חקלאיים אם הקשר של התושבים לירקות הוא רק באמצעות הסלט שהם אוכלים".
מהמועצה האזורית חוף השרון נמסר: "עיריית נתניה מנסה להוביל שיח על מסכנות סוציאלית בעיר כדי לזכות באהדה ובסימפתיה שיובילו להסטת תשומת הלב של ועדת הגבולות מהתבוננות מקצועית בפתרונות הרבים בתחום העיר עצמה. חוף השרון, בהיות נתניה עיר מחוז, תשמח לו יורשה לנתניה לפתח את השטחים בעיר ותתמוך בפתרונות תחבורתיים בתחום חוף השרון לטובת נתניה, כל עוד לא ייפגעו תושבי חוף השרון.
"הניסיון לקשור את מצבם הסוציו-אקונומי של תושבי חוף השרון למצבה הכספי של המועצה אינו במקומו. רבים מתושבי המועצה הם תושבים ממעמד סוציואקונומי גבוה, ואילו למועצה עצמה אין כמעט מקורות הכנסה מארנונה מתעשייה או מהיטלי השבחה ופיתוח, וזאת בניגוד מוחלט לנתניה, הנהנית ממקורות הכנסה רבים.
"למרבה הצער, בסוף 2014 צפויה המועצה האזורית חוף השרון לסבול מגירעון של מיליוני שקלים. הפקעת מעט משטחי המסחר שלה לטובת נתניה רק תגדיל את הגירעון. הטקטיקה של עיריית נתניה ליצירת תמונה של קיטוב ושל קיפוח היא זלזול באינטליגנציה של הוועדה ושל הקורא, שכן העירייה נהנית בשנים האחרונות מצמיחה באיכות החיים ומפיתוח מסיבי בכל שטחה. אנו ממליצים לעיריית נתניה לנצל תחילה את משאבי העיר הרבים שלה, המיועדים לתעסוקה ולמגורים, לפני שהיא חומדת את נכסי שכניה תוך ניסיונות הטעיה לא ראויים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם