ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

התשובה של מיס עולם: לינור אברג'יל נגד קשר השתיקה

לינור אברג'ל הגיעה להרצאה בבניין המועצה הדתית בבת ים וקראה לנשים לשבור את קשר השתיקה: "אם פגעו בילד שלך תעשי בלגן. גם אם זה אבא שלו, דוד שלו, סבא שלו או הרב שלו - בלגן"

לצד שולחנות עמוסי כיבוד בתוך אולם האירועים הקטן בבניין המועצה הדתית בבת ים התיישבו עשרות נשים, בגילאים שונים, רובן דתיות חובשות פאה או כיסוי ראש. אחרי מצעד נאומים של המכובדים – ממלא מקום ראש העירייה אורי בוסקילה, יו"ר המועצה הדתית בני אלחרר ויו"ר מועצת הנשים המקומית ענת לבנת, ולקול תשואות הבנות – נכנסת לאולם לינור אברג'יל.

בגיל 16 הפכה לדוגמנית ובגיל 18 הייתה מלכה היופי של ישראל ובהמשך מיס עולם, אך שום דבר מהזוהר הנוצץ לא שינה את חייה כמו אותו סוכן נסיעות, שאנס אותה כמה שבועות לפני התחרות הגדולה.

היא המשיכה לדגמן, גם לצד בעלה הראשון כוכב הכדורסל שארונס יאסיקביצ'יוס ממנו נפרדה אחרי שנתיים, שיחקה מעט בתיאטרון ואפילו ניסתה מזלה באודישן ל-MTV. בשנים האחרונות חל מהפך בחייה: היא התקרבה לדת, החלה בלימודי משפטים, מצלמת סרט דוקומנטארי על קורבנות אונס מכל העולם, נישאה בשנית ומצפה לילד ראשון.

שלשום, 17 בפברואר, היא ציינה  32 שנה. גם נטולת איפור ובלבוש צנוע - מטפחת ראש לבנה ממנה מציץ שיערה, חצאית שחורה עד לברכיים וטוניקה כחולה שנצמדת אל בטן הריונית קטנה, בלי לחשוף פיסת עור, מיס עולם פשוט יפהפייה. בחיוך ביישני היא מברכת את הנשים, וגם את האל ש"ליכד את כולנו יחד בערב הזה".

"לא עשיתי הרבה הרצאות", היא מחייכת שוב וחושפת טור שיניים צחור, "כל פעם שהייתי

על במה שיחקתי, הייתי מישהי אחרת, וזה הרבה יותר קל. אבל כשעולים על במה וצריך לדבר בשם עצמך זה קשה, בטח כשמדברים על צדדים לא קלים, צדדים כואבים. יש בזה הרבה קושי. כשהתחלתי לעשות את ההרצאות מאוד התלבטתי שאולי זה יפגע בי, אולי זה יעשה לי לא טוב, אולי זה לא מה שהקב"ה רוצה שאעשה, אבל במשך הזמן, ככל שאני רואה נשים שמגיעות, זה מחזק.

"ככל שאני שומעת את ההשפעה על נשים, שהיא פותחת אותן וגורמת להן לדבר על דברים שהן שמרו שנים בבטן אז זה נותן לי כוח להאמין שאני עושה את הדבר הנכון. הקב"ה נתן לי את הזכות, אחרי שקיבלתי את הכתר המעפן הזה לפני 13 שנה, שתקשיבו לי - כי בלעדיו לא הייתן מקשיבות". היא עוצרת את שטף הדיבור וסוקרת את פני הנשים. הן אכן מקשיבות.

"את הלילה האיום ההוא לא אשכח כל ימי חיי, תמונות קשות ממנו עתידות להיכנס לסיוטים שלי ולבקר אותי במשך כל לילה במשך שנים ארוכות. הוא הכין מבעוד מועד מסקנטייפ שלא ישמעו את הצרחות, סכין מטבח - ולא בשביל לקלף תפוח, חבל על מנת לקשור אותי ושקיות ניילון בשביל לסיים את העסק מהר ועד הסוף.

"נסעתי לאיטליה בתור דוגמנית לנסות את מזלי בעולם הגדול, ובאמת רוב הבנות אולי היו מסתנוורות מהאפשרויות של להיות בחו"ל ולטייל, אבל אלי זה לא דיבר. מאוד מהר רציתי לחזור הביתה. בשבוע השלישי באיטליה הלכתי לסוכנות נסיעות בה היה סוכן ישראלי. הייתי במצב קשה של געגועים הביתה ואמרו לי שהוא מדבר עברית ויש לו משפחה בארץ, בקיצור שאפשר לסמוך עליו. בסוף התברר שהוא ערבי ישראלי ויש לו משרד נסיעות ששימש ככיסוי לתחביב האמיתי שלו".

קולה נשבר קמעה, אבל היא ממשיכה. "הוא נראה חביב ונחמד, לא כזה שצריך לחשוש מפניו. תבינו, גדלתי בעולם שכולו טוב, לא חשבתי שקיימים דברים כאלו רעים, ולמרות הכל אני עדיין תמימה מאוד. לא האמנתי שיש אנשים כאלו רעים ובטח כשאתה במדינה זרה ושומע פתאום עברית, אין משהו יותר משמח מזה.

"אמרתי לו שאני רוצה לחזור לארץ כמה שיותר מהר. הוא אמר שאין בעיה והתחיל לחפש טיסה. הוא הראה לי שאין מקומות פנויים ואין כל דרך לחזור בהקדם. ככל שלא הייתה דרך - אני רק רציתי יותר והוא שוב מראה לי על המחשב אפס טיסות לישראל. אחרי כמה ימים שהייתי בהם מאוד מאוכזבת, הוא סיפר שיש דרך נוספת להגיע לארץ - נסיעה של שש שעות למילאנו ומשם טיסה לארץ, אבל שאין סיכוי שהוא יעשה את זה כי זו דרך קשה ומעייפת ואין סיכוי.

"אני ישר שמחתי שישנה עוד דרך, וניסיתי לשכנע אותו בכל דרך אפשרית, התחננתי! לא חשבתי לרגע שהאדם הנחמד הזה, שהיה בגיל של אבא שלי, יכול להזיק לי. רק אחר כך התברר לי שאני לא הבחורה היחידה שעברה את זה איתו, רק שאף אחד לא טרח להגיד לי. אחרי שכנועים הוא הסכים לקחת אותי. הרגשתי בת מזל.

"לא סיפרתי להוריי על הנסיעה, שלא ידאגו. בגלל הדרך הארוכה, לא בגלל האדם. בדיעבד הם לא ישנו כל הלילה. אומרים שאמא מרגישה הכל. כשהתקשרתי בבוקר הם ישר ענו, ממש חיכו שאצלצל. לא הייתי אמורה לצאת חיה מהלילה הזה, והוכחה לכך הייתה שלא חיכה לי שום כרטיס טיסה. הוא תכנן שאסיים את החיים שלי באותו לילה, אבל מה לעשות שלקב"ה היו תכניות אחרות".

אברג'יל מחייכת בהכרת תודה. "אני זוכרת כל פרט, כל דקה הייתה ארוכה כמו חיים שלמים. אני זוכרת אותו דוקר, קושר, חונק, ואת עצמי מתפללת לאלוקים. 'אני לא רוצה למות הלילה, אני לא רוצה לסיים את החיים שלי הלילה הזה'. למה הוא לא הרג אותי? השם יודע. אני רק זוכרת אותו מוריד אותי בתחנת הרכבת ונוסע. אחר כך התברר לי שהיו טיסות לארץ – ובשפע".

"בשלוש וחצי השנים האחרונות אני מצלמת סרט על בנות שעברו אונס בכל העולם, איתן אני נפגשת. לפני שחשבתי לעשות אותו היה לי נורא קשה, כי לא ידעתי איך אתמודד, אולי זה יהיה יותר מדי בשבילי. עם הזמן ראיתי שאני לא אוכל אחרת, שאני לא אסלח לעצמי אם לא אעשה אותו.

"בזמן הצילומים נשברתי מספר פעמים. לא האמנתי שהסכמתי לעשות כי זה דרש ממני הרבה כוחות נפשיים שלא האמנתי שקיימים בי, אבל הצלחתי. בסרט כל אישה מספרת מה עבר עליה, והרבה מספרות את זה לראשונה כי לצערי הן לא סיפרו מעולם ושמרו את הסוד הנורא בבטן. זה סרט חזק ומאוד מרגש, ועוד כמה חודשים ייצא לאקרנים.

"בזמן הצילומים הייתי נוכחת במשפט שערכו לאדם שאנס 15 בנות בגיל 15-20. במשפט נכנסו אחת אחת מהנאנסות וסיפרו איך החוויה שינתה להן לרעה את החיים. אני זוכרת שאמרתי לעצמי 'אם רק הראשונה הייתה מספרת כל השאר לא היו נאנסות'. מדובר בילדות! תחשבי כמה כוח יש לך להציל אדם נוסף שלא יפגעו בו. עוד ילד, עוד ילדה!

"הסרט היה אמור להיות בעיקר על אונס ועל איך נשים חוות אותו, אבל בסופו של דבר יצא שהסרט מתחיל כשאני לינור, ומסתיים כשאני לינור שחוזרת בתשובה. התחלתי אותו עם כמה שפחות בגדים, והוא יצא סרט החזרה בתשובה שלי".

"במדינת ישראל שנת 2012 אף אחד לא רוצה לשמוע שנאנסת. המסר הסמוי הוא 'עדיף שתשתקי. למה לבלבל את המוח בדברים כאלו? אין משהו מעניין כמו תצוגת אופנה או פתיחה מעניינת? אל תהיי כבדה'. אם נצליח לשבור את השתיקה ולהפוך את המילה אונס למשהו מדובר בחברה, נצליח לעשות הכל. שבנים ובנות ידעו מה זה בתור התחלה, פגשתי כל כך הרבה שלא ידעו מה זה בכלל".

"בגיל 18 השתנו לי החיים. נבחרתי למלכת היופי של ישראל. לא רציתי בזה. היה לי חבר שרצה להיות דוגמן אז הלכתי איתו לסוכנות. אותו הם שלחו ללמוד מנהל עסקים ואותי למלכת היופי, ואז הוא עזב אותי מעצבים".

פרצי צחוק של הנשים משחררים מאברג'יל חיוך. "כל מה שרציתי נפתח בשבילי תמיד בנדיבות, אבל כמו שיש לדברים כאלו כוח להרים אותך יש להם כוח גם להוריד – לתהומות. ופתאום את מישהי, לא לינור מנתניה אלא מלכת היופי של ישראל. היה לי חבר באותה תקופה שהכיר אותי, קודם כלינור, אחר כך מלכת היופי ואחר כך בתור לינור שעברה אונס ואז מיס עולם. גם הוא עזב אותי, מההלם, הוא לא יודע עם מי הוא נמצא, תוך שנה וחצי הכל השתנה.

"תחרות מיס עולם הגיעה שלושה חודשים אחרי האונס. תמיד חשבו שזה קרה בתחרות, כן ממש. עברת אונס? קבלי מיס עולם", היא מגחכת. "זה ממש לא היה טוב להם, הם הצטערו שבחרו בי, לא עשיתי את התפקיד, הייתי עסוקה בחקירות וביליתי זמן רב במשטרה. כמעט העבירו את התואר לסגנית. אז בכל מקרה, אחרי הרבה שכנועים החלטתי לנסוע לתחרות מיס עולם. אמרתי לעצמי שיהיה בסדר, אני אופטימית בבסיסי.

"הגיעו 95 מלכות יופי מכל העולם. כל המזוודה שלי הייתה מלאה טישואים כדי שאוכל לבכות בכל מקום כמה שארצה. הגענו לאיי סיישל, מקום מעולה לרצות למות בו. אם כבר לרצות למות אז שתהיה בריכת שחייה, קוסמופוליטן ביד, שמלות ערב, צלמים והמעצבים הכי טובים בעולם.

"כל מלכה הביאה הרבה שמלות ערב. אני הבאתי שש, כמו שאמרו לי להביא. לא דמיינתי שאפילו לבריכה נרד עם תוספות שיער. אני הייתי מרוסקת ותכננתי לחזור לארץ בעוד כל השאר התאמנו על שאלות השופטים.

"לאחר שלושה שבועות של חזרות הגיעה התחרות, ארזתי את המזוודה, עשיתי צ'ק אאוט כדי שאוכל לחזור ישר אחרי. בתחרות נשארנו עשר בנות, ואז אני שומעת כמו מרחוק 'ומיס עולם 98' מיס ישראל!'. אם עד אז לא חשבתי שיש גן עדן וגיהינום, עכשיו האמנתי.

"מבחוץ – גן עדן, מבפנים – גיהינום. הרגשתי שיש גופה על הבמה. את מי אתם מצלמים? מה אתם מצלמים במקום להזמין מד"א? אתם לא רואים שאני בכלל לא באתי? אני שכובה באיזה בור, שבורה ומרוסקת, ולאף אחד לא אכפת. רק רוצים שתחייכי.

"ואני בכלל לא האמנתי שיש לי סיכוי. אפילו בשיחות עם השופטים  אמרתי שאני רק רוצה לחזור הביתה, הכי מבאסת. על הבמה לא הפסקתי לבכות כי ירד לי האסימון של מה קרה לי, מה עבר עליי באיטליה. כמה קיצוני המעבר הזה של להיות על גג העולם, כל מה שעבר עליי מאיטליה עד הבמה הזאת.

"ומתוך זה יצאתי לדרך ארוכה שעדיין לא נגמרה שהיא לדבר, לגרום לנשים להיפתח על ידי הסיפור שלי, לעזור לנשים להוציא את הגועל מהנשמה וזה לא קל. אבל זה החזיר לי את החיים שלי, ועל הדרך גם חזרתי בתשובה ועוד חוזרת ועוד אחזור". קהל הנשים קוטעות את הדברים במחיאות כפיים ואברג'יל מודה להן בחום.

"התהליך התחיל לפני ארבע שנים בערך, אבל אני חושבת שהוא התחיל כבר בגיל 18, כשעברתי את מה שעברתי. לא ידעתי איך לקרוא לזה, שקורה לך משהו דרמטי בחיים ואתה מבין שהחיים הם לא מובן מאליו והשם הציל אותך.

"יש אירועים בחיים שאת בטוחה שאי אפשר להמשיך לחיות אחריהם, ובטוח שאחריהם לא יהיה לילה של שינה רגועה, שלא תוכלי לשקם את עצמך, לדבר, להקים משפחה. אבל אנחנו הנשים אולי לא חזקות פיזית, אבל מלאות כוח נפשי. אין עולם בלי אישה, אישה היא דבר עצום. אישה היא עקרת הבית, כלומר עיקר הבית.

"אני זוכרת שאחרי שזה קרה, אבא של חברה אמר לי 'הכל לטובה' ואני התעצבנתי. איך יכול להיות שדבר כזה קורה לטובה? היום, תראו כמה נשים התקבצו כדי לשמוע אותי אז איך זה לא לטובה? ורק דברים טובים קרו מאז, התחתנתי ואני בהריון ראשון. חזרה בתשובה בשבילי זה לחזור למקורות, להיות אדם טוב יותר. להיות הבת, האמא והבת זוג הכי טובה שאני יכולה להיות, ללכת לישון בלילה כשאני יודעת שעשיתי הכל כדי להיות הכי טובה".

מאוחר יותר תשאל אחת הנשים מדוע עבדה כל השנים בדוגמנות אחרי שאמרה כמה העולם הנוצץ של חיי הדוגמנות והמשחק עשה לה רע. "אני לא הייתי בעולם היפה שאת ראית", מישירה אליה אברג'יל מבט, "לא רק בגלל האונס. חייתי עם הקב"ה אבל בלעדיו. בזכות השנים הקשות, שלכן נראו נוצצות ולי לא עשו כלום, כי ככל שלא רציתי ככה עוד יותר רצו להביא לי יותר, וככה הרגשתי עוד יותר שאין לי כלום. כל מה שקיבלתי היה טוב לאותו רגע.

"זה כמו אקמול, זמני, מרפא באותו רגע ואחר כך כואב וחסר. ברגע שהכנסתי את הקב"ה לחיים שלי ההנאה שלי תמידית, כל בוקר יש לי הזדמנות לקום ולהתחדש, להאמין שהעולם הוא טוב. כולנו יהודים. אין דבר כזה 'חילוני', זה מלשון חול. אפילו שבזבזתי את הזמן שלי עם גוי, צמתי בתשעה באב. האמונה היא בנשמה ואין יהודי שאין לו אמונה בנשמה".

"אתן בטח יושבות ואומרות 'באמת סיפור קשה, אבל מה זה קשור אליי?'. אתן חושבות שאני מספרת דבר שלא קורה כל יום, אבל יש לי חדשות בשבילכן: זה קורה מסביבנו כל הזמן ואצל כולם: במקום העבודה, במשפחה, חילוניים, דתיים, בבית זה קורה ואין סיכוי שזה ייצא כי אף אחד לא ידבר, וברוב המקרים גם האמא לא מדברת. רוב הבנות שאני פגשתי אמרו שהאמא שמעה מה קרה לבת על ידי האבא או הדוד, והיא נתנה סטירה ואמרה לה להיכנס לחדר ולא לדבר על זה לעולם.

"אז לכל האמהות שיושבות בקהל: זה התפקיד שלכן! שימו לב מה קורה עם הילדים שלכן. אל תקראו בעיתון ותאמינו שלכן זה לא יכול לקרות, אל תהיו תמימות, שימו לב! אם הילד שלכן לא מתפקד, אם הילד שלכן הולך הצידה, אם הוא משחק בצרכים שלו, אם הוא מתחיל לעשות דברים שהוא לא עושה בדרך כלל. אל תגידו 'טוב נו!', אל תטאטאו מתחת לשטיח, תפתחו עיניים ולא משנה מי את או באיזה סביבה את חיה. אל תרצחו את הילד שלכן במו ידכן! זה התפקיד שלנו בתור אמהות".

אברג'יל מרימה את קולה בניסיון לתפוס את תשומת הלב המירבית של הקהל, וניכר בקולה הרועד כי הנושא בלבה. "אם פגעו בילד שלך תעשי בלגן! גם אם זה אבא שלו, אם זה דוד שלו או הסבא שלו, או הרב שלו כבודו, בלגן! גם אם ינדו אותך מהקהילה.

"היו נשים שאמרו לי 'אבל ינדו אותי מהקהילה'. מה נראה לך, שתגיעי למעלה והקב"ה יגיד לך 'נשמה, עשית טוב, העיקר לא נידו אותך מהקהילה?'. הוא יגיד לך 'איזה אמא היית? ראית את הילד שלך סובל ולא דיברת כדי שלא תנודי? היית אמא טובה?' בטוח שלא!'. על זה תחשבו שתעמדו מול הילדים שלכן.
"לספר זה קשה מאוד, אין דבר קשה מזה. אבל עוד יותר קשה לחיות עם הסוד הנורא בבטן.

"זה אוכל אותך מפנים. אשה שלא מספרת חיה חיים בלתי אפשרים. זה פוגע בעבודה, ביחסים ובבית. אם נאנסת, אז צריך ומומלץ לספר, לדבר על זה ולאו דווקא למשטרה, אלא לאמא או למישהו שאוהב אותך. לא לקחת את האנס על הגב! כל כך הרבה נשים לוקחות אותו על הגב לשנים ולא מבינות למה זה כבד. כי זה כבד. היה, מת, נגמר, הלאה הלאה! תטפלי בעצמך, אבל תלכי הלאה. אל תתני לו את הרשות לאנוס אותך שוב ושוב.

"הרבה לא יודעים שאנסים לא נראים כמו מפלצות. אונס יכול להיות עם חיוך, עם האדם שאת הכי אוהבת. פעם היית צריך להוכיח עבירת אינוס בכך שהופעל כוח אבל לפני כמה שנים החוק שונה, כי הבינו שרוב מעשי האונס לא נעשים בסמטה חשוכה, אלא בחיוך עם אדם שאתה סומך עליו. ולכן תמיד צריך להיות קשובים לסביבה שלנו ולשאול ולהתעניין, לא לקבור את הראש בחול.

"לאחר האונס, אני בחרתי לספר את מה שעבר עליי. יש לי למזלי, אמא מדהימה. היא כל החיים נתנה לי להרגיש שלא משנה מה קורה, אם מישהו פגע בי - אני צודקת. ככה גדלתי. כמה פעמים פגשתי נשים שאמא שלהן הגיבה בצורה נוראית כשהן סיפרו לה. מספיק מבט מאשים, מספיק לשאול איך? למה? והיא לא תדבר איתך שנים, היא לא תפסיק להלקות את עצמה כל חייה.

"אני פוגשת אמהות שאומרות 'כן, היא נאנסה, אבל למה היא רוצה להתאבד?'. כי אמא שלה האשימה אותה במה שקרה. אולי לא בכוונה, אבל חייבים להבין שכשהילדה אוזרת אומץ לספר וגם אמא לא מקשיבה לה או מפקפקת בה אז מת העולם, אין עולם מבחינתה".

> הערב: החיים החדשים של לינור אברג'יל. הצצה לתוכנית "אנשים"

בואו להמשיך לדבר על זה ב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...