חברתה הטובה של לי זיתוני: "מאמינה שהדורסים יהיו בסוף בכלא"
מאז נדרסה למוות חברתה הטובה לי זיתוני לא מוצאת אדווה ישראל מנוח. היא עזבה את עבודתה והצטרפה למטה המאבק להסגרת הדורסים: "לא אנוח עד שהפושעים האלה יובאו למשפט בארץ"
באמצע חודש ספטמבר האחרון נקלעה מערכת היחסים בין ישראל לצרפת לסחרחורת שאיש לא רצה בה. שני יהודים אזרחי צרפת, שהגיעו לבקר בישראל, נסעו בתל אביב ברכבם ודרסו את לי זיתוני, צעירה בת 25.
זיתוני נפטרה מפצעיה, ושני האנשים שגרמו למותה נמלטו לארצם, ומסרבים להישפט על מעשיהם. החוק הצרפתי אוסר על הסגרת אזרחי המדינה לארץ אחרת, וכך החלה מערבולת של רגשות, חוקים והרבה כאב.
התאונה שינתה את חייה של אדווה ישראל (27) מאלפי מנשה, חברתה הטובה של לי. ישראל לא יכלה להישאר אדישה נוכח הטלטלה שעברה, והחליטה לעשות הכול כדי שהדורסים יוסגרו לישראל ויישפטו כאן. היא עזבה את עבודתה והצטרפה למטה המאבק להסגרת הדורסים.
"יום לפני התאונה לי ואני קבענו להיפגש ולבלות את היום
ישראל וזיתוני הכירו לפני שלוש שנים, בעת שעבדו כמלצריות במסעדה בצפון הארץ. ישראל למדה אז במכללת כינרת וזיתוני התגוררה בבית הוריה בקיבוץ נוה אור. בשנה האחרונה חזרה ישראל להתגורר באלפי מנשה וזיתוני למדה פיזיותרפיה בארצות הברית, אך השתיים המשיכו לשמור על קשר קרוב.
לאחר מותה של זיתוני הקים בן זוגה רועי פלד את מטה המאבק להסגרת דורסיה. אחרי השבעה עזבה ישראל את עבודתה והצטרפה למטה. "לא היה לי טוב בעבודה", היא אומרת. "לי תמיד אמרה שבמקום שלא טוב לי בו, אני צריכה לקום וללכת כי החיים קצרים. אחרי המוות שלה היה לי קל יותר לעשות את הצעד".
היה לך ברור שאת מצטרפת למטה המאבק?
"שום דבר לא היה לי ברור. אף אחד ממטה החברים של לי לא חשב שזה יתפתח לאן שזה הגיע. היה לי ברור שאעשה את הכול למען החברות בינינו. אמנם במטה יש אנשים שלא הכירו את לי, והגיעו רק כי הנושא כאב להם ונגע ללבם, אבל אם להיות כנה אני לא יודעת אם הייתי חלק מהמאבק הזה אם זאת לא הייתה לי. אני יודעת שהיא הייתה עושה אתו דבר בשבילי. זה היה הסכם לא כתוב בינינו, וזה נותן לי את הדרייב להמשיך ולהיאבק".
"כמה שצריך. בכנס ישראל-צרפת הייתי צריכה להתחיל את כל ההפגנה ולהרים שלט כשאחרים קמו אחריי והציגו ידיים מרוחות בדם. במטה חששו שאחטוף רגליים קרות, אבל הוכחתי לכולם שאין דבר שלא אעשה למען לי. כל העשייה שלי היא בזכות מי שהיא הייתה".
היא הייתה משמעותית מאוד עבורך.
"יש לי המון חברים, אבל חברה כמו לי יש רק אחת בחיים. פתאום נוצר לי חלל. אין יותר טלפונים, כעסים, צחוקים. היום במקום להרים אליה טלפון אני צריכה לעלות אליה לקבר. מזל שיש פייסבוק, מיילים וסרטונים שבהם היא עדיין חיה".
מטה המאבק שהוקם הלך והתפתח, ועם הזמן נפתחה עמותה בשם "צדק בשבילי", שמגייסת תרומות למימון המאבק. ישראל אחראית על תיעוד הפעילות של העמותה בתקשורת ואחראית על ניסוחים והגהות. היא מציינת כי העמותה תמשיך בפעילות גם אחרי שימוצה הדין עם דורסיה של זיתוני. "העמותה תעבור לטיפול משפחתה של לי ותיתן עזרה ויעוץ למשפחות נפגעים של תאונות פגע וברח", היא אומרת.
אז המאבק הוא לא רק סביב לי זיתוני.
"לא, זה מאבק עקרוני על דמות החברה שלנו. אנחנו באים ואומרים 'לא עוד'. הפעם זאת הייתה לי זיתוני, אבל מחר זה יכול להיות כל אחד מאיתנו שילך לעבודה ולא יחזור בגלל רוצחים שמסתובבים בחוץ עם רישיון להרוג. לא משנה כמה זמן הדורסים ישבו בכלא, זה כבר לא יחזיר לנו את לי, אבל לפחות נוכל להציל חיים של אחרים".
בימים אלה מתכננים חברי המטה להעביר את המאבק לאדמת צרפת. בתחילת החודש הבא צפוי המטה לערוך כנס בפריז, שאליו יוזמנו רועי פלד, חברה של זיתוני, ואביה כאורחי כבוד.
"המטרה שלנו היום שבצרפת ידעו מי הם הדורסים ויהיה לחץ להסגיר אותם", היא מסבירה. "זה עניין מכוער ולא נוח לאף אחד, לא בישראל ולא בצרפת. אנחנו נמשיך במאבק עד שתהיה הסגרה, זאת המטרה שלנו. הבחירה שלהם לברוח לצרפת הייתה כל כך מופגנת, הם לא חשבו שימצאו אותם. אלמלא רועי וחבריו גם לא היו מוצאים אותם. רועי הפך לסמל, לסופרמן שעושה את מה שהרשויות לא מצליחות".
לאחר תקופה ארוכה שבה לא עבדה, מצאה ישראל עבודה שאותה היא משלבת עם פעילותה בעמותה. "פעם בשבוע יש לנו ישיבה של המטה, חושבים ביחד על פעילויות עתידיות ואיך ממשיכים הלאה", היא מספרת.
ואין בעיה לשלב את הפעילות עם העבודה?
"כולנו במטה אנשים עובדים. עד כה לא עבדתי ובאמת היה לי יותר זמן לנסוע ולהשתתף בכל הפעילויות. אם תהיה הפגנה שתיפול על יום עבודה, אז אצטרך לצאת באמצע היום, תמיד אוכל לקחת חצי יום חופש".
למרות המצב אדוה שומרת על אופטימיות ומבטיחה שעוד תרתום את החברים מהעבודה החדשה למאבק. "אנחנו צריכים כל עזרה ולומדים תוך כדי תנועה, יש פה אסופה של אנשים עם קצת הבנה והרבה תעוזה והרבה תמיכה.
"אנחנו מצליחים לעורר עניין ולהעלות את הנושא על סדר היום, אבל עד שלא נראה את הדברים קורים בעיניים לא נוכל לשבת בשקט. אנחנו נשארים כל הזמן דרוכים, לא מסתפקים בשום דבר עד שנשיג את המטרה".
את מאמינה שתצליחו במאבק?
"אני מאמינה שהדורסים יהיו בסוף בכלא ורוצה להאמין שזה יהיה פה. הם צריכים לקבל את העונש המקסימאלי. מדובר בפושעים שמסתובבים חופשי, הם חושפים כשל בחברה שלנו ובחברה הצרפתית, שאנחנו נותנים לאנשים כאלה להסתובב חופשי בינינו, זה נורא".
מה לי הייתה אומרת על המאבק שלכם?
"אין לי ספק שהיא הייתה מאוד גאה בנו. אני רק מקווה שלא נאכזב אותה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם