ראשי » מקומי » שפלה » ראשון לציון

"האשכנזי עם הקוקו": האם אייל גולן יקרא לו?

הוא רבע רוסי, רבע רומני וחצי ליטאי, והוא מת על סלסולים. יוסי להב פונק מראשון לציון עוד יוכיח לכם שהוא לא רק גימיק של "אייל גולן קורא לך"

יוסי, איך אשכנזי כמוך מגיע לתוכנית המחפשת את כוכב המוסיקה המזרחית הבא?
"גדלתי על כל סוגי המוסיקה, ומבחינתי מדובר במוסיקה ישראלית. אין דבר כזה מזרחי ולא מזרחי, כל עוד זה בעברית זו מוסיקה ישראלית".

ובכל זאת אתה האשכנזי היחיד בתוכנית.
"אז?".

לא מרגיש לך מוזר?
"לא".

באמת? אתה מרגיש שייכות?
"מאוד. דיברו על זה הרבה בתוכנית וזה קצת הפתיע אותי, אך אני מבין שהם מרוצים מהעניין. יוסי גיספן אפילו אמר שאני האשכנזי הראשון שעובר שלב, ואחר כך הבנתי שהוא שמח לראות אשכנזי שר מזרחית".

אתה מודע לכך שהמראה שלך עם הקוקו והעגיל באוזן משדר רוק?
"כן, אבל זה המראה שלי, ואני מרוצה ממנו".

אולי בהמשך ככל שתתקדם בתוכנית תוריד את הקוקו?
"לא, כי זה אני עם הקוקו, לא מרגיש בנוח בלעדיו".

מוצאו האשכנזי של יוסי להב פונק ("אני רבע רוסי, רבע רומני וחצי ליטאי"), בן 23 מראשון לציון, הפך לשיחת היום בעונה השנייה של "אייל גולן קורא לך" (ערוץ 24). בהתחלה כינו אותו "הבחור עם הקוקו", אחר כך "האשכנזי עם הקוקו".

אייל גולן, חשדן משהו, תהה מה ללהב ולמוסיקה מזרחית. "בבית תמיד שמענו את כל סוגי המוסיקה, החל מזוהר ארגוב ועד שלמה ארצי", ענה לו להב בלי למצמץ, "גדלתי גם על מוסיקה מזרחית ואני מתחבר אליה".

התשובה

של להב ריצתה את גולן, והוא עבר לשלב הבא. כך הוא עבר שלב אחרי שלב עד שמצא את עצמו בנבחרת. ומאז שהופיע בטלוויזיה אנשים ברחוב מזהים אותו ופונים אליו.

החל מאישה מבוגרת שיושבת בשולחן סמוך וצועקת לו שהוא המתמודד החביב עליה ועד לחבורה של ילדות בנות 12 הבוהות בו בעיני עגל ושולפות במהירות את הסלולריים כדי לצלם תמונות, תוך כדי שהן צועקות לו "אייל גולן קורא לך! הוא קורא לך!". להב מחייך לכולם במבוכה, אומר תודה, מסמיק בקטנה. בנות, תירגעו, יש לו חברה כבר שנה.

מה שלהב לא גילה באודישן הראשון הוא שאת הכישרון והיכולת לסלסל גילו אביו ודודו כשהיה בן 13 והתכונן לבר מצווה. לאחר שעלה למצוות הפך להב לחזן הראשי בבית הכנסת "שארית הפלטה" אותו ייסד סבו המנוח, ניצול שואה, למען ניצולי שואה. שנה אחת אחר כך, כשהוא רק בן 14, ניגש להב לתחרות ארצית בשם "חזן נולד" וזכה במקום השני.

מדוע אתה בלי כיפה?
"אני לא דתי, אך המסורת תמיד נשארת. אם זה ללכת בשישי לבית כנסת, וללכת בשבת בבוקר, ובחגים שאנחנו מאוד מקפידים עליהם, אני שומר בשר וחלב, משתדל להניח תפילין, אבל אני לא שומר שבת".

חזן שלא שומר שבת, מקורי.
"השבת מבחינתי זה יום המנוחה שלי. אני אוהב ללכת לים, לעשות חזרות. אני מחובר לדת בנפש".

לא פחדת בגיל 13 להפוך לחזן של בית הכנסת, לשיר מול ציבור גדול?
"תמיד אהבתי לשיר, וזו הרגשה מדהימה להצליח ליישם את זה, ועוד כחזן! בכל זאת מדובר בשליח ציבור, הזכות להעלות תפילות של הקהל בפני אלוהים.

"זו זכות יוצאת דופן וזו הייתה הרגשה מדהימה, ממש זרקו אותי למים. בהתחלה גם נתנו לי להביא מנגינות משלי ורק אחר כך ישבתי ולמדתי מקלטות. עד היום אני שר שם לפחות פעם בשבוע בשישי-שבת ובכל החגים".

נחמד שבית הכנסת שייך למשפחה.
"זה מה שעושה את זה ענק, מעין סגירת מעגל, כי לא הכרתי את סבא שלי. הוא נפטר הרבה לפני שנולדתי והוא מעולם לא שמע אותי שר. זה בית כנסת שמייצג עולם של ניצולי שואה שהולך ונעלם.

"סבתא שלי נפטרה לפני 14 שנה, כשהייתי בן עשר, והיא תמיד טענה שיש לי קול של זמר, עוד בגיל שלוש, אבל גם היא מעולם לא שמעה אותי שר. כשהייתי קטן היא סיפרה לי כמה היא דרבנה את סבא ללכת לבית הכנסת, ובטח הייתה שמחה לשמוע אותי שר שם".

בתחרות "חזן נולד" כל המועמדים היו דתיים ואתה חילוני, לא הרגשת מוזר?
"לא הרגיש לי יוצא דופן, הרגשתי שייך. אולי חוץ מהקטע של התפילות באמצע היום בזמן החזרות, קצת לא מצאתי את עצמי אבל התפללתי איתם".

זו הייתה הפעם הראשונה שלך על במה מול קהל גדול?
"כן, וזו הייתה הרגשה טובה. הקהל ממלא אותך, תמיד אהבתי לעמוד מול אנשים. בהתחלה כמובן שזה היה מלחיץ, בכל זאת ילד בן 14 עולה ככה לשיר".

זכית מקום שני, שמחת?
"קצת התאכזבתי. הרגשתי שהיה פה משהו לא כל כך כשר, כי איך זה יתכן שילד קטן שעולה עם פלייבקים לוקח את המקום הראשון ואילו אני שרתי חי. התאכזבתי מחוסר הצדק הזה, אך עדיין זו תחושה טובה לזכות במקום שני. היו שם ילדים מוכשרים שנחשבים לדור הבא במוסיקה החסידית".

בגיל העשרה הצטרף להב ללהקת "קול ראשון" של החברה העירונית, הופיע בכל רחבי הארץ וגם בארה"ב לפני קהילות יהודיות, עד שהתגייס לצה"ל. "זה היה כיף גדול", מסכם להב ארבע שנים וחצי בלהקה, "קצת לא הסתדרתי עם הקטע של הריקודים, כי זה לא עובד לי, אבל עצם זה שניתנה לי הזדמנות לשיר בלהקה המורכבת מ-30 איש, להתאים את עצמי אליהם, זו הייתה הזדמנות גדולה".

איך עושים מעבר ממוסיקה חסידית למוסיקה פופולרית?
"בקלות, המעבר הזה פתח אותי לעולמות חדשים. השמיעה המוסיקלית שלי מאוד התפתחה, פתאום אני שר בלהקה ולא לבד, זה מאוד מפתח, מאוד מבגר. בבית כנסת אנשים באים לראות אותך ואילו פה באים לראות להקה".

זה לא מבאס שהפוקוס כבר לא עליך?
"לא, צריך לדעת איך להתמודד עם זה שאתה חולק את הבמה עם אחרים, לדעת איך לא להאפיל על אחרים, למרות שתמיד יש את הבולטים יותר ואת הבולטים פחות".

מאיזה סוג אתה היית?
"אני הייתי באמצע. מאוד חשוב לי להתבלט אך לא על חשבון הערכים שלי. למשל, אם הייתי מקבל סולו וחושב שמישהו אחר יבצע זאת יותר טוב, הייתי אומר".

למה?
"כי אני צריך להתחבר לשיר. מעולם לא לקחתי סולו כדי לומר שאני שר סולו. יתכן שזה פגע בי, אך לפחות הרגשתי שלם עם עצמי".

החזרות בלהקה לא הפריעו ללימודים?
"לא. זה לא שהייתי תלמיד מי יודע מה, לא היה לי מאה, תשעים או שמונים, אבל הייתי ממוצע ומעלה. כשרוצים מוצאים זמן לכל. בבית הספר הייתי במגמת מוסיקה, ודווקא זה פגע בי בלימודים".

תסביר.
"הייתי בורח מהשיעורים כדי לראות שיעורי מוסיקה של שכבות אחרות. רציתי לשמוע וללמוד. הייתי נכנס ומקשיב והמורים שאלו אותי מה אני עושה שם, ותמיד הייתי אומר שבוטלו השיעורים שלי. המורים אהבו אותי אז הם לא בדקו את זה לעומק. הייתי נשאר כמעט כל יום עד איזה שבע בערב".

ההורים לא כעסו על ההברזות והציונים הבינוניים?
"כעסו, אך הם ידעו שמוסיקה זה הייעוד שלי בחיים, הם הבינו שמוסיקה היא חלק ממני ואין מה לעשות. הם תמיד תמכו בי, והם אוהבים לשמוע אותי. אצלי אין סיפורים לא טובים על המשפחה, הם רק תמכו ועזרו גם מבחינה כלכלית למרות שלא תמיד יכלו".

המצב הכלכלי הוא נקודה כואבת בחיי משפחת להב. כשהיה בן 11, הוריו תכננו לקנות בית מכספי חסכונותיהם אך נפלו קורבן לתרגיל עוקץ של עורך דין, שמאוחר יותר נתפס ונאסר. הם לא היחידים שנעקצו בזמנו על ידי אותו עורך דין, אך כל זה אינו מנחם כלל.

להב: "לא אשכח בחיים שאבא שלי בא אלי ואמר 'בגיל 40 אני מתחיל כמו בן 16, רק עם אישה וארבעה ילדים, ואין מה לאכול, פשוט אין כלום'. המזל שחברים ומשפחה עזרו לנו אחרת לא היינו מצליחים לשרוד. נותרו רק חובות".

איך זה השפיע על חיי היום יום שלכם?
"בגלל שיש לי הורים כאלה מדהימים, אני בתור ילד לא הרגשתי מחסור, הם עשו הכל כדי שתהיה לי ילדות טובה. הם לא מנעו ממני ומאחיותיי כלום. אני ואחיותיי גם לא היינו מהילדים האלה שכל הזמן מבקשים שיקנו להם דברים, תמיד הסתפקנו במה שיש. על הוריי זה השפיע אחרת, פתאום הם לא יכלו להרשות לעצמם כל מיני מותרות שבעבר כן יכלו, איכות החיים שלהם ירדה".

החובות הכבדים הביאו לסגירת מרפאת השיניים של אביו, והוריו נאלצו להכריז על פשיטת רגל. "הרבה נושים חיכו לכסף", נזכר להב, "הם היו באים אליו למרפאה, מחכים שלקוחות ישלמו ודורשים את הכסף. אי אפשר היה לעבוד ככה כשאנשים יושבים לך על הראש. בסוף ההורים שלי ויתרו וסגרו".

ממה התקיימתם?
"אמא שלי נהייתה מנהלת בחברת ביטוח ואבא שלי הלך לעבוד בעיריית ראשון. אחרי מה שעבר הוא חיפש מפלט, עבודה עם זכויות, והוא אמר מה יותר יציב מהעירייה".

מדוע עורך הדין לא החזיר את הכסף אחרי שנתפס?
"הוא טען שהכסף הלך. עד היום המשפחה שלי משלמת חובות בעוד שלו יש נכסים חדשים והוא חי כמו מלך. לדעתי הוא החביא את הכסף איפשהו".

בגיל 18 התגייס לצה"ל, לימ"ר (יחידה מרכזית מרכז השייכת למשטרה הכחולה), שם התעסק עם סוחרי סמים וגנבים. בהמשך התקבל ללהקת מחוז מרכז של המשטרה, ובמקביל הופיע באירועים עירוניים בראשון לציון כמו פסטיבל היין, חגיגת יום העצמאות, טכסי זיכרון ועוד.

אחרי השחרור לקח הלוואה בסך 30,000 שקל והוציא שני סינגלים "אור לעולם" ו"שקט כאן". אז עדיין קראו לו רק יוסי פונק. "פונק לא מצטלצל טוב", הוא מסביר, "לכן הוספתי לעצמי את השם להב. פונק בגרמנית זה להב מתכת". פונק או להב מה זה משנה, שני הסינגלים נחלו כישלון ולא הושמעו ברדיו. להב לקח הפסקה מהמוסיקה והלך לעבוד בדיוטי פרי כמוכר שוקולדים.

מה עשית כדי לקדם את הסינגלים שלך?
"שלחתי כל הזמן את הסינגלים במייל, הלכתי כמה פעמים לתחנות רדיו ונתתי להם את הדיסקים בידיים. זה לא עזר, אם אין לך את הקשרים המתאימים או שם מוכר, אין לך סיכוי. רואים בך עוד חתיכת פלסטיק שגוף גדול כמו רדיו פשוט יכול לזרוק הצידה".

היום היית נוהג אחרת?
"כן, הייתי בוחר אנשים מהשורה הראשונה כדי להפיק את השירים. אני לא השתפשפתי מספיק בתעשייה כדי להבין ששיר טוב לא רק בנוי על מוסיקה ולחן אלא גם על הפקה, שיש מסביבו מערך שלם של יחסי ציבור, ניהול נכון, זו מעטפת שבלעדיה המילים והלחן לא שווים כלום. היום אני מבין את זה ושילמתי הרבה כסף שלא היה לי, כסף שעד היום אני מחזיר".

כשראית שלא הולך, מה חשבת?
"התאכזבתי, אך לא התייאשתי אף פעם. אני יודע שלא אעשה משהו אחר בחיים, זה מוסיקה או כלום. זה המקום שלי, אני לא רואה את עצמי עובד בבניין או משרד. לא שאלה מקומות לא טובים, אך זה לא אני".

כשראית שלא הולך, למה לא פנית לתוכנית ריאליטי?
"הלכתי, אני באייל גולן".

אבל אייל גולן זה רק עכשיו, מה עם "כוכב נולד"?
"ניגשתי לכוכב נולד לפני שנתיים אחרי שהשתחררתי, והגעתי ממש לאודישן האחרון לפני הנבחרת, ואז אמרו לי שלא עברתי".

לא זכור לי שראיתי אותך בטלוויזיה.
"כי לא שידרו את זה אף פעם".

מאכזב, לא?
"התאכזבתי אך לא כמו שהוריי התאכזבו. כאב לי לראות אותם מאוכזבים, כי החלום שלי זה להוציא אותם מכל הבלגן הזה של החובות והזיכרונות הרעים. המוסיקה היא הסחת דעת עבורם, לשמח אותם זה הכל בשבילי למרות שבחרתי בדרך לא קלה".

הצטערת שלא שידרו אותך?
"דווקא שמחתי שלא הראו אותי. העדפתי שלא יראו שלא הצלחתי להיכנס לנבחרת. אין לי עוד מה להוסיף בנושא".

ואז פנית לתוכנית של אייל גולן.
"הרגשתי שלשם אני שייך, שאני צריך לעשות עם עצמי משהו. אני לא יכול כל הזמן לרצות את זה ולא לעשות שום דבר. אזרתי אומץ וניגשתי".

לכמה אומץ היית זקוק? זה בטח לא פשוט לגשת לתוכנית ריאליטי כשכבר דחו אותך פעם אחת.
"לא הייתי צריך לשכנע את עצמי אלא פשוט לעשות את זה. הגעתי למסקנה שזה מה שאני רוצה, ולהזיק זה לא יכול. אז ניגשתי".

מה מרגיש זמר אנונימי שמאוד רוצה להצליח, כשהוא יודע שעוד דקה הוא עתיד לשיר מול אנשים מובילים בתעשייה?
"התרגשות עצומה. לעמוד מול אייל גולן שהוא מושא הערצה מגיל קטן זה לא דבר של מה בכך. יש לי את כל הדיסקים שלו. קשה לי לתאר את ההרגשה במילים, זה חלום שמתגשם".

לא חששת שיסתכלו עליך אחרת כי המראה שלך יוצא דופן?
"לא, לא חשבתי על זה בכלל. מוסיקה זו מוסיקה, היא כללית ומתאימה לכל העדות".

כמה השופטים הופתעו כשראו אותך לראשונה?
"הייתה הפתעה גדולה. אני מסיים לשיר שיר אחד, והתריס יורד ופתאום הם רואים בחור עם קוקו, הם היו ככה בשוק, אבל אז הם נתנו לי ביקורות טובות וזה היה נהדר. יצאתי החוצה, חיבקתי את ההורים שלי, שגם מאוד התרגשו, חזרנו הביתה ולא הפסקנו לדבר על זה".

מה המטרה שלך בעצם? יש לך את מה שצריך כדי להגיע לגמר?
"כן, אני רוצה להיות בגמר. הייתי רוצה שיראו בי זמר ושאנשים יפסיקו לקרוא לי האשכנזי עם הקוקו, אלא יגידו יוסי להב פונק הזמר".

סימן היכר זה לא תמיד רע, אנשים זוכרים אותך ככה וזה לטובתך.
"זה מחמיא לי שאנשים זוכרים אותי, אבל זה לא מה שמייצג אותי. אני רוצה לשיר, אני רוצה שאייל גולן יפיק לי אלבום, שהתוכנית תפתח לי דלתות. לא רוצה להסתמך על גימיק".

יכול להיות שהעבירו אותך כי אתה מבחינתם גימיק?
"ממש לא. אני יודע מה אני שווה ולא פעם נתנו לי מחמאות. היו גם קטילות, אבל בעיקר מחמאות. אולי הגימיק מוסיף, אם כי אני לא יודע עד כמה זה גימיק, יותר סימן היכר. בתוכנית הזו בניגוד לתוכניות ריאליטי אחרות דווקא פחות מתייחסים לגימיקים ויותר לכישרון".

מי בפאנל השופטים הכי מפחיד?
"אף אחד. יש נטייה לחשוב שעדי לאון הוא מפלצת, אך לדעתי הוא מוסיקאי ענק שאומר מה שהוא חושב. לי זה מתאים כי אני אדם מאוד ביקורתי, אני מבקר את עצמי עוד לפניהם".

ושופט אהוב?
"אין כזה, כולם אותו דבר".

תשובה דיפלומטית. את מי הכי היית רוצה להרשים?
"זה לא בדיוק להרשים, אבל הייתי רוצה שכל סוגי הקהלים יאהבו אותי וישמעו אותי, כי אני שר הכל ולא רק מזרחית, אם כי חשוב לי להדגיש שאני לא רואה בזה מוסיקה מזרחית אלא ישראלית".

בואו להמשיך לדבר על זה ב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...