נלחמת על בית: אם חד הורית נכה פלשה לדירה
לאה שמי, חולה ואם חד הורית לשני ילדים קטנים ומוגבלים, הותשה בביורוקרטיה עד שפלשה לדירת עמידר בבאר שבע, כמפלט מהרחוב המאיים. פעילים חברתיים מנסים לעזור לה כדי שלא יפנו אותה. עמידר: "דרכה מנוגדת לחוק"
בשבוע שעבר הגענו לרחוב רינגלבלום בשכונה ד' מזרח, לבית דירות שהרבה לא השתנה בו מאז שנות ה-60'. בניין ארבע קומות ישן, קירות מטויחים למחצה, עדות לפגעי מזג האוויר. שמי פתחה לנו את דלת הדירה בקומת הקרקע.
אישה מסודרת בלבושה, פניה ללא איפור. באדיבות מה הזמינה אותנו לשבת, תוך שהיא לא מרפה לרגע במבטה מלהשגיח על בנה בן השנתיים, תינוק מפותח לגילו, שלא ייגש לתנור החם, לא ייקח חפץ חד. לבושו של התינוק נקי ומסודר ולאה עושה רושם של אם מסורה ואוהבת.
"עברתי בתקופת חיי, גם כילדה וכנערה, דברים לא קלים - פטירת אב בגיל צעיר, מחסור ומצוקה כלכלית. מספיק, כמה אפשר לסבול?", פותחת לאה במונולוג כואב.
"אני סובלת מילדות ממחלת אפילפסיה פעילה ואני בעלת 100 אחוזי נכות. שני בניי חולים גם הם ובעלי צרכים מיוחדים. הבכור א', בן 6, סובל מבעיה בריאותית-נפשית והוא מטופל תרופתי. הבן הקטן, ת' בן השנתיים, נולד עם דימום מוחי והיה כבר במוות קליני. שני הילדים נמצאים במעקב במכון להתפתחות הילד. מה שיש לי זה את ילדיי, אני רוצה לתת להם את הדבר הכי בסיסי - קורת גג וחיים נורמאלים",
כדי לאמת את דבריה, מגישה לנו לאה מסמכים רפואיים, המאשרים את דבריה. בין השאר, נכתב דוח רפואי לפני שנה על ידי עובדת סוציאלית של שירותי בריאות מכבי: "הנ"ל, בת 28, אם חד הורית לשני ילדים, מקבלת קצבת נכות 100% על רקע אפילפסיה. לאה סובלת ממחלת האפילפסיה מילדות, המתבטאת בהתקפים. היא נוטלת טיפול תרופתי יומי קבוע.
עוד נכתב בדוח הרפואי כי "בנה הבכור אובחן כסובל מהיפר אקטיביות, חסר שקט בהתנהגותו ודורש תשומת לב, והופנה להמשך בירור וטיפול. הילד השני עבר החייאה במהלך הלידה ומאז סובל מפרכוסים ונמצא במעקב רפואי אחר התפתחותו. מחלת האפילפסיה ממנה סובלת לאה מושפעת ממצבי לחץ, מתחים נפשיים ופיזיים. בחודשים האחרונים לאה נמצאת במתח רב סביב נושא הדיור"...
לאה מספרת כי עד לחודש אפריל 2011 התגוררה בקומה רביעית בדירה השייכת לעמידר. באחד הימים, תוך כדי עלייה במדרגות, לקתה בהתקף, התגלגלה במדרגות ואושפזה בבית החולים סורוקה. דוח רפואי מהאשפוז מציין: "ברקע אפילפסיה מקבלת טיפול שלוש פעמים ביום. ידוע על אירועים חוזרים של פרכוסים בזמן עלייה במדרגות. אירוע אחרון היה לפני יומיים, קיבלה התקף פרכוסים במדרגות".
לאה מוסיפה,
ניכר על פניה, שהזיכרון מאותן חוויות קשות מעיק עליה. היא לוקחת אוויר וממשיכה: "רצתי לעמידר, בכיתי התחננתי בפניהם, הצגתי מסמכים רפואיים. אמרתי 'בבקשה, תנו לי דירת קרקע, שארגיש שם, אני וילדיי, בטוחה'. הם סירבו, לא רצו לעשות לי ועדה לדירת קרקע. 'תבואי בעוד כשנה', אמרו לי.
"לא נשברתי והמשכתי ללחוץ, ואז הם הציעו לי דירת 50 מ"ר, לא בקרקע. כדי להגיע אליה, אני צריכה לטפס 16 מדרגות. סירבתי לקבל את הדירה והסברתי להם שבגלל מצבי הבריאותי אני לא יכולה, ואז הם הגדירו אותי כ'סרבנית' וכסנקציה אמרו לי שלא תאושר לי שום דירה לשנתיים. זמן קצר לאחר מכן, נאלצתי להיכנס למקלט לנשים מוכות, לא לפני שראיתי לנכון להחזיר את המפתח של דירת עמידר לחברה".
כשהיא מנגבת את הדמעות הזולגות מעיניה, ממשיכה האישה רבת הסבל לתאר את סיפורה: "כשיצאתי מהמקלט אחרי חודשיים, מצאתי את עצמי חסרת אונים ברחובות העיר, בקור ובגשם, עם שני ילדים קטנים וחולים. יום אחד ניגשתי למר דני מנדיל במשרד השיכון בבאר שבע, הסברתי לו שכרגע יצאתי ממקלט לנשים מוכות ואני עם שני ילדים חולים ללא קורת גג! אמרו לי, 'תביאי אישור ותאריכים ששהית במקלט'. הבאתי.
"לאחר בכי ושכנועים, איפשרו לי לקבל הצעה שלישית ומנדיל רשם לי על פתק קומת קרקע בשכונה ד'. שמחתי וכולי מצפה, ניגשתי עם הרכז גבי למקום. הדירה מצאה חן בעיניי, דירה קטנה 50 מ"ר, אבל ללא מדרגות. הסכמתי ואמרתי לו 'כן, אני רוצה את הדירה'. משם ניגשתי למרלן, עובדת עמידר, שאמרה לי: 'בואי, אני כבר ארשום אותה על שמך, רק תביאי פיקדונות ותכיני לנו ערבים'.
"רצתי כמו מטורפת בשמחה להשיג ערבים ולעשות את כל ההכנות, ופתאום אני מקבלת טלפון ממרלן מעמידר, שמודיעה לי: 'לאה, אין אישור. דני מנדיל ממשרד השיכון אמר לי שממתינים לדירת קרקע 38 אנשים ואין לנו מספיק דירות ולכן אם את רוצה בקומה גבוהה תבואי'".
לאה מתפרצת בבכי ובמרירות אומרת: "זה כמו שנותנים לילד סוכרייה, הוא מגיש אותה לפה ולוקחים אותה ממנו. הרגשתי שאני נוגעת בדירה ולקחו לי אותה מהידיים. עשו לי עוול נורא ואיום, כי אני חולה. לא בחרתי להיות בחורה חולה, לצערי. איך נתנו לי לטפח תקוות שווא"?
אכזבה מרה זו וחוסר ברירה, הביאו את לאה לפלוש לפני ימים אחדים לאותה דירת קרקע שהובטחה לה. "עשיתי זאת מחוסר ברירה. אני לא לבד, אני מוקפת בסטודנטים פעילים של המחאה החברתית, שעזרו לי ועוזרים לי בתמיכה הנפשית והכלכלית, וגם במכתב שכתבנו בשבוע שעבר לשר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס". במכתב שיצא לשר, מגוללת לאה שמי את כל אשר עבר עליה.
אחת מהפעילות החברתיות העוזרות ללאה היא רנן יזרסקי, סטודנטית לתואר שני במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון: "אנחנו קבוצה גדולה של עשרות סטודנטים, ששמנו לנו כמטרה להעלות את הנושא הכאוב של הדיור הציבורי לסדר היום הציבורי, ואת החוליים והעיוותים הנמצאים במערכת הזו מצד החברות המשכנות ומצד משרד השיכון.
"כשנודע לנו הסיפור הכואב של לאה, תמכנו בה בצורה נפשית ולוגיסטית במעבר לדירה, ועכשיו אנחנו עוקבים בדריכות יום יום, שעה שעה, להתפתחויות במידה ויהיו. פנינו להרבה גורמים, החל במכתב לשר השיכון והבינוי, מנהלת הלשכה שלו והיועצים לנציב תלונות הציבור של משרד השיכון ושל עמידר.
"כל הגורמים בירושלים אישרו לנו את קבלת החומר והבטיחו לנו תשובה תוך שבועיים. עד אז אנחנו יחד עם לאה נלחמים על הבית. לימדו אותנו שלא מפקירים פצוע".
חיים בר יעקב, תושב באר שבע, משמש תקופה ארוכה כמנכ"ל התנועה החברתית "לחיות בכבוד". מאות מקרים קשים עברו דרכו וזכו להתערבותו היעילה, אולם גם הוא מודה שמקרה לאה שמי הוא מיוחד.
בר יעקב מטיח דברים קשים בחברות המשכנות: "מקרה זה באמת משקף התנהלות מוטעית והייתי אומר אפילו גובלת בעבריינות מצד עמידר, שהיא בעצם חברה ציבורית וחייבת להתנהג באמות מידה ציבוריות, הכוללות תקנות ונהלים.
"מדובר באישה חד הורית, נכה מטפלת בשני ילדים לא בריאים, זכאית לדיור ציבורי שהציעו לה את הדירה שפלשה אליה ובדקה ה-90 שינו את דעתם. האישה הזאת עוברת מסלול של התשה. התנהלות זו של עמידר הפכה להיות שיטה שלה. במקום לתת מענה אמיתי לאנשים קשיי יום ומוגבלים, יש כשל בטיפול".
בר יעקב מסיים: "נתקלתי במקרים של פונים שהפגינו אלימות נגד עמידר ונענו להם. לעומתם, פה יש לנו מישהי שלוקחת אחריות על חייה, רוצה לגדל את ילדיה בכבוד, למרות מצוקת חיים שהיא עברה, לא מפגינה אלימות, פונה אל השכל היישר, מצויידת במסמכים רפואיים ונענית בשלילה. אין היגיון בזה".
מחברת עמידר נמסר בתגובה: "מבדיקה שנערכה בנושא מתברר, כי הגב' לאה שמי פלשה, בניגוד לחוק, לדירה שבה היא שוהה כעת. יתרה מזאת: בשל המחסור הרב בדירות מהסוג הזה - דהינו, דירה צמודת קרקע - ממתינות משפחות רבות, אשר זכאיות לדיור ציבורי ואשר שרויות במצב סוציו-אקונומי נמוך ביותר. חלק מבני המשפחות הנ"ל אף סובל ממגבלות פיזיות קשות ביותר.
"עוד מתברר, כי הגב' שמי קיבלה שתי הצעות להתגורר בדירה בקומה ראשונה, אך היא סירבה לקבל הצעות אלה. בעקבות כך, ניתן לה אישור חריג ממשרד הבינוי והשיכון להצעה שלישית, אך יחד עם זאת הובהר לה כי לדירה שאליה היא פלשה ממתינות, כאמור, משפחות רבות. אשר על כן, חברת עמידר שבה ודורשת מהגב' שמי לסור מדרכה המנוגדת לחוק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם