שמאל ובגדול: המרצה הפך את המכללה לבמה פוליטית
ד"ר אמיר הר-גיל, קולנוען ומרצה במכללת נתניה, גאה בכך שהוא משתף את תלמידיו בדעותיו השמאלניות: "אני כאן כדי להעביר את הערכים שלי"
הוא לא מסתפק בהעברת החומר התאורטי, אלא מקפיד להעביר את המשנה החברתית והפוליטית הסדורה שהתעצבה אצלו בעקבות רצח רבין, בלי להסתתר ובלי להתנצל.
"בשביל לקרוא חומר אקדמי הסטודנטים לא צריכים אותי", הוא אומר. "אני כאן בשביל להעביר לסטודנטים את הערכים שאני מאמין בהם. זה הערך המוסף הכי גדול של השיעורים שלי".
הר-גיל גדל בתל אביב של שנות השישים, אז נחשף לפערים החברתיים שהלכו והעמיקו עם השנים. "גדלתי ברחוב הירקון, מול שכונת מחלול", הוא נזכר. "מעבר לכביש התגוררו ילדים שעלו לארץ בשנות החמישים. הם חיו בצריפים בצפיפות שאי אפשר לתאר, אבל הם היו החברים שלי".
במהלך לימודיו באוניברסיטה עבד עם נוער עברייני בשכונת שבטי ישראל ביפו. "המורות בבית הספר הזהירו אותי
הר-גיל לקח את תלמידיו לסיורים בגלריות והצליח להפוך אותם בהדרגה מנערים אגרסיביים ופורעי חוק לשוחרי תרבות. "רבים סביבי שאלו אותי איך אני מוכן להסתכן ולצאת לסיור עם המופרעים האלה, אבל אני הוכחתי שחשיפה לתרבות איכותית יכולה לשנות דפוסי התנהגות".
לא חששת לעבוד איתם?
"בוודאי שהיה חשש, אבל כשאתה בא ממקום טוב זה עובר הלאה. אתן לך דוגמה. היה לי תלמיד שהיה אימת בית הספר. אח שלו ישב בכלא על רצח ואף אחד לא רצה להתעסק עם המשפחה שלו. יום אחד הוא הפריע לי בשיעור והוצאתי אותו מהכיתה. כעבור כמה דקות הוא חזר לכיתה עצבני בטירוף ושבר מקל גדול על השולחן. למרות שהיה לי אסור להרביץ לו תפסתי אותו בצוואר והבאתי אותו אל המנהל".
איך המנהל הגיב?
"הוא לא התייחס לסיפור ברצינות, אבל אני לא ויתרתי ופניתי למשטרה. בסופו של דבר התלמיד הבין שאני לא מוותר והוא התחיל לכבד אותי. הוא הפך להיות שומר הראש שלי בבית הספר ואפילו ביקש ממני שאעזור לו לצאת מהשכונה ולעבור לקיבוץ.
"הסיפור הזה, שהתרחש לפני עשרות שנים, מלווה אותי עד היום כשאני נלחם למען שינוי חברתי. אני מסביר לסטודנטים שלי שהמציאות היא לא גזרה משמים ויש להם יכולת לשנות אותה, אם רק יחליטו לעשות את זה".
הר-גיל מעודד את תלמידיו להשתתף בהפגנות ולרתום את המצלמה והידע שלהם למאבקים חברתיים ופוליטיים. "הלכתי לכל ההפגנות החברתיות שהיו בקיץ ושמחתי מאוד כשפגשתי שם סטודנטים שלי", הוא אומר.
"אני מאמין שאסור לאנשים לשמור בבטן את הכעסים שלהם. אם סטודנט יושב בפאב ומתלונן בפני חבר שלו על משהו שמטריד אותי זה בסדר, אבל בשלב הבא הוא צריך לשאול את עצמו אם הוא יכול לעשות משהו בעניין במקום לשבת ולקטר".
אתה משתמש בכיתה כדי להעביר את המשנה הפוליטית שלך, שנמצאת בצד השמאלי של המפה. האם זה לא בעייתי?
"ממש לא. אני מאמין שבנושאים החברתיים אסור לאזרחים בכלל ולאנשי חינוך בפרט לשבת על הגדר. אנחנו חיים בחברה שההסתה והגזענות הפכו לקונצנזוס.
"התפקיד שלי כאיש חינוך הוא להילחם בתופעות האלה. בכיתה שלי לומדים תלמידים ערבים ומפריע לי מאוד כשתלמידים יהודים מקניטים אותם. אני מסביר לתלמידים שגם אם האדם שיושב לצידך בכיתה אינו בן דתך הוא עדיין אדם כמוך וגם לו יש רגשות".
מה חושבים במכללה על הפעילות שלך?
"רוב האנשים מעריכים את הפעילות שלי, אבל גם אם יש כאלה שלא מעריכים אני מתמקד בדברים החיוביים".
אחד האירועים שהשפיעו יותר מכול על הדעות הפוליטיות של הר-גיל הוא רצח רבין. "כשרבין נרצח שאלתי את עצמי איפה הייתי כשהתחיל גל השנאה וההסתה, ועניתי לעצמי שהתמקדתי יותר מדי בסרטים ובתקשורת. הבנתי אז שאני צריך להיות יותר מעורב בהוראה ובחינוך".
חשבת על קריירה פוליטית?
"לא. אמנם את השינוי הגדול יוצרים בפוליטיקה, אבל זה פחות מתאים לי כי אני עדין מדי בשביל המערכת הפוליטית, אז אני מסתפק כרגע בחברות במזכירות הקיבוץ שלי".
במקום פעילות פוליטית הר-גיל מנתב את האקטיביזם שלו לפעילות בפורום היוצרים הדוקומנטריים - איגוד מקצועי שנלחם על היצירה המקורית בישראל. "היצירה המקורית בישראל נדחקת על ידי הערוצים הגדולים והמסחריים, שרואים בה עול כספי כבד ורוצים לחסוך בו", הוא אומר. "אנחנו עומדים מנגד ונלחמים על כך שתהיה יצירה מקורית, כי זו המראה של החברה שלנו".
הריאיון עם הר-גיל נערך לרגל יציאת סרטו "החיים על פי אוה", שעוסק בנשים שחיות מתחת לקו העוני. אם לא שמעתם על הסרט זה מפני שלדברי הר-גיל למצוקה הכלכלית אין רייטינג בארץ.
"בכל פעם שהייתי צריך לבחור בין לעשות סרט צהוב עם חשיפה לבין סרט חשוב בלי חשיפה תמיד בחרתי בחשוב", הוא אומר. "ברור ששילמתי על כך מחיר, אבל אני לא מצטער. אני תמיד אומר לתלמידים שלי שאם הם כבר למדו לצלם שירתמו את הידע הזה לטובת החברה.
"הערך החשוב ביותר עבורי כיהודי הוא 'ואהבת לרעך כמוך'. המעורבות שלי נובעת מהתחושה שאנחנו חיים במדינה צעירה שעדיין מתעצבת וצריך לעזור לה להתעצב ולהיבנות. בחרתי לסייע לזולת בהוראה ובקולנוע, ואני מקווה שבכך אני קונה את חלקת אלוהים הקטנה שלי".
יש סטודנטים שהלכו בדרכך?
"יש סטודנט ערבי שלמד אצלי והיום הוא ראש המחלקה לתקשורת באחד מבתי הספר התיכוניים בארץ. הוא סיים אצלנו את התואר והלך להקים מגמת תקשורת אצלו בכפר. לא מזמן הוא הזמין אותי להקרין אצלו את אחד הסרטים שלי, וזאת הייתה גאווה גדולה בשבילי.
"מעבר לזה, אני מקיים לא מעט הרצאות והקרנות של סרטים במקומות שאני רוצה שיראו אותם. לא תמיד יש לאנשים שמזמינים אותי כסף לשלם לי. אבל אל תדאג לי, אני מתפרנס היטב".
את המשנה החברתית שלו מעביר הר-גיל גם לילדיו, שהתנדבו לפני הצבא לשנת שירות בתפקידי חינוך בפריפריה. "הבחירה שלהם לתרום לחברה שנה מחייהם אינה מקרית", הוא אומר. "זו תוצאה ישירה של החינוך שקיבלו בבית. כשהם אומרים שהם ישראלים יש להם תחושת שייכות הרבה יותר חזקה מזו שהייתה להם לפני שבחרו ללכת לשנת השירות".
הייתה לך בעיה עם השירות שלהם בצבא?
"הרבה פעמים חשבתי שהמלחמות אינן הכרחיות, ותמיד שאלתי את עצמי איך אני יכול לשלוח את הילדים שלי למלחמה שאני לא מאמין בה. בסופו של דבר הפנמתי שזאת המדינה שלי, וגם אם אני לא מסכים עם המדיניות של הממשלה יש חוק שירות חובה וכל אחד צריך לתת כמה שנים עבור המדינה".
אתה אופטימי לגבי עתיד המדינה?
"אני תמיד אופטימי. המצב לא טוב, אבל אני לא מביט מהצד. אני מנסה להשפיע בדרך שלי על עתיד המדינה. חוץ מזה, אני אחד מ-10 אחוזים מהאוכלוסייה שמתפרנסים מהתחביב שלהם, אז איך אני יכול להיות פסימי?".
ממכללת נתניה נמסר: "ככלל מעולם לא היו תלונות של סטודנטים יהודים או ערבים על התבטאויות פוליטיות של מרצים. לכל מרצה יש את הדעות הפוליטיות הלגיטימיות שלו, ישנו חופש אקדמי שמאפשר למרצים להתבטא.
"אין לנו את הבעיות של אוניברסיטת באר שבע ששם טוענים שכל המרצים בחוג למדעי המדינה שמאלנים ואין לנו את הבעיות של אוניברסיטת חיפה שם יש התנגשויות בין סטודנטים יהודים לערבים. אצלנו מעולם לא היו מתחים בין קבוצות סטודנטים של יהודים וערבים וכל זמן שלא נקבל תלונות מהסטודנטים בגין התבטאויות פוליטיות של מרצים, הם יכולים להתבטא כחלק מאותו החופש אקדמי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם