ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

ביום היא רופאת שיניים, בלילה רקדנית בטן

ביום היא רופאת שיניים לילדים, אבל בלילה ד"ר סילביה הראל מרעננה פושטת את החלוק והולכת לרקוד ריקודי בטן. ואם זה לא מספיק אז היא גם עוסקת בצורפות ומטיפה לתזונה צמחונית ורפואה הוליסטית, כפי שלמדה אצל חבריה האינדיאנים

אילו ד"ר סילביה הראל מרעננה יכלה להתחיל את חייה מחדש, היא הייתה מעדיפה להיות אמנית, אך חייה הובילו אותה להיות רופאת שיניים לילדים.

לצד עבודתה במרפאה שלה, הראל מנהלת אורח חיים ייחודי, שלא ממש מאפיין רופאה: היא פריקית של תזונה בריאה, צמחונית, מתרגלת בקביעות יוגה ורוכבת על סוסים. ואם זה לא די, היא גם רוקדת ריקודי בטן. בשעות הפנאי המעטות שיש לה, היא עוסקת בצורפות.

וכיאה לאדם שעוסק בתחומים שכאלה, יש להראל, שנולדה בארגנטינה לפני 61 שנים, לא מעט תובנות ייחודיות, שאותן למדה מהאינדיאנים שהכירה במרכז אמריקה.

"האינדיאנים הם אנשים חכמים מאוד", היא מספרת. "הם מסייעים לי בכל שאלה או התלבטות בנושאים תזונתיים. הם לימדו אותי שהאוכל הוא רק מזון, וכך צריך להתייחס אליו. אנשים שמנים אוכלים הרבה כפיצוי למשהו, וכאן הבעיה. אם יש בעיה, רצוי להבין ממה היא נובעת, לפתור אותה ולהמשיך קדימה. זה המוטו שלי".

את הראיון איתה הראל מתחילה עם חיוך גדול. "הכול מתחיל בראש, וכך גם מצב הרוח שלנו וצורת ההסתכלות שלנו על העולם", היא אומרת. "החיוך מדביק אנשים אחרים ומזכיר לי עצמי להסתכל על חצי הכוס המלאה בכל סיטואציה שפוקדת אותי".

מעניין, כי הסטטיסטיקה מלמדת שבקרב רופאי שיניים יש שיעורי התאבדות גבוהים.
"אם מישהו מגיע לעסוק ברפואה רק כי דחפו אותו להיות רופא או שהוא מחפש טייטל או כסף, הוא יאבד עניין מהר מאוד. בעיניי, רפואת שיניים בכלל ורפואת שיניים לילדים בפרט זו שליחות. התמימות של הילדים והיכולת שלהם לעוף למקומות רחוקים מחברים אותי לעולם שלהם וגורמים לי ליהנות מהעבודה שלי איתם בכל רגע נתון".

הראל, אם לשלושה בנים וסבתא לארבע נכדות, נולדה בארגנטינה והתחילה להתעניין ברפואה במקביל ללימודיה בתיכון. "מאז שהייתי ילדה קטנה, הייתי מסתגרת בשירותים, שם היה מצוי ארון התרופות בביתנו וקוראת את המרכיבים של כל התרופות ומנתחת עופות שהיו במקרר הביתי", היא מעידה. "תמיד רציתי לעזור לאנשים והאפשרות לגרום להם להיות בריאים יותר ולהיטיב את מצבם, תמיד קסמה לי".

חדורת ציונות ואהבת ישראל היא עלתה לבדה לארץ בתום לימודיה, מלווה בבני תנועת הנוער "דרור" שהפכו לימים לחברי הגרעין שלה ואיתם

התגייסה לנח"ל. בטרם התגייסה, הספיקה הראל להפוך לאחות מוסמכת וטיפלה במסירות באנשי הקיבוץ.

בתום השירות הצבאי היא התחתנה עם בן גרעין שלה והביאה איתו לעולם שלושה בנים. במסגרת עבודתו של בעלה נסעה עמו לשליחויות במרכז אמריקה. כאשר בני המשפחה שהו באקוודור למדה הראל רפואת שיניים והקימה קליניקות שאותן ניהלה במשך 15 שנה.

"היה חשוב לי להיות עצמאית ולפרנס את עצמי ואת משפחתי", היא מסבירה. "אני טיפוס תזזיתי שלא מסוגל לשבת במקום אחד, אבל בסופו של דבר מה שמניע אותי זו האהבה לחיים".

לפני 13 שנה נפרדה הראל מבעלה וחזרה לארץ עם ילדיה. "בתור תושבת חוזרת ואם חד הורית, נאלצתי להיאבק במוסדות ובבירוקרטיה כדי להשיג את מה שהגיע לי", היא מספרת. מי שסייע להראל היה רב מפתח תקווה, שסייע לה בענייני הגירושין וכן בהשגת רישיון רפואה בישראל. מאז, היא אומרת, היא זוכרת לרבנות ולדת חסד נעורים.

הראל בחרה לעסוק ברפואת שיניים לילדים – תחום לא פשוט. "נכון שבדרך כלל ילדים לא אוהבים רופאי שיניים, אבל אני אוהבת ילדים והם מחזירים לי אהבה", היא מספרת. "אני מספרת להם סיפורים וחוויות שלי מטיוליי בג'ונגלים של מרכז אמריקה והם זורמים איתי. כך אנחנו מעבירים את הטיפול במהירות בלי לשים לב לזמן או לכאב. הבעיה הגדולה ברוב המקרים היא דווקא ההורים הלחוצים".

איך אפשר לשכנע ילדים לשתף פעולה עם טיפול כואב?
"חשוב ללמד את הילדים איך ניתן להתגבר על קושי או כאב בעזרת חשיבה אופטימית ודמיון. מעבר לידע המקצועי, התכונה החשובה ביותר לרופא היא אנושיות. בעיניי, תואר הדוקטור הוא תפקיד ואחריות, לא מעבר לזה. זו הסיבה שאני לא מנפנפת בתואר שלא לצורך. רק כששואלים בטיסה אם יש רופא על המטוס, אני קמה לסייע".

יש ריגוש בעבודה שלך?
"בוודאי. אני מרגישה שהתפקיד שלי לא מסתכם רק בסתימות ובטיפולי שורש. אני מנסה לעזור לילדים הרבה מעבר לטיפול. פעם טיפלתי בילדה שהיו לה בעיות עם הוריה, ובעקבות שיחה שערכתי עם האם נפלו לה כמה אסימונים שסייעו בשיפור מערכת היחסים עם בתה".

איך מתיישבת העבודה שלך עם התחביבים שלך בצורפות ועיצוב תכשיטים?
"האהבה שלי לאסתטיקה ולדיוק בגימור גורמת לי הנאה רבה גם בשעות הפנאי וגם בעבודתי כרופאה. אני משתדלת לגוון, ללמוד ולהנות מהדרך מבלי לשאוף להגיע לשיא, כי למדתי כבר שאחרי השיא תמיד באה נפילה. כשאני מגיעה למכשול או מזהה בעיה, אני משתדלת לא לנבור בה. הנבירה בבעיות היא גורם מעכב בחיים, לכן אני מתמקדת בעיקר, מוצאת פתרון, מפיקה לקחים ודוהרת קדימה".

במסגרת לימודיה למדה הראל היפנוזה והומאופטיה, ובימים אלה לקחה מורה לעברית כדי לשפר את השפה ולהתאים עצמה לבן הזוג החדש שלה.

אפשר לומר שאת מאוהבת?
"כן. אבל אני תמיד מאוהבת. אני אדם אוהב שנהנה מהחיים ומהרגע. מגע אנושי הוא צורך קיומי עבורי. אני חייבת לטרוף את החיים".

ממש אופי דרום אמריקאי.
"יש בזה משהו. אני גם בוכה המון. לפני כמה ימים ראיתי תמונות של הנכדות שלי שגרות במרכז אמריקה והתחלתי לבכות. בכל מקרה, אני לא מבינה למה אנשים רבים על שטויות. אני אוהבת ומכבדת את הבנים ואת הכלות שלי באשר הם, לא מנסה לשנות אותם ולא נוברת להם בחיים".

במה היית עוסקת אם לא היית רופאה?
"באמנות, צורפות או פיסול. הבן הקטן שלי לומד עיצוב פנים. הוא היחיד שפנה לתחום האמנותי. לולא הייתי פרקטית ומחושבת הייתי יכולה להיות אמנית מעולה".

לצד עבודתה היומית הראל משקיעה שעות רבות בספורט ובריקודים. "הכול עניין של עיתוי ומינון", היא מסבירה כיצד היא מצליחה לשלב בין התחומים.

"בעבודה אני לא מעגלת פינות והולכת לפי הספר, אבל בתום העבודה אני אחרת. בריקוד למשל, זה המקום בו אני עפה חופשייה ומשוחררת. הספורט נמצא בעדיפות מאוד גבוהה אצלי. אני רוקדת ריקודי בטן, עושה יוגה ורוכבת על סוסים. כמעט כל יום בשבוע יש לי פעילות אחרת אחרי העבודה. אני מאמינה שאורח חיים בריא הוא ערובה לחיים טובים ומאושרים".

לפני 8 שנים החלה הראל לתרגל יוגה והפכה בהדרגה לצמחונית. "אני לא מוצאת טעם באכילת בשר ויש לי גם רגישות ללקטוז, לכן אני מוצאת תחליפים מעולם הצומח".

מה הדבר החשוב ביותר לשמירה על השיניים?
"לאכול בריא ולהפסיק לנשנש בין הארוחות, וכמובן לצחצח שיניים אחרי כל ארוחה. להורים לילדים קטנים אני מזכירה שרוב התסביכים של הילדים נוצרים מהרגלי אכילה שגויים.

"אני ממליצה לא להאכיל את הילדים בלילה, לא לתקוע להם מוצצים כדי שיירגעו והכי חשוב – לא ללמד אותם שאוכל הוא דרך טובה להירגע. אתם רוצים ילדים רגועים? למדו אותם לחייך כל הזמן וכמה שיותר. אני מאמינה שילד שמחייך לחיים – החיים מחייכים אליו בחזרה".

בואו להמשיך לדבר על זה ב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...