ילד פלא: קבלו את כוכב הילדים הבא
דניאל מורשת מרחובות הוא כוכב סדרות הילדים הכי עסוק במדינה. המחיר: בנות מתעלפות לו בידיים. מורשת: "גילויי הערצה של הילדים מאוד מחממים לי את הלב"
סדר היום שלו עמוס. בשלושה חודשים האחרונים מתעורר מורשת כמעט בכל בוקר לפני 4.00 בוקר, מחכה לרכב שאוסף אותו מביתו שברחובות, ונוסע ליום צילומים שנמשך לפעמים עד 18.00 בערב.
כשהוא חוזר, במקום להשתרע על המיטה ולישון, מורשת פותח את ספרי הלימוד ומשלים את כל מה שפספס בבית ספר. ברגעים פנויים אחרים הוא משתתף בחזרות בבימת הנוער ברחובות, שם הוא משחק מגיל שמונה.
"הם נתנו לי את הרקע למשחק", נזכר מורשת, "שם למדתי את כל אמנויות הבמה. עד היום אני חניך שם. אני קשור למקום הזה בדם, החברים הכי טובים שלי משם".
מאיפה האנרגיה?
"אין לי מושג, אלוהים ברא אצלי מאגרי אנרגיה מוזרים כאלה. אני אוהב להיות בעשייה, אוהב ללמוד, בגרויות,
אתה הולך לנתב את כל האנרגיות האלה גם לצבא? אתה מתגייס השנה.
"בדיוק השבוע עשיתי אודישן אחרון לתיאטרון צה"ל מתוך ארבעה אודישנים. אם לא אתקבל, לא יודע לאיזה תפקיד אמלא, העיקר שאוכל לתרום".
דרכו ממחזות זמר בבמות מקומיות לטלוויזיה לא הייתה פשוטה. בגיל 12 נרשם לסוכנות שחקנים, ושנה ארוכה הלך מאודישן למשנהו כשהוא שומע שוב ושוב את המשפטים "אתה לא מתאים" ו"תחזור בעוד שנה".
אבל הנחישות השתלמה ובגיל 13 צלח אודישן לסדרת הנוער "האי" ושם גילם במשך שלוש עונות את דמותו של מייקי, ילד בן 11 בעל כוחות. "זה היה אודישן שמאוד רציתי", הוא נזכר, "עד היום אני זוכר את היום הזה, שהודיעו שהתקבלתי. שמחתי בצורה מטורפת, זה אמנם היה מזמן אבל עדיין מרגיש כמו אתמול".
קשה לעבור מתיאטרון לטלוויזיה?
"זה לא היה פשוט אבל גם לא קשה. באיזשהו שלב לומדים טקטיקת מעבר".
מה אתה אוהב יותר?
"אני מתחבר לשני הדברים. מדובר בחוויות שונות, בטלוויזיה צריך להיות כמה שיותר מדויק, ריאליסטי, ובתאטרון אתה פשוט זורק מלא אנרגיה וחי את הרגע. אם תהיה לי אופציה לבחור, אני מעדיף לעשות את שניהם".
איך תשלב את המשחק עם צה"ל?
"זה עדיין לא ידוע. מצד אחד מאוד חשוב לי לתרום לצבא, אני מגיע ממשפחה שכולם היו קצינים וקרביים, ומצד שני אני נורא רוצה לעסוק במשחק. אני מקווה שהשירות הצבאי לא יפגע לי בקריירה, אך אם כן, אין ברירה. אני זורם עם הזרם ונותן לחיים לעשות את שלהם".
בלי שום קשר לצבא, הרבה ילדי פלא נעלמים. חושש מזה?
"אין לי מושג איך לענות על שאלה כזו. יש לפעמים חשש להיות לא רלבנטי או משהו כזה, אך אני מקווה שזה לא יקרה לי".
איזו עצה תיתן לילדים שחולמים להצליח?
"הכי חשוב זה להיות מודע לעצמך ולעולם לא לוותר".
בשבוע שעבר עלתה בערוץ הילדים דרמה יומית חדשה בשם "גאליס" בכיכובם של מורשת, שני גיבורי "החולמים" תובל שפיר ואליאנה תדהר וגם כוכבים גדולים יותר כמו דנה פרידר וגיא זוארץ. הסדרה עוסקת בדמויות החולמים שהוצאו מגבולות בית האומנה אל מחנה הקיץ גאליס שם יתקלו בהרפתקאות קסומות.
עברת כברת דרך מאז האי לפני שש שנים עד לגאליס הנוכחית.
"כן, צברתי הרבה ניסיון בשנים האלה, פגשתי הרבה אנשים בתעשייה. בגיל מאוד צעיר נחשפתי לעולם המבוגרים היות וסביבי היו שחקנים בוגרים יותר".
לא התפספסה לך הילדות?
"הייתה לי ילדות מקסימה. יתכן שהתבגרתי מהר מהאחרים, אך כל החברים שלי גם בוגרים ביחס לגילם. המשחק הוא לא משהו שמשתלט לי על החיים או משהו בסגנון.
"אני מגיע מהבועה של רחובות ואני לגמרי בתוכה. אני לא רואה בזה פספוס אלא פריבילגיה. זה שמגיל צעיר הייתי מוקף במבוגרים שלימדו אותי, ועשיתי את מה שאני אוהב, הגשמתי שאיפות שאחרים מגשימים בגיל מאוחר בהרבה אם בכלל, זו אכן פריבילגיה אדירה".
מכל התפקידים שגילמת, לאיזו דמות אתה הכי מתחבר?
"הדמות שעשיתי ב'חולמים' ושאני עושה ב'גאליס'. קוראים לו ליאם, זו דמות מאוד מיוחדת, רבגונית, נורא ריאליסטית מצד אחד ומצד שני יש לה הומור גרוטסקי, וכל זאת כשמדובר בילד.
"נכנסתי לתפקיד הזה שבועיים לפני שהסדרה עלתה והתחברתי אל הדמות מאוד מהר. אני בניתי את ליאם לאורך הזמן, הכרתי אותו, הוא מצחיק, מרגש, קצת בכיין, קצת משחק אותה גבר, הוא אדיר, ואם הוא היה קיים במציאות הלוואי שהיה חבר שלי".
אתה עובד עם שמות גדולים כמו דנה פרידר וגיא זוארץ. לא מלחיץ?
"זה מפחיד ומרגש. יצא לי לעבוד גם עם גילה אנקורי ועם עמוס לביא ז"ל, זה כבוד עצום לשחק עם אנשים כאלה ואני אוהב ללמוד מהם".
רוצה להיות כמוהם?
"אני מחפש לעשות אמנות, ועם פרסום נלווה לזה אז בכיף, כל עוד זה לא פוגע בי".
לאן אתה רוצה להגיע? אני מניחה שלא תרצה לשחק בסדרות ילדים לנצח.
"מאוד אשמח להשתתף בקולנוע, שזה משהו שעדיין לא עשיתי, אך נכון לעכשיו אני מאוד רוצה להגיע לתאטרון רפרטוארי - הבימה, הקאמרי. אבל קודם אעשה צבא, אחר כך בית ספר למשחק ואראה לאן החיים ייקחו אותי. אני גם רוצה לעשות תואר, כי ההורים שלי כל הזמן מדגישים כמה זה חשוב".
פרסום גם מוביל מעריצות.
"גילויי הערצה של הילדים מאוד מחממים לי את הלב, אבל קרה לי פעם משהו מפחיד. ילדה התעלפה לי בידיים. הייתי בן 16 וניגשה אלי ילדה וביקשה להצטלם, ופתאום היא התחילה להתנשם בכבדות והתעלפה. זה היה נורא מלחיץ".
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם