חברים למשק: הצצה לחיי משפחת אהרונוב מבית הערבה
שניהם גרו במעלה אפרים, אבל הכירו רק כשהוא היה סטודנט וחלף על פני ביתה תוך כדי נסיעה על האופנוע. הוא זיהה בחורה יפה, בירר מי היא והתקשר. הם יצאו כמה שנים עד שהוא הגיע יום אחד מחופש לאביר והציע נישואים. בהמשך עברו לבית הערבה, שם נולדו שלושת ילדיהם
פרנסה: הילה, בעלת תואר ראשון בחינוך ותואר שני במינהל ומדיניות, היא גננת ביישוב אלון, יישוב מעורב של חילונים ודתיים בגוש כפר אדומים ("השילוב בין ילדים חילוניים ודתיים הוא מקסים. ביום ראשון חלק מהילדים מספרים על השבת בבית הכנסת וחלק על נסיעה לים, וכולם חיים בשלום זה עם זה").
אוריאל, בעל תואר ראשון בהנדסה ותואר שני במדיניות סביבתית ("אני בדרך לתואר שני נוסף במדיניות ציבורית עם התמחות בשלטון מקומי"), הוא מהנדס המועצה האזורית מגילות ים המלח ("מכיוון שזו מועצה קטנה יחסית, אני מטפל בהמון דברים, החל מתקרה אקוסטית שנפלה בכיתה בבית ספר וכלה בתוכנית מתאר ארצית לים המלח. התפקיד מגוון וכולל תכנון, רישוי, בינוי ופיקוח, הן על בתים בודדים והן על מיזמים גדולים").
פעילות ציבורית: אוריאל חבר במזכירות הקיבוץ, בוועדת משק, בוועדת קליטה יישובית, בכיתת כוננות ובצוות מורשת ("התרגשתי מהסיפור על בית הערבה הישן ולכן הצטרפתי לצוות. עשינו כמה כנסים שבהם הזמנו את חברי בית הערבה ההיסטורי מכברי ומגשר הזיו, והם הגיעו עם הבנים ועם הנכדים וסיפרו על המקום. אנחנו שומרים פה חומרים ארכיוניים מהתקופה ההיא, ובינתיים מנחילים את המורשת לילדים ששרים בקבלת שבת 'אני זוכר את בית הערבה'"). הילה חברה בוועדת חינוך של הקיבוץ, ובוועד ההנהלה של היישוב.
פעילות גופנית: משפחת אהרונוב רוכבת על אופניים בסופי שבוע, ואוריאל גם מוביל טיולי אופנים של ילדי הקיבוץ בשטחים פתוחים.
רחוב הולנדי: במרכז הקיבוץ נמצאים בתי הילדים, המועדון ומגרש משחקים, ובצפונו ההרחבה הקהילתית. הקיבוץ מתוכנן בהתאם לשנות ה-2000, בית נפרד לכל משפחה, כביש מרוצף בסגנון רחוב הולנדי, מפרצי חניה ליד כל בית. בית משפחת אהרונוב נמצא סמוך לכביש המערכת, וניתן לזהותו על פי שלט גדול עם שם המשפחה. כל בתי הקיבוץ נמצאים בשני רחובות המחוברים ביניהם, והחברים וילדיהם נפגשים בימים יפים באזור החיבור בין הרחובות.
חזון משפחתי: הבית (כ-110 מ"ר כולל המרפסת) נבנה ב-1999, במסגרת בניית הקיבוץ בנקודת הקבע שלו, והוא מדגם "ערבה" של חברת א.ב. תכנון. הבית מכיל סלון עם מטבח, שלושה חדרי מגורים ושירותים. הסלון מרווח ומשני צדדיו קבועים חלונות, שחלקם העליון מעוצב בצורת קשת ("ביום יפה אנחנו רואים מהחלון את ים המלח ואת בתי המלון הירדניים"). ליד המטבח ניצב שולחן אוכל מסיבי, ובהמשך פינת הישיבה: ספות בד בצבע כחול כהה, שולחן סלוני ומושב תואם לספות
בצד השני של החדר ניצבת טלוויזיה שטוחה 40 אינטש ("זה שש שנים אנחנו מנותקים משידורים חיצוניים, כדי לפנות זמן איכות לילדים, ואנחנו צופים מדי פעם רק בקלטות"). ליד שידת הטלוויזיה ניצבים משחקי הילדים, ומולם כוננית ספרים. על הקיר תלויה תמונה אחת של פרחים בצבעים חמים שאוריאל בחר. גולת הכותרת – החזון המשפחתי התלוי על לוח המודעות שעל המקרר ("מדי פעם אנחנו בודקים אם אנחנו בכיוון הנכון").
השורשים שלה: הוריה של הילה, שמחה (54) ודני (57) אנונו, היא ילידת תל אביב והוא יליד מרוקו שעלה בגיל שנתיים לקריית מלאכי, הכירו כשדני היה חייל וביקר בבית חברו הטוב, אחיה של שמחה. לאחר נישואיהם התגוררו בקריית מלאכי, ובהמשך עברו למעלה אפרים בבקעת הירדן. שמחה עובדת כסייעת בגן ילדים ביישוב, דני הוא שותף עם אחיו בחברה לקירור ולמיזוג אוויר. להילה יש שני אחים ואחות: שי (30) בהרצליה, אלי (28) בירושלים, נוי (17) במעלה אפרים.
השורשים שלו: הוריו של אוריאל, מרים (61) ושמואל (64) אהרונוב, היא ילידת מרוקו שעלתה בגיל שנתיים למושב שדה צבי שבדרום, והוא יליד הארץ שגדל בשכונת התקווה בתל אביב, הכירו בבית החולים בילינסון כשמרים, שהייתה אחות, טיפלה בשמואל, שהיה שריונר ונכווה קשה במלחמת יום הכיפורים. לאחר הנישואים גרו ברמת גן, ומשם עברו להתגורר במעלה אפרים. מרים עובדת כיום כאחות בהוספיס בהדסה הר הצופים, ושמואל הוא מסגר עצמאי. לפני שש שנים הם התגרשו, היא גרה במודיעין, הוא חזר בתשובה וגר בבני ברק. לאוריאל יש אח ואחות: ירון (34) ברעננה, בת (28) באריאל ("גם היא חזרה בתשובה").
בת השכן: שניהם גרו במעלה אפרים אבל לא הכירו בנעוריהם זה את זה, מכיוון שהוא למד מכיתה י' בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. כשהוא היה סטודנט להנדסה באריאל, הוא חזר ביום שישי אחד על האופנוע, וחלף על פני בית הוריה שהיה בכביש הראשי של היישוב. תוך כדי נסיעה הוא זיהה בפתח הבית בחורה יפה, ולאחר שבירר עם אחיו מי היא, הוא התקשר לבית הוריה וביקש לדבר עם בתם. היו להם שתי בנות, היא הייתה בת 21, אחותה בת 15, ולכן היא ענתה לטלפון.
בתחילה הוא התעניין, כביכול, במכללת אחווה שבה היא למדה, ואחר כך הזמין אותה לסרט בתל אביב. הם היו חברים במשך שנה וחצי, נפרדו ויצאו עם אחרים במשך שנה וחצי, ושוב חזרו ("יום אחד הוא התחפש לאביר, הגיע על סוס לגן הילדים באלון, כרע ברך והציע לי נישואים"). השאר היסטוריה.
שמחת הכלולות: ביולי 2003, באחוזת אסתר בצומת הודיה.
המעבר לקיבוץ: הם התגוררו בתחילה ביישוב אלון, ויום אחד שמעו על מבצע אכלוס בבקעה ובצפון ים המלח, שבמסגרתו מימנה החטיבה להתיישבות לימודי תואר אקדמאי לאחד מבני הזוג וסייעה במימון שכר הדירה. לאחר התלבטות הם החליטו לעבור כתושבים לבית הערבה מסיבות כלכליות, והגיעו לשם ב-2004 עם זוגות נוספים. לאחר מספר שנים, כשהפכו להורים הצטרפו לאגודה המוניציפלית, ובהמשך בחרו להצטרף לקיבוץ והתקבלו לחברות ב-2009.
הצאצאים: אדווה, שלומדת בכיתה א' בקיבוץ קלי"ה, היא ילדה דומיננטית, מובילה חברתית, נבונה, מוכשרת, אוהבת לרקוד ולשיר. עפרי, שמתחנכת בגן חוואר אצל הגננת יעל, היא ילדה אהודה, מתחברת לבנים, עצמאית, חדת מחשבה ושובבה. נריה, שמתחנך בבית התינוקות "בראשית" אצל אורלי וריקי, הוא ילד חברותי, חם, אוהב לרקוד, ומרגיש נסיך אחרי שתי בנות.
קניות: ברמי לוי במישור אדומים.
בילויים: מסעדות, הצגות, טיולים, רחצה בים.
מאכלים: אוכל מרוקאי (דגים, קוסקוס), שניצלים.
הפרטות ושכר דיפרנציאלי: בית הערבה הוא קיבוץ שיתופי. הילה: "בהתחלה היה לי קשה להתרגל לשיטה השיתופית ולעובדה שהקיבוץ הוא לא באמת שוויוני. היום, כשיש קולות של שינוי באוויר, אני רוצה זמן למחשבה וחוששת שהחינוך פה ייפגע וייווצרו פערים גדולים בין החברים". אוריאל: "יש הרבה נוחות בחיים שיתופיים, אבל גם חוסר הוגנות, מתחים חברתיים ואפשרות לניצול. זה לא נכון להמשיך ככה לאורך זמן".
מצב כלכלי: מצוין.
עושה להם את היום: הילדים, כמובן.
טוב להם בקיבוץ ( ציון מ-1-10): הילה ואוריאל – 9.
קיבוץ בית הערבה נוסד לראשונה ב-1939 ופונה ב-1948, הוא נוסד שנית ב-1986 ועבר לנקודת הקבע ב-2000; נמצא ליד כביש 1 סמוך לים המלח, מונה כ-30 חברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם