מאיר בדד: כוכב העבר של הפועל ב"ש מאוכזב מהחברים שנטשו
מאיר ברד, כוכב העבר של הפועל ב"ש, עבר ניתוח להשתלת ברך והוא יכול לנוע אך ורק בסיוע הליכון. עכשיו הוא יושב בביתו, כועס על החברים שלא ביקרו אותו בבית החולים ועדיין מקווה שקבוצתו האהובה תקרא לו לדגל
פעמיים בשבוע מתייצב בביתו פיזיותרפיסט שמלמד אותו להפעיל מחדש את רגלו המנותחת, זו שפעם החריבה הגנות ופרמה אינספור רשתות, כדי שיוכל לצעוד מחדש. אגדה כן, אבל כרגע לא מהלכת.
עכשיו הוא במצב סביר, מקבל מבקרים ועונה לטלפונים. בזמנו החופשי הוא אפילו מתלוצץ עם רופאיו. כשמדברים איתו על אהבת נעוריו, הפועל באר שבע, משתנה טון דיבורו. כאב גדול בוקע מגרונו.
"כשהייתי בחדר הניתוח, ושמעתי את המסור ואת הפטיש, נפל לי האסימון. נזכרתי כמה תמים הייתי, כשעליתי לשחק עם זריקות, מתעלם מאזהרות הרופאים שאני גומר לעצמי את הסחוס. את החיים נתתי לקבוצה ומה יצא לי מזה?", הוא שואל רטורית.
הניתוח המסובך לימד אותו להעריך את הדברים הקטנים בחיים. מה שעד לא מכבר נראה כמובן מאליו, מקבל היום משמעות אחרת. הפועל באר
הצרות עם הברך לא היו ה'ברוך' היחידי. מתברר, שבתקופת ההתאוששות מהניתוח בברך פקדו אותו כאבים בצדי הגב. "הגעתי לסורוקה ובבדיקות גילו שיש לי אבן בכליות. אשפזו אותי וכעבור מספר ימים עברתי ניתוח לא פשוט".
עוברי אורח, מאושפזים ומבקרים, סייעו לו להמתיק את הגלולה המרה, כשניגשו למיטתו ולחצו את ידיו בחום. "עד היום אנשים זוכרים אותי ומעריכים את מה שעשיתי לטובת העיר. חבל שלא כולם יודעים להעריך את מה שאני ושאר שחקני דור האליפויות עשינו", הוא מוסיף.
בהוראת ד"ר בלום, המנתח שצייד אותו במפרק חדש, ברד לוקח משככי כאבים מסוג אחד. האורולוג שניתח אותו רשם לו משככי כאבים מסוג אחר, ובקיצור הבחור שכח מתי נרדם בלי כדור. "לקחתי משככי כאבים כפולים, לכליה ולברך, לא ישנתי שבועיים", רוטן ברד.
8 לב אדום בקושי עוצם עין. הכאבים מטריפים את דעתו ומאלצים אותו להעביר לילות לבנים. חברתו הצמודה, הטלוויזיה, מסייעת לו להעביר את הבאסה בסבבה. "אני צופה בטלוויזיה עד שעות הבוקר המוקדמות, מזפזף בין הערוצים עד שמוצא משהו נורמאלי".
אצל מי אתה "מתארח" בלילות?
"אני עוקב אחרי אייל גולן בערוץ 24, מתעניין בערוץ ההיסטוריה ונותן כבוד לערוץ 'נשיונל ג'יאוגרפיק'".
- אולי אתה מתקנא באחד משחקני העבר שהלך לדבר עם התנינים?
"אני אוהב את האווירה בג'ונגלים. חיות לא מדברות הרבה ולא מלכלכות. אלה שלא טורפות אותך, ישמרו עליך".
- מה לך ולערוץ ההיסטוריה?
"בערוץ ההיסטוריה אני רואה הרבה סרטים על אדולף היטלר וחושב לעצמי איך המפלצת הנאצית הזאת בנתה מכונת מלחמה כל כך שטנית. אם יוסף סטלין (שליט ברית המועצות בתקופת מלחמת העולם השנייה) לא היה דופק אותו, היטלר היה כובש את כל העולם".
ממתי הפכת להיות היסטוריון?
"מי שמזלזל בעברו לא יהיה לו עתיד ולא יראה אור בוקר".
תוכל להיות יותר ספציפי?
"בשבוע שעבר צפיתי במשחק שבו מנצ'סטר יונייטד ניצחה את אייאקס 0-2, במסגרת המפעל האירופי. המצלמות התמקדו ביוהאן קרוייף, שישב במקום הכי טוב ב'אמסטרדם ארנה'. אמרתי לעצמי, באייאקס יודעים לתת כבוד לשחקני העבר".
ואצלנו?
"אין לי טענות לאלונה, בייחוד אחרי הערב המרגש שהיא ארגנה לכבודנו זמן קצר לאחר שרכשה את הקבוצה. חבל שמאחורי הגב שלה כל מיני אנשים נכנסים ליציע הכבוד, ביניהם יש גם פרוטקציונרים".
בוא נחזור ל"יציע הכבוד" בבתי החולים אסותא וסורוקה. איך הגעת לאן שהגעת?
"לפני הרבה שנים התחילו כאבים ברגלי השמאלית. בדק אותי ד"ר דניאל פלוטקין, עליו השלום, והתקשה להאמין. הוא אמר לי 'מאיר, כל הסחוס שלך נעלם. עצם נוגעת בעצם. על מה אתה הולך?'. הוא ניתח אותי והעמיד אותי חזרה על הרגליים. עכשיו זה חזר ברגל השנייה. לאויבים שלי אני לא מאחל כאלה כאבים".
ספר לנו על הפרוצדורה שעברת?
"כמו שאמרתי, החלפתי ברך אצל ד"ר בלום. עשיתי את זה באופן פרטי, אחרי שלקחתי הלוואה בסך 15 אלף שקלים, מתוך 25 אלף שקלים שעלה הניתוח כולו. בבית חולים ציבורי הייתי צריך לחכות שלוש שנים. אמרתי לעצמי, 'ריבונו של עולם, כמה עוד אני צריך לסבול'?. שישה חודשים נשכתי שפתיים עד שנפל הפור".
מה זכור לך מהניתוח?
"הניתוח נעשה בהרדמה אזורית, אחרי שקיבלתי זריקה בעמוד שדרה. עבדך הנאמן שמע את רעש האזמל, את קולות הפטיש והמסור החשמלי. חצי גוף תחתון הורדם ולפני שהתחילו לעבוד הכניסו לי דרך האף חומר מטשטש והממו אותי".
מה עבר לך בראש באותם רגעים?
"אמרתי לעצמי 'תראה מה נתת לאגודה הזאת ותראה לאן הגעת'".
איך חזרת הביתה?
"הבן שלי, ניר, הביא אותי הביתה על כיסא גלגלים".
איך מתקדם תהליך השיקום?
"אני לומד איך ללכת מחדש. הפיזיותרפיסט מדריך אותי איך ליישר את הרגל, ואנחנו עובדים על שחזור ההליכה. אני מרגיש כמו ילד קטן שעושה את צעדיו הראשונים. בעזרת השם, בעוד שמונה שבועות אתחיל ללכת בכוחות עצמי. כרגע, זה האתגר הכי חשוב בחיים שלי. הצרות לימדו אותי שכאשר הפרה נופלת ננעצים בה החיצים".
פרט ונמק.
"יומיים עברו מאז שחזרתי הביתה אחרי הניתוח בברך, ופתאום הופיעו לי כאבים בצד שמאל. אשתי לקחה אותי לבית חולים ובבדיקות מצאו שאני סובל מאבן בכליה. עברתי ניתוח ואם הבעיה לא תיפתר נחזור לבית החולים שירסקו את האבן הארורה הזאת באמצעות קרן לייזר".
בקיצור, לא משמעם לך.
"הרופאים בסורוקה נהדרים. בניתוח יצרו מעבר בין הכליה ובין שלפוחית השתן, עכשיו חזרתי לעצמי, בכל המובנים".
כלומר?
"אני משתין כמו גבר והכל חזר לקדמותו. תודה לאל ותודה לרופאים של סורוקה, היום אני יורה לכל הכיוונים".
מתי אתה מתכוון לחזור לעבודתך בהדרכת בני נוער?
"קודם כל, חוג הכדורגל שלי (במיתר) כבר לא פועל. אנשים טובים חתרו תחתיי ולקחו לי את המקום. לשמחתי, אני עובד בחברת 'כיוונים' ובתוקף תפקידי כאחראי על 'בית סמואל' (בשכונה י"א בבאר שבע) אני מפעיל חוגים לכדורגל, בכיכובם של עולים חדשים מאתיופיה. יש שם קבוצה מצויינת וכאשר הדבר מתאפשר אני שולח את המצטיינים לאחת הקבוצות בעיר".
ספר לנו, מי התקשר אליך כדי לדרוש בשלומך?
"ברגעים הקשים של החיים אתה מוצא את עצמך לבדך. מי שלא נמצא בקו הבריאות מרגיש די בודד. היו גם נקודות אור כמו נומה, חברי משכבר הימים, שהתקשר וביקר אותי. הוא שמח שחזרתי הביתה. תמיד ידעתי שהוא נשמה של בנאדם".
שלומה של הפועל באר שבע לא מי יודע מה אחרי שנכנעה להפועל פתח תקווה בקרב תחתית על שש נקודות. הבובה חולה?
"לפני הניתוח נפגשתי עם אלונה ודובר על האפשרות שאצטרף למערכת. באותה הזדמנות אמרתי לה שהקבוצה בדמי, שכואב לי שמצבה התדרדר. אני עומד לרשות האגודה, ואלונה יודעת שהיא יכולה להתקשר אליי בכל שעה, 24 שעות ביממה. באחריות, אתן לה את העצה הכי טובה שיכולה להיות, העיקר שתהיה לה קצת נחת".
ברור לך שצריך שניים לטנגו?
"אולי תופתע לשמוע שאלונה לא התנגדה עקרונית לכניסתי למערכת. היא אמרה שאני תמיד אורח רצוי באגודה".
אתה חושב שיש לך עדיין מה למכור?
בוודאי, למה לא?".
אם אלונה הייתה מתייעצת איתך, מה היית מציע לה לעשות?
"כבר חמש שנים שאלונה משקיעה את הנשמה, ועל כך מגיע לה כל כבוד. חבל שהיא לא שמעה בקולי כשהצעתי לה לפתוח אקדמיה להכשרת הדור הבא של כדורגלני העיר והאזור. הצעתי לקנות את חן עזרא כשמחירו עדיין היה סביר, והנחתי לה על השולחן רשימה של 35 שמות שיכולים לקדם אותנו בטווח הרחוק".
בעקבות ההפסד האחרון, אלונה ברקת הגיבה בסערת רגשות ועזבה את האיצטדיון בחמת זעם. איך עוזרים לה להתמודד עם מפח הנפש?
"לנו, בבאר שבע, יש את הפילנתרופ הכי טוב בארץ. בשבילי אלונה היא כמו המספר הזוכה במפעל הפיס, וחבל שיש אנשים שמפריעים לה. שאלוהים יעזור לאלה שמייעצים לה. אילו שמעה בקולי, מצבה היה הרבה יותר טוב".
אתה רואה אותה נשארת כאן גם אם, חלילה, קבוצת הדגל תרד לליגה הלאומית?
"אני לא רוצה לחשוב על זה. אם נישאר, גם האישה היקרה הזאת תישאר. מצד שני, קשה לי להאמין שמפגש עם אבו סובחי יגרום לה ריגושים".
ומה תגיד לאוהדים שמאבדים סבלנות?
"אני מעריך את האוהדים שלנו, שלמרות הכל ממשיכים לתמוך בה. אני רואה מה הולך בהפועל תל אביב - מאז שטביב הגיע אין לו רגע אחד של שקט. אנחנו מדברים על קבוצה שמדורגת במקום השני, אחרי זכייה בדאבל, ובכל זאת אנשים לא רוצים אותו. אלונה צריכה להודות לציבור שעדיין אוהב אותה".
אפרופו "אוהדים". מה דעתך על העונש (שנה מאסר בפועל) שהוטל על משליך רימון הגז, נפתלי יצחק?
"אם בנאדם מסוגל לעשות דבר כזה, אז שיישא בתוצאות. מה זה פה, מלחמה? הפועל באר שבע זה מועדון קדוש, מה אתה בא לעשות רעש ועוד עם רימון?! אני מצדיק את השופט שגזר על נפתלי עונש, למען יראו וייראו".
המגמה להעיף שחקנים מאימונים משתלבת אף היא במסגרת המדיניות של "למען יראו וייראו"?
"כשנפגשתי עם גיא לוי אמרתי לו שהשחקנים צריכים שקט. במצבה העדין של הקבוצה, אסור לשבור את הכלים, אחרת שחקנים לא יתנו את הדם בשבילך. מצד שני, מי שמפר באופן קבוע הוראות צריך להעיף אותו".
לסיום, אתה מתמרק לקראת ביקורה של מכבי הרצליה, יריבת האדומים בשמינית גמר גביע המדינה, בעוד כחודש?
"יהיה לא קל, כי לגביע חוקים משלו וכל קבוצה שהגיעה לשמינית הגמר שואפת להמשיך הלאה".
האחים רן ואבי מלכה משתייכים למכבי הרצליה. חזרתם לווסרמיל צריכה להדיר שינה מעיניו של גיא לוי?
"אתה רואה לאן השחקנים שלנו הולכים? חבל מאוד שילידי סורוקה לא תוקעים כאן יתד ונאלצים לנדוד ברחבי הארץ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם