כל הכבוד לצה"ל? הצבא נגד בתו של עמוס לביא
לבן של ביבי זה לא היה קורה: למה הצבא מתעלם מבקשתה של דנה, בתו של עמוס לביא ז"ל, לדחיית גיוסה בארבעה חודשים?
את דנה הכרתי כשהייתי יושב עם אביה, השחקן עמוס לביא ז"ל. ילדה יפהפייה, חביבה ונבונה שמגיל אפס ייעדו לה עתיד של רקדנית. מעבר ללימודים הרגילים למדה דנה ריקוד ושאפה לקריירה אמנותית שטופחה על ידי בני משפחתה, אשר חלק מהם, מלבד האב, קשורים גם הם לעולם האמנות והתרבות.
לפני קצת למעלה משנה הייתה אמורה דנה בת ה-17 לעבור מבחן שיקבע אם תוכר כרקדנית מקצועית לצורך שירותה הצבאי בהמשך. לרוע מזלה, זמן קצר לפני המבחן נפטר אביה ממחלת הסרטן. המכה הייתה קשה. דנה טרם סיימה את 30 ימי האבל על מות אביה, וכבר הייתה אמורה לעבור את המבחן. בגין מצבה הקשה (נפשית ופיזית) לא צלח הדבר, ונקבע שהיא תיבחן במבחנים של השנה הבאה ב-15 בפברואר 2012.
הגורל המשיך להכות בדנה. שלושה חודשים אחרי מות אביה נפטר סבה (אבי אמה), שאליו הייתה קשורה מאוד. היא הלכה לטיפולים אצל הפסיכואנליטיקאית רות ליס, ובעזרתה ניסתה להתגבר על המשברים שחוותה.
ב-19 ביולי 2011 פנתה דנה במכתב לרשויות הצבא וביקשה שידחו את גיוסה בארבעה חודשים - ממרס 2012 לחודש יולי. אני מביא את מכתבה לרשויות הצבא כלשונו: "אני דנה כספ לביא פונה אליכם בבקשה לדחות את שירותי הצבאי ליולי 2012. השנה האחרונה הייתה מאוד קשה בשבילי. לפני כמה חודשים איבדתי את אבי, עמוס לביא, אחרי מחלה קשה, וגם את סבי. ההתמודדות במהלך החודשים האחרונים הייתה מאוד כואבת ואינני מרגישה שאני מסוגלת להמשיך הלאה לתקופה חדשה בחיים ולהתגייס לצה"ל. אני מאוד רוצה לשרת בצבא, אך כדי שאוכל לשקם את עצמי אני זקוקה לעוד קצת זמן עם משפחתי. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כדי לעזור לי להתגבר ולבנות את עצמי. מכתב מהפסיכולוג מצורף לבקשה.
"התקבלתי לשנה הבאה לתכנית להכשרת רקדנים מקצועיים, כהמשך לתיכון בו למדתי (תיכון עירוני א' לאמנויות), ואני מאמינה שאם אמשיך לרקוד ולטפל בעצמי בשנה הבאה אוכל לגשת לאודישן וכך לשלב בין השירות הצבאי להמשך ההכשרה המקצועית במחול... המחול עושה לי טוב, ולמרות שהוא לא ממלא לגמרי את החור העצום שנוצר עקב מות אבי וסבי, שאליהם הייתי מאוד קרובה, הוא גורם לי להרגיש מאוד טוב עם עצמי וגורם לי אושר... הריקוד משכיח זמנית את האובדן ומאפשר לי לאט-לאט להמשיך בחיים.
"אינני מוכנה עדיין נפשית להתגייס לצה"ל, ואני מרגישה שאת תקופת השירות הצבאי בחיי אני רוצה לממש עד הסוף בתחושה טובה, ולא להתחיל אותה במצב נפשי ירוד עקב האובדן שקשה לתאר אותו".
מכתבה המרגש של דנה, שאליו לווה מכתב של הפסיכולוגית רות ליס, נפל על אוזניים אטומות, דבר שגרם לה לחוש שהיא חוזרת אחורה ומידרדרת מבחינה נפשית. היא לא הצליחה להבין למה לא מאפשרים לה דחייה של כמה חודשים.
דנה עשתה מאמצים לקבל דחייה, לאחר שהובהר לה כי לא תוכל לקחת חלק במבחנים אם גיוסה לא ידחה. יש להבהיר כי המבחנים מבוצעים מטעם משרד התרבות והספורט בשיתוף עם צה"ל.
לפני כחודש פגשתי את דנה ב"קפה תמר". ישבנו מתחת לתמונה הגדולה התלויה בחזית בית הקפה וממנה ניבטה דמותו של עמוס לביא. "מה אני אעשה, זהבי?" היא שאלה בעיניים דומעות. "פניתי לצבא, התחננתי, הסברתי להם שאני רוצה לשרת ואם הייתי רוצה להתחמק הייתי מוציאה סעיף נפשי, אבל אני לא רוצה להתחמק. שלחו אותי לקב"נית, והיא שאלה אותי אם יש לי נטיות אובדניות. עניתי לה שלא, אז היא אמרה לי שאין לה מה לעשות. מה היא רצתה? שאקח כדורים ואשחק אותה מתאבדת? למה הם אטומים כל כך?"
דנה העבירה לי את מכתבה של הפסיכואנליטיקאית רות ליס שצורף למכתב לצה"ל. כך כותבת ליס: "דנה נאלצה לעבור את תקופת האבל תוך כדי לחצים מרובים בלימודים, בהיותה בכיתה י"ב, לקראת בחינות המתכונת והבגרויות. נדרש ממנה לגייס משאבים רגשיים וקוגניטביים רבים על מנת להתרכז ולהתמקד במשימות אלו... נערות רבות במצב זה עשויות לקרוס תחת העומס. התרשמתי שעבור דנה המחול הוא דרך חיים, אמצעי חשוב לביטוי עצמי שמהווה נדבך מרכזי בהתמודדותה עם אבלה הכבד.
כשקראתי את הדברים האלו נזכרתי בימים שעמוס היה מראה לי את דנה בגאווה, ובצחוקו המתגלגל היה אומר שהיא תגיע לבולשוי בלט, ואנחנו ניסע לראות אותה בהופעות במוסקבה. אני מודה שנקוו לי קצת דמעות בעיניים, מאחר שאהבתי מאוד את עמוס לביא והרגשתי שאני חייב, ולו קצת, לקחת את תפקיד האב ולנסות לעזור לדחות בפאקינג ארבעה חודשים את הגיוס.
רות ליס ממשיכה לתאר במכתבה לשלטונות הצבא את מה שנוגע לתחום המקצועי שלה, ומסיימת בהמלצה לדחות את גיוסה בארבעה חודשים. "אני מאמינה שצה"ל יגייס לשורותיו חיילת מחוזקת ובעלת מוטיבציה גבוהה עוד יותר", היא
גם המכתב הארוך והמפורט של ליס לא עזר. צה"ל הגדול והחזק לא יכול לאפשר לעצמו להפסיד את דנה כספ לביא לארבעה חודשים".
התעצבנתי, עשיתי דבר שאיני נוהג לעשות וצלצלתי לדובר צה"ל, תת-אלוף פולי, שאני מעריך מאוד כאדם מבין ורגיש. זה היה ביום שישי לפני כחודש. סיפרתי לו את הפרטים, והוא ביקש שאשלח אליו את העתקי הבקשות ושדנה תצלצל אליו "אפילו אם זה באמצע הדלקת נרות שבת", כדבריו.
דנה צלצלה. פולי הבטיח לטפל ואמר שיחזרו אליה. הימים חלפו, מועד המבחנים התקרב והודיעו לדנה חד-משמעית: אם אין דחייה והיא מתגייסת במרס - אין מבחנים.
צלצלתי שוב. אני שונא לנדנד אבל צלצלתי לרל"שית של דובר צה"ל. "זה בטיפול", היא ענתה לי. דנה מצלצלת אליי. "לא חזרו אליי", היא אומרת בקול של אדם שעולמו חרב.
למען הסר ספק, אם דנה הייתה מבקשת פרוטקציה כלשהי הייתי שולח אותה לכל הרוחות. היא גם לא רוצה לשחק אותה משוגעת, לא להתחפש לדתייה. כל מה שהיא רצתה זו דחייה של ארבעה חודשים. עשיתי עוד טלפון, הפעם לקצין בכיר יותר. הסברתי שהאטימות הזו גורמת לאנשים שנאה כלפי הצבא, לא רק מצד החיילת העומדת להתגייס, אלא גם מצד כל מי שמכיר אותה ויודע על המשבר שחוותה. גם הניסיון הנוסף לבדוק מה פשר ההתעקשות הדבילית של הצבא לא הביא לתוצאות הרצויות. אי שם באגף כוח האדם של צה"ל החליט מישהו החלטה ואי אפשר להזיז אותו.
איש ביטחון בכיר מאוד שסיפרתי לו על המקרה אמר לי בלחש סרקסטי ארסי: "לא הבנת, דנה היא הלוחמת האולטימטיבית שאמורה לחסל את הגרעין האיראני, ולכן אי אפשר לדחות לה את הגיוס בשנייה. צה"ל בלי דנה בארבעת החודשים הקרובים לא יוכל למלא את המשימות הכבירות שהוטלו עליו". האיש צחק, אני לא.
סיפור הגיוס של דנה כספ לביא הוא סיפורון קטן במערכת ענקית שיש בו אטימות, חוסר התחשבות, רוע, טמטום והכי נורא - אכזריות. אני מעריך שלבת של אלי ישי או לנכדה של הרב עובדיה יוסף סיפור כזה לא יכול היה לקרות. אני מהמר שבקשת דחייה כה פשוטה לא הייתה זוכה להתעלמות מכוערת לו היה מדובר בבתו של מפקד חיל האוויר או בבנו של ביבי נתניהו. דנה כספ לביא היא צעירה ישראלית שהתייתמה, ואין מי שיהפוך עולמות בשבילה. אני ניסיתי ואני מודה בפה מלא שנכשלתי. בחודש מרס תתגייס דנה כספ לביא, צעירה ממורמרת וזועמת. ועל כך נאמר את הסיסמה הנדושה והמעוותת "כל הכבוד לצה"ל.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "גיוסה של המלש"בית (מועמדת לשירות ביטחון) נדחה, לבקשתה, מאוקטובר 2011 לסוף שנתון הגיוס בחודש מרס 2012. לאחר שנבחנה כדי לקבל מעמד של 'רקדנית מצטיינת' וכן להתקבל לתפקידים שונים בצבא - הוחלט שתתגייס לשירות רגיל, וזאת לאור העובדה שלא עברה את המיונים לקבלת המעמד וכן לתפקידים שונים בצה'ל. חשוב לציין כי הנ"ל פנתה למיטב בנושא ונענתה בצירים המקובלים. כמו כן, לאורך כל התהליך עמדה בקשר עם הגורמים המוסמכים לדבר".
natanza@netvision.net.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם