גם מדרחוב נחלת בנימין יהפוך למתחם לעשירים בלבד
שליש מהבניינים במדרחוב נחלת בנימין עומדים בפני שיפוץ יוקרתי, שיגרור עלייה בדמי השכירות ועלול לדחוק את רגליהם של יריד האמנים וחנויות הבדים. יש כבר מי שבטוח: גם האזור העממי הזה בלב תל אביב יהפוך מתחם לעשירים בלבד
"הסתכלתי מה קורה סביבי והזדעזעתי. הכול מסביבי היה מלוכלך, מפויח, ופשוט ג'יפה. מצד אחד בית קפה עם גגון עקום, מצד שני קיוסק מוזנח. המקום היה פשוט מגעיל". סמוק אחראית על תכניות השימור לבניין שעתידות לצאת לפועל בקרוב ולהפוך את המבנה המוזנח למלון בוטיק.
הקולגה שהגיעה לבקר מחו"ל עובדת במשרדו של המעצב המפורסם קארים ראשיד, האחראי על עיצוב הפנים של המלון. הבחירה בראשיד, מעצב ששמו הולך לפניו, אינה מקרית. היא מעידה על רצון היזמים להפוך את הבניין הפינתי ליוקרתי ונוצץ.
מלון הבוטיק העתידי אינו היחיד במתחם המדרחוב שעומד בפני מתיחת פנים. סמוק גם אחראית על תכנית השימור של נחלת בנימין 5, בניין אקלקטי דו-קומתי מראשית שנות ה-20 של המאה הקודמת, שהיה פנינה אדריכלית בטרם כוסה בתוספות בנייה לא מחמיאות שפגעו בו אנושות.
נוסף אליהם גם הבניינים במספרים 7, 10, 13, 21, 25 נמצאים בשלב כזה או אחר של תכנון, והבנייה של הבניין בנחלת בנימין 8 כבר הסתיימה. סך הכול, בערך שליש מהבניינים במדרחוב עומדים לשנות
נחלת בנימין הוא אחד הרחובות הראשונים של תל אביב. הוא נבנה בראשית המאה שעברה, ובו מקבץ נדיר של בניינים אקלקטיים שמרביתם נבנו במהלך שנות ה-20. במתחם המדרחוב, שכולל את חלקו הצפוני של רחוב נחלת בנימין (בקטע שבין הרחובות אלנבי לגרוזנברג) ואת הרחובות רמב"ם והשומר, מרבית הבניינים מוכרזים לשימור בדרגה כזו או אחרת. למעשה, פחות מעשרה בניינים במתחם כולו אינם כלולים ברשימת השימור שגיבשה העירייה.
אמנם מדובר במקבץ גדול של מבנים לשימור במתחם קטן, אך אין לכך השפעה על אופיו העתידי של האזור. קבוצת "לב העיר", חברת נדל"ן המתמחה בשוק התל-אביבי, ערכה לאחרונה סקר בנוגע לפרופיל האנשים שבוחרים לגור במבנים לשימור.
תוצאות הסקר אינן מפתיעות כלל וכלל ורק מאששות את מה שכולם יודעים כבר מזמן: הלקוחות העיקריים של בניינים לשימור שעברו שיחזור ושיפוץ מקיף הם בני 45 ומעלה, בעלי מקצועות חופשיים, עם כסף בבנק. מרביתם תושבי חוץ, בעיקר אירופאים.
"בניין לשימור נהיה סמל סטטוס", מסביר יובל רוזיו, מנכ"ל הקבוצה. "הבניינים במרכז העיר במיוחד, ברחובות כמו רוטשילד, אחד העם ונחלת בנימין, נתפסים כאטרקטיביים יותר. האנשים שקונים שם דירה הם כאלה שיש להם טעם טוב ויודעים איזה סוג נכס הם רוצים. הם לא מחפשים לגור במגדלי פאר, אלא רוצים בניין בלב העיר שיש לו ערך היסטורי".
גיא פז, היזם מאחורי נחלת בנימין 5, שעתיד להפוך לבניין מגורים, מסכים לחלוטין. "בניינים לשימור הם מוצר ייחודי שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו: מדובר בנכס ייחודי מבחינה אדריכלית שהוא כמו יצירת אמנות, כבר לא בונים חללים כאלה עם תקרות גבוהות ורצפות מצוירות, וגם עלויות השחזור והשיפוץ של הבניינים גבוהות מאוד".
באופן טבעי, וכמעט בלתי נמנע, האופי הייחודי של המתחם שממלא אותו כבר עשרות שנים, עתיד גם הוא להשתנות. המשוואה פשוטה למדי: עלויות הבנייה הגבוהות של שחזור המבנים יגררו עלייה חדה בשכר הדירה בתום עבודות השיפוץ. סטודנטים יוחלפו באנשים אמידים, וחנויות הבדים השוכנות שם כיום, מרביתן בדמי מפתח זולים, כבר לא יוכלו לשאת בהוצאות הגבוהות. במקומן היזמים שואפים לאכלס את קומות המסחר בבוטיקים נוצצים או בגלריות לאמנות.
ההדמיות שמלוות את הפרויקטים החדשים רק מחזקות את ההבנה שהנחלה עתידה להשתנות מן הקצה אל הקצה. בקלות ניתן להתבלבל בין ההדמיות לבין רחוב פסטורלי בפריז, ואין בהן זכר לאופיו הנוכחי של הרחוב, לחנויות הבדים וליריד האמנים. "אין ספק שמכוח האינרציה של השוק, העסקים שיש עכשיו באזור ייפלטו החוצה, ובמקומם ייכנסו עסקים חדשים", מסביר פז. "אין מה לעשות בנדון. גם בשוק הכרמל מוכרים בשנים האחרונות סושי. גם לי חבל על החנויות האלה אבל זה תהליך שקורה בכל מטרופולין בעולם".
סמוק זוכרת חסד נעורים לנחלת בנימין. כמי שגדלה בתל אביב היא זוכרת איך בשנות ה-50, כשהייתה ילדה, היא טיילה עם אמה בין חנויות הבדים ברחוב. "בילדותי אי אפשר היה להיכנס לחנות ולקנות בגד מוכן", היא מספרת. "אמי הייתה תופרת עבורי את הבגדים בעצמה. כולם היו תופרים בעצמם או הולכים לתופרת. לפני 50 שנה היה צורך בחנויות הבדים האלה, היום זה אולי מגניב למצוא שם בדים, אבל כבר אין בחנויות שימוש".
כשהיא נשאלת אם היא לא חוששת שהרחוב יאבד את אופיו הייחודי, היא נזעקת: "מה זה האופי הקיים של הרחוב? זה רחוב של שמאטעס, זה מה שזה. בעשר השנים האחרונות הרחוב הפך להיות מטונף ומסריח, ויש בו מסחר עם בתי קפה נחותים שמשתלטים על שטחים ובונים גגונים לא חוקיים.
זה לא משהו שצריך לשים על נס. אין שום התייחסות לאסתטיקה ולניקיון, כל אחד מוציא סחורה החוצה כאילו מדובר בבזאר. אפשר גם למכור בדים איכותיים ולא לזרוק גלילי בד על המדרכה.
"אין בתל אביב רחוב אחד שהוא באמת יפה ומטופח. אלנבי כבר נהרס לחלוטין. דיזנגוף הוא כבר מזמן לא מה שהיה פעם, ואפילו כיכר המדינה היוקרתית כביכול לא באמת נראית טוב. אנחנו לא יודעים לשמור על הרחובות שלנו, אז אם נצליח לשפץ רק כמה בניינים ספורים בנחלה ובעקבות זה כל הרחוב יצמח למעלה, מה טוב".
יש צדק מסוים בדבריה הנחרצים של סמוק. מתחם נחלת בנימין כיום, מקסים ככל שיהיה, הוא מוזנח למדי. הבניינים היפים שבו מוסתרים לחלוטין על ידי בדים ותוספות בנייה. חשוב גם לזכור שהרחוב עכשיו שונה בתכלית מאיך שהיה במקור. הפיכת הרחוב למדרחוב היא שינוי חדש יחסית שהתרחש רק באמצע שנות ה-80.
"לאזורים בעיר יש מחזוריות, הם משתנים באופן תדיר", מסביר יואב דוד, אדריכל העיר תל אביב. "בכל תקופה אזור אחר בעיר מקבל את הפוקוס של השיפוץ. העיר גדלה ומתפתחת והיא מתאימה את עצמה לצורכי הזמן. אני לא בטוח שאשמח אם לא יהיו שם יותר חנויות בדים, אבל אני גם לא חושב שזה נורא כל כך. לא נוכל להציל את נחלת בנימין אם נקדש מה שקיים שם. עברו כבר 60 שנה מאז שקמו שם החנויות, אולי העיר כבר לא צריכה את כולן".
האמת המרה היא שבמציאות הכלכלית של ימינו שיפוץ מואץ של אזורים לא יכול להתבצע על ידי הרשויות המקומיות בגלל היעדר תקציבים. העירייה יכולה לקדם תכניות לשיפור המרחב הציבורי )והיא אף עושה זאת, שוק הכרמל הסמוך נמצא בשלבי תכנון מתקדמים(, אבל שיפוץ של מבנים קיימים נתון בידיים פרטיות. אם הדבר גורר ג'נטריפיקציה של האזור, אין לעירייה הרבה מה לעשות בנידון.
"בלי הכסף הפרטי קשה לי לראות איך שומרים על המקום ברמה האדריכלית", מסביר דוד. "נגזר עלינו שהשיפוץ ייעשה על ידי ידיים פרטיות, אבל יש לנו כלים להתמודד עם תמהיל העסקים שיהיו באזור. אפשר להעביר בקלות החלטות בוועדה המקומית שישפיעו על האופי של האזור. עשינו זאת בנמל תל אביב, במתחם שרונה, בשוק הפשפשים, ואם נצטרך נעשה זאת גם בנחלת בנימין".
בין היתר העירייה יכולה לקבוע את גודל שטחי המסחר באזור. היא אולי לא תוכל למנוע מחנויות יוקרה להיכנס למתחם, אבל היא בהחלט תוכל להגביל את גודל החנויות ולמנוע מחברות מסחריות גדולות לפתוח שם חנויות ענק. היא יכולה גם להגביל את כמות המסעדות במקום, ולדאוג לכך שלא יהפוך לרחבת מזון גדולה מתחת לכיפת השמים. "אם נראה שיש איום ממשי עם האופי של הנחלה, ננסה לקבוע תמהיל והעדפות שישמרו עליה", מדגיש דוד.
בכל הנוגע לעתידו של יריד האמנים שמתקיים בנחלה בימים שלישי ושישי בכל שבוע, דוד אינו מודאג. כשמוצג בפניו תרחיש דמיוני, אבל לא מופרך, שלפיו דיירים עשירים שיגורו במדרחוב יתלוננו שהיריד טורד את מנוחת הצהריים שלהם, הוא עונה בפשטות: "אני חושב שבמקרה הזה מי שבא לגור שם יודע איפה הוא קונה דירה. הוא יודע ששוק הכרמל נמצא מעבר לפינה ושיש יריד אמנים פעמיים בשבוע. אני לא חושב שיש כאן קונפליקט".
"כבר קיבלנו בעבר מכתבי תלונות מתושבים שגרים ברוטשילד שהתלוננו על הקיוסקים ומתושבים שגרים ליד הבימה שהתלוננו שהאנשים בכיכר החדשה עושים רעש", הוא מוסיף, "אבל תשובת העירייה במקרה הזה היא חד-משמעית: אתם בחרתם לגור בלב העיר וזה חלק מהמשחק. אי אפשר לרצות לגור בבית התרבות, ואז להתלונן שיש אנשים ברחובות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם