עינת שרוף: "אני פוגשת את העם, ליאיר יש הרבה תומכים"
עינת שרוף, זורמת וקלילה גם בלי לשתות הרבה, מספרת לראשונה על תקופת נעוריה בפנימייה, על הסיכויים של החבר הקרוב יאיר לפיד בפוליטיקה ועל עלייה על שולחנות גם בגיל 70
קשה לקבוע עם עינת שרוף פגישות בשעות הערב. היא מופיעה שישה ערבים בשבוע בממוצע, אבל אני חייב לציין שלו היינו מכירים קודם, הייתי שוקל הרבה יותר בחיוב את ההצעה להצטרף אליה לוואן לים המלח בשישי או לטבריה בראשון.
במקום זה אנחנו קובעים בקפה-בר צפון תל-אביבי בשבת גשומה אחר הצהריים. הסיבה: בערב היחיד נטול ההופעות שלה לשרוף יש כינוס של 30 איש, משהו אינטימי וקטן, אצלה בבית. מדובר בפגישה עם חברים מהפנימייה - פנימיית הכפר הירוק, שבה בילתה שנה מחייה בגיל 14, ושהיא למעשה מעולם לא התייחסה לחוויותיה שם בתקשורת.
אנחנו מתיישבים, היא מזמינה פונץ' עם ברנדי כי יין עושה לה כאב ראש. אני מזמין גוורצטרימנר, ומחליף אותו בשרדונה כשהוא מתגלה כמתוק יותר מכלבלב ממולא בנינט. "חלק מהאנשים שיגיעו", היא מספרת בהתרגשות ניכרת, "לא ראו אחד את השני כבר 30 שנה, ואני תוהה איזו שאלה אחת לשאול אותם. שאלה טובה כזאת חזקה שתיכנס לסרט שאני עושה על המפגש הזה".
מה הביא אותך לפנימייה?
"מסורת משפחתית. כל האחים שלי הגדולים ממני היו שם, וזה נחשב אז לפסגת החינוך. הפנימייה בכפר הירוק".
לא היה קשה? בגיל 14 לעזוב את ההורים והבית וללכת לגור לבד בתנאי פנימייה?
"זה היה נראה לי בזמנו הכי ברור מאליו. זה היה ערכי, ציוני, זה היה נוער טוב".
איזה סרט את מפיקה? איפה את מתכננת להקרין אותו?
"לא משהו ברור. אני אוספת חומרים על הקבוצה הזאת של האנשים ונראה מה יצא מזה".
יש לך שתי תאומות בנות 28. כשהן היו בנות 14 היית שולחת אותן לגור בפנימייה? היה משהו בעולם
שהיה יכול לגרום לך לרצות לשלוח אותן מהבית?
"לא נראה לי. לא חשבתי על זה".
אז הנה השאלה שלך. מה שמשותף לכל האנשים האלה שהולכים לבוא אלייך זה שהה ורים שלהם שלחו אותם מהבית בגיל מאוד צעיר. תשאלי אותם, לרובם מן הסתם כבר יש ילדים גדולים, אם הם היו מעלים על דעתם לשלוח את הילדים שלהם מהבית. ומה זה עשה להם.
"שיואו, אתה צודק בגלל זה אתה העיתונאי ואני לא! זה מעולה! אין, אני לוקחת את זה (שולפת נייר ועט ורושמת). בשבילי התקופה בפנימייה היא מאוד משמעותית כי בהרבה מובנים זה סוף הילדות שלי. הייתי שם שנה ואחרי שנה, בקיץ, נסעתי לנואבה, לסיני, כי היה לי שם דוד מוותיקי נואבה.
"בסוף הקיץ הייתי אמורה לחזור לפנימייה, אבל לפני סוף הקיץ אבא שלי נהרג בתאונת דרכים. אז מן הסתם נשארתי כבר בבית. ככה שבעצם החבר' ה האלה מהפנימייה היו האחרונים שהכירו אותי כשעוד היה לי אבא, כשהייתי ילדה. וזה משהו שאני מחפשת לדעתי עד היום. בהופעות ובכלל".
מה זה מה שאת מחפשת? להיות ילדה?
"כן, נראה לי. הרי כשאני מופיעה, מה קורה לאנשים סביבי? הם מגיעים להופעה עם כל הכובד של חיי היום-יום, משכנתאות ולחץ ועצב וכל מה שזה אומר להתבגר, ואז אני אומרת להם אוקי, הנה יש לכם כמה שעות לשתות משהו, לשיר, לרקוד, לעלות על השולחן, לשכוח מהכול ולהתנהג כמו אנשים שאין להם אחריות. כמו ילדים בעצם. וזה נראה לי משהו שחסר לי בעצמי. אז אני מנסה להביא אותו ככה דרך הקהל".
זה מעסיק אותך? ההתבגרות? הבת שלך התחתנה והיא בהיריון, את חוגגת 50 עוד שנה.
"לא מעסיק אותי בכלל. להפך. אני חסרת יכולת כמעט לתכנן את העתיד ומתעסקת לגמרי-לגמרי בהווה, במה שיש עכשיו ובאיך לשמוח עכשיו. רק השנה התחלתי קצת להיות מודעת בכלל ללאכול בריא ולעשות ספורט וירדתי עשרה קילו, וזה היה מבחינתי משהו חדש. זה יהיה מצחיק כשאני אהיה זקנה יבואו הנכדים וישאלו, מה סבתא באמת היית עולה על שולחנות ורוקדת ושרה?".
במקצוע שלך התבגרות זה לא דבר פשוט. גם בגיל 70 תעלי על שולחנות?
"אני מניחה שלא. ברגע שארגיש פתטית אפסיק".
אבל איך יודעים? מיק ג'אגר בן 70 והוא לא מרגיש פתטי.
"כי הוא באמת לא. שמע, הייתי בהופעה שלהם פעם, נכנסתי מאחורי הקלעים, ראיתי אותו מתנהל על הבמה ומאחורי הבמה ועם כל האנשים שמסביבו, והוא לגמרי לא פתטי, אז לגיל שלו באמת אין משמעות".
או שהוא מסטול מהתחת ואז לכל העולם אין משמעות.
(צוחקת) "אולי. אבל לי זה לא יעזור, אני הכי ילדה טובה. חננה. בקושי כוס יין ואני כבר עם מיגרנה. בגלל זה אני גם לא מעשנת. וג'וינט לא ניסיתי בחיים".
שרוף היא מרואיינת כיפית. היא לא לחוצה ומנהלת שיחה ברצון וחסרת בושה לחלוטין. היא פוצחת בשיר לפחות שמונה פעמים במהלך הריאיון, כולל חיקוי מדויק אחד לאחד של שושנה דמארי. "אני סוג של שחקנית", היא אומרת.
"בכל פעם שאני מגיעה להופעה ואני במצב רוח הכי טוב או אנרגטי, אני ממש עוטה על עצמי דמות. לובשת את החולצה השחורה השקופה והסקסית, ויודעת שעכשיו אני צריכה להיות הכי סקסית והכי מושכת והכי שמחה וקלילה, ושוב - לפחות פעם בשבוע קורה שאני מגיעה במצב רוח אחר לגמרי, אבל אין בררה. ובכל פעם מחדש מה שמוציא אותי מהמצב רוח זה התגובות והאנרגיות מהקהל".
תהית פעם מה סוד ההצלחה שלך? הרי את לא מבצעת חומר חדש, מבחינה ווקלית יש זמרות גדולות ממך, ואת לא נהנית מהילה של "איכות" אה לה חוה אלברשטיין או משהו - ובכל זאת את סיפור הצלחה ענקי.
"אגב, הקול שלי פעם היה הרבה יותר יפה וצלול, פשוט שחקתי אותו בשנים של המון הופעות ובלי שמירה נכונה עליו ובלי תרגילים של פיתוח קול שעכשיו אני מתחרטת על זה. שמע, אני הייתי גומרת הופעה באחת בלילה, ולא הייתה שווארמה בעיר שלא הכרתי באופן אישי.
"אבל בלי קשר, אני עולה לבמה לתת עבודה. כל הופעה מחדש, וכמה שיותר. זה מה שאנשים אוהבים. שהם יודעים שמההופעה שלי הם יצאו שמחים ובמצב רוח טוב ושיהיה גיוון ושיהיה שמח ושיהיה בלתי צפוי כי אני לא עושה חשבון לכלום; מצד שני אתה צודק שאני לא מחפשת חומרים חדשים ולא מחפשת להוציא אלבום של חומר מקורי. אולי זה קשור לאופי שלי.
"אני באמת חיה את הרגע בצורה קיצונית. כל הופעה ובעצם כל דבר שאני עושה בחיים אני מתייחסת אליו כאילו הוא יכול להיות הדבר האחרון שאעשה בחיים. כי המוות הוא הרי כל כך פתאומי בחיים שלנו, כמו שאני למדתי על בשרי כשאבא שלי מת, שאני לא נותנת לעצמי לתכנן שום דבר באמת קדימה. לא יודעת, אני חושבת פה בקול רם. אבל תכלס אני לא מצטערת על זה. אני באמת אוהבת את מה שאני עושה. לצד זה יש גרעין של עצב או איזה קרבה למוות ואבדן. אני לדוגמה לא מרגישה שאחיה עד גיל מבוגר. לא יודעת למה. יש לי תחושה כזאת".
בגלל זה עשית ילדים בגיל כל כך מוקדם?
"לא. זה פשוט קרה וזהו".
לא פחדת? היית בת 21
"הבנות שלי הן ההוכחה שאין ממה לפחד. חיינו בהרמוניה עם הכול. שרתי תוך כדי הלידה שלהן וככה כל הגידול שלהם היה. תוך כדי מוזיקה ותנועה וזרימה, ובלי להכריח שום דבר ובלי לפחד מכלום. רק הפחד תוקע אותך. אתה חושב שיש זמן שאתה לא תפחד והכול ירגיש לך נכון? אין זמן כזה. פשוט מפסיקים לפחד או שלא חיים".
היא בת 49, ילידת מושב חצב. אביה, שכאמור נהרג כשהייתה בת 14, נבחר לכנסת בגיל 28 ונהרג בעת שכיהן כסגן שר החקלאות יוסף גבתי. היא בוגרת "רימון", וכיום חוץ מההופעות יש לה תכנית ברדיו תל אביב, בערוץ 24 ובקרוב בערוץ הראשון.
הטריגר לפגישתנו הוא הופעתה הצפויה בפסטיבל הלאדינו והפלמנקו שייערך במרכז סוזן דלל בעוד כחודש, שם שרוף תשיר בלאדינו ואפילו תרקוד פלמנקו. "אני אוהבת נורא לשיר בלאדינו", אומרת שרוף, שהוריה יוצאי טריפולי.
"אני אמנם לא מדברת את השפה, אבל אני שרה בה הרבה כי בבית שלי שמעו המון לאדינו. אימא שלי מאוד אהבה מוזיקה מהסוג הזה. ולגבי הריקוד - זה בכלל מטריף, אני מתה על פלמנקו, ואני כבר מאמנת את שרירי הגב לשבת ולעמוד ולרקוד עם גב ישר וגאה כזה כמו שהן רוקדות. זה כאבי תופת למי שלא מורגל".
בנוסף , כאמור היא אימא לשתי בנות תאומות בנות 28, האחת עורכת דין והשנייה רופאה, והיא חיה בזוגיות כבר 16 שנה עם המוזיקאי תמיר הרפז, הלוא הוא "תמיר והלהקה" של מיודענו יאיר לפיד.
"מה יש לי להגיד? " היא מחייכת כשהשם שלו וכניסתו לפוליטיקה עולים בשיחה. "אני מתה עליו. אני מעריכה אותו מאוד. אני מעריכה את האומץ ואת ההקרבה בצעד שהוא עשה כי הוא באמת היה יכול להישאר בחיים המאוד טובים ונוחים שלו, והוא עשה צעד לא קל בכלל כי הוא מאמין שהוא יכול לעשות שינוי".
הוא ילך עד הסוף? הרי כבר עכשיו עושים לו את המוות, ויש עוד לפחות שנה עד הבחירות.
"אני מאמינה לו ואני מאמינה בו. לא יצליחו לעשות לו את המוות כי הוא נקי וישר כמו פלס. הם יכולים לחפש זבל עד שנה הבאה ולא ימצאו עליו כלום. אני פוגשת את עם ישראל בדרכים כשאני נוסעת להופעות, ויש לו באמת המון תומכים. לדעתי זה רק ילך ויתגבר עד הבחירות".
תקין בעינייך שהוא מופיע בפומבי במופעים עם תמיר ורמי קלינשטיין ועושה לעצמו תעמולה פוליטית?הוא אמנם מתייחס לזה בבדיחות שזה סטארט-אפ שהקהל משלם על כנס בחירות, אבל תכלס זה באמת ככה. שלא לדבר על הטור ב"ידיעות".
"פה אתה כבר שואל אותי שאלות קונקרטיות מדי. זה בינו לבין מי שמעסיק אותו בעיתון ומי שהולך להופעות. אני לא רואה שום בעיה עם זה, להפך".
איזה זמר הוא?
"הוא לא מזייף כמו שהוא חושב שהוא מזייף. הוא יודע להגיש שיר מאוד יפה, ויש לו המון כריזמה. הוא לא מוזיקאי מקצועי, ובטח לא זמר מקצועי, אבל מה זה חשוב? מה שחשוב זה הכריזמה וההגשה של שיר, ואת זה הוא עושה נהדר. אני נורא אוהבת שהוא שר שירים של דני ליטני בהופעה ושל אריק לביא (מתחילה לשיר מיד כמובן את "זה קורה"). תשיר גם מה יש? רוצה לבוא ל' גנקי' בשבוע הבא?"
התמונה המפורסמת שלכם עוד תיחשף הרבה פעמים במהלך קמפיין הבחירות? בכל זאת, הבן אדם נשוי ולא נראה שהוא בצלילותו שם.
"גם אם זה יקרה - זה לא נורא. התמונה הזו פורסמה אלף פעמים ודיברו עליה אלף פעמים. זה היה הכי צחוקים ושטויות, אף אחד לא לקח ולוקח את זה ברצינות. אין, יאיר מדהים. אני מתה עליו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם