ראשי » מקומי » שפלה » ראשון לציון

חייה המטלטלים של מפעילת ההאמרים

יוליה אזרוב מראשון לציון נולדה בסיביר הקרה לאב יהודי ואם נוצרייה. את אביה מעולם לא פגשה ומהאם נפרדה בגיל חמש, כשעלתה לארץ עם סבה וסבתה. בגיל 16 גילתה כי אמה נהרגה בתאונת דרכים ברוסיה. כיום היא משרתת בצה"ל כמפעילת האמר קרבי ובקרוב תחל בשירות קבע

חייה של סמל יוליה אזרוב, בת 20 מראשון לציון, אינם שגרתיים – ולא רק בגלל אופי השירות הצבאי שלה – מפעילת האמר קרבי. תהפוכות רבות עברו עליה, מאז שנולדה בסיביר הרחוקה והקרה ועד שהגיעה ארצה, ללא הוריה, והיא ילדה בת חמש בסך הכל. כעת, כאשר היא על סף סיום שירות סדיר בצה"ל, ולקראת שנה נוספת (לפחות) במדים הירוקים, היא מספרת בגלוי על הקשיים הרבים שניכרו בדרכה עד כה.

יוליה נולדה לאב יהודי ואם נוצרייה, שגידלה אותה לבדה. האב ניתק מגע מיד כשנולדה, ולמרות שעם השנים התעניין פה ושם בגורלה של בתו, היא מצדה לא פגשה בו מעולם וסירבה ליצור עמו קשר. כשהייתה בת חמש החליטו בשבילה כי תצטרף לסבה וסבתה שבדיוק עשו עלייה לישראל. האם נשארה ברוסיה ולימים נולדו לה עוד שתי בנות, האחת כיום בת 18 והשנייה בת שמונה.

יוליה, את זוכרת את סיביר?
"אני לא זוכרת כל כך הרבה מסיביר. מה שכן, אני זוכרת שכל הזמן היה לנו קר כי ירד הרבה שלג".

ואת הימים הראשונים בארץ?
"אני זוכרת את התקופה הזו בארץ, תקופת ההתאקלמות, כמוזרה מאוד. פתאום היה לנו שינוי גדול ואני לא כל כך הבנתי מה בדיוק קורה. הגענו היישר לבת ים שם נקלטנו. התקופה בבת ים הייתה מאוד קשה עבורי.

"כילדה לא ידעתי את השפה

ולא ידעתי כיצד להתמודד עם הקושי הזה. מהר מאוד הבנתי שאני נמצאת במדינה אחרת ואני חייבת להתרגל, ולכן למדתי כמה שיותר מהר את השפה והתחברתי לאנשים. אני זוכרת שלסבא וסבתא שלי היה קשה יותר. בהמשך עברנו לראשון לציון".

יוליה, מדוע אמך לא עלתה אתכם ארצה?
"בזמן שנולדתי, אמא שלי הייתה מאוד צעירה ולטובתי היא החליטה שאני אעלה לארץ רק עם סבא וסבתא שלי, ולא איתה. היא רצתה שאגיע למקום טוב יותר".

איך זה לגדול עם סבא וסבתא במקום עם ההורים?
"זה לא קל, אבל התרגלתי מהר מאוד. סבא וסבתא שלי גידלו אותי עם המון אהבה, ומבחינתי הם כמו אבא ואמא לכל דבר. הם תמיד תמכו בי ודאגו לי, ולרגע לא הרגשתי חוסר. לפעמים הייתי רואה שלהם קשה יותר בארץ כי בכל זאת, הם גדלו ברוסיה, ופתאום לעקור אותם משם לפה היה מעבר לא פשוט".

איך היה הקשר שלך עם אמא?
"עם אמא שלי דיברתי הרבה מאוד בטלפון. אני זוכרת את השיחות שלנו. כל שנתיים הייתי טסה יחד עם סבא וסבתא לרוסיה כדי לבקר את אמא, בדרך כלל בחודשי הקיץ, בחופשה מבית הספר".

כיצד הרגשת לחזור לרוסיה?
"החופשות היו מהנות מאוד. ממש מיוחדות. תמיד אמא שלי צחקה עליי שאני לא מדברת רוסית כמו שנהוג ברוסיה, כי עם השנים שכחתי קצת מילים".

בגיל 16 הרגישה שקרה משהו מוזר. היא הייתה אז תלמידה בתיכון "אבני החושן" בראשון לציון, ובוקר בהיר סבתא שלה ארזה מזוודה, עזבה את הארץ בבהילות והמריאה לרוסיה. "אני זוכרת את אותם הימים", מספרת יוליה, "לא הבנתי מדוע היא טסה. כלומר הבנתי שמשהו קרה אבל לא ידעתי מה, העדיפו לא לספר לי. אני הרגשתי שמשהו לא בסדר, שמשהו לא טוב קרה. זו טראומה גדולה".
במשך שבועיים שהתה סבתה של יוליה ברוסיה, וכשחזרה ארצה בישרה לנכדתה המודאגת כי הנורא מכל קרה: אמה נהרגה בתאונת דרכים.

איזה זיכרון מיוחד נותר לך ממנה?
"כאשר הייתי מגיעה לביקור אצלה ברוסיה, היא הלבישה אותי בבגדים שלי, ולמרות שהם היו גדולים עליי מאוד אהבתי אותם. לפעמים אני חושבת שאולי הייתי צריכה לשכנע אותה לעלות ארצה, אבל הבנתי שזה לא היה אפשרי והשלמתי עם זה שאני נוסעת לראות אותה רק בחופשות".

מדוע לא פגשת את אביך עד היום?
"הוריי התגרשו לפני שנולדתי. אין לי מושג איך הוא נראה וגם אין לי רצון להיות איתו בקשר. היו פעמים שהוא ניסה ליצור איתי קשר אבל סירבתי. אני לא רוצה להכיר אותו כי הוא לא אבא בשבילי. הוא לא היה שם כשהייתי צריכה אותו".

את כועסת עליו?
"אני לא כועסת עליו ולא שונאת כי אין לי רגש אליו. הוא מבחינתי אדם זר".

יוליה המשיכה את לימודיה בתיכון בראשון לציון ובסיומם התגייסה לצה"ל. "בשבועות שלאחר התאונה התחלתי להבין עד כמה סבא וסבתא שלי דואגים לי", היא מסבירה, "הם עזרו לי בכל דבר. אני מניחה שדברים מחשלים ועם הזמן אתה מפתח חסינות והופך לאדם חזק מבחינה רגשית".

בצה"ל היא משרתת כמפעילת האמרים, ובין היתר מדריכה את חיילי המילואים והסדיר. במסגרת תפקידה מפעילת האמר מתמקצעת בנהיגה קרבית הכוללת נהיגה בשטחים שונים ומאתגרים כגון: שטח חולי, שטח סלעי, שטח פתוח ושטח בנוי. המפעילה לומדת את תורות הלחימה של כלל כוחות היבשה, ומתפעלת את מערכות הקשר והלייזר של ההאמר.

"כשהייתי צעירה יותר לא הבנתי את משמעות המילה צה"ל ואת הערכים שהוא מכיל", היא אומרת, "כאשר התגייסתי הבנתי את החשיבות והתחברתי מאוד. אני אוהבת מאוד את המדינה".

בעוד כחודש אמורה יוליה לסיים את שירותה הצבאי הסדיר, אולם על פי התוכניות העתידיות היא תמשיך בתפקידה לשנה נוספת. לפחות. "אני לא ממשיכה למסלול קצונה, אבל אני נשארת במסגרת של צה"ל. אני אוהבת את המשפחתיות הזו, ואני חושבת שאני יכולה להמשיך ולתרום", היא מספרת.

בדרך כלל חיילים בסדיר מחכים להשתחרר ולטוס לחופשה של אחרי צבא.
 "אני מאמינה שאעשה את זה בשלב מאוחר יותר. אני אחסוך כסף בזמן שאמשיך את השירות הצבאי שלי ואמתין עם הטיול. המחשבה לעתיד היא ללמוד בארץ כדי להתקדם. אני מעט חוששת לצאת לחיים האזרחיים, אבל סבא וסבתא שלי איתי, ואני מאמינה שאצליח להתגבר יחד איתם על הקשיים".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...