עזב משרה בהיי טק לטובת הוראה והוקי גלגיליות
אודי גדנקין מבנימינה עזב משכורת גדולה בחברת היי טק כדי להגשים שני חלומות שמלווים אותו שנים: לקדם הוקי גלגיליות ולהיות מורה
עם משכורת שמנה של עשרות אלפי שקלים, ופיתוח של סטארט-אפים במשך 15 שנה, נדמה היה שלא חסר לו כלום, אך מסתבר שדווקא דבר אחד היה חסר:
גדנקן רוצה, וחולם להפוך את ענף הוקי הגלגיליות בישראל, למשהו מוכר וידוע. את הגלגיליות הוא מכיר עוד משהיה נער, ושיחק את המשחק עם החברים בשכונה. מאז חלפו השנים, והמשחק הפך ללא יותר מתחביב לשעות הפנאי.
גדנקן, שמאובחן כדיסלקט עוד מילדות, התעורר בוקר אחד לפני שנתיים, והרגיש צביטה בלב. "הרצון האמיתי שלי זה להשפיע במערכת החינוך", הוא אומר השבוע מביתו שבקצה בנימינה.
"אני חושב שאני מביא מעצמי בשני אספקטים - אחד זה הידע שלי בתחומים שעבדתי בהם, והשני הוא החינוך לרגישות וסובלנות שמאפיינים אותי". בבקרים הוא מתמקד בתלמידים, כמורה למתמטיקה ופיזיקה בחטיבת הביניים של תיכון חדרה, ובערבים ממשיך את משנתו בזירה אחרת - על מגרש ההוקי גלגיליות, עם ילדים בכל רחבי האזור.
למרות אהבותיו הרבות, התחיל אודי גדנקן דווקא במסלול, שהיה מעלה חיוך נרגש על פניה של כל אמא פולניה. לאחר שסיים את לימודיו בטכניון, וסיים תואר בהנדסאות אלקטרוניקה, החל ב-1997 לעבוד בחברת סטארט-אפ בשם "גלילאו".
"זאת הייתה חברה בתחילת הדרך, והתחלתי בה עוד כשהייתי סטודנט", הוא נזכר. "זאת חברה שהתחילה מאפס באותם ימים, ובין היתר ניהלתי שם פרויקטים שונים בתחומי הצ'יפ דיזיין, שזה בעצם צ'יפים לתקשורת שמוליכים את מעגלי החשמל בכל הטכנולוגיה המתקדמת כמו פלאפונים וכדומה.
במסגרת העבודה היינו
12 שנה עבד גדנקן ב"גלילאו". במהלכם עבר הרבה חוויות, אך המשיך לחפש את עצמו. "הרגשתי שאני צריך שינוי, ועזבתי. עברתי לעבוד בחברה אחרת ברעננה, בשם 'טקסס אינסטרומנטל'. מדובר במשרה מרתקת ומאתגרת, עבדתי מאוד קשה והייתי מעט שעות בבית. בזמן הזה אשתי הייתה זו, שאמונה על מלאכת גידול הילדים".
גדנקן נשוי לאורית, ולהם שלושה ילדים. "צריך הרבה מאוד שיתוף פעולה באורח חיים כזה", הוא מדגיש. "אתה מוצא את עצמך עובד 24 שעות לפעמים, זה שואב אותך. למזלנו אשתי עובדת בתחום של הורות ומשפחה, כך שהנושא הזה קרוב אלינו, גידול ילדים וצורת חיים".
לאחר שלוש שנים ב"טקסס", במאי 2010, החליט גדנקן שהספיק לו - ושוב הוא חייב שינוי, אבל לא דומה למה שעשה ב-15 השנים הקודמות. "כשהודעתי בעבודה שאני עוזב - כולם היו בהלם, ולא הבינו למה אני עושה את זה", מוסיף גדנקן. "לקח לי חמישה חודשים להזדכות על עצמי, בטרם עזבתי סופית. פניתי אל תחום החינוך, מכיוון שזה משהו שתמיד רציתי לעשות, ותמיד ישב אצלי בראש.
"גם בתור מנהל בתחום ההיי-טק, היה לזה ערך מוסף עם העבודה וההשפעה על האנשים. זה לקחת צוות, לקדם, לדחוף אותו ולתת לו מוטיבציה. ללמד ולפתח ביחד. פעם שאל אותי חבר לעבודה: 'אם היית מקבל את אותו השכר בדיוק, איפה הכי היית רוצה לעבוד?'. אמרתי לו שארצה להיות מנהל בית ספר. זה הכיוון, זה החזון ונראה לאן זה יתפתח".
אחרי הפרישה הוא עשה הפסקה. "הצלחתי לישון צהריים סוף סוף, כמה חודשים טובים", הוא צוחק. "רק עכשיו אני שם לב פתאום, באיזו בועה חייתי. שמשכורת אחת בהיי-טק - זה כמה חודשים אצל הרבה אנשים. יש פער, וזה בהחלט חוסר איזון מורגש. אפשר להגיד שגם מאסתי בצורת החיים הזאת, של שאיפות של להיות מנכ"ל או סמנכ"ל. בנוסף גם נחשפתי לגלי פיטורים מכוערים בחברה, שהיה קשה לי איתם".
לאחר שישן צהרים מספיק, והתאפס - החליט גדנקן להוציא תעודת הוראה במכללת אורנים. כל התהליך ארך שנתיים, זאת למרות שהוא מאובחן כדיסלקט: "אני כותב עם המון שגיאות כתיב, קורא מאוד לאט ויש לי בעיות קשב וריכוז", הוא מגלה, "אבל זה לא גורע, ולפעמים אפילו מועיל".
בשנה שעברה כבר השתלב בבית הספר "אורט בנימינה" אצלו ביישוב, והשנה כבר התקדם ללמד פיזיקה ומתמטיקה בכיתות ז', ח' ו-ט' בתיכון חדרה. "להשקפתי יש הרבה דברים שצריך לעשות", הוא מתייחס לנושא בית הספר. "זה לא כביקורת, אלא כאדם שמגיע מבחוץ אל תוך המערכת. המורים נותנים את הנשמה, ומנסים לעזור לכל תלמיד, אבל זה לא אפשרי. צריך להעמיק את הנושא הזה, ולראות איפה משפרים אותו".
אך כאן לא מסתיימת הפעילות החינוכית של גדנקן. כיזם ומקדם רעיונות - הוא החליט כי השינוי יתחיל במקום מגוריו. בשנה שעברה הצטרף לוועד ההורים היישובי, והפך להיות אחד ההורים הפעילים בו.
הוא הקים אתר לוועד, בעזרת חבר הבונה אתרים קהילתיים, ולקח את הפלטפורמה על מנת ליצור קשר בין ההורים. "הוא עדיין לא בשיא תפוקתו, ויש עוד דברים שצריך להכניס בו", הוא קובע. "אבל אני רוצה לחבר בין הקהילה וליצור בה קשר. יש לנו ביישוב הורים פעילים, ועלו כמה נושאים חשובים בשנתיים האחרונות, כמו בנושא ההסעות לתלמידים".
אבל המועצה לא מימנה לבסוף את ההסעות.
"אני חושב שהמועצה שגתה כאן. לטעמי היא לא הלכה איתנו, אלא נגד התושבים. אני מאמין שאם הם היו הולכים איתנו יחד - לחלק מהתושבים לא הייתה בעיה לשלם סכום מסוים, ולהשתתף מרצונם. בימים של צדק חברתי זהו בהחלט לא צדק חברתי, ובית המשפט לא נכנס לסוגיה הזאת לצערנו. היום אני מעורב, וזה משהו עקרוני מבחינתי. ברעננה יש הרבה תקציבים, אבל לבנימינה אין. למרות זאת, האם יש הבדל בין תלמיד ברעננה לזה בבנימינה?".
וזה עוד לא הכל. גם את יוזמת "הורה-מורה" הכניס גדנקן לבית הספר. "בתי הספר חיים ביום יום שלהם, עם מבחנים וטקסים ואין תמיד זמן להתעסק בדברים מסביב. כאן גם ההורים נכנסים לפעולה. התחלנו לדחוף הורים בנושא הזה, ויש התקדמות מרשימה. בית הספר קובע איפה אנחנו נותנים שיעורים פרטניים. אם שלושה הורים מלמדים חמישה ילדים - זה שווה המון.
"זה שהורה נכנס לבית הספר ומלמד - הוא תורם גם בפן הפדגוגי, גם בפן החינוכי וגם עוזר כלכלית למוסד. חוץ מזה, ההורים הולכים יד ביד עם בית הספר, ולא נגדו. אנחנו כבר מכירים את המלחמות בין הורים לבתי ספר, וצריך לשנות את זה".
כל היוזמות ברוכות ויפות, אבל כפי שצוין בתחילת הכתבה - זהו לא החלום הגדול של גדנקן, אלא למסד בישראל את ענף ההוקי גלגיליות. כבר כיום הוא משמש כיו"ר ענף ההוקי גלגיליות בישראל, וגם מלמד את המשחק ילדים ונוער מהמושבות הקרובות. "זה בהחלט משחק הילדות שלי", הוא אומר בהתלהבות.
"גדלתי בחיפה, ופעמיים בשבוע היינו הולכים לקרית אליעזר ומשחקים. זה משחק עתיק ועדין יחסית, שהתפתח לפני 100 שנה באנגליה, ובארץ הוא לא כל כך נפוץ. בשנים האחרונות החבורה שאיתה הייתי משחק בילדות התחילה לקדם את הענף, והצטרפתי אליהם. יש לנו כאן ליגה עם קבוצות של בוגרים ונוער. בשנה שעברה הובלתי את נבחרת ישראל לאליפות עולם דרג ב' באוסטריה, ואני פעיל בתחום".
מאיזו בחינה אתה פעיל?
"בשנה האחרונה יצרנו פורום שמקדם את הענף, כתבנו חזון ויעדים, בנינו מגרש ראשון בארץ בתחום בבית לחם הגלילית, ועכשיו אנחנו מקדמים את המגרש השני בגבעת עדה. פעם בחודש אנחנו מקיימים ישיבת הנהלה באיגוד. אנחנו נפגשים עם ראשי הספורט בישראל, ומנסים להשיג תמיכות מהטוטו. הכל על מנת לקדם את הענף כולו".
בשנה שעברה יצרו ראשי הענף קשר עם ההתאחדות הספרדית, לאחר שביקרו בספרד. בעקבות מערכת היחסים, נחת מאמן ההוקי גלגיליות הספרדי לוקאס, ממועדון הוקי הגלגיליות המוביל של ברצלונה, בישראל, וכיום מאמן הספרדי את הנבחרת הבוגרת של ישראל ונבחרת הנוער.
"אני אישית מדריך פעמיים בשבוע, ומקווה שאצליח להשתלב עם החניכים שלי באולימפיאדת הילדים בנתניה בל"ג בעומר", מסכם גדנקן. "ענף ספורט הוא חינוך משלים של החובה. ספורט תמיד עניין אותי, ואני מאמין שההוקי הביא אותי לאיפה שאני היום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם