שיר כאב: שי שטרן מתגעגע לירושלים של פעם
הוא נולד בירושלים ולבו עדיין נמצא בה, אף שעבר לתל אביב. בעיניו ניר ברקת הוא ראש העירייה החילוני האחרון, ולדעתו מסעדת "פינק" חשובה רק במעט ממוזיאון ישראל. 1,156 מילים עם מגיש תכנית הטלוויזיה "אל תשאל" שי שטרן (44), נשוי + 3, שחושב שלהומור הרבה פנים והשאלה החשובה היא אם זה מצחיק או לא
"עיר ילדותי, אני מתגעגע אליה מאוד. הלוואי שהיה בה רבע מהפלורליזם שיש בתל אביב, אבל עם כל החופש והשמחה שיש בתל אביב, הלב שלי עדיין נמצא בירושלים. ראיינתי פעם את שאנן סטריט מ'הדג נחש', ואמרתי לו שאת 'הנה אני בא' אני תופס כשיר כאב. באיזשהו אופן המציאות מכתיבה את זה שאנשים חופשיים בדעתם ובמעשיהם כמעט לא יכולים להישאר בירושלים, לדאבוני הרב".
שי שטרן איור: ליאו אטלמן
ניר ברקת
"אני שמח שהוא לא חרדי, וכפי שנראה, הוא יהיה האחרון".
ילדות
"שמחה. ירושלים שאני גדלתי בה הייתה מקום על הכיפאק, עם מלא חבר'ה טובים, אבל לצערי רובם עזבו. אני מאוד לא שמח על המגמות שיש היום בעיר".
צמרת הבירה
"ירידות חדות מאוד בשביל סקייטבורד ואופניים".
חרדים
"הייתי שמח מאוד אם הם היו מגלים יותר סובלנות כלפי הציבור החילוני, ומשתתפים יותר בחובות ולא רק בזכויות שמדינת ישראל מעניקה להם".
הגימנסיה
"יש לי הרבה חברים מהגימנסיה. אני זוכר בעיקר את ההפסקות, את השיעורים אני מנסה להדחיק".
האוניברסיטה העברית
"אמנם למדתי ויש לי תואר משם, אבל את רוב ימיי ביליתי במחלקת הספורט של ערוץ 1, ואת הלילות במחלקת הביטחון של ערוץ 1, שם שמרתי בכניסה לבניין. אבל הבאתי לאמא שלי תעודה עם תואר".
"טעמי" נגד "פינתי"
"כשהייתי סטודנט אכלתי כמעט כל יום ב'טעמי', והייתי בנתק כמעט מוחלט מ'פינתי', רק בגלל שהיה צריך לבחור צד. עם השכל של היום אני יכול להגיד ששתיהן חומוסיות מעולות".
יורם ארבל. "הכי גדול שהיה פה" צילום: עדי אבישי
"'סמי' או 'סימה', 'חצות' או 'אורות'. זו השאלה הכי קשה בינתיים. קשה לי לבחור באחת, והדילמה הזאת לא תסתיים כל עוד 'סמי' ו'סימה' יהיו אחד מול השנייה. בסתר לבי אני מקווה שהם יתאחדו ויחזרו להיות תחת קורת גג אחת, רק בשביל לחסוך לירושלמים את הקונפליקט".
"פינק"
"הגולאש הכי טוב שאכלתי בחיים. אין לי שום דבר נגד בית המאפה שנפתח שם במקום, אבל חבל שלא יודעים לכבד מוסדות תרבות ותיקים. לדעתי 'פינק' חשובה רק קצת פחות ממוזיאון ישראל, וחבל שהיא נסגרה".
הרכבת הקלה
"לשמחתי לא זכיתי שחיי ייהרסו כמו תושבי מרכז העיר בזמן הבנייה שלה. אני עוד לא יודע מה היא עושה, אם היא באמת עוזרת לירושלמים, אבל חבל
שגם בתל אביב וגם בירושלים אין רכבת תחתית, שזה הדבר האינטליגנטי לעשות. אבל עוד יגיעו לזה יום אחד. בקהיר יש רכבת תחתית, אגב".
ערוץ 1
"יש לי זכרונות טובים מהתקופה שעבדתי שם, כשזה היה ערוץ יחיד. הלוואי שהרפורמות ייושמו והערוץ יהיה בית ליצירה ישראלית. כרגע יש שם אבסורד אחד גדול".
יורם ארבל
"כנראה שדר הספורט הכי גדול שהיה פה. אני מקווה שיום אחד הוא יוציא עוד תקליט, לזכר הימים הגדולים של 'אני אצבע את השלכת בירוק'".
"חלומות בהקיציס"
"חלק מהעניין של לעשות טלוויזיה כשאתה צעיר מאוד זה פריצת גבולות, תוך כדי טעויות נוראיות שעשינו בתחילת הדרך, כמו כל מיני פינות מיותרות. אבל אני שמח ש'חלומות בהקיציס' הייתה פריצת דרך, ומשהו שאנשים עדיין מזכירים אותו".
אייל קיציס. "היינו ממוטטים מצחוק" אמיר מאירי
"מה שהיה קורה ב'חלומות בהקיציס' הרבה פעמים זה שבחדר הבקרה הבמאי, צוות הקונטרול וגם אני, היינו ממוטטים מצחוק ולא היה בעצם מי שינווט את התכנית מלמעלה. חנן המקפיץ תרם לאחד הקטעים האלה. קיציס ניסה להפסיק את ההקפצות שלו במשך דקות ארוכות ולא הצליח, וחנן המשיך להוריד בגדים עד שהוא נשאר במכנסיים קצרים, ועדיין המשיך להקפיץ. בסוף קיציס הצליח לשכנע אותו להפסיק להקפיץ, ואז, בנון-שלנטיות, חנן הפסיק להקפיץ והלך והתיישב על הכיסא של קיציס, וכאילו חיכה שהתכנית תמשיך. קיציס עמד שם לשנייה אחת נבוך ולא ידע איך להמשיך את התכנית מכאן, אז תוך כדי חנק אמרתי לו באוזנייה שפשוט יוציא לפרסומות עד שכולנו נחזור לשפיות".
עודד מכנס
"בעוונותיי אני אוהד של מכבי נתניה, וזאת הייתי הגשמת חלום מבחינתי, להפגיש בין הכדורגלן הנערץ עליי בימי ילדותי ובין חנן המקפיץ. פשוט אבא שלי גדל בנתניה, וכשהייתי בן שש הוא לקחת אותי ל'קופסה' והסביר לי שאלה בצהוב הם הטובים, וככה נתקעתי על מכבי נתניה".
בית"ר נגד הפועל
"יש לי סימפטיה גם לבית"ר וגם להפועל. יש לי פטיש לאצטדיונים ישנים, ואני עוד מקווה שיחזרו לשחק בימק"א ובקטמון. הייתי כמה וכמה פעמים במשחקים של הפועל ירושלים בקטמון, בתקופה של בן רימוז', בנדה וסינגל".
שי ודרור
"היה שם ניסוי מעניין, כשניסינו לעשות תכנית רדיו שמשודרת בטלוויזיה. שניהם אנשים שיודעים לאלתר באופן יוצא דופן, ומתחת לתדמית הרעה שלהם מסתתרים שני אנשים מתוקים ביותר".
רדיו
"אני אוהב רדיו, יש בו משהו בלתי אמצעי לחלוטין ואווירה לגמרי אחרת מתכנית טלוויזיה. בטלוויזיה כל הרעיון הוא לצלם אנשים, דבר שבאיזשהו אופן מכתיב כללי התנהגות אחרים ממה שיש ברדיו".
מוזיקה
"כמו כל ירושלמי גדלתי על 'לד זפלין' ו'דיפ פרפל'. כשהייתי נער חשבתי ש'דיפ פרפל' יותר גדולים, ורק עם השכל של הבגרות הבנתי ש'לד זפלין' הם הגאונים האמיתיים של הזרם של הרוק הכבד, והם נצחיים".
שי ודרור. מתיקות מתחת לתדמית הרעה אמיר מאירי
"הולכת ומתגברת עם השנים, באופן פרדוקסלי. ככל שיש יותר קדמה דווקא יש יותר אנשים שבוחרים להיאחז בהפרדה, וזה עצוב ואנחנו צריכים להילחם בזה בכל הכוח".
המחאה החברתית
"הרעיונות היו יפים מאוד, ויכול להיות שהיא עדיין משפיעה בתת-מודע, כמו שראינו בסיכום המהיר שנעשה עם עובדי הקבלן. אבל אני חושב שהיא לא הייתה מספיק מדויקת בבחירת היעדים שלה והיא ניסתה להגיע לקונצנזוס כללי, וזאת גם הייתה חולשתה".
"אל תשאל"
"כרגע אנחנו בתחילת העונה החמישית, ואני נהנה ממנה מאוד-מאוד. די במקרה מצאנו פורמט שאני יכול לבוא בו לידי ביטוי באופן בלתי אמצעי. אני שמח מאוד שיש אותה".
ביקורת
"אני קורא ביקורות, אין מישהו שלא קורא ביקורות. לשמחתי רוב הביקורות בעד התכנית, אבל לפעמים גם אפשר ללמוד משהו ממה שכתוב, וזה חלק מהחיים. יש ביקורות, וצריך להתמודד עם זה".
הומור
"יש לי מזל גדול שיש לי את הזכות לעבוד במה שהתמחיתי בו בימי בית הספר - לשבת בספסלים האחוריים עם החברים שלי ולהפריע למהלך התקין של השיעור. להתייחס לדברים בהומור זו דרך נפלאה להתייחס לחיים, כי המצב פה, במדינת ישראל בכלל ובירושלים בפרט, לא כל כך משמח. בימי 'חלומות בהקיציס', בישיבות מערכת עם הכותבים טבענו את המשפט, 'או שזה מצחיק, או שזה מצחיק', זאת אומרת, הומור יכול לבוא לידי ביטוי בכל מיני דרכים וצורות, אבל בסופו של דבר, השאלה הרלוונטית היחידה היא האם זה מצחיק או לא מצחיק. ואם זה מצחיק, זה בפנים".
"ארץ נהדרת"
"בעיניי היא התכנית הכי טובה בטלוויזיה. יש שם קומיקאים מעולים ותסריטאים מצוינים. טוב שיש 'ארץ נהדרת', כי זה אחד המפלטים האחרונים של הדמוקרטיה הישראלית".
שי שטרן. "אני אדם יחסית מוגבל" צילום: יוסי אלוני
"שלא יחסר, זה הדבר היחיד שחשוב".
אברהם שטרן ("יאיר")
"הדמות של סבא שלי מעניינת ומרתקת אותי בזכות האדם שהיה שם, שמספרים שהיה כריזמטי, איש אקדמיה, מקורי מאוד בדעותיו ובמחשבתו".
יאיר שטרן
"אבא שלי תמיד אומר שהחלום הגדול שלו הוא לשבת שעה אחת עם אבא שלו. הסבא נרצח כשסבתא שלי הייתה בהיריון עם אבא שלי, והוא לא זכה להכיר אותו. כמובן שזה לא אפשרי, אבל אולי הם ייפגשו למעלה בשמים".
הורוּת
"חלק מהחיים, ויש בזה דברים משמחים מאוד וגם קשיים. אין אושר בעולם שישווה לילד שלך צוחק מולך".
שי שטרן
"תמיד ניסיתי לעשות את מה שאני אוהב. יש אנשים שיש להם יכולת להצטיין בכמה תחומים במקביל, ואני אדם יחסית מוגבל שיכול לעשות רק את מה שמדליק אותו ומפעיל אותו. בכל פעם שזה קורה זה נס גדול וברכה גדולה שיש את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם