ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

זה עלול לקרות גם לכם: כתב אישום על כלום

סיפור שהחל בקיום מצווה של הדלקת נר חנוכה הסתיים בחקירה פלילית נגד בני זוג נורמטיביים, במעצר, בלילות בלי שינה, בהתמוטטות כלכלית ובהשארת צלקת עמוקה בנפשם. ריאיון עם מור ואלין פנחס מבת ים רגע אחרי שניצחו במאבק לטיהור שמם

הסיפור הבא ממחיש היטב כיצד חייהם של בני זוג נורמטיביים, מוכרים ומצליחים מתהפכים עליהם ברגע אחד וגוררים אותם לתהום עמוקה. למזלם, הסוף טוב: בני הזוג ניצלו מכתב אישום חמור שייחס להם עבירות קשות, וכעת הם יוצאים לדרך חדשה.

בני הזוג מור (44) ואלין (35) פנחס מבת ים הם בעליה של חנות הבגדים "דיזל" בקניון המקומי. בחנוכה 2010, בשעה 3.00 לפנות בוקר, פרצה שרפה במחסן החנות בשל חנוכייה שהושארה דולקת, וזו הציתה מספר מצומצם של מדפים ועליהם סחורה.

מערכות כיבוי האש החלו לפעול בתוך החנות, ובמקביל הגיע למקום צוות כיבוי אש שכיבה את שאריות השרפה. "אני הגעתי כשעה לאחר המקרה, הזעיקו אותי מהבית", נזכר מור, "ראיתי את הכבאים מתיזים מים. אחד הארונות שעליו הייתה סחורה נשרף, וכשהוא נפל הוא הצית מדף אחר במחסן".

למחרת בבוקר הגיעו למקום שוטרי מרחב איילון וחוקרי הצתות וזיהוי פלילי וחוקרי חברת הביטוח. "כולם נכנסו לחנות וראו בצורה חד משמעית שהחנות עצמה לא נפגעה בכלל", מספר מור, "מה שכן, בחנות היו מים שזרמו מהמחסן בו פרצה השרפה".

איך שוכחים חנוכייה דולקת בתוך מחסן?
"לילה קודם הגיעו לפה כמה חברי חב"ד וערכו טקס הדלקת נרות חנוכה. אני לא יהודי דתי אבל אני מסורתי. בדרך כלל בימי רביעי בערב אני מקיים כאן, בתוך החנות, שיעורי תורה. בחג חנוכה הדלקנו עם כולם את החנוכייה, שהייתה על שמן. אני תמיד מדליק חנוכיית שמן, עוד מימי ילדותי".

ואז מה קרה?
"לקראת סגירה העברנו את החנוכייה למחסן ושמנו אותה על אחד המדפים. אני זוכר שהיא דלקה אך קרובה לסיום, ולכן לא ייחסנו לכך חשיבות רבה. ליד המדף היה גם חומר מבעיר, שאיתו בדרך כלל אנחנו מנקים נעליים במקרה של כתמים. אני ואשתי אלין סגרנו את החנות והלכנו הביתה. לא ניחשתי שהסיוט שלי רק מתחיל".

ב-29 בינואר 2011 הגיעו שוטרי מרחב איילון לחנות ועצרו את אלין. "אני הייתי בפגישה בתל אביב ולפתע קיבלתי שיחת טלפון מאשתי, אבל לא היא הייתה על הקו", מספר מור, "אחד השוטרים התקשר ואמר לי שאני חייב להגיע מהר לחנות כי הם עוצרים את אשתי ואני צריך להגיע לחקירה. לא אמרו לי על מה, אלא אמרו לי להגיע מהר לתחנת המשטרה בבת ים".

מה חשבת באותם רגעים? ידעת מדוע רוצים לחקור אותך?
"לא היה לי מושג. אני אדם שומר חוק, מעולם לא הייתי בחקירה במשטרה, אין לי או לאף אחד מהמשפחה שלי עבר פלילי. הייתי בשוק באותם רגעים. בעבר התנדבתי במשטרה, אבל מעולם לא חשבתי שאהיה בצד השני של המתרס".

השוטרים לא המתינו לבואו של מור, אזקו את ידיה של אלין אשתו ולעיני כל העוברים ושבים בקניון היא נעצרה והובלה לניידת משטרה בפתח הקניון ומשם לתחנת המשטרה. נדמה כי הזיכרון צרוב עד היום באלין. "אני לא אשכח את היום הזה", היא אומרת, "לא הבנתי מה קורה. התחושה הקשה הזו, שאוזקים אותך, לא מוכרת לי. זה לא שייך לעולם שלי. כולם הביטו בי ולא ידעתי מה לעשות. הייתי בהלם".

בהמשך יתברר כי חברת הביטוח הגישה תלונה במשטרה נגד בני הזוג בטענה של הצתה, קשירת קשר לביצוע פשע וקבלת דבר במרמה. במשטרה משום מה החליטו לעצור מיד את בני הזוג. מור: "הגעתי

לחדר החקירות והופרדתי מאשתי. החוקר התחיל לשאול אותי למה הצתתי את החנות שלי. במקרה אותו חוקר מכיר אותי כי בעבר הוא קנה אצלי בגדים. כל בת ים קנתה וקונה אצלי.

"זאת חנות שקיימת משנת 1994. אמרתי לו שהחנות שלי לא נשרפה, ובסך הכל הייתה שרפה במחסן. הסברתי לו שיש לי אישור של מכבי האש ושל המשטרה, אבל הוא לא האמין לי ולא רצה לשמוע את מה שיש לי לומר. מכאן זה התחיל להידרדר".

לאחר מספר שעות של חקירה הובאו השניים למעצר באבו כביר שם העבירו את הלילה. "זה היה סיוט גדול", מדגיש מור, "בתחנה עשו עליי חיפוש כדי לבדוק אם יש עליי סמים, ואני בכלל מעולם לא עישנתי. בתחנה היו שוטרים שמכירים אותי, והרגשתי מושפל. כשהגעתי לאבו כביר זה היה הלם. הכל התפוצץ לי בפנים. התרחישים הגרועים ביותר עברו לי בראש. כל בנאדם אחר היה מאבד את שפיותו".

למור ואלין שני ילדים קטנים, בני ארבע ועשר. "חשבתי עליהם", הוא אומר, "חשבתי לעצמי שאני חייב לצאת משם כמה שיותר מהר. חיכיתי לראות את השופט בבוקר". ואכן, השופט הורה לשחרר את בני הזוג, אולם המשטרה ערערה ושלחה אותם ליום נוסף בתא המעצר.

"זו ההרגשה הרעה ביותר שאפשר להרגיש", הוא אומר, "לקחו ממני את השרוכים, את החגורה, הרגשתי מושפל כמו שמעולם לא חשתי. לא הייתי מגולח. אבא שלי, שלחם בכל מלחמות ישראל עם עיטורי כבוד והצטיינות, עמד שם ובכה כשראה אותי. לא הבנו איך הגענו למצב הזה. ביום אחד שלפו אותנו מהחיים שלנו והנחיתו אותנו בחיים של אנשים אחרים. אין לנו קשר בכלל לכל מה שקרה".

מה הלאה?
"למחרת שחררו אותנו על הבוקר בתנאים מגבילים. לאחר שבוע חזרנו לפתוח את החנות שעמדה ריקה וסגורה שבוע. הייתי חייב לפתוח כי אני צריך להתפרנס. במשך שבוע לא ענינו לטלפונים. אי אפשר היה לעצור את השמועות".

איזה שמועות?
"קודם כל זה פורסם בכל מקום. באתרי האינטרנט ובעיתונים היומיים, אצלכם במעריב, ברדיו. כולם שמעו שהבעלים של חנות דיזל בבת ים נעצרו. ראיתי שפתאום אנשים מתחילים להתרחק ממני וזה מאוד כאב לי".

כמו מי לדוגמה?
"סוכנים שעבדתי איתם ופתאום החליטו לקצץ אותי. כולם חשבו שאכנס לכלא. ברגע שדבק במישהו רבב, גם אם הוא זכאי ולא אשם, הכתם יישאר. אתן לך דוגמה. לפני המקרה, כאשר הגעתי למנהל הבנק שלי, הוא תמיד היה מארח אותי במשרד, שואל לשלומי, תמיד היה לי יחס מיוחד. לאחר שנעצרתי אמרו לי שהם חותכים את האשראי שהיה לי קודם. פתאום אף אחד לא רוצה להיות בחברתי".

כתב האישום המקורי ייחס להם עבירות חמורות של הצתה, קשירת קשר לביצוע פשע, וניסיון לקבלת דבר במרמה. בני הזוג מור ואלין, באמצעות עו"ד עפר ברטל ועו"ד אתי עמר, כפרו באישומים נגדם ויצאו למאבק על חפותם. מור: "אמרתי שאני לכלא לא נכנס. מבחינתי זו לא אופציה". כחלק ממאבק ההגנה נשכרו שירותיו של ניצב משנה בדימוס שלום צארום, בעבר קצין חקירות בכיר במשטרה ובהווה יו"ר אגודת חוקרי השריפות בישראל.

איך עברה עליכם תקופת המשפט?
"כמשפחה היינו מרוסקים", מסביר מור. "לא היה לנו לילה אחד של שקט. שנינו, אני וגם אלין, הבנו שהחיים שלנו השתנו. עברנו תהליך שיקום ארוך והוא עדיין נמשך. אנחנו חיים את הטראומה עד היום. עשו מאיתנו פושעים מלומדים. לקחו שני בני אדם נורמטיביים וריסקו אותם".

איך לדוגמה?
"אני לא עובר ליד תחנת המשטרה בבת ים. קשה לא שלא להיזכר ברגעים שהייתי שם. אבא שלי, שמבחינתי הוא מלח הארץ, אדם ישר שנתן הכל למען המדינה, ראה אותי באותם רגעים ובכה וזה ריסק אותי".

לאחרונה חזרה בה מהפרקליטות מכתב האישום המרוכך ובמסגרת עסקת טיעון תוקן כתב האישום ובו עברה מינורית של "מעשה פזיזות ורשלנות". יתרה מכך, בית המשפט החליט להפעיל את סמכותו ולבטל את הרשעתם בפלילים. כעונש הוטלו עליהם 140 שעות פעילות לטובת הציבור.

בפסק הדין כתב השופט דוד רוזן: "בני הזוג, נורמטיביים לחלוטין, עברם הפלילי נקי וללא רבב. על פי כתב האישום יוחסו לנאשמים עבירות חמורות ועל הנאשמים היה להתמודד עם אישומים אלה, כאשר השניים אזרחים מן השורה, החיים את חייהם ולפתע מסומנים לכאורה על ידי המדינה כפושעים ממדרגה ראשונה. הנאשמים ומשפחתם נצרבו קשות בנפשם בשל האירוע. מסגרת חייהם זועזעה בטראומה שספק אם תתפוגג ותעלם מהעולם".

מור מסכם: "מיד כשהשופט סיים להקריא את ההחלטה שלו פרצתי בבכי. ניסיתי להירגע ולא הצלחתי. כל הימים ללא שינה, המתח, חוסר הידיעה מה יקרה גרם לנו להתרסק. אבל כמו שיצאנו לקרב הזה כמשפחה, כך ניצחנו. אם רק היו מקשיבים לנו הכל היה נראה אחרת, ולא היינו צריכים לזעזע את החיים שלנו".

עו"ד ברטל מסר: "החלטת כבוד השופט רוזן מבורכת ומשרתת את החתירה לצדק. ניהול החקירה הפלילית והגשת כתב האישום נגד בני הזוג פנחס, תחילה בעבירות קשות, מהווה תעודת עניות למערכת האכיפה ומציגה יותר מכל את האמירה כי 'היד קלה על ההדק'. סיפור שהחל בקיום מצווה של הדלקת נר חנוכה, הסתיים בחקירה פלילית, במעצר, בלילות בלי שינה, בטראומה קשה, בפגיעה אנושה בדימוי העצמי, בהתמוטטות כלכלית ובהשארת צלקת עמוקה בנפשם לעולמי עד. כל זאת, בשל הסתמכות עיוורת על חקירה מגמתית ובעייתית ביותר, שניהלו חוקרים פרטיים מטעם חברת הביטוח. בית המשפט הנכבד השיב, עד כמה שניתן, את אמון הציבור במערכת המשפטית בהחלטתו על אי ההרשעה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...