למה לא מנצלים כראוי את מי הגשמים של ירושלים?
לו היינו אוגרים את כל מי הגשם היורדים על גגות ירושלים היינו ממלאים כרבע מצריכת המים למגורים
כאשר יורדת כמות של מילימטר אחד על שטח של דונם, מצטברים המים לכדי מ"ק (מטר מעוקב) אחד. מכאן יוצא שבירושלים כולה, ששטחה הוא 126 אלף דונם, יורדים 70 מיליון מ"ק בעונת גשמים. לאן מגיעים המים האלה, ומה ניתן היה לעשות עמם?
◄בואו להיות חברים של זמן מעריב גם בפייסבוק
משקעים בירושלים
מכון ירושלים לחקר ישראל
המים המנוקזים (הנגר העילי) זורמים דרך מערכות הניקוז אל אפיקי הנחלים המקיפים את העיר - רפאים, ארזים, קדרון ואוג. המים שמגיעים לשטחים שאינם מנוקזים אך אינם סלולים, כגון פארקים גדולים, חודרים אל מי התהום. כדי לעודד את חלחול המים למאגר מי התהום, ובתוך כך לצמצם את נזקי ההצפות, קיימת כיום תכנית המחייבת להותיר אזורים לא סלולים ולנקז אליהם את המים.
בעבר היה נהוג בעיר לבנות בורות מים מתחת לבתים, לנקז אליהם את הגשם מהגגות ולהשתמש במים לצריכה שוטפת. גם כיום אלפים מהם פזורים ברחבי העיר, אך ב הם כמעט לא נמצאים בשימוש.
מעניין לבחון כמה מים היינו מקבלים אילו היינו חוזרים לנוהג של איגום המים מגגות הבתים: שטח כלל הגגות בעיר הוא 13.6 מיליון מ"ר (11 אחוז
משטח השיפוט), כלומר על הגגות יורדים שבעה וחצי מיליון מ"ק בעונת גשמים. באופן תיאורטי, אילו היינו מצליחים לאגום את כלל המים מכלל הגגות בעיר, היינו ממלאים כרבע מצריכת המים למגורים בעיר, אשר עמדה בשנת 2010 על 32.6 מיליון מ"ק.
חברת "יבול מים" פועלת בנושא איסוף המים מכיוון אחר, ומתקינה מערכות לאיסוף מי גשמים בבתי ספר במסגרת פרויקט משותף עם "הקרן לירושלים", העירייה והרשת הירוקה.
עד כה הותקנו מערכות כאלה ב-16 בתי-ספר, ועוד שמונה אמורות להתחיל לפעול בשנה הבאה. המערכות אוספות את מי הגשמים מהגגות, וממלאות באמצעותם את מכלי ההדחה בשירותים. מערכות אלה חוסכות עד 90 אחוז מצריכת המים של בית הספר בעונת הגשמים.
יאיר אסף-שפירא, מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il
מקורות הנתונים: שנתון סטטיסטי לירושלים 2012 (טרם פורסם), חברת "הגיחון", אתר האינטרנט של השירות המטאורולוגי www.ims.gov.il, אמיר יחיאלי, חברת "יבול מים"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם