קצין המילואים נגד אטימות משרד השיכון
בישראל 2012 אידאליזם, פטריוטיות ותחושת שליחות לא שווים הרבה כשהביורוקרטיה מרימה את ראשה. תשאלו את קצין המילואים איתי מזור. וגם: מי המתמודד הכי אנושי ב"האח הגדול"?
איתי מזור צילום: באדיבות המשפחה
התגלגל לידיי מכתבו של איתי מזור לשר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס (ש"ס), בו הוא כותב בין השאר: "אני פונה אליך בבקשה בעקבות שלילת זכאותי להטבת משרת מילואים פעיל בשל חוסר בימי מילואים. אציין שאני משרת במילואים מאז שנת 2003, שבה השתחררתי משירות קבע בצה"ל. אני משמש כקצין תקשוב בגדוד חי"ר, ואני רואה במילואים שליחות ומגיע לכל יום מילואים כשמזמנים אותי.
בואו להיות חברים של זמן מעריב גם בפייסבוק
"בנובמבר 2011 הגשתי הצעה לרכישת קרקע ממינהל מקרקעי ישראל במכרז שנערך ביישוב עומר. במסגרת המכרז התבקשתי להציג אישור של קצין העיר על שירות ימי מילואים, וצירפתי אישור על ימי המילואים בשנים 2011-2003. על פי חוק המילואים החדש, אם בוצעו 80 ימי מילואים בחמש השנים שקדמו למועד הגשת המכרז או עשרה ימי מילואים בכל שנה במשך חמש השנים האחרונות לפני הגשת המכרז, ייחשב הדבר לשירות מילואים פעיל שמזכה ב-15 אחוזים הנחה או 50 אלף שקלים, הנמוך מביניהם, בתשלום למינהל מקרקעי ישראל על הקרקע במכרז. בין השנים 2010-2005 ביצעתי 75 ימי מילואים, ועל כך שללו את זכאותי לקבלת ההטבה".
איתי מזור כועס. הוא כותב לשר שאם ייקחו בחשבון את ימי המילואים שעשה ב-2004-2003 וכן בשנת 2011 הוא עבר את מכסת ה-80 יום בהרבה. "אין לי יכולת לשלוט במספר ימי המילואים שאליהם זומנתי, אבל בכל פעם שזומנתי התייצבתי", הוא כותב. מזור מציין בפנייתו לשר השיכון פרטים אישיים: "אני במקור מהיישוב עומר, ואשתי לירון היא במקור תושבת ראשון לציון. לפני מספר שנים בחרנו להקים את ביתנו בדרום מתוך שליחות ציונית וחברתית של יישוב הנגב.
"שנינו, אשתי ואני, שירתנו בצה"ל כקציני קשר, למדנו באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב (אשתי דוקטורנטית בכימיה ואני רואה חשבון). במהלך לימודינו גם היינו שותפים לפרויקט לימוד מחשבים של ילדים בפריפריה. אשתי ואני מתנדבים עבור ילדים קשי יום בבאר שבע ורואים שליחות בפיתוח הנגב כחלק מחזונו של ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון".
לו הייתי ש"סניק
דבריו של איתי, לו היו מגיעים לאוזניו של בן-גוריון, היו גורמים לו אושר רב. כשהם מגיעים לאוזניהם של מנהיגי ישראל 2012, הם מוצאים את עצמם בפח הזבל.
כמעט בתחינה מסיים איתי את מכתבו לשר השיכון אטיאס: "אם ההטבה לא תאושר לא נוכל לצערי לקנות את המגרש, שכן לא נוכל לעמוד בעלות בניית בית על שטח זה".
איתי ולירון המתינו לתשובה. הם היו בטוחים שהשכל הישר יגבר וחמישה ימי המילואים החסרים לא יהרסו להם את התכניות לבניית הבית. שלושה שבועות לאחר פנייתם לשר השיכון הם קיבלו מכתב שעורר בהם תקוות רבות. כשפתחו אותו גילו לאכזבתם שלוש שורות שכתב להם יועץ השר אטיאס, בני דרייפוס: "פנייתך נבדקה אך לצערנו, בהתאם להחלטת המועצה התקפה כיום, אין אפשרות לדיון בוועדת חריגים. המינהל פנה לקבלת עמדת המשרד להגנת העורף על מנת שיבחן את הצורך בשינוי ההחלטה הקיימת. אנו נבחן זאת רק לאחר קבלת עמדתם! (סימן הקריאה במקור)"
איתי כועס, אך עדיין לא מתייאש. ביום שבו הגיעה אליו התשובה של משרד השיכון (21.1.12), הוא כותב מכתב לשר להגנת העורף מתן וילנאי ושוטח בפניו את בקשתו בתקווה שהאלוף במילואים, שהיה מועמד לרמטכ"לות, יבין ללבו וידאג שבקשתו תגיע לוועדת חריגים
והוא יוכל לבנות את ביתו בנגב.
ניסיתי גם אני להיחלץ לעזרתו של איתי ולפנות לאנשיו של השר. לקח לי זמן להבין שנפלנו ממש לא טוב על מתן וילנאי עם הסיפור הזה. השר להגנת העורף היה באטרף. הוא הגיע לוועדת הכנסת לדון במצב הפקופלי של העורף וראה שחברי הוועדה, חברי כנסת, לא הטריחו את עצמם להגיע לדיון. היו דיווחים בתקשורת שהשר השתולל, הכה בשולחנות ואף שהוא אדם רגוע ושלו בדרך כלל, במקרה הזה הוא התחרע וצווח, דבר שהפתיע את מעט הנוכחים באירוע. בערך באותו זמן התברר כי וילנאי נשלח לסין למלא את התפקיד הנחשק של שגריר ישראל בסין.
איתי עדיין מחכה לנס, הוא מפזם לעצמו "לו הייתי ש"סניק" לפי המנגינה של "לו הייתי רוטשילד". למזלו הטוב או הרע, תלוי איך מביטים על זה, הוא לא ש"סניק ולא רוטשילד, הוא אזרח ישראלי טוב, אידאליסט, פטריוט, אוהב ארץ ישראל ומאמין נלהב בחזון הפיתוח וההתיישבות בנגב. אבל במדינת ישראל בשנת 2012 ערכם של כל הדברים האלו הוא כקליפת השום, לפחות מנקודת המבט של הקואליציה ששולטת במדינה. אם להוסיף עוד קצת זעם למפלס העצבים של איתי, אז דווח לו שכנראה בתקופה הקרובה הוא הולך ל-30 ימי מילואים במסגרת ביטחון שוטף בדרום.
סמסו וולטר
וולטר צילום: יחצ קשת
הכלב המקסים התחייב לתרום את הפרס לבניית בית חם לחיות חסרות בית. וולטר אנושי, טוב לב, שקט, לא מסכסך ולא מלכלך על אף אחד, לא אומר "כאילו" כל מילה שנייה, לא נשבע באמא שלו בסוף כל משפט. הוא כמעט היחיד מבין הגברים בחבורה שלא ניסה לזיין את אביבית (אפילו לא בעיניים).
למרות שוולטר הוא אשכנזי צפונבוני שמאלני שמתנגד לכיבוש, הוא הוכיח שהוא יותר בן אדם מכל מנשקי המזוזות, לא מערבב חלב בבשר, לא מעשן בשבת, צנוע וחף מכל דאווין. וולטר מסתפק במועט, נשמה טהורה וזכה שאמון על המשפט היהודי הידוע "אל תשים מכשול בפני עיוור". הצביעו וולטר, סמסו וולטר, כי וולטר הוא וולטר, מה יש לדבר. וולטר ב"פח" הוא הטוב ביותר.
natanza@netvision.net.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם