"האוזן השלישית", כבר מזמן יותר מחנות תקליטים, חוגגת 25
מהחנות הקטנה לתקליטי יד שנייה בשינקין עד המתחם בקינג ג'ורג'. "האוזן השלישית" חוגגת 25 שנה והמייסד מיקי דותן מדבר על מיינסטרים, הורדות באינטרנט והתדמית המתנשאת של החנות
מיקי דותן עסוק בימים אלה יותר מהרגיל. חגיגות ה-25 שנים לאחד ממוסדות התרבות הכי תל-אביבים שיש - "האוזן השלישית" - דוחפות אותו, כמעט בכוח, לידי התקשורת. "לא רוצה ערוץ 2", הוא אומר לאחת העובדות שמנסה לשדל אותו להשתתף באייטם באחת התכניות בערוץ.
למה לא בעצם?
"אני לא אוהב את המסחריות ולא רוצה לקחת בזה חלק. לא אוהב שאלות קצרות ותשובות עוד יותר קצרות. לא אוהב את הנוסח של יאיר לפיד".
עם כזאת סלידה מהמיינסטרים, איך זה שאתה בעלים של חנות מוזיקה וקולנוע?
"הכול התחיל בעקבות עשור מופלא שבו האיכות גם הייתה המיינסטרים. כולם רצו לקנות ולשמוע את'סרג'נט פפר' ואת'דארק סייד אוף דה מון'", הוא אומר ומצביע על תמונה שלו בשחור-לבן משנת 1973, אז הקים את "מנגו", חנות התקליטים הראשונה שלו.
"אנשים גם רצו שכולם ישמעו את האיכותי והכירו אחד לשני את המוזיקה. לא כמו היום, שאנשים משתדלים להיות מיוחדים ולא רוצים לחלוק עם אחרים את ההעדפות שלהם. עוד משהו מעניין שהשתנה זה ההפרדה שאנשים עושים: הם יכולים לראות'האח הגדול' מצד אחד ולצרוך תרבות גבוהה מצד שני".
שלא כמו בתמונה הישנה, היום השיער שלו קצר, אבל הג'ינס והטי שירט משרטטים קו ישר בין דותן של 1973 ל-2012. האייפד משלים את התמונה של ההיפי עם חוש לעסקים וטכנולוגיה. הוא בן 60, חי לא רחוק מ"האוזן" והוא אב לשלושה, הקטן בן 13 והגדולה - כבר גדולה. הוא נראה ספורטיבי וצעיר לגילו ולמשרד הוא מגיע ב-12 בצהריים , אחרי שבילה את הבוקר עם בתו, בבית קפה על חוף הים.
דותן גדל בפריז עד גיל שבע ואז עלה עם משפחתו שהתיישבה באילת. אחרי הצבא הוא עבר לתל אביב והקים כאמור עם חברים רשת חנויות תקליטים בשם "מנגו", שהחזיקה סניפים גם באירופה.
ב-1987 הוא חבר לדורון
"שעות הפתיחה היו מארבע עד שבע בערב ואז ראינו שיש ביקוש. בתוך חודש היה כבר תור ליד הדלת, כמו בקופת חולים, לקראת שעת הפתיחה. אז התחלנו לטפל יותר ברצינות באוסף ולקטלג וגם לייבא תקליטים חדשים שלא הגיעו לארץ או לפי הזמנה אישית. הקניינים שלנו היו אז דיילים - הם היו נשארים עוד יום בלונדון וחוזרים עם ערמת תקליטים חדשים".
בשנתיים הראשונות פעל במקום גם פאב מצליח, אך זה נסגר בלחץ השכנים ועל חורבותיו הוקמה ספריית וידאו. כיום מזוהה "האוזן השלישית" עם קולנוע לא פחות מאשר עם מוזיקה. "היום יש לנו 38 אלף כותרים של סרטים בקטלוג, אבל לא הייתה החלטה ללכת לכיוון הזה בשנים הראשונות. זה פשוט קרה - זיהינו די מהר שיש ביקוש גם לקלטות וידאו עם סרטים איכותיים ונדירים והתחלנו לייבא. זה היה מאוד יקר ללקוחות והם ביקשו לראות ולהחזיר, וככה נוצרה הספרייה לאט-לאט".
במהרה הפכה החנות להצלחה ולמוסד שינקינאי. "אני לא חסיד של מיתוס שינקין", אומר דותן. "לא בחרנו את המיקום לפי אופנה או כדי לנסות ליצור משהו וגם לא היתה תחושה שזה'המקום הבא'. הקמנו את החנות שם כי זה היה מיקום מרכזי עם שכר דירה נמוך".
בשנת 2005 סגרה החנות בשינקין את שעריה ועברה דירה לקינג ג'ורג, מול דיזנגוף סנטר. במקום החדש פתחה "האוזן" שדרוג נוסף עם פתיחתם של חדרי הקרנה וכן של ה"אוזןבר", בר הופעות, שנותן במה לאמנים ישראלים מכל קצוות הקשת המוזיקלית. על המעבר לקינג ג'ורג' אומר דותן כי הוא "עשה רק טוב".
"הנדל"ן בשינקין הפך יקר מאוד והיה ברור שהאזור מאבד מהמעמד שלו", הוא אומר. "עכשיו, כשעושים את השיפוצים בשינקין אני בכלל עוד יותר שמח שאנחנו כבר לא שם. אני חושב שהמיקום הנוכחי שלנו הרבה יותר טוב. למזלנו, הצלחנו למצוא את הלוקיישן הנוכחי, בו היה קולנוע מקסים, וזה מוסיף למוסד עוד רובד ומסר - שהקולנוע מחדש את פניו, מתקדם ומשתנה אבל לא נעלם. מעין אבולוציה".
כיום הרשת כוללת למעלה מ-100 עובדים וסניפים גם בירושלים וחיפה, והיא כבר מזמן לא רק חנות, אלא גם מוציאה לאור אלבומים ומגזין חודשי. ההתרחבות של "האוזן" עומדת בניגוד גמור למגמה הרווחת של היעלמותן של חנויות הדיסקים, בהן של הרשתות הגדולות והבינלאומיות.
"הרשתות הגדולות מבוססות על הלהיטים של הרגע והקהל שפעם קנה בהמוניו היום מוריד וצורב", מסביר דותן. "אנחנו הולכים על מה שנקרא בשפה המקצועית זנב ארוך,'לונג טייל', כלומר ה-80 אחוזים של המוצרים שמניבים בדרך כלל רק 20 אחוזים מההכנסות. הקהל הזה גדל, חלקו עדיין מחפש את הפלסטיק והעטיפה, והוא מוכיח נאמנות גבוהה.
"כל בוקר אני קם ושואל את עצמי מה עושים כדי להגיע לקהל. אם אנשים צורכים מוצרי תרבות כקבצים, זה אולי עצוב אבל אנחנו שם כדי למכור להם את המוצר. במסגרת הניסיון להגיע אל הקהל, היינו בין הראשונים לספק שירותי וי-או-די בשיתוף פעולה עם הוט וזה מוכיח את עצמו. זה שיתוף פעולה בין האג'נדה שלנו לספק תוכן איכותי לבין המיינסטרים. בסופו של דבר השוליים ניצחו את הכביש הראשי, כי הרשתות הענקיות סוגרות סניפים, ואנחנו גדלים".
במשך השנים נוצרה ל"אוזן" תדמית, לא בלתי מבוססת, של מקום אליטיסטי, עם מוכרים סנובים ומתנשאים. "אני לא מבין על מה מדברים", אומר דותן. "זו תדמית שנוצרה כחלק מהמחויבות שלנו לאיכות ולדיוק. אנחנו נשרת כל אחד, אבל יש פה טעם וזה מה שמחזיק אותנו. למוכרים פה יש טעם אישי וידע עצום.
"חלקם נחשבים מנטורים בגלל הידע שלהם, והם לא אמורים להסתיר אותו. אם מישהו מבקש בריטני ספירס הם צריכים למכור לו את הדיסק בדיוק כמו שהם מוכרים נירוונה, אבל הם לא אמורים להמליץ על זה אם זה לא לטעמם. אלה לא מוכרנים של חנויות בגדים ושמפו שמתחנפים ללקוח כדי למכור".
אם כבר מזכירים את הגורם האנושי, גאוותו של דותן היא על מספר עובדים שצברו כבר ותק של מעל 20 שנה במקום. "יש פה שדרת ניהול ותיקה וחזקה", הוא אומר. "הם הכוח האמיתי של המקום. וזה מעודד, כי למרות שאני נהנה מהעבודה, אני לא רואה את עצמי ממשיך לנהל את המקום גם בגיל 85".
עבור הרבה מוזיקאים ותיקים "האוזן" הייתה בשלבים מסוימים בחייהם כמעט בית שני. "אני חושבת שאני מחזיקה באחד האוספים הגדולים ביותר של דיסקים עם מדבקות", אומרת שרון קנטור. מדובר במדבקות שהודבקו בעבר על הדיסקים ב"אוזן" עם ההמלצות האישיות של העובדים ורקע על האמן.
"כשהייתי נערה הוצאתי את רוב הוני על קניית מוזיקה שם. בניינטיז 'האוזן' נחשבה מקום די מתנשא. מי שנכנס וביקש אוסף של קדם האירוויזיונים היו אומרים לו בנימוס שילך הביתה. היום בעידן המתנחמד כבר לא עושים את זה, וחבל. הם היו מחנכים את הלקוחות כיצד להתייחס למוזיקה. תמיד חלמתי לעבוד שם, אבל בסוף לא יצא. זה היה ממש מקדש. גם היום זה מקום מעולה, אבל קצת פחות מקדש".
הזמרת דנה ברגר התגוררה בקרבת הסניף ברחוב שינקין. "זו הייתה ספריית הווידאו השכונתית שלנו, עוד לפני שהמקום נהיה אימפריה כמו היום", היא נזכרת. "לא היה מחשב להורדות סרטים ושירים, ולכן'האוזן' הייתה מקום מפגש שכונתי.
"ביום כיפור התור היה משתרך לאורך כל הרחוב. מבחינת מוזיקה, כשרציתי לשמוע משהו קצת חריג ולא מיינסטרימי, תמיד יכולתי לסמוך על'האוזן'. גם האוספים שהם מחזיקים וגם העובדה שאפשר להזמין משהו וזה תמיד יגיע - לא משנה כמה נדיר וכמה הארד קור. זה בית למוזיקה".
"המקום הכי חשוב בתל אביב", כך מכנה דן תורן את "האוזן". " זה מקום שעשה מכל הלב למען תרבות", הוא אומר. "תמיד ידעו שם מה חם היום, מה יהיה חם מחר. אנשים שם נתנו מעצמם, מיקי דותן צריך לקבל פרס ישראל, לדעתי. חבר שלי, אורי קפלן, עבד בזמנו ב' אוזן' ובשבת בבוקר הוא היה לוקח הביתה קלטות של סרטים ומוזיקה שהסרט שלהן נפרם והיה יושב כל השבת ומתקן אותן ".
חגיגות ה-25 שנה ל"אוזן השלישית" יצוינו בסוף שבוע ארוך של הופעות אמנים מהארץ ומחו"ל בתאריכים 22 עד 24 בחודש. במופעים החגיגיים, שמרביתם יתקיימו במתחם "האוזן", ייקחו חלק לא מעט אמנים, ובהם מוניקה סקס, איפה הילד, דנה עדיני, קוואמי והחלבות, עמית ארז, טל פרידמן ועוד.
גולת הכותרת של החגיגות: שתי הופעות של האמן הפסיכודלי רובין היצ'קוק - אחת תתקיים ב"אוזן" והשנייה, בליווי ההרכב Venus 3 , שכולל את הנגנים של REM פיטר באק, ביל ריפלין וסקוט מק'קוי, תיערך ב"בארבי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם