סבתא MIA: דיירי בית האבות יככבו בסרט קולנוע
דיירי בית האבות "אילדן" בקריית מוצקין עסוקים בתקופה האחרונה במלחמות מרפקים. הסיבה: כולם מתחרים על התפקידים השווים בעיבוד לסרט המוסיקלי "מאמא מיה". וגם: סבתא של שי רגב מ"האח הגדול" נותנת טיפים לזוגיות
את הסרט הזה קרוב לוודאי שלא תראו ב"סינמול" או ב"גלובוס מקס". מועמדות לאוסקר הוא לא יקבל, וגם השחקנים המשתתפים בו לא חולמים על השטיח האדום.
משתתפי ההצגה בבית האבות צילום: זמן קריות
למעשה עדיין אין לו שם, אבל מדובר בגרסה ישראלית לסרט המוזיקלי "מאמא מיה". רק שבמקום מאמא - יהיו שם כמה סבתות. הפקה משעשעת של "בית אילדן" בקרית מוצקין, בהשתתפות מקבץ נבחר מיושביו, שיוקרן גם בפסטיבל הגמלאים השנתי.
נפגשנו עם כמה מהכוכבים הפוטנציאלים לשיחה על עשייה, יצירה וכל מה שלא מאוחר לעשות גם בגיל השלישי.
הבעיות קירבו בינינו
"אני מקווה שיעשו את זה טבעי, שלא נצטרך ממש להיות אחד לאחד עם הטקסט. שייתנו לנו יותר לאלתר", מספרת אביבה, אחת הנשים היותר דומיננטיות בחדר. "אני הכי טוב באה לידי ביטוי, כשאני עושה אימפרוביזציה. צריך להיות בסיס ומסביב חופש, אחרת זה לא משחק. זה נהיה מאולץ ולא טבעי.
"הרצון שלי לשחק זה משהו אחר. זה באמת נותן לי סיפוק, ומעביר אותי לעולם אחר. אבל משחק זה לא צחוק - זה מקצוע קשה". קשה לפספס את אביבה, עם הכריזמה וחוש ההומור שעוד יבוא כאן לידי ביטוי. היא אמנם הכי מבוגרת בחדר, אבל האנרגיות שלה בשנות העשרים המוקדמות.
יוסי ונירה הם זוג, זוג צעיר,
רק כמה חודשים ביחד. יוסי טרי ב"בית אילדן", אליו עבר אחרי שהתאלמן. אבל כמו שהוא אומר: "אחרי חודשיים פה - כבר התחילו לשאול אותי כמה שנים אני פה".
בנוגע למפגש עם נירה הוא מספר: "באתי לבית אחרי שאשתי נפטרה, והבנות שלי החליטו שאני לא נשאר בבית לבד. ממש בשבוע הראשון שהגעתי פגשתי את נירה, והיה בינינו מייד קליק. אנחנו עושים המון דברים ביחד, מה צריך יותר מזה?". ונירה מוסיפה, גם על הצד הפחות נעים של המפגש: "הוא אמר כשהכרנו, שהוא איבד את אשתו לפני שלושה חודשים ומאז הוא באבל. אז אמרתי לו שאני באבל כבר ארבע שנים. הבעיות למעשה קירבו בינינו".
גם לאודישנים לסרט הגעתם ביחד?
"אני לקחתי את האודישנים בקלות כזו, מכיוון שלא התחשק לי לקחת את זה ברצינות אז צחקתי. עשיתי מזה שעשוע. הם קצת מיהרו, אז ביקשו שכבר נשיר ביחד. הכנתי מראש גם שיר שנשיר ביחד. לכל אחד היה שיר בנפרד, אבל שרנו ביחד ואחר כך גם רקדנו".
לצלילי איזה שיר רקדתם?
"שרנו שיר ישן עם לחן רוסי, שנקרא 'יעל' לדעתי", הם מחייכים כשהם נזכרים, ומייד מתחילים לזמזם את השיר. "אחרי ששרנו קצת - מישהו צעק מהצד 'תתחילו לרקוד'", מספר יוסי. "הפסנתרן שאל אותי בלחישה 'יוסי, מה אתם רוצים?'. אז אמרתי לו: 'מה שאתה אומר'. 'תרקדו טוויסט', הוא אמר, אז אנחנו רקדנו טוויסט וזו הייתה חגיגה.
יוסי ונירה צילום: זמן קריות
"אני אוהב לרקוד, מגיל אפס אני רוקד. בחיי עבדתי קשה מאוד, ולפעמים מבוקר ועד לילה, למרות שאהבתי את העבודה שלי בהקמת מיכלי דלק ברחבי הארץ. הבוס שלי היה אומר לי שהוא נהנה לראות כמה מהר אני עובד על המיכל, ושכל פעם הוא צריך להרים את הראש - כי אצלי הוא כל כך מהר מתרומם".
אביבה לא יכולה להתאפק, וזורקת לו: "יוסי, זה מתרומם מהר אצלך?". כולם מתפרצים בצחוק, ואם לא הייתי בטוחה שהגעתי למקום הנכון - הייתי מדמיינת שמדובר בנערים מתבגרים. "אני גם רוקדת, אבל ריקודי עם", מוסיפה אביבה לרשימת כישוריה. "הייתי שנים בלהקה בכרמיאל, וחלק ממנה הגיע הנה".
יוסי: "גם אני רקדתי ריקודי עם. הייתי בא עם מפוחית קטנה, ומרקיד את כולם בנוער העובד בקרית חיים. אבל היום אני אוהב ריקודים סלונים".
אביבה: "אני זוכרת שהיה בחיפה חוג לריקודים סלוניים. זה היה לפנויים פנויות, אבל בסוף זה הפך לפנויות-פנויות". כשכולם שוב פורצים בצחוק היא מוסיפה בחיוך: "מה שמחזיק אותי - זה חוש ההומור".
רחל היא היותר מיושבת מבין הנוכחים, אלמנה שהגיע לגור ב"בית אילדן" עם אחותה, וגם אותה איבדה לפני שלושה חודשים. אבל עם כל הכאב, אין לה שום כוונה לוותר על מה שהחיים מציעים: "זה נשמע יוצא דופן, שבגיל שלנו עוד מתחשק לנו להיות שחקנים. כשהייתי יותר צעירה, והייתי רואה בטלוויזיה נשים בנות גילנו היום רוקדות, שרות, משחקות, תמיד הייתי תוהה מה הם רוצים מהן. לא הבנתי למה לעשות צחוק מאנשים כאלה מסכנים.
"זאת הייתה תמיד התגובה שלי. לא קיבלתי את זה כמשהו חיובי, ושכל הכבוד להם על הכוחות שיש להם. צריך להבין שאנשים שבאים לגור בדיור מוגן - לכל אחד יש את החבילה שלו, ותמיד חשבתי שזה לעשות מהם צחוק. והנה היום נכנסתי לזה, ואני משתפת חברות שלי, ואני היום באותו מקום שבזמנו לא היה מקובל עליי".
הסבתא של שי
לפתע אביבה שולפת עוד שפן, מכובע ההפתעות שלה. מסתבר שהיא סבתא של שי רגב, שהודח לא מזמן מ"האח הגדול", והיא לא חוסכת ביקורת: "זה ממש הפח הגדול.
אביבה צילום: זמן קריות
הוא ליווה בכלל את חברה שלו לאודישנים, ובסוף הוא התקבל והיא לא. הוא אמר שזה סוג של מבחן לעצמו - לראות אם הוא יכול להחזיק מעמד, בלי כל מה שהוא רגיל אליו". גם על הרומן הקטן שלו עם אביבית, יש לסבתא אביבה מה לומר: "היה נראה לי דווקא בסדר, עד שראיתי את הזנזונת הזו. תודה לאל שהוא יצא משם. עשיתי הכל על מנת שהוא יצא".
אביבה בעצמה ידעה כמה דקות של תהילה, כשהשתתפה בתוכנית של אלי יצפאן, עוד כשזו הייתה בשיאה. "עשינו פה תרגיל שיווקי, שכאילו אני ובן זוגי מתחתנים. הזמינו את כל התקשורת, והכל היה בכאילו. יצפאן שאל אם אנחנו מוכנים לבוא להופיע בתוכנית שלו, ועוד הזהיר אותנו בחדר איפור לא להזכיר את 'בית אילדן' מכיוון שזו פרסומת, ופרסומת עולה כסף.
"אנחנו מתיישבים, והוא אומר 'אתם נראים טוב מאוד'. אז אני אומרת 'טוב, אנחנו נמצאים בבית מלון מצוין, בית אילדן'. אחר כך הוא שאל מה קרה שהחלטנו להתחתן בגיל כזה, אז אמרנו שלא כל כך רצינו, אבל הסבא והסבתא שלנו לחצו. ההורים דווקא זרמו.
"נתתי לו טיפ שם לחיים מאושרים - 'לחיות ביחד, אבל כל אחד לחוד'. כל אחד ישן בחדר שלו, עם הטלוויזיה שלו. לא כפיות, לא סכינים, לא מזלגות. בשביל תקשורת יש אינטרקום: צלצול אחד זה 'אביבה, בא לי לדבר', שני צלצולים זה 'אביבה, בא לי', ועד שאני מתכוננת מגיע צלצול שלישי 'אביבה, עבר לי'. עד היום עוד מזהים אותנו ברחוב".
מה גרם לכם להירשם לאודישנים?
רחל: "אין לי כישרונות מיוחדים, לא לריקוד ולא לשירה. עם בעלי הייתי רוקדת, אבל מאז שהוא נפטר לא בא לי. מאד רציתי לעשות עם עצמי משהו יוצא דופן, מכיוון שמבחינה נפשית מצבי עדיין מאד ירוד, וחשבתי שאולי שבירת השגרה תוציא אותי מהמרה השחורה.
שי רגב, האח הגדול צילום: רונן אקרמן
"כששאלו אותי למה אני מתאימה, אמרתי שאין לי כישורים מיוחדים, אבל אני לא טיפשה ויודעת לעשות דברים שאני רוצה לעשות. רצון, כפי שכבר הבנת, יש לי. כיום אני מנצלת כל חוג וחוג, ממש בולעת את כל האפשרויות שיש. בנוסף אני מתנדבת במחלקה הסיעודית, כך שיש לי כבר חוסר זמן".
כבר סיפרו לכם על עלילת ההצגה? במה היא תהיה שונה מהמקור?
"אמנם שינו את הסרט, אבל הסיפור הוא אותו סיפור. שם יש ילדה שחיפשה את האבא האמיתי שלה, ואצלנו זה עם נכדה וסבא. יהיו השירים, אבל יהיו גם תפקידים אחרים שלא צריך לשיר. ככה לפחות אמרו לי, מכיוון שאני לא יודעת לשיר".
נירה: "הייתי במקהלות תמיד, ולרקוד אני אוהבת, כך שזה התאים לי. החלטתי שצריך להעלות את המצב רוח, מכיוון שהיו כל מיני 'תקלות', ורציתי להמשיך ולנצל את מה שיש וליהנות. לעשות שינוי כזה זה באמת מחזק. חיים חדשים, התחלה חדשה, זה שובר ומוציא אותי ממה שהיה קודם".
יש לך ציפיות מעצמך, כשחקנית?
"בוודאי, אני מצפה יותר להיפתח בצילומים. ברגע שאני בתוך זה, כשאני שרה או משחקת - אני נפתחת יותר".
יוסי: "אני מאוד אוהב לרקוד, כשבנוסף אני אוהב שירה וגם ספורט. הרי הייתי בשעתי שחקן כדורגל, בהפועל קרית חיים. אנחנו הולכים גם למחלקה הסיעודית, שרים וחוגגים איתם. זה הדבר הכי טוב שיש, בצד שלנו של הטבלה. כל עוד אפשר לתת ולשמח. בפעם האחרונה שחגגנו שם - היו שם אחיות ערביות. הן התחילו ככה עם הריקודים שלהם, ואני הצטרפתי והתחלתי לרקוד איתם את הריקודי בטן והם השתוללו וצחקו. אז מה, למה לא, מה קרה? צריך לשמוח".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום חיפה והקריות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם