אין שום ספק, התחרפנו לגמרי
כדורים פסיכיאטריים ב"האח הגדול" או לא, האלימות הפרימיטיבית בדרבי, רחוב על שם גבי אשכנזי והאסיר ברישיון שלמה בניזרי שהפך לכוכב תקשורת. נראה לכם שאנחנו חיים במדינה נורמלית?
◄ בואו להיות חברים של זמן מעריב גם בפייסבוק

גם בעלי זיכרון מעולה לא יכולים לזכור את כל מקרי הרצח שבהם הורים, אבות או אמהות, הטביעו את ילדיהם, שרפו אותם, ירו בהם או שיפדו אותם עם סכין. מאות מקרים שבהם אזרחים ישראלים אנסו, לעתים באכזריות שלא תתואר, ילדים רכים בשנים והמשיכו להסתובב ברחובות אחרי ביצוע מעשיהם או אחרי ריצוי עונש קצר יחסית.
אפשר להזכיר גם את מאות המסוממים מסמי הזיה שדעתם השתבשה, אלפי קשישים שעברו את זוועות השואה ולקו בנפשם, המוני פגועי הלם קרב שחלקם איבדו מגע עם הסביבה, נערות שחלומן להיהפך לדוגמניות נגוז והן הפכו אנורקטיות עד מוות ונפגעו נפשית בצורה קשה - ועוד אין-ספור מקרים שמקיפים אחוז לא קטן של האוכלוסייה.
ביום שלישי נתקלנו, בכותרת ענק על רקע אדום בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות", בציטוט של סער שיינפיין, אחת הדמויות הבולטות בתכנית הריאלטי של מדינת "ברבי", שטוען : "'האח הגדול' חילק לנו כדורים פסיכיאטריים". שיינפיין מספר שתחת השפעת התרופות הוא נשאר בבית "האח הגדול" וניהל רומן עם איילה. העיתון טוען שחמישה משתתפים נוספים אומרים: "גם אנחנו קיבלנו כדורים. שיחקו לנו במוח. זה היה כמו בית משוגעים".
הזכיינית "קשת" השיבה להאשמה בכתבה שהדברים חסרי שחר.
ד"ר מוטי משיח, סגן מנהל בית החולים אברבנאל, אמר לי בתשובה לשאלה "מהם כדורים פסיכיאטריים": "כל כדור הרגעה או נוגד דיכאון או פסיכוזה מוגדר בשפת הרחוב כ'כדור פסיכיאטרי'. חל איסור חמור על מתן תרופות כאלו ללא אישור רופא מוסמך וללא מרשם של רופא כזה".
למען האמת, כמי שעוקב מדי פעם אחרי ההתנהלות של חלק מהמשתתפים בתכנית, לא פעם הייתה לי הרגשה שהם מתנהגים "כמו פסיכים", בלשון העם. הייתה איזו דתייה שהגיעה מאמריקה והועפה על ההתחלה כי ההתנהגות שלה הייתה מוזרה; היה איזה ספר שהיה בחור והתנהג כבחורית ולא נראה נורמלי לחלוטין, יש את הכוכבנית שכל הזמן משחקת בשפתיים ובוהה בעיניים ומצחקקת כמו אחת שקצת התבלבל לה משהו בפיוזים, יש אחד ששיחק אותה מאצ'ו ביטחוניסט ובכל הזדמנות רץ לשירותים ומייבב בבכי, ישנו הבחור המתפתל שלפעמים הבעיות שלו פורצות מבפנים לסדרת הבעות פנים שעלולה להדיר שינה מילדים שצופים בתכנית, וישנה אחת מושבניקית - שאורחת מארגנטינה במסגרת משימה שהוטלה עליה תקעה לה גרעפס לכיוון השיער - והיא נתקפה באמוק וצעקה כאילו עברה אונס קבוצתי.
רשימת אלו שנראים מסובבים קצת ב"האח הגדול", או כפי שמגדירים אותם "קוקואים", היא ארוכה וזאת בלי קשר אם הם קיבלו כדורים או לא. תכנית הדגל המובילה של הערוץ השני גורמת לבני נוער מטומטמים להגיע בהמוניהם לחזית הכניסה של "הפח הגדול" כדי לצעוק בהיסטריה ולנופף בידיים בטירוף ואולי לזכות במגע יד או נישוק באוויר כשכוכבי הפח נזרקים מהבית למפגש אינפנטילי עם שני המנחים ארז טל והמה שמו השני.
ההתלהבות שבה מקבלים את פניהם היא לפחות כמו ההתלהבות שאחזה בהמונים כשגלעד שליט חזר מהשבי, או כשאייבי נתן חזר במטוס הקטן מטיסת השלום שלו למצרים. אין ספק שגם המעריצים בפתח הבית, גם מיליוני המסמסים בעד השארת משתתף כזה או אחר וגם הפיכתם של משתתפי התכנית לסלבריטאים ולכוכבי התקשורת האלקטרונית והכתובה - הופכים את השם "מדינת ברבי" לשם מוצדק לחלוטין.
מי שהשקיף מהצד על מה שהתרחש באצטדיון בלומפילד בדרבי בין הפועל ומכבי תל אביב לא היה יכול להימנע מהמחשבה שמשהו במדינה הזו התחרפן.
כמות השנאה, הרוע, האלימות, הטירוף שאחזו בשחקנים ובאוהדים היא בלתי מובנת, לא אנושית ונראית כלקוחה מעולמות חשוכים. שחקני כדורגל שמרוויחים מאות אלפי שקלים בשנה, ולפעמים מאות אלפי דולרים, משחקים כדורגל נחות, מתנהגים בצורה של פרימיטיבים ברמה
יכול להיות שלקראת עונת הכדורגל הבאה יהיה כדאי לקבוע שכל אוהד כדורגל שיבוא בשערי האצטדיון יחויב לבלוע כדור הרגעה חזק לפני שיותר לו להיכנס למגרש, ולכדורגלנים - להזריק זריקה שתאפס את המוח הדפוק שלהם ותמנע מהם להתחרע ולהשתולל כמו אחרון הבריונים.
רק במדינה שמשהו השתבש בראשי מנהיגיה, ראשי צבאיה וראשי הערים שלה יכול להתרחש
ההפנינג בו אנו צופים לאחרונה. קרבות עזים פרצו בין שר הביטחון אהוד ברק לבין הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי והצוותים שמתפקדים לצדם של השניים. אלו קרבות נמוכים, צהובים, מכות מתחת לחגורה, השמצות, רכילות, תככים, קומבינות והרבה דם רע.

אם הקטע הזה היה ב"ארץ נהדרת" אפשר היה להבין, אבל זה אמיתי. מה פתאום קוראים רחוב על שם גבר צעיר ובריא שנמצא בשיא כוחו? אם רצה ראש העיר הגאון של אור יהודה לפאר ולרומם לוחמי צה"ל היה קורא רחוב על שמו של אהרון דוידי ז"ל, איש הצנחנים, או על שמו של הטייס המהולל אורי ירום ז"ל, שנפטר לא מזמן - אבל רחוב על שם אשכנזי בעודו בשיא חייו במלוא אונו? אולי כדאי להוסיף בסביבת שדרות אשכנזי גם רחוב שייקרא על שם אבי בניהו, סמטת הרפז, בולברד גלנט וכיכר אהוד ברק. אם כבר - אז עד הסוף.
הפושע שלמה בניזרי זכה לניכוי שליש ממאסרו בן ארבע השנים וחצי וגם לעוד הנחה של כחודשיים בגין עניין מנהלי שקשור בצפיפות בבתי הסוהר. על פי מקורות מהימנים, בשיחות שניהל הפושע עם אנשי השב"ס לפני שניגש לוועדת השחרורים הוא הודה והביע חרטה, מה שגרם להם להמליץ על שחרורו.

בניזרי יצא לחופשי והוא זוכה, כמו עבריינים אחרים, לכבוד מלכים, לראיונות ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה. הוא מלכלך לכל כיוון אפשרי - מהשופט אדמונד לוי עד הזמר אביב גפן. הוא מספר בגאווה איך הרב עובדיה יוסף הגיע אחרי עשרה ימים שישב בבית הסוהר לבקרו עם להקה של רבנים וחכ"כים, וכולם נישקו לרב את הידיים וביקשו ברכה.
בניזרי, כמנהגו טרם המאסר, מחייך את החיוך הארסי שלו ולשונו המושחזת קורעת לגזרים את כל מערכת אכיפת החוק ש"תפרה לו תיק". רק במדינת אברבנאל האסיר ברישיון בניזרי יכול להרשות לעצמו ללכלך חופשי. הוא יודע שיפחדו להחזיר אותו לכלא מחשש שש"ס תאיים בפירוק הקואליציה. אמרנו כבר שבברבי לנד כל ממזר מלך וכל פושע כוכב תקשורת?
natanza@netvision.net.il