ראשי » מקומי » השרון » חדרה/נתניה

מפקדת מחנה 80 מכריזה: "אני הגבר בבית"

סא"ל אורנית מילר מנתניה מפקדת על מחנה 80, מעודדת דתיות להתגייס וחולמת להיות הרמטכ"לית הראשונה בצה"ל. ראיון לרגל יום האישה

◄ בואו להיות חברים של זמן מעריב גם בפייסבוק

סא"ל אורנית מילר מנתניה פורצת דרך בכל תפקיד שהיא עושה. היא אחת משתי הנשים היחידות בצה"ל שעושות תפקיד פיקודי על בסיס אוטונומי והאישה הראשונה שמפקדת על מחנה 80. היא דתייה ואם לארבעה ילדים והיא לא הולכת לישון בלי לקרוא עוד פרק מהתנ"ך. "אני חייבת גם משהו בשביל הנשמה", היא מסבירה בחיוך.

מילר (37) היא מפקדת בכל רמ"ח אבריה, בלי הנחות ובלי הפסקות. סדר היום שלה נע מדיון לשיחה וממסדר לאימון והכל תוך פרקי זמן קצובים ומבוקרים. מפגשים עם חברה ואפילו עם הבעל היא מתכננת חודש מראש ומתזמנת אותם בתקופות שבהן יש פחות עומס בבסיס.

היא גדלה בבית דתי עם ארבעה אחים ומעידה כי בתור ילדה בבית ספר בר-אילן בנתניה, הערכים ואהבת המולדת היו הלחם והמים שלה. אמנם בסביבתה הקרובה רק מעט מן הבנות שירתו בצבא, אך למילר היה ברור כבר אז שהיא רוצה להיות מדריכת ח"יר (חיל רגלים) ולעשות שירות קרבי ומשמעותי.

"רציתי להיות מדריכת חי"ר לפני שידעתי מה זו מדריכת חי"ר. פשוט רציתי לעשות משהו גדול ומשמעותי", היא אומרת. כבר בטירונות, מעידה מילר, ייעדו אותה מפקדיה לתפקידי פיקוד ומשם הדרך למעלה נראתה ברורה ומתבקשת. "הצמיחה האישית שלי לתוך התפקידים הפיקודיים, על כל ההיבטים של תמיכה והצמחת דורות חיילים

תחתיי, היא עניין ממכר", היא מודה.

למען הגילוי הנאות, מילר היתה מפקדת הפלוגה שלי בקורס מ"כיות ובקורס הקצינות שעברתי במסגרת שירותי הצבאי, לפני 17 שנה. אז היא הייתה מ"פ צעירה, בתחילת דרכה, ומאז טיפסה בסולם הדרגות וכיהנה בתפקידי מפתח פיקודיים שונים ממדריכה ראשית (מד"רית) במחנה 80, דרך מפקדת מגמת מכ"ים, וסגנית בית הספר לפיקוד.

כיום מילר היא מפקדת בסיס טירונות דותן, המוכר בפי העם כמחנה 80. פריצות הדרך הגדולות שלה באו לידי ביטוי בתפקידים בהם כיהנה: היא האישה הראשונה שמפקדת על מחנה 80 ומצליחה לנהל במקביל אורח חיים דתי ובלתי מתפשר.

תפקידי פיקוד בצה"ל מזוהים לרוב עם גברים.
"זה נכון", היא אומרת. "אני הדוגמה לכך שאין יותר מקום לחלוקה המסורתית לתפקידים על פי מגדר. בעניין זה אני רואה את עצמי פורצת דרך ואני מאמינה שכל אחד צריך להיות במקום שבו הוא מביא את עצמו לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר".

מילר התחתנה בגיל 21 ושנתיים לאחר מכן הפכה לאם. את הטיפול בילדים עשתה במקביל וכהמשך ישיר לכל התפקידים אותם מילאה לפני כן. היא מעידה כי הפיקוד תופס אותה בכל ההיבטים של חייה. "הפיקוד הוא חלק מהורות ודאגה הורית היא, לחלוטין, חלק מהפיקוד. כולנו משפחה אחת גדולה".

איך אפשר לנהל משפחה וילדים עם לוחות זמנים כל כך צפופים?
"אם רוצים הכול אפשרי. ברוב ימות השבוע אני מסיימת את יום העבודה באחת בלילה, אבל יום אחד בשבוע אני מקפידה לחזור בשבע בערב כדי להספיק לקרוא לילדים סיפור לפני השינה. אמנם אין לי זמן לשיחות חולין עם אמהות, אבל אני עדיין אמא במלוא מובן המילה. אני באה לערב הורים כדי להיות עם הילד נטו ומיד אחריו חוזרת ליחידה, או מנצלת את שארית הערב כדי להיות עם הילדים. הזמן שלי מוגבל וחייב להיות מנוצל ביעילות".

בעלה של מילר הוא חוקר מז"פ, כך שמשמעת ולוח זמנים צפוף אינם זרים לו. כשהיא נשאלת מתי יש לה זמן לסידורים היא עונה באופן ענייני, "מכירה את 'מי פנוי באלנבי?', ככה זה אצלנו. מי שיכול לסייע ולעזור, עוזר".

מילר מסבירה שהיא מוותרת על סידורים, קניות או טיפת חלב, אותם היא מגדירה "גוזלי זמן", והיא מנצלת כל שירות שניתן לקנות בכסף. בנוסף, היא נעזרת בצי של סייענים כדוגמת אמה, בעלה, בייביסיטר ומנקה.

"בעלי מבלה יותר זמן ממני עם הילדים ואני לא רואה שהחינוך שלהם נפגע, להיפך. גם בעניין התזונתי הם לא מקופחים. הכריכים שאמא שלי מכינה עולים אלפי מונים על שלי", היא מחייכת. "אני משתדלת להיות במקום שבו צריכים אותי יותר באותו זמן ושבו אני באה לידי ביטוי הכי טוב. אם יש משבר עם חייל בבסיס או משהו שמצריך את ההתערבות שלי, אני שם".

את לא מרגישה שהילדים משלמים מחיר על הקריירה הצבאית שלך?
"לא, הילדים שלי גדלים אחרת. הם גדלים עצמאיים יותר. השקפת העולם שלהם שונה מילדים אחרים והיא הרבה יותר פרופורציונאלית. אני לא מהאמהות שמתרגשות מפתק שהילד מביא מהמורה. עם זאת, אני רוצה להאמין שהם מקבלים ערך מוסף בכל הקשור למיצוי הפוטנציאל האישי".

מילר מספרת שגם בבית אין חלוקת תפקידים ברורה וכולם עושים הכול. "חשוב לי שהילדים יבינו שאין מקום יותר לספרים כמו 'ליוסי אופניים, לנורית עגלה'. זה בסדר גם אם לנורית יהיו אופניים וליוסי תהיה עגלה. הרעיון הוא לא להנציח את השוני, אלא להוציא את הייחוד, אבל אם את מתעקשת, אז כן, אני הגבר בבית".

בלהט השיחה חשוב למילר להבהיר מהן עמדותיה לגבי פמיניזם. "אני לא מאלה שילכו לשרוף חזיות במרכז העיר ומצד שני סביר שגם לא אלך להילחם באויב", היא אומרת. "אני נמצאת על קו התפר ועוסקת בלהוציא את היתרון היחסי של כל אחד ואחת. כפי שאין חשיבות בין אם אתה גבר או אישה, אין גם חשיבות אם אתה לוחם או חייל בעורף. כולם בעיניי חשובים באותה מידה, כל עוד הם מצליחים להביא את הפוטנציאל האישי שלהם לכדי מימוש".

נשמע שהחיים שלך מסודרים, מתוזמנים ובשליטה מתמדת. אפשר לומר שאת סוג של פריק קונטרול?
"לגמרי. ועם זאת, אני לא יכולה להיות בכל מקום ויודעת לשחרר. אני מאמינה שמטעויות לומדים, אבל משחררת רק במקומות שבהם לא מדובר בסכנת חיים. זה נכון שאני מאוד ערנית ודרוכה ביום יום שלי. העיסוק עם אנשים צעירים שעוד לא סיימו את גיל ההתבגרות ובתקופות של מעברים בחיים מצריך ממני להיות רגישה, אך בד בבד להיות כל הזמן עם היד על הדופק".

אילו תכונות דרושות למפקדת טובה?
"התכונה החשובה ביותר למפקד ולמנהיג היא האמונה בעצמך. כולנו שווים, אבל רק מי שמצליח להביא את היתרון היחסי שלו על פני האחרים צריך לכהן בתפקידים כאלה".

מילר מספרת כי היכולת לראות מבעד למסיכות, להתבונן בבן אדם שמאחורי המדים ולגרום לו להאמין בעצמו היא מהות התפקיד בעינייה והיא זו שמספקת לה אושר עילאי. "אנחנו חברה הטרוגנית", היא אומרת. "יש כל כך הרבה יהלומים שקשה להבחין בהם בגלל אבק הדרכים שמכסה אותם. אני מנסה לנער את האבק הזה ולראות את היהלום החבוי בכל אחד ואחת".

היא סיימה תואר ראשון בסוציולוגיה ולאחרונה סיימה גם תואר שני במשפטים. בין לבין, בשעות הפנאי המוגבלות שיש לה, הספיקה לשלב קורס גישור כדי להצטייד בכלים ניהוליים ופיקודיים נוספים. היא רואה את תפקידה כשליחות ציונית ומספרת שרגעי האושר שלה הם אותם רגעים שבהם היא מצליחה לגרום לאדם או לחייל מולה להאמין בעצמו. "זה נותן לי סיפוק לפחות כמו נופש בפראג", היא אומרת.

היא מאמינה שהצבא נמדד בחוזקו וביכולת שלו לספק ביטחון, אך לא פחות מכך בתרומה שלו להעלאת רמת האוכלוסייה. "אם שכנעתי היום נער להתגייס, או חייל טוב להישאר בצבא ולתרום - הרווחתי את לחמי". היא מספרת על חיילים רבים שמגיעים ממשפחות מצוקה ומתקשים לסיים את הטירונות בגלל הקושי לעזוב עסק שהשאירו מאחור או משפחה בלי פרנסה. "כשאני מצליחה לעזור לאנשים כאלה לסיים את השירות, למרות כל הקשיים, זה נותן לי הרבה כוח. אלה האנשים שיוצאים החוצה ומשפרים את החברה שלנו".

כמפקדת שאמונה גם על יחידה המגייסת בנות בגיוס מיוחד, מילר רואה עצמה אחראית למגר את הסטיגמות בין גברים ונשים.

"מגיעות אליי בנות דתיות עם דעות נחרצות בקשר למקומה של האישה ולתפקיד שמייעדים לה בחיים", היא אומרת. "חשוב לי להראות להן שהשמיים הם הגבול כשהיתרון האישי שלנו בא לידי ביטוי בצורה אופטימלית ואין כל חשיבות להפרדה מגדרית. מבחינתי, זו מלחמת קודש".

יש סיכוי שתהיי הרמטכ"ל הבא?
"זו בהחלט שאיפה לגיטימית ומי יודע, אולי היא גם תתגשם", היא יורה כמו במטווח. "הניסיון הקרבי שלי יכול לסייע לי בהמשך הקריירה בצבא, אבל למען האמת אני בדרך כלל לא בן אדם שמתכנן לטווח כל כך רחוק. נכון לעכשיו היעד הבא הוא תפקיד יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים".

אי אפשר לסיים ראיון עם קצינה בכירה כל כך בלי משפט של רבי נחמן. "הצמחים צריכים אור כדי לצמוח. בעלי החיים צריכים מים ומזון ובני האדם..." ומילר ממשיכה "בני אדם זקוקים להעצמה אישית ולתחושת צמיחה תמידית כדי לגדול".

מתי את מספיק לגדול?
"בשבת. אלוהים נתן לנו במתנה את יום שבת כדי לנוח ולעסוק בדברי קודש. יש משהו בדחיית הסיפוקים וביכולת לשים את עצמך בצד כדי לתת לאחר. חשוב לי להנחיל לחיילים שלי את הערכים האלה וזה מה שהילדים שלי סופגים גם בבית".
  

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...