ראשי » מקומי » שפלה » ראשון לציון

"אני באמת מורעלת": הקצינה שחולמת לכבוש את צמרת צה"ל

רס"ן מיכל סיאני מראשון לציון היא אחת משתי הסמג"דיות היחידות בצה"ל. גם פציעתו הקשה של אחיה הצעיר במלחמת לבנון השנייה לא פגעה באהבתה למערכת הצבאית. ראיון

◄ בואו להיות חברים של זמן מעריב גם בפייסבוק

"בחיים שלי, המושג העצמה נשית פוגש אותי בכל החלטה שאני מקבלת, בעיקר בקריירה. בשאלה כל פעם מחדש מה אני צריכה לעשות עם עצמי, לאיפה אפשר ללכת, כמה אצליח לפתח ולקדם את עצמי למקום שאליו אני רוצה להגיע ובגלל שאני רואה את עצמי מועמדת ראויה לכל תפקיד שהצבא פותח בפני", אומרת רס"ן מיכל סיאני, אחת משני הסמג"דיות (סגנית מפקדת גדוד) היחידות בצה"ל, "ואני חושבת שההתמודדות היא אישית ופרטית לגבי מה יפתח ויעשיר אותי". 

סיאני, 31, תושבת ראשון לציון, משמשת סגנית מפקד גדוד בבה"ד 1 בו נערך קורס קצינים, ומכשירה את דור הפיקוד הבא של צה"ל ותומכי הלחימה.

איך מרגיש להיות אחת משתי הסמג"דיות היחידות בצה"ל?
"זה מרגיש נפלא. אבל יש הרבה נשים בדרג הבכיר".

בכל זאת, בתפקיד הזה את אחת משתיים.
"צה"ל פתח את רוב התפקידים בפני נשים. כמובן שישנם תפקידים שעדיין אינם פתוחים, בעיקר כי עושים כרגע עבודת מטה כדי להבין האם זה אפשרי לפתוח אותם מבחינת כוח אדם, שמירה על בריאות החייל ובטיחות. אני מאמינה שבעתיד יהיו תפקידים חופפים, וגם את המערך הלוחם נפתח כמה שניתן".

את חושבת שיש ייצוג נשי מספק בצה"ל?
"כן", היא עונה ללא שהות "יש נשים עם דרגות גבוהות כמו תת אלוף ואלוף. ההתמודדות על תפקידים בצבא הם תמיד על פי התאמה ואדם, לא מגדר, רק ככה צה"ל בוחר את אנשיו. הצבא נותן את האפשרות לנשים להתקדם".

במלחמת לבנון השנייה אחיה הצעיר נפצע באורח קשה. "הוא היה בפעילות בגזרה המערבית ונפל טיל ממש אל תוך הכוח בו הוא היה", מספרת סיאני, "כתוצאה מכך הוא נפגע קשה בידיים וסובל מפוסט טראומה חריפה".

איך ממשיכים הלאה?
"ברמה האישית הדאגה לאחי הייתה גדולה, אבל המשכתי בשירות הצבאי שלי כרגיל. בעיני  לפציעה לא היה קשר ישיר להחלטותיי לגבי המערכת הצבאית, כי אני מאמינה בה ובהחלטות שלה לגבי מדינת ישראל. אני ממשיכה לעשות תפקיד ליבה. אם מסתכלים בכל הרמות מבינים שצה"ל פועל לטובת מדינת ישראל. ייתכן שקרוב משפחה ייפצע, ככה זה".

כן, אך כשזה מגיע לבית שלך זה בטוח קשה יותר.
"נכון, אבל אני ממש לא כועסת. גם אחי אמר שכשהוא יצא למילואים הוא יצא לשליחות והיה מודע לסיכונים הכרוכים בכך".

גם המשפחה חשבה כמוך בנוגע להמשך שירותך הצבאי?
"בהחלט. ההחלטה הזאת הייתה לי קלה. זה מתחיל מהמקום שאתה גדל בו ובערכים שעליהם אתה מתחנך, וזה חלק ממי שאני היום. נכנסתי למערכת הצבאית עם ערכים עליהם התחנכתי בבית

כמו אהבת הארץ והרצון לתרום לה, וזה היווה משהו שהקל על תהליך מערך ההחלטות. גם ההחלטה לנסות להגיע הכי גבוה שאפשר, למערך הקצונה ולרצות הכי גבוה - זה מהבית".

זו לא החלטה שהרבה נשים לוקחות.
"אני חושבת שזו לא החלטה של מגדר. הצבא מאפשר לכולם דברים, גברים ונשים כאחד, להשתבץ ולהיות במקומות שהם בוחרים והצבא כמובן זקוק. הצבא פותח את האפשרויות בפני כולם ולא שם מחסומים".

מה חשבת על הניסיונות לאסור שירת נשים?
"אני פועלת על פי הנחיות הצבא ועל פי החזון, ולכן אגיד את העמדה הברורה: שירת נשים תמשך, חיילות ימשיכו לשיר באירועים, כמובן שבהתאמה לקהל היעד".

ובתור מיכל מהי תשובתך?
"אני חושבת אותו הדבר. מטבע הדברים, יש נושאים שעולים מן השירות המשותף והן דילמות. חלק מהדברים שהיו צריכים לדון בהם נידונו וההחלטה שהתקבלה ברורה".

את נשמעת מורעלת, צה"ל משאיר לך מקום לחיים פרטיים?
סיאני צוחקת בקול גדול. "אני באמת מורעלת, זה בא ממקום עמוק. כמו כל דבר בחיים אתה צריך לעשות סדר עדיפויות, ברגע שאתה קובע ומציב לך מטרות אז אתה גם מסדר לך חיים פרטיים, לימודים, קריירה באשר היא תיהיה, כולנו עושים את זה יום יום".

מה המטרה העיקרית מבחינתך?
"יש שני דברים מקבילים: להמשיך את השירות הצבאי שלי. אני לא קוראת לזה קריירה, זה בא ממקום של שליחות. הדבר השני הוא להתחיל לפתח את התא המשפחתי. זה בא ביחד לחלוטין".

איך הצוערים מקבלים אותך? לא מנסים להתחיל איתך?
"ממש לא, זוהי עבודה מקצועית. הם רואים את סגל ההדרכה כשאיפה לעתיד. אני לא נתקלת במקרים כאלו, אני גם לא חושבת שהצוערים מתעסקים בזה. זה שאני צעירה ועומדת מולם רק נותן להם כוח ומוטיבציה להבין שככל שיהיו טובים יותר כך יתקדמו".

קשה או קל יותר להיות רווקה בתפקיד כזה?
"גם את תפקידי הקודם עשיתי במערך סגור בגזרה מבצעית כך שאני רגילה. אין ספק שכשאתה מסתכל על זה חיצונית הדברים נראים אחרת. אני, לעומת זאת, חיה את זה, בחרתי בזה. בעבודה כזאת יש קשיים גם כשאת רווקה".

איך הדינמיקה בתוך סגל הקורס?
"אני שווה בין שווים. אני חלק מפורום סמג"דים, שווה לחלוטין ויש תמיכה ראוייה לציון. בוחנים כל אחד על פי איכותו וזה מבחן יומיומי. אני מרגישה שאני במקום הטבעי שלי, הרצון שלי הוא באמת להכשיר את דור הקצונה הבא שאני מאמינה בו עד מאוד, הכי טוב שאפשר".

לאן את שואפת להגיע?
"היד עוד נטויה. אני לא יכולה לדבר כרגע על דרגת תת אלוף, אבל בהחלט אני רואה את עצמי מנסה להתקדם ולתת כמה שיותר למערכת הצבאית".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...