הכשרת היישוב: כך בעצם מסייעת "שלום עכשיו" למתנחלים
הקמת יישוב חוקי ראשון ביהודה ושומרון מאז 1996 והכשרת מאות יחידות דיור: מאז החלה "שלום עכשיו" לעתור נגד בנייה לא חוקית בשטחים, המתנחלים חוגגים
הבדיחה הרווחת בימים אלה אצל המתנחלים הולכת כך: איך הרשל'ה בונה וילה בת שלושה מפלסים ובריכת שחייה ביהודה ושומרון? שם מכולה בלויה על גבעה נידחת ומחכה לעתירה של "שלום עכשיו".
אומרים שבכל צחוק יש טיפת אמת, ובמקרה הזה ההלצה אכן מעידה על המציאות. משנת 1996 לא קמה התנחלות חדשה בשטחים. מאחזים, מאידך, צצו כפטריות אחרי הגשם, וגם שכונות חדשות - אף שלפעמים אין לשכונה קשר ממשי עם יישוב האם. אבל יישוב חדש לגמרי לא קם כבר 16 שנה, בשל מדיניות הממשלות השונות.
כעת כל זה עתיד להשתנות; במסגרת עסקת הפשרה שגיבשו תושבי המאחז מגרון עם הממשלה, הם אמורים להתפנות מהשטח שהם יושבים בו עכשיו בתמורה למעבר לבתי קבע שייבנו עבורם ביישוב חדש, כשני ק"מ מהמקום שהם נמצאים בו כרגע. מה גרם לממשלה לשנות החלטה רבת שנים כל כך? ניצחון העותרת "שלום עכשיו" לבג"ץ.
תוצאות העתירה של תנועת השמאל מזכירות את ניצחונו של פירוס, מלך אפירוס, על הרומאים - ניצחון שהסב לצבאו אבידות קשות והתיש את כוחותיו. על הניצחון ההוא אמר פירוס לאחד ממברכיו: "עוד ניצחון אחד כזה ואבדנו".
במילים באחרות: התנחלות כשרה אמורה לקום בעקבות הניצחון של "שלום עכשיו" בבג"ץ. הדבר המצחיק הוא שאם הפשרה תיפול זה יקרה רק בגלל המתנחלים, מכיוון שנציגיהם מתעקשים שכמה מבתי הקבע לא ייהרסו.
טענת אנשי מגרון היא שהקרקע שהם יושבים עליה אינה קרקע פלסטינית פרטית. אם הממשלה תתפשר עם אנשי המאחז, אמורים לקום שני יישובים: מגרון ב', הוא היישוב החדש, ובסמוך אליו המאחז המקורי. כמו שהעניינים נראים כרגע אין להתפלא אם כך אכן יהיה, בבחינת ניצחון פירוס כפול של "שלום עכשיו".
"שלום עכשיו" מנהלת מאבק משפטי נגד מגרון כבר שנים, וטוענת כי המאחז הוקם על קרקע פרטית של פלסטינים. התושבים היהודים מצדם טוענים שהם התיישבו שם בידיעת
בג"ץ כאמור הכריע לטובת "שלום עכשיו" והעותרים הפלסטינים והורה על פינוי המאחז. העתירה הוגשה ב-2006, אבל רק ב-2011 התקבל פסק דין. למעשה המדינה משכה את "שלום עכשיו" באף במשך שנים: דחייה ועוד דחייה, הסדר ועוד הסדר.
במהלך השנים חלק מהתובעים הפלסטינים הלכו לעולמם, ואילו המאחז מגרון עודו ניצב במקומו, משגשג ופורח, על מוסדות החינוך והילדים שבו – וכל תושביו עתידים לקבל במקום הקרוואנים שלהם בתי קבע חדשים, כולל פטור מלא ממכרז על הקרקע. כבונוס הם גם הולכים להשאר בדיוק איפה שהם עד שהבתים יהיו מוכנים. ספק רב אם זה מה ש"שלום עכשיו" רצתה להשיג בעתירה הזו.
אין לחשוד ב"שלום עכשיו" שהם פועלים רק מתוך רצון להגן על פלסטינים נגזלים. כתנועה פוליטית שנאבקת בנוכחות הישראלית בשטחים הכבושים, כולל אלה שבירושלים, היא עוקבת אחרי כל בנייה חדשה ופועלת נגדה באחת משתי דרכים: נגד בנייה לא חוקית מוגשות עתירות לבתי המשפט, ובנייה חוקית מדווחת לאיחוד האירופי ולאמריקאים.
בשל מטרותיה "שלום עכשיו" עותרת נגד בנייה בשטחים מסיבות שונות ובדרכים רבות, כולל מאבק משפטי בשמם מאמץ לאיתור טוענים פלסטינים לבעלות, איתור חריגות בנייה, איתור בנייה בלתי חוקית על אדמות מדינה ואדמות סקר ועתירות נגד כל מקרה כזה. אך למרות המאמצים, נראה שהתוצאות שהניבו העתירות של "שלום עכשיו" טובות אפילו פחות מעתירות שהוגשו בשם פלסטינים.
בשנת למשל 2011 עתרה "שלום עכשיו" נגד בנייה בלתי חוקית בשבות רחל ובשילה. אגב, שני היישובים הללו ממחישים בצורה נהדרת את הפתרון שמצאה המדינה לעניין איסור הקמת יישובים חדשים: שבות רחל הוקמה כשכונה של שילה, אך כל קשר בינה ובין יישוב האם מקרי בהחלט. מדובר ביישוב נפרד לחלוטין בכל דבר, חוץ מאשר בסטטיסטיקות של הלמ"ס; יש לשבות רחל בית כנסת נפרד, כביש גישה אחר, מוסדות לימוד משלהם ובעצם כל מה שמאפיין יישוב עצמאי.
בכל אופן, "שלום עכשיו" הגישה שתי עתירות, אחת על בנייה בלתי חוקית בשילה ואחת על בנייה בלתי חוקית בשבות רחל. הצרה מבחינת התנועה היא שלפני שפונים לבג"ץ חלה חובה למצות הליכים אחרים. בהתאם לנוהל, כבר בשנת 2010 "שלום עכשיו" פנתה ליועץ המשפטי של המנהל האזרחי והגישה לו תצלומי אוויר והוכחות לבנייה לא חוקית במקום.
היועץ המשפטי של המנהל הפנה את "שלום עכשיו" למועצה האזורית בנימין, שעליה מוטלת האחריות לאכוף בנייה לא חוקית בשטחה. על פניו הפתרון נשמע נהדר עבור "שלום עכשיו", אך שהבעיה היא שהמועצה היא גם זו שיזמה את הבנייה - ולא הייתה לה כל כוונה להרוס את המבנים.
לאחר מכן "שלום עכשיו" פנתה לבג"ץ והצליחה להשיג הפסקת עבודות ואת פינויים המוחלט והסופי של תשעה קרוואנים ריקים - הישג אדיר לכוחות הפרוגרסיביים, פגיעה אנושה בציפור הנפש של ההתיישבות. ה"תגובה הציונית ההולמת" לא איחרה לבוא: המנהל האזרחי אישר בשבוע שעבר הכשרת 200 יחידות בשבות רחל ושילה ובנייה של עוד 500 יחידות דיור חדשות.
אין ספק שמדובר בניצחון פירוס קלאסי ל"שלום עכשיו". עוד שתי עתירות - עתירת צווי תיחום ועתירה נגד המאחזים היובל וחרשה - הצליחו להתעלות אפילו מעל ניצחון הפירוס של העתירות בעניין שילה ושבות רחל; המאחזים בנויים על קרקע שיש הטוענים כי היא פרטית, אך אף שהמדינה התחייבה להרוס אותם עוד בשנה שעברה הם עדיין עומדים. למה? משום שהמדינה ביקשה ארכה בהריסה, כי עתירות מסוג זה הביאו להתגבשות חוק כללי להסדרת מאחזים שלא פונו תוך ארבע שנים מיום העלייה על הקרקע, שיקבע גם פיצוי לבעלי הקרקע במקום פינוי. ספק רב אם זה מה שקיוותה "שלום עכשיו" להשיג.
אם נמנה לרגע את רשימת ההישגים של "שלום עכשיו" בטווח הארוך, נגלה בה הקמת יישוב חדש בשטחים - דבר שלא נעשה כאמור מאז 1996 - אישור 200 יחידות קיימות, אישור בנייה ל-500 יחידות חדשות והסדר כולל למאחזים הבלתי חוקיים. לפחות בעיני הימין מדובר בהישגים עצומים, חסרי תקדים כמעט.
דף הפעילות המשפטית באתר "שלום עכשיו" משקף היטב את המציאות מבחינתם. "מכבדים את פסיקת בג"ץ – מפנים את מגרון", נכתב שם במה שיכול להתפרש כחצי הודאה בתבוסה. דף העתירה נגד שבות רחל, שהסתיים בבג"ץ בפסיקה לפינוי תשעה קרוואנים, חותם משפט שמתנוסס באווירת ניצחון:
"ב-5 באוקטובר 2011 פסק בית המשפט כי הפסקת העבודות למעשה ממצות את העתירה, וכי תנאי להכשרת הבנייה הלא חוקית הוא הפסקת כל הבנייה הלא חוקית". מי שמחפש את האותיות הקטנות שאמורות לבשר להיות כתוב כי בנוסף המדינה הכשירה 200 יחידות דיור ואישרה 500 נוספות, יתקשה למצוא אותן.
ליאור עמיחי, שעובד בצוות מעקב ההתנחלויות של "שלום עכשיו", מודה שמדובר בבעיה כואבת. "נכון", הוא אומר, "הרבה פעמים זה חוזר אלינו כבומרנג, אבל אולי זה עדיף".
למה?
"תראה, לפחות ככה זה בצורה דמוקרטית, בהחלטת ממשלה, ולא סתם התפרעויות על ההרים. חוץ מזה יש לנו גם הישגים. כבר לא בונים נקודות חדשות כמעט, אין מאחזים חדשים, וגם הצלחנו להכניס לתודעה את הקטע הזה שלא בונים על קרקע פרטית פלסטינית. זה הישג גם מבחינה מוסרית, אבל גם מבחינה מדינית".
אבל "שלום עכשיו" עותרת גם נגד התנחלויות שבנויות על אדמות מדינה.
"נכון, לא מכשירים מאחזים שלא עתרנו לגביהם; לא מתייחסים אליהם, מתייחסים רק למה שאנחנו עותרים לגביו, כלומר מבחינת הסדרה ופשרות. העתירות מבחינתנו הן כלי, הן לא מטרה. הסכסוך לא יסתיים דרך בתי משפט, הוא יסתיים בשדה המדיני. אנחנו לא משלים את עצמנו שבתי המשפט יסיימו את הכיבוש, ממש לא, והם גם לא יקימו מדינה פלסטינית, אבל לפחות ככה הדברים מוסדרים ונעשים בצורה דמוקרטית. בלי זה המאחזים ייצאו משליטה".
אבל חשבתי שלא נבנים עוד מאחזים.
"לא, לא נבנים עוד. כלומר אין נקודות חדשות, אבל הקיימים מורחבים כל הזמן. הממשלה ימנית מאוד, וברור שזה ילך לכיוון הזה בקונסטלציה הפוליטית הקיימת. אולי גם בלי העתירות הם היו בונים ונותנים אישורים. אולי בקרב הזה אנחנו מפסידים אבל בתודעה אנחנו מנצחים, וזה מה שחשוב. היום אין מישהו שלא אומר 'שתי מדינות לשני עמים', גם נתניהו אמר את זה. ותראה את ציפי לבני: היא הייתה פעם ימנית, וגם מופז. לפחות בזה אנחנו מצליחים".
חגית עופרן, ראש צוות מעקב ההתנחלויות ב"שלום עכשיו", מצטרפת לדברים של עמיחי ומוסיפה עוד אספקט מעניין. "אנחנו לא ארגון זכויות אדם", היא אומרת, "המטרה שלנו היא לא לסייע לפלסטיני שגזלו לו קרקע; בשביל זה יש את 'יש דין', שעוסק בזה באופן בלעדי. אנחנו ארגון שמנסה להשפיע מבחינה מדינית, ועל פי זה אנחנו קובעים את מדיניות העתירות שלנו. אנחנו רוצים שהממשלה תקבע מה היא עושה ולאן היא הולכת".
מאיזו בחינה?
"מבחינה מדינית אנחנו עותרים רק כשיש שיקול מדיני על כף המאזניים. ביבי אמר שהוא רוצה שלום, שהוא רוצה שתי מדינות לשני עמים, אז אנחנו דוחקים אותו לפינה. אנחנו דורשים ממנו להחליט, וזה חושף את הפנים האמיתיות של הממשלה הזו. זו ממשלה שהחליטה לבנות עוד 500 יחידות בשילה אז הנה, זה המקום האמיתי שהיא נמצאת בו בשטח. אנחנו חושפים את הפנים האמיתיות. ממשלה שבונה עוד ועוד בהתנחלויות זו לא ממשלה שרוצה הסדר שלום".
ומה מבחינת המאבק של "שלום עכשיו" בשטח?
"עכשיו אפשר להילחם בזה. עכשיו אפשר לבוא ולומר: תראו, בונים; תראו, עושים שם משהו. עכשיו יש לזה משמעות - לפני העתירה זה פשוט לא היה חוקי. עכשיו כשזה חוקי ורשמי, עניין מדיני, אפשר להיאבק בזה".
ומהבחינה המדינית הזאת יש הישגים?
"כן, יש. מאז 2005, שזו השנה שהתחלנו לעתור, לא הוקמו מאחזים חדשים. גם לגבי הבנייה על קרקעות הפרטיות יש שינוי - כבר לא עושים את זה, ואני בטוחה שיש לזה קשר ישיר עם העתירות שלנו".
המתנחלים הפסיקו לעלות לנקודות חדשות? קשה להאמין.
"תראה, יש כל מיני נקודות בשטח שעולים אליהן כמה נערים. הם בונים צריפים ואוהלים, המשטרה מורידה אותם והם עולים שוב. את זה אני בכלל לא סופרת. כשאומרים 'מאחז לא חוקי' אנשים לא מבינים מה זה. האזרח, המתנחל שבונה בית, יש אנשים שעוזרים לו - כמו החטיבה להתיישבות, המועצות האזוריות, המון גופים.
"מספקים לו מים, חשמל, תשתית וכולי. הגופים האלה כבר לא עושים את זה. העתירות שלנו גרמו להם להפסיק, אני בטוחה בזה. גם לגבי הקרקע הפרטית: פעם זה לא היה מעניין אותם בכלל, והם יודעים טוב מאוד מה שייך למי. היום כבר לא עולים על קרקע פרטית, אלה לחלוטין הישגים שלנו".
יש דילמה לפני עתירה? חושבים על המשמעות?
"מה זאת אומרת דילמה? אנחנו מודעים למחיר, אנחנו חושבים על זה כל הזמן. אני לא מקדשת את העתירות, אבל לצערי אנחנו נאלצים לעתור. בג"ץ היום הוא הכלי היחיד שגורם למדינה להפסיק את ההתנהגות הלא חוקית. הלוואי שהממשלה הייתה מתנהגת על פי חוק גם בלי שנעתור.
"באופן כללי המדינה לא בונה התנחלויות חדשות, היא נמנעת מזה; הפעמים היחידות שהיא עושה את זה הן כאשר אנחנו דוחפים אותה לפינה. אבל במאקרו אני חושבת שזה עובד; זה משפיע. זה חושף את פניה של הממשלה, עוצר את ההשתוללות ומשפיע מבחינה מדינית".
יש עתירות שנמנעתם מלהגיש בגלל המחיר?
"כן, יש עתירות שלא הגשנו כי ידענו שהסיכוי שנצליח בהן מאוד-מאוד נמוך. אבל אנחנו כל הזמן עושים את השיקול הזה, כל הזמן חושבים על הנושא. אנחנו עותרים, אבל אני מודעת לזה שיש לזה מחיר".
דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע, לא פספס את ההזדמנות לעקוץ קצת את היריבים הוותיקים מ"שלום עכשיו". לפני שבועיים שלח דיין מכתב תודה וזר פרחים למשרדי "שלום עכשיו" בתל אביב. במכתב דיין מודה ל"שלום עכשיו" על תרומת העתירה שלהם בהסדרת 700 יחידות בשילה ושבות רחל, ואף מבטיח "לשקול בחיוב" קריאת רחוב על שם התנועה בשכונה החדשה. "תודה רבה מקרב לב על עזרתכם באישור תכניות הבנייה בשילה ובשבות רחל", כתב דיין בגלויה החגיגית, וסיים בברכת "בבניין הארץ תנוחמו".
למרות הסרקזם, מדובר בשיפור ביחסים בין הניצים. בשנה החולפת שרר מתח רב בין אנשי התיישבות ובין "שלום עכשיו" בכלל ובין עופרן, מי שעוקבת אחרי הבנייה בשטחים בפועל, בפרט.
בחדר המדרגות של עופרן אף רוססו כתובות "תג מחיר" (אם כי מי שנחשד במעשה אינו תושב יהודה ושומרון). לפני שנה בערך אף אחד לא היה מעלה בדעתו שיו"ר מועצת יש"ע ישלח כרטיס ברכה, גם אם ציני, ל"שלום עכשיו", אולם היום יש תחושה אמיתית של רגיעה בשטח.
ברור לכל הצדדים שבקונסטלציה הפוליטית הנוכחית בישראל, העתיד הקרוב של ההתיישבות מתקדם רק לכיוון אחד - עוד בנייה ועוד פיתוח ביהודה ושומרון. הסיבות לזה הן בין היתר הקיפאון בתהליך המדיני, הבחירות בארצות הברית וגם העובדה שאזור יש"ע חזק היום בכנסת ובממשלה יותר מאי פעם. היום אין כמעט לאף חבר כנסת מהליכוד או ישראל ביתנו סיכוי להיבחר בפריימריז בלי ליישר קו עם מועצת יש"ע, והתוצאות ניכרות בשטח.
גם זאב חבר, המכונה "זמביש", מזכ"ל "אמנה" (הגוף המיישב וחברת הבנייה של ההתיישבות ביהודה ושומרון) ומי שנתפס בעיני רבים כסמל ההתיישבות, מבסוט מהעניין: "לקח המון זמן עד שיצא מעז מתוק", הוא אומר, "אבל עכשיו יוצא לנו מהם המון מתוק, זה נהדר". זמביש גם תומך בהסכם הפשרה במגרון, למרות שיש מימין לו מי שחושב שגם עבור יישוב חדש אסור להסכים לפנות מאחז. זמביש חושב שעד 2014, התאריך המיועד להריסת הבתים במגרון הנוכחית, יש המון זמן. "אולי עוד יצאו לנו מזה שני יישובים, לך תדע", הוא מסכם.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ירושלים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם