איך הפך פאב בהרצליה למבצרם של אוהדי מנצ'סטר יונייטד?
הבירה נשפכה כמו מים, הצעיפים והכובעים הופרחו לאוויר ושאגות השמחה נשמעו עד אנגליה. קבלו עוד ערב שגרתי בפאב "דבלין" בהרצליה עם האוהדים השרופים של מנצ'סטר יונייטד. מי שלא קופץ צהוב
בשנת 1958, בדרך חזרה ממשחק רבע גמר גביע אירופה, התרסק המטוס שעליו היו שחקני מנצ'סטר יונייטד. 21 מתוך 44 הנוסעים נהרגו כתוצאה ישירה מההתרסקות ושניים מתו לאחר מכן. בהרוגים היו שמונה משחקני הקבוצה ושלושה מאנשי הצוות המקצועי של הקבוצה. מאמן הקבוצה, מאט באזבי, נפצע באורח קשה ועבר תהליך שיקום ארוך.
עשר שנים לאחר מכן, כשהקבוצה זכתה באליפות אירופה, נסע עוזרו של באזבי, ג'ימי מרפי, למיטתו כדי להביא לו קצת שמחה. "כל הכבוד, ג'ימי", אמר באזבי. "דאג שהדגל ימשיך להתנופף".
מרפי לא לבד. מי שנרתמו לסייע לו להניף את דגל הקבוצה בגאון הם מאות אלפי האוהדים שלה ברחבי העולם. בישראל מונה קהילת אוהדי מנצ'סטר יונייטד 1,800 חברים בפייסבוק ו-250 אוהדים מנויים שמשלמים כסף טוב כדי להשתייך למועדון היוקרתי הזה.
מעוז הפעילות הוא פאב "דבלין" בהרצליה, שם מתכנסים האוהדים לצפות במשחקים, לשתות בירה ולהחליף חוויות. אחד האוהדים המסורים של הקבוצה הוא יוני טרנר (30), עובד בתחום מערכות מידע ביום ואוהד מושבע של הקבוצה בלילה. טרנר, שנולד באנגליה וגדל ברעננה, מתפקד כמנהל הלוגיסטיקה של מועדון המעריצים.
"קיבלתי את האהבה לקבוצה מסבתא שלי שגדלה באנגליה", אומר טרנר. "היא הייתה
"סבתא שלי התקשרה אליי אחרי המשחק וממש בכתה מאושר", אומר טרנר. "היא סיפרה לי שהייתה בטוחה שייקח לה זמן ללכת לשירותים והיא תפספס את המשחק אז היא העדיפה להשתין במכנסיים. מאז סבתא שלי היא הקמע של הקהילה בארץ ושמה עולה המון פעמים בדיונים בפייסבוק".
קבוצת האוהדים החלה להתגבש לפני כשמונה שנים לאחר ששלושה צעירים - סיימון זלצר, ניר ברקוביץ' ויוני טרנר - הכירו דרך הפייסבוק.
הם ארגנו מפגשים לראות משחקים יחדיו, אספו מיילים ופתחו איוונטים. שלושתם ראו את אותו חזון בראשם - הקמת מועדון אוהדים רשמי שיהיה בקשר רצוף עם מועדון האוהדים הרשמי באנגליה. כיום, כשהכול כבר עומד במקום, הם מנסים לנתח מה גרם להם ללכת עד הסוף.
"זה כמו אהבה, אי אפשר להסביר מה זה, אבל יודעים שזה הדבר הכי חזק שקיים בעולם", אומר ברקוביץ'. "המורשת של הקבוצה וההיסטוריה המיוחדת שלה, הם אלה שגורמים לאנשים שנקלעים למצבים קשים בחיים להאמין שהכול אפשרי ושתמיד אפשר לנצח.
"אני לא אדם דתי, אבל אני מבין את הצורך של אנשים בדת. אצלנו בקבוצה יש אנשים שזאת הדת שלהם. הרבה חברים שלי שנמצאים במצבים לא קלים בחיים, המשחקים והציפייה לכל משחק, זה מה שמחזיק אותם".
זלצר נותן דוגמה שממחישה יותר מכול עד כמה אוהדי הקבוצה נאמנים לה. "בשנת 1974, כשמנצ'סטר ירדה לליגה השנייה, כמות האוהדים במשחקיה הייתה הכי גבוהה באירופה. עד כדי כך אנחנו נאמנים".
מועדון המעריצים בארץ זוכה להטבות שונות, כמו הזכות להזמין כרטיסים למשחקים באנגליה, אותה מממשים כ-40 אוהדים מסורים במיוחד. במועדון חברים אוהדים מגיל חצי שנה ועד גיל 70, וכן, יש גם הרבה אוהדות שרופות.
פעם בשנה הם מקיימים אירוע מיוחד ("יום יונייטד"), שבו מתארחים הפרשנים אבי מלר ונדב יעקבי. מעבר לכך, הם מארגנים אירועים מיוחדים להצגת שחקנים חדשים במועדון או לפרישה של שחקנים.
כמה זמן אתם מקדישים להתעסקות עם הקבוצה?
טרנר: "קשה להעריך בדיוק, כי אנחנו מקבלים הרבה עזרה וגם תלוי באיזו תקופה מדובר. אנחנו עושים מפגשים בכל הארץ - בירושלים, אשקלון, אשדוד ובצפון. האירועים כוללים צפייה משותפת במשחקים, שיתוף ואחווה אמיתית. יש לקבוצה שלנו אפילו צעיפים וחולצות עם שם המועדון ותחתיות בירה מיוחדות עליהן מצוינים תאריכים של משחקים שאנו רואים ביחד".
בשנה שעברה קיבל מועדון המעריצים פנייה מעמותת "משאלת לב" לסייע לאייליה בורנקו, אוהד הקבוצה בן 18 שחלה בסרטן. המנהלים החליטו לתרום מקופת המועדון אלף שקל לטובת העניין, וכן חולצות וצעיפים של הקבוצה.
להפתעתו של אייליה, השיגו ראשי המועדון חולצה עם חתימה והקדשה אישית של השחקן האהוב עליו, ויין רוני. לפני כחודשיים נפטר בורנקו, אבל הקהילה האדומה החליטה להמשיך לתרום לחולים. בין השאר הם תורמים עשרות חולצות של המועדון לילדים שמאושפזים בבית חולים שניידר.
מה כל כך מיוחד בקבוצה הזו?
טרנר: "מנצ'סטר היא בית. היא לא מוכנה שיקנו אותה אוליגרכים שיביאו שחקני רכש יקרים. חשוב לה להצליח עם שחקנים שגדלו במועדון".
עד מתי תאהדו את הקבוצה?
"עד הסוף. אני עדיין מתרגש מכול ניצחון, כאילו זה הניצחון הראשון שראיתי".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם