ראשי » מקומי » שפלה » ראשון לציון

לב גדול: כדורסלן ישראלי מתנדב למען העניים בניו יורק

מתוך דירת חדר קטנה בניו יורק הוא מפעיל עסק סנדוויצ'ים שלא למטרות רווח ומאכיל ומלביש את עניי ניו יורק. סיפורו של הכדורסלן עומר חיים מראשון לציון: סטודנט בקולג' בארה"ב, מלך אסיסטים ולב אחד גדול

◄בואו להיות חברים של זמן מעריב גם בפייסבוק

בתפר שבין הצבא לבין תחילת הלימודים, עומר חיים ארז את חברו הטוב ומי ששיחק אתו בקבוצת הנוער של מכבי ראשון, אופיר פרחי, כיום שחקנה של גלבוע/גליל, והשניים יצאו לטייל במרכז אמריקה. כשהגיעו לפנמה סיטי הם שכרו חדש באכסניה זולה. פרחי, שהיה עייף, ביקש לנמנם ואילו חיים החליט לטייל קצת בשכונה, להכיר את המקומיים. מתברר כי זו הייתה החלטה משנת חיים.

"בעודי הולך לאורך הרחוב", מספר חיים, "פגשתי ילד בשם אלחנדרו. הוא היה נמוך ורזה, עם שיער ארוך ועיניים חומות. מה שתפס אותי הייתה העובדה שהוא היה יחף, בלי חולצה וחזר על המילה: "Comida, Comida", בספרדית אוכל. אמרתי לו לבוא איתי, ושנינו חזרנו לאכסניה. תפסתי את אחת החולצות הישנות שלי ונתתי אותה לאלחנדרו.

החיוך שלו, המבט בעיניים שלו היה משהו שאני לעולם לא אשכח. לאחר שאמר "Gracias",מספר פעמים, הוא ביקש ממני Comida or Dineros (אוכל או כסף). לקחתי אותו למסעדה הכי קרובה, קניתי לו נקניקיות, כריך בשר ובקבוק קולה. הוא טרף הכל, הקטנצ'יק. המבט בעיניים שלו, הקצב שבו הוא אכל את האוכל, הראו אושר, וגם אני הייתי מאושר. כל כך שמחתי על כך שהחלטתי להאכיל אותו ואז החלטתי שאני רוצה לעשות משהו שיהיה חשוב בעולם הזה.

"החלטתי שאני רוצה לפתוח עסק שייתן מזון לנזקקים ויהיה מבוסס על תרומות, אבל גם שיאפשר לי לעשות קצת רווח על ידי מכירת כריכים לאלה שיכולים להרשות אותם לעצמם. בכל פעם שמישהו יקנה סנדוויץ', הוא יתרום לקרן שתאפשר להעניק עוד כריך למישהו במצוקה. אחד על אחד. כל כך פשוט. החלטתי שזה הזמן להפסיק לשאול את עצמי מה אני יכול לעשות כדי להפוך את העולם הזה להיות מקום טוב יותר, ופשוט להחליט! אני רוצה לשנות, אני אעשה את העולם הזה למקום טוב יותר".

עומר חיים גדל במחלקת הנוער של מכבי ראשל"צ ובהמשך שיחק בעירוני נס ציונה ובמכבי רחובות. ככדורסלן הוא קיבלת מלגה באוניברסיטת ברידגפורט בקונטיקט (דיווז'ן 2) והחל ללמוד מנהל עסקים.

לאחר מותו של איתי לוי, שחקנה של מכבי באר יעקב וחבר קרוב, הוא עבר לשחק בישיבה יוניברסיטי בניו יורק (דיווז'ן 3), וזאת כדי לקבל השכלה גבוהה יותר, לחוות עיר גדולה כמו ניו יורק ולהיות בסביבה ישראלית-יהודית. הוא משחק בתפקיד הרכז ובשנתיים האחרונות מכהן כמלך האסיסטים של הליגה, שבעה בממוצע למשחק. יחד איתו משחקים בישיבה גיל בש, חן סינה, אוהד בבו, ניב בינדר ועוד שניים-שלושה ישראלים שהתקבצו למושבה כחולה-לבנה המשלבת לימודים, כדורסל וצדקה.

"הכדורסל", מספר חיים, "הוא חלק בלתי נפרד מחיי ולימד אותי המון,

כמו מה זו עבודה קבוצתית, איך לשים את טובת הכלל במרכז לפני טובת הפרט ואיך עבודה קשה משתלמת". חרף היכולות שהוא מפגין על הפרקט, לחיים אין כוונה להמשיך ככדורסלן פעיל והוא מתעתד, עם סיום לימודיו בעוד כחודשיים, לפתח את עסק הצדקה שהקים בדירת החדר המיניאטורית שלו.

"מדי יום", הוא מפרט, "אני מכין 150-200 סנדוויצ'ים, מוכר אותם ובכסף קונה ארוחות חמות במטרה להציל כמה שיותר אנשים ברחבי העיר ניו-יורק, ליצור מודעות ואכפתיות ולפתח יזמות חברתית, שלתת זו ההרגשה עילאית, יותר מלקבל".

המטרה של חיים, הנעזר בין היתר באחותו הצעירה שרון, שלומדת אף היא בישיבה יוניברסיטי, היא לפתוח נקודות חלוקת אוכל על בסיס קבוע בעיר ולנסות להגיע לכל ההומלסים בתפוח הגדול במטרה להחזירם למסלול החיים הנורמאלי, או לפחות להעניק להם ארוחה חמה ובגד ללבוש.

"כולנו שווים ולכולנו יש את הזכות לחיות בכבוד בעולם הזה", הוא מדגיש. "אנחנו צריכים להיות השינוי שאנחנו רוצים לראות בעולמנו, כמו שמהטמה גנדי אמר". השם שהעניק עומר לפרויקט החיים שלו, ובאנגלית זה נשמע יותר טוב, הוא "סנדוויצ'ריטי" (סנדוויץ' הצדקה). "התשלום שאני מקבל", מטעים חיים, "הוא החיוך של אלו שקיבלו ממני את הארוחה החמה היחידה שלהם באותו יום ומי יודע, אולי אף יותר מזה".

מי שמכיר היטב את חיים הוא שופט הכדורסל הבינלאומי, דודי רומנו. רומנו ניהל בעבר חנות ספורט וחיים היה אחד העובדים שלו. "כבר אז", נזכר רומנו, "שמתי לב שמדובר בבחור עם מודעות גדולה למצוקות של אנשים. ילד רגיש עם חושים מפותחים ויכולת ליצור קשר עם בני אדם. לא התפלאתי כששמעתי שהוא מסייע לחסרי בית בארה"ב ואני מאמין שביום מן הימים נראה אותו כאן בישראל מסייע לאנשים שזקוקים באמת לעזרה".

אמו של עומר, טלי, נפטרה לפני כשלוש שנים ממחלת הסרטן, אבל לאביו, גדעון, חשוב להדגיש כי לא זו הסיבה שבעטיה בחר בנו בפעילות התנדבותית למען אלו שגורלם לא שפר עליהם. "זו האישיות שלו", מבהיר גדעון, "הוא תמיד היה אחד שרוצה לעזור.

"הוא לא מסתפק במה שהוא עושה בניו יורק אלא חושב גם לסייע לאנשים מסכנים גם בחוף המערבי של ארה"ב. לאחרונה הוא שלח בגדים להומלסים בצ'ילה ובארגנטינה. הילד חושב רחוק".

ומה עם עניי עירך או מדינתך?
"בגדול הוא רוצה לסייע לאנשים בישראל, אבל ההתחלה היא בארה"ב כי שם יש תורמים אמידים שמוכנים לתת לו תרומות וכל עזרה נוספת. הוא כבר נפגש עם מספר תורמים כי ברור לו שלבד הוא לא יוכל לשאת בעול".

ילד מיוחד, אתה בטח גאה בו...
"איזו שאלה. הוא מפתיע אותי כל הזמן מחדש. כשביקרתי אותו בניו~יורק הבנתי שמדובר במפעל חיים. לאחרונה הוא חגג יום הולדת והגיעו המון חברים. במקום מתנות הוא גייס כסף ושלח אוכל לשלוש נקודות חלוקה. היום הוא מפעיל 20 סטודנטים שמסייעים לו. החבורה של עומר מגיעה גם לבתי חולים באזור ניו-יורק, שם הם מבקרים ילדים חולי סרטן ומחלקים להם מתנות".

נסיים עם אופיר פרחי, חברו הטוב של חיים, שביקר אותו בניו יורק בשלושת הקייצים האחרונים: "את דרכו בעזרה לזולת עומר התחיל בארץ באימון של ספיישל אולימפיקס (אולימפיאדה לבעלי לקות שכלית, י"ו). הוא תמיד אהב לתת. איתי לוי ז"ל היה אמור לחבור לעומר לאחר שזה יסיים את לימודיו וזה לא יצא אל הפועל, לצערם של כולם. בזכות האישיות שלו הוא הצליח לרתום הרבה ישראלים שמסייעים לו. אין מה להגיד, מדובר בטיפוס מיוחד במינו".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...