אנחנו האפסים המרכזיים בזיבוליה של "האח הגדול"

חיפשתי את האחראים בפרשת "האח הגדול" והגעתי למסקנה: אנחנו הצופים. כששליש מהעם צופה בגועל הזה - זו האפסות האמיתית. וגם: המסע לילד של אורלי וגיא, פרק 5

גיא מרוז | 16/3/2012 6:39 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות: מרוז פלייס
המדור מוקדש השבוע לתושבי הדרום, בעיקר אלה שלא מצליחים להתפרנס בין חרדה לחרדה. אורלי ואני יוצאים בסוף השבוע לעשות קניות בדרום, ואני קורא לכם, יושבי הבועה כמוני, לבוא אתנו לעשות להם מעט טוב.

והנה חידה: מה יותר מביך במאבק בין "האח הגדול" לאח היותר גדול "ידיעות אחרונות": התגובות של רבינוביץ' או התגובות של "קשת" שלא ראו, לא שמעו ולא ידעו? התשובה בסוף הטור.

◄ בואו להיות חברים של זמן מעריב גם בפייסבוק
כיפת ברזל

אני רוצה בהזדמנות זו להצדיע ל"כיפת ברזל", שהביאנו עד הלום ולהודות לה בשם ילדיי, משפחתי וחבריי על ששמרה עלינו ביום ובלילה. תודה כיפה טובה, תודה

על כל מה שנתת. וזה ממש לא נורא שעוד חצי מלחמה ואלף טילים לא יישאר לנו כסף לחינוך, לתחבורה ולרווחה, העיקר שתהיה כיפה כיפה!! כיפה!!! תודה!!!!

בשם האפסות

"האח הגדול". מגיע לנו לחטוף בפנים צילום מסך
אני כבר שבוע מתלבט מי יותר אפסון במערכה הזו? בולבולון (כלומר סער), הרופא המוזר הזה (כלומר בולבול 2) או הבולבול המרכזי (ההפקה, העריכה ושאר ירקות).

הגעתי למסקנה שאנחנו, הצופים, זה האפס המרכזי בזיבוליה הזו. כששליש מהעם צופה בגועל הזה (כולל חלק מילדי לצערי) - זו האפסות האמיתית. זה כמובן לא רק "האח הגדול", אלא כל הפורמטים המקבילים, ואני לא מתכוון לתחרויות זמרה חביבות. אז עכשיו מתברר שחלקם היו על כדורים כדי שממש נהנה. מגיע לנו לחטוף בפנים את הזבל הכימי והאנושי הזה.

אגב, סקר הראה שערביי ישראל והפלסטינים רואים הרבה פחות "האח הגדול" והרבה יותר תכניות אחרות. בואו נתפלל שבזמן הזה הם לא נהיים הרבה יותר חכמים כי אנחנו באופן ברור נהיים דבילים לחלוטין.

ההפריה, טייק 5

תמצית הפרקים הקודמים למי שפספס: אחרי בדיקות מקיפות התגלה שיש לי רק 15 זרעים במקום המיליונים שצריך כדי לייצר עולל בישראל. אי לכך, האישה כמובן, צריכה לעבור טיפול הפריה מכאיבים, זריקות כפולות מדי יום, כדורים ושאר ירקות כדי שהזרע האומלל שלי ייקלט. בפרק הקודם הוצאו מגופה חמש ביציות ונפגשו עם זרעיי הבלתי מרובים. הנה החלק החמישי:

ההמתנה

יומיים צריך לחכות כדי לראות אם בכלל יש הפריה ואם יש, אז כמה. יומיים מורטי עצבים שבהם אתה בעיקר יכול - לעשות כלום. אנחנו מנסים לנהל שגרה, קופצים מכל טלפון חסום, ובסוף זו דווקא האחות הילרי שמתקשרת ומספרת שיש רק שתי ביציות מתאימות והפריה אחת שנראית טוב. זה קצת מדכא כי מתחקיר שערכנו התברר שרצוי שיהיו לפחות חמש או שש הפריות. זה לא קרה. אני מנסה להרגיע. הרי בסופו של דבר צריך אחת בלבד כדי להביא ילד ממוצע בישראל. אפילו כזה שילך לגולני.

ההחזרה

אורלי חוזרת לאסותא כדי שיחזירו לרחם את הביצית והזרע שהואילו בטובם להתאחד. נורא מיותר בעיניי כל הסיפור הזה של הרחם, ואל תכעסו עליי. תארו לכם כמה טוב היה אם כל התהליך, כולל כל ההיריון, היה מתרחש במין אקווריום מפוקח? דמיינו ניטור של 24 שעות ביממה ללא אפשרות (כמעט) של תקלות. בשביל מה צריך את מצוקת העובר, הסתבכות בחבל הטבור, שליה מדממת וכל הצרות האלה?

אני מניח שיגיע היום שכל זה יקרה, אבל כרגע אנחנו פועלים כדרך הטבע, למרות הפריה מלאכותית לגמרי. הביצית מוחזרת אחר כבוד חזרה ועכשיו צריך לחכות 12 יום כדי לדעת אם מתפתח היריון. אני יודע שגם בהיריון טבעי יש תהליך של המתנה מדי חודש, אבל משהו בהפריה מורט לך את העצבים לגמרי. אתה מנוטרל לחלוטין, שוב, ורק מחכה שהכול יתפתח נורמלי. אחרי 12 ימים, כשאנחנו במקרה בחדרה בודקים את הקרוון שאיתו אנחנו אמורים לטייל באיטליה, הגיע הטלפון מאסותא. לא אפרט עכשיו, רק אומר שהייתה חרא של שיחה, אבל על זה בשבוע הבא.

שיחות עם כלב

כלב, כזכור, במחנה אימונים לחודש עקב כך שהוא מחריב לנו את הבית. השבוע לראשונה הורשינו לבוא לבקר אותו בבסיס בהרצליה:

כלב: תודה רבה לכם באמת שבאתם, אתם יודעים שחשבו שאני כלב בודד, שזה כמו חייל בודד רק לא רוסי?
אני: באנו ברגע שיכולנו, איך אתה מסתדר?
כלב: האמת לא רע. אתמול הביאו לנו את אילן רבינוביץ'. נתן הרצאה על ההבדלים בין ציפרלקס לדופרלקס וגם על ההשפעות של דוגלי על ואליום. הקלטתי הכול והעברתי לשכניק מ"ידיעות". מה הבאתם לי?
אני: האמת שאמרו לנו שאסור להביא כלום.
כלב: אתם חתיכות חרא, זה מה שאתם. טוב, עופו מפה, עוד מעט מתחילה הרצאה של עמיר פרץ על הרגע שבו הוא המציא את "כיפת ברזל" ועל זה שהוא רוצה להיות שוב שר הביטחון. לתת לו איזה כדור?

אירוע עצוב אחד בשבוע

אליעזר חסדאי, ראש מועצת אלפי מנשה, חבר טוב ואיש אהוב כל כך, נפטר השבוע והוא צעיר ויפה. באמת לפעמים רק הטובים הולכים. תנחומיי (שלא יועילו) למשפחה.

בשורה משמחת

גלעד שליט משתחרר מצה"ל. באמת משמח ושיהיה לו רק טוב מעכשיו.

בשורה פחות משמחת

אבא שלו התראיין לאמנון לוי. מבוכה נורא גדולה יוצאת כשהפוליטיקאי שבו (שלא ממש קיים) יוצא מהאיש עצמו.

התשובה: לא זאת השאלה. השאלה מתי יצוץ מזה הדודו טופז הבא.

meroz.guy@gmail.com

בלוגים של גיא מרוז
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

גיא מרוז

צילום: דעות

גיא מרוז, עיתונאי, זוכה פרס אומץ אבל מפחד מהחושך ומיהודים גדולים וצודקים. חושש גם מפלסטינים מוצקים שצודקים יותר מהיהודים הגדולים ומכור אנונימי לטוקבקיסטים מהימין הקיצוני. יהי זכרו ברוך

לכל הטורים של גיא מרוז

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים