טייסי צה"ל שכבשו את המסעדות התל-אביביות
הם התחילו בארגון מסיבות בטייסת שלהם, והיום הם בדרך להשתלט על שוק המסעדות והנדל"ן התל-אביבי. שלושת טייסי הקרב, הבעלים של "אמיליה", "ויקי כריסטינה", שלושה עסקים יוקרתיים במתחם שרונה וחברת נדל"ן מצליחה - מסבירים את השיטה: "אנחנו עובדים לפי תוכנית יעדים מוגדרת"
◄ בואו להיות חברים של זמן מעריב גם בפייסבוק
"אנחנו גולשים, אז קשה לפעמים להתרכז כאן. הנוף הזה מדגדג לך לצאת לגלים ולא לעבוד. לכן לרוב אנחנו עובדים בחדר האחורי", מודה אחד מהם בזמן שהוא מוביל אותי אל הבריכה הפתוחה הממוקמת על גג המשרד.
את המשרד עצמו, פרט לנוף לים, מעטרות תמונות של בניינים ופרויקטים בעיר אותם הקימה הקבוצה או שנמצאים בהקמה, תמונת אווירה מתוך אחת המסעדות בבעלותם וסלסילות פיקניק - עדות לדברים שנעשו ולכאלה שעוד ייעשו.
עבודה קשה ומרובת
רועי, ערן ורון (שמותיהם המלאים שמורים במערכת) חולקים, מלבד שמות, גם סיפור חיים דומה. שלושתם בני 32, חיים בתל אביב כבר יותר מעשור, נשואים פלוס אחד או אחת, טייסי F-16 במילואים . רועי נולד בארצות הברית להורים שעקרו לצורך לימודים ושב איתם לארץ בגיל שלוש, התגורר ביבנה והכיר בגיל צעיר את ערן, בן לטייס, שבילה את שנותיו הראשונות בבסיסי חיל האוויר.
השניים התגייסו בשנת 1998 לקורס טיס 141, ובו הכירו את רון מקיבוץ כרמיה בדרום, מקום שסופג היום לא מעט קסאמים. לאחר סיום הקורס והשירות בקבע השתחררו השלושה, שהיו ידועים בטייסת כמארגני המסיבות.
"תוך כדי השירות הפקנו מסיבות של חיל אוויר, הפקות פרטיות אקסקלוסיביות. ככה גיבשנו לעצמנו קהל. לקראת השחרור היה נראה לנו רעיון טוב למסד את זה בצורת בר", נזכר רועי. "בשנת 2006, זמן קצר לאחר השחרור, פתחנו את 'אוורבוך' בכיכר דיזנגוף. מראש הגדרנו את זה בתור הרפתקה זמנית. לא רצינו מעולם למצוא את עצמנו בעלי מועדונים בתל אביב בני 40".
"אוורבוך", העסק הראשון בבעלות "קבוצת 141", נחשב פיק-אפ בר שכונתי והיה ידוע בתור "בר הטייסים", רבים מהם היו לקוחות קבועים שלו. המקום פעל יותר משנתיים והיה בבעלות שלושת המשוחררים הטריים בלבד. "היום פותחים מקומות בקבוצות ענק, אבל אנחנו החלטנו לפתוח את המקום הזה לבד. כך גם היינו מעורבים בניהול שלו ולמדנו המון בתקופה הזו", אומר רועי.
מה הקטע של טייסים עם חיי לילה? רבים מהם נכנסים לשותפויות בברים ובמועדונים.
ערן: "כשאמרנו לפני שש שנים שאנחנו בעלים של בר אנשים הסתכלו עלינו בעין עקומה, אבל המיתוג השתנה והיום זה מגניב. טייסים בדרך כלל מוקפים בהרבה חברים וידועים בתור כאלה שסוחפים אחריהם אנשים איכותיים, אז טבעי שינצלו את זה".
רון : "השיטה קצת השתנתה. היום טייסים עושים בעיקר יחסי ציבור או משקיעים במקום עם שותפים רבים, יותר כדי שיהיה להם מקום לבוא לשתות בו ולהביא את החבר'ה. הם לא באים לנהל מקום פיזית, כפי שאנחנו ניהלנו, ולא מסתכלים על זה בתור הזדמנות עסקית".
במקביל לניהול ותפעול "אוורבוך" פתחה החבורה את הביסטרו "אמיליה" ברחוב דיזנגוף (על שם הטייסת אמיליה ארהארט, שהייתה האישה הראשונה לחצות את האוקיינוס האטלנטי בטיסת יחיד ונעלמה בעת טיסה ביולי 1937).
בשנת 2008 החליטו השלושה למכור את "אוורבוך" ופתחו לא רחוק משם את הפיק-אפ הידוע "אפרטמנט", שנחשב אז אחד המקומות הפופולריים בעיר. "את 'אפרטמנט' פתחנו עם שותפים נוספים בגלל הגודל שלו, אבל אנחנו מצאנו את המקום והגינו את הרעיון", אומר ערן. "במקביל ל'אפרטמנט' הצטרפנו לחבורה אחרת של שותפים ופתחנו איתם את 'סאבלט'".
"פרט ל'אוורבוך', שבזמן פתיחתו היינו חסרי ניסיון ובעצם בחרנו תבנית קיימת של בר שכונתי רגיל, כל שאר הברים שפתחנו היו חדשניים באותה תקופה", מוסיף רועי. "גם 'סאבלט' היה ראשוני. בתקופה שכולם ירדו לאנדרגראונד החלטנו לעשות משהו על גג וזה היה ענק. אחר כך כולם עשו את זה".
הרבה צעירים מגיעים לתל אביב עם החלום לפתוח בר, ורבים מתרסקים. למה לכם זה הצליח?
רועי: "כשנכנסנו לתחום הוא עדיין לא היה רווי כמו היום, היה יותר מקום לשחקנים להתבטא. מאז תל אביב עברה כברת דרך ונפתחו מאות מקומות חדשים.
"השיטה שלנו מההתחלה עד היום היא לעבוד עם תוכנית יעדים מוגדרת לחמש השנים הבאות. גם תמיד השתדלנו לעשות דברים חדשים שלא ראו קודם, ואני חושב שהקהל העריך את זה. כמובן שככל שחלפו השנים גם אנחנו התחלנו לסבול מהתופעות הכרוכות בחיי הלילה".
ב "תופעות" מתכוון רועי לחבורות היחצנים, למגה-ברים וגם לסגנון החיים שנדרש מהם בתור בעלים. "העיסוק בברים, אלכוהול ולילה מתאים לחתך גילים מסוים. כשיש לך ילדים לא תלך לישון בארבע בבוקר מסריח מאלכוהול. זה היה כיף, אבל הבנו שהגיע הזמן להמשיך הלאה", הוא אומר. "לפי התוכנית, ידענו מראש שהגיע הזמן להכין את היציאה שלנו מעולם הברים אל עולם הנדל"ן".
המעבר היה הדרגתי והחל בפתיחת מסעדת הטאפאס ובר היין "ויקי כריסטינה" במתחם התחנה. "בהתחלה רצינו לסגור לחלוטין את העיסוק בלייף סטייל לטובת נדל"ן כי זה תחום שהפוטנציאל שלו מוגבל. מהר מאוד הבנו שדווקא מדובר בתחומים שיש ביניהם סינרגיה", אומר רועי.
"הלייף סטייל פותח אותך להרבה אנשים, קבוצות, יזמים ואפילו לבירוקרטיה של העירייה, וכך מקבלים מעטפת תומכת לתחום הנדל"ן. לכן הקמנו שתי חטיבות בחברה - האחת של לייף סטייל שמחזיקה במסעדות, והשנייה של נדל"ן".
לא היה לכם שום רקע בנדל"ן, לא חששתם לסכן את כל מה שבניתם?
ערן: "ידענו שהיתרון שלנו בנדל"ן הוא שאנחנו מכירים הרבה אנשים ויש לנו מוניטין טוב. זמן קצר אחרי שעשינו את ההחלטה פנתה אלינו חברה שרצתה שנעזור לה לשווק פרויקט של קבוצת רכישה במתחם נגה, שהיה קצת תקוע.
"התחלנו לשווק את הפרויקט וסיימנו בתוך שבועיים. זו הייתה יריית פתיחה שאחריה עשינו פאוזה קטנה וכל אחד הלך ללמוד היטב את התחום, בין אם באמצעות קורסים או באמצעות למידה אישית והתייעצות עם אנשי מקצוע".
כמו אנשי צבא אמיתיים, החליטו שלושת החברים לחלק ביניהם את התפקידים: ערן הופקד על עבודה מול עורכי דין, רואי חשבון וספקים; רועי יעבוד מול אדריכלים וקבלנים בשטח וינהל את התכנון והבנייה; ורון ידאג לפיתוח העסקי של החברה על ידי הזרמת פרויקטים חדשים, בחינה שלהם, שיווקם וחקירת אפיקים חדשים להתרחבות.
לא חששתם לערב בין חברות לבין עסקים?
רון: "אף פעם לא עשינו עסקים זה עם זה, אנחנו עושים עסקים עם אנשים אחרים. נכון שזורמים בינינו כספים, אבל ברגע שהכול ידוע מראש ויש יעדים ברורים אין סיבה שזה יפריע".
ערן: "ראיתי שותפויות בין חברים שלא מצליחות כי פתאום אחד מהשותפים מוצא איזו נישה והוא לא מביא אותה לחברה, הוא רוצה להרוויח ממנה לבד. אצלנו אין רווח אישי, רק רווח קבוצתי. יש בינינו חיבור טוב, שלושתנו מכוונים לאותו מקום, זהות האינטרסים כמעט מוחלטת והחזון שלנו משותף".
אל הפרויקט השני אחרי ההרפתקה במתחם נגה - קבוצת רכישה בבניין ברחוב העבודה - כבר ניגשו לבד. לאחר מספר פרויקטים החליטו לעסוק באחד הדברים הכי חמים בעולם הנדל"ן כיום: תמ"א 38. הקבוצה הקימה חברת בת בשם "אנשי העיר", המרכזת את כל הפרויקטים הקשורים בתמ?א 38. לקבוצה חמישה פרויקטים, אחד מהם בשלבי בנייה מתקדמים.
"בנייני התמ"א שנבנו הסתיימו ומאוכלסים כיום מעטים ביותר, אפשר לספור אותם על יד אחת. ובכל זאת, אנחנו שומעים יזמים מתפארים בכמה ניסיון יש להם עם תמ"א וכמה הם עשו", אומר רון.
"אנחנו לא מנפנפים בדברים שנמצאים בעשייה ועדיין לא הסתיימו, ומעדיפים להדגיש את היתרונות שלנו - הזמינות והקשר עם הדיירים. זה תהליך ארוך וזו חוויה לא נעימה עבורם. אנחנו עושים בעצמנו את העבודה השחורה, מקבלים שיחות מדיירים בוקר ולילה ובסופי שבוע על אבק בדירה ועל רעש".
בנוסף החליטה הקבוצה להיכנס לאחד הפרויקטים המדוברים ביותר בעיר - מתחם "גני שרונה", שאמור להפוך למוקד בילוי, עסקים ותרבות. "ההיכרות הבסיסית שהייתה לנו עם יזמים והמוניטין שלנו הביאו לכך שפנו אלינו בהקשר לפרויקט הזה. היינו הראשונים שחתמו שם על חוזה ובחרנו שני מבנים ספציפיים שמופרדים מהשאר", מסביר ערן.
הפעם החליטה הקבוצה לפתוח מתחם איטלקי ייחודי, בהשראת ליטל איטלי בניו יורק. במתחם יהיו שלושה עסקים, כולם בבעלותם: האחד, בית קפה ענק בסגנון טייק אווי המחולק לדוכנים של פסטות, פיצות, כריכים, קפה ומאפה, יין וגלידות, וממנו יהיה אפשר לקחת אוכל וסלסילת פיקניק ולשבת על שולחנות פיקניק גדולים שיוקמו במדשאה או על הדשא; בקומה העליונה תוקם מסעדת בוטיק של בשרים; ובמבנה השני בר יין שישמש גם כמרתף יין של המסעדה.
כמו כן בימים אלה קיבלה הקבוצה הצעה להקים אפיק של גיוס הון להשקעות בנדל"ן בניו יורק.
אתם עושים בחמש שנים את מה שהרבה אנשים לא מספיקים לעשות בעשור.
רועי: "זה נשמע ככה מהצד, אבל החוכמה היא לדעת עד כמה אתה לא מבין כלום. הכול אצלנו מאוד הדרגתי. בהתחלה חברנו לשותפים ולאנשים בעלי ניסיון, ורק לאחר שצברנו ניסיון התחלנו לעבוד לבד. בחיל האוויר קוראים לזה לעשות הקפות. גם הפעילות בניו יורק זה תהליך שלוקח לנו חודשים לבנות ואנחנו עדיין שוקלים אותו בכובד ראש".
ערן: "ההתנהלות הזו איננה הרווחית ביותר, אבל היא זהירה ובטוחה. אנחנו עובדים עם משרדי עורכי הדין, רואי החשבון והאדריכלים הכי גדולים בארץ. אולי בעוד 20 שנה לא נצטרך את זה, ואז נוכל להרוויח יותר מכל פרויקט, אבל בינתיים אנחנו מעדיפים להיות מוקפים במקצוענים".
הריאיון נקטע למספר דקות בשל שיחת טלפון שערן מקבל מהטייסת. "בגלל המצב בדרום כנראה מקפיצים אותי", הוא אומר. אף שנראה שהם כבר עמוק בתוך עולם הנדל"ן, קשה לשכוח איפה הכול התחיל. יום בשבוע העמוס שלהם מוקדש למילואים, ובתקופות בעייתיות אפילו יותר.
כשהם נשאלים מה הפסגה מבחינתם הם עונים בזהירות: "לגבי חמש השנים הבאות יש לנו תשובה מוכנה מראש. בגדול הרעיון הוא להמשיך ולהתפתח ביזמות פרטית, תמ"א 38, פינוי בינוי, אולי בניו יורק,? אומר רועי. "אני מקווה שנגיע לשורה אחת עם החברות הגדולות במשק ובמקביל נמשיך לחדש בתחום המסעדנות. אנחנו לא רוצים לפתוח 30 מסעדות או רשתות, אלא לעשות משהו בתחום הזה רק כשיהיה לנו מה להגיד".
כשאתם נותנים למחשבות להתפרע, לאן הן מגיעות?
"לא נותנים להן להתפרע. החיים ביזמות הם במילא חיים של סיכונים, בכל פרויקט יש סיכון, ואם אתה לא זהיר כל מה שעשית לא נספר. זה כמו ריצת מרתון. אם באמצע אתה עושה תנועה לא נכונה ונפצע - הולכים לאיבוד כל הקילומטרים שעברת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם