שיחת נפש: שרון קנטור על טלוויזיה, הורות וכדורים
איפה גדלת בתל אביב? "ביהודה מכבי. מכיר?" בוודאי. היה לי פסיכולוג ילדות שם. "לכולם היה. לי בילדות היה אחד שהיה שכן של רבין". נראה לך שמשהו לא בסדר איתנו שהיו לנו פסיכולוגים בתור ילדים? "לא יודעת. נראה לי שזה היה אופנתי אז. היום היו נותנים לנו כדורים". שרון קנטור ויונתן אסתרקין במחשבות קומיות על הבר
"אז מה זה המדור הזה?" שואלת שרון קנטור בתחילת פגישתנו בבר "גילדה" שבאחד העם (אחרי שהזמינה יין אדום, תוך בחינה מדוקדקת של היין: באיזה יין מדובר, שירז של מי, מרלו מאיפה וכך הלאה). "מצטערת, אבל אני לא ממש קוראת עיתונים".
לא? איך את מסוגלת להתחיל את היום בלי שבן כספית או נחום ברנע יגידו לך מה את חושבת על דברים? "אני באמת לא יודעת... אז תמיד שולחים אותך לדברים יחצניים מבאסים כאלה? או שאתה יכול להחליט על חלק לבד?"
כן, פשוט המערכת היחצנית הדורסנית של הערוץ הראשון פה ממש סובבה לכולם את היד.
"עליי הם מאוד לחצו".
המכבש הידוע מרוממה.
מגיע היין שלה, שירז, ופיצה מרגריטה טעימה למדי. אני כרגיל בלה פרויג. היא מריחה את הוויסקי שלי ומעקמת את האף. אני שואל אותה לגבי הזמנת היין המדוקדקת.
"אני אוהבת יין. . . באמת אוהבת. אבל נו, בימינו כל אדם שני ברחוב מבין קצת ביין".
איכשהו לא יושב עלייך להבין ביין.
"כן, אני מבינה למה אתה אומר את זה - נערת רוק וכאלה, אבל אי אפשר הרי כבר לדעת היום מי מבין במה. . . מי עשה קורס ברמנים ב'זמן אמיתי' ומי קיבל קופון מ'גרופון' לקורס סומליה מזורז בשלושה ימים".
זה פלצני או מגניב להבין ביין? אני לא הייתי מגניב אף פעם, אז אני לא יודע.
"גם וגם, אני מניחה. הכול כבר התערבב. . . אני באמת אוהבת יין. אני אוהבת יין טוב. אני אוהבת יין גם מספיק בשביל לשתות יין רע, אבל עדיף טוב. מה זאת אומרת, לא היית מגניב? היית חננה?"
כן. סוג של. . . אבל את היית הכי מגניבה בעולם במהלך הניינטיז, אז אותך אפשר לשאול על עניין המגניבת.
"קודם כול, היום אני הרבה יותר מגניבה. אישית. חוץ מזה, ברמה העירונית אני חושבת שכבר אין ממש מדורת שבט עירונית אחת, קבוצה אחת או כמה קבוצות קטנות ובודדות שמי שחזק בתוכן חזק בכל העיר מבחינת מגניבותו. היום
"כרך גדול. חור תחת, אבל גדול ומפותח יחסית. גלובליזציה, אנגלית, אף אחד לא מכיר אף אחד. היה קשה להסתגל לזה שהביצה כבר לא קיימת בעצם. יש מיליון ביצות. זה דווקא מאוד מניח את הדעת ומאפשר לך להיות מלך הביצה הפרטית שלך ולא לעסוק באותה מגניבות וירטואלית. אולי אתה, שגדלת פה, לא מרגיש את זה, אבל למי שבא מבחוץ זה מאוד משמעותי".
את לא גדלת פה?
"מגיל שמונה, אבל לפני זה ברמת השרון. אתה הארדקור?"
לגמרי. שני דורות. עירוני א'. הכול .
"דודה שלי הייתה ממקימי אחוזת בית. זה נחשב?"
לא . איפה גדלת בתל אביב?
"בצפון הישן. יהודה מכבי שכזה. מכיר?"
בוודאי . היה לי פסיכולוג ילדות שם.
"לכולם היה. משום מה כל הפסיכולוגים מרוכזים בצפון וברמת אביב. לי בילדות היה אחד שהיה שכן של פרס ורבין".
נראה לך שמשהו לא בסדר אתנו שהיו לנו פסיכולוגים בתור ילדים?
"לא יודעת, נראה לי שזה היה אופנתי אז. היום היו נותנים לנו כדורים. אז הלכו לטיפול".
אבל לא לכל הילדים יש פסיכולוגים.
"טוב, זה עדיף מלהיות מטומטמים".
אז או שאתה מטומטם או שאתה עצוב?
"כן. אבל להיות עצוב זה לא אומר שאתה לא שמח".
שרון, זה בדיוק מה שזה אומר.
"לא נכון. אתה עצוב - אבל מבודח, משעשע, משועשע. . . אתה יכול להיות כיפי. אבל אם אתה לא עצוב בצורה מסוימת, אתה בהחלט מטומטם".
אם את עצובה, בגלל מה זה? עובדים זרים מגורשים, הומלסים מתים וכדומה? כי העצב שלי עוסק הרבה יותר בעצמי.
"גם אם אתה מתחיל בצער העולם, הבעיה היא בסוף אצלך. יש בעיה בפילטרים. זה גם לא חייב להיות דברים כאלה גדולים. אני יכולה לראות משהו בתנועה של המלצר שישדר לי עצב וזה יספיק לי, אבל אני חייבת להגיד שמה שמצער אותי הוא בדרך כלל גם מה שמצחיק אותי.
"אז בעקיפין זה גורם לי אושר. אגב, מעולם לא עסקתי בעצמי כל כך הרבה. מי אני שאעסיק את עצמי כל כך הרבה? אין לי בכלל'אני'. אני גם לא מאלה שהולכות לטיפול מעצב או דיכאון. אני הולכת לטיפול יותר בשביל חרדות. בדיכאון אני לא מטפלת, אלא מנסה לתעל אותו לטוב. הפיצה הגיעה!"
בדיוק כשקנטור מסיימת את הפיצה (אני עזרתי קצת, בעידודה) רחש נשמע מבחוץ והצלם הקבוע של "ארבע כוסות" מצטרף לשולחן, מזמין לו בירה של הומואים, מספר איך רב עם השומר בכניסה, ושואל את קנטור אם בעקבות חוק הדוגמניות בכלל מותר לה להצטלם לטלוויזיה או שמא היא בתת-משקל וכמה היא שוקלת בכלל כי היא נראית מעולה. היא אומרת שהיא מידה 38, שוקלת בערך 54 ק"ג על 172 סנטימטר ואנחנו מרוויחים סקופ.
אז הוא מצלם אותה, ותוך כדי כך פוצח במונולוג בלתי אפשרי לחלוטין המציג תאוריית קונספירציה הכורכת יחד את מותה של ויטני יוסטון, כל נשיאי ארצות הברית, לינדזי לוהן ותמונות העירום שלה, הופעת הסופר-בול של מדונה ומשהו על פרפרים. קנטור ספק משועשעת, ספק שוקלת להימלט על נפשה. כשהוא מסיים להפחיד לכולם ת'שועלים הוא מסתלק אל האופל שממנו הגיח, ואנחנו מזמינים עוד כוס.
◄ בואו להיות חברים של זמן מעריב גם בפייסבוק
הסיבה לשיחתנו היא שיבתה המרגשת של קנטור למסך הקטן: היא החלה להגיש עם השחקן אלון נוימן את התוכנית היומית "בסביבה טובה" (ב-19:30, ערוץ 1), שעוסקת באיכות הסביבה. "אני לא עורכת או מפיקה את התוכנית", היא אומרת, "אז אני קצת מרגישה שיש אחרים שיותר בקיאים ממני בתחום, אבל בגדול זו תוכנית שמטרתה מצד אחד להעלות למודעות נושאים אקולוגיים ולתת קצת מושגי יסוד בעניין הזה - כמו שאמרתי קודם, תחלואי העולם הזה והאנשים שחיים מסביבנו מעסיקים אותי - אבל חשוב לנו גם לאתגר תפיסות מקובלות בעניין. כללית אני לא אוהבת דברים מוחלטים".
אבל יש לך דעות בנושא האקולוגי?
"כן"
נו, נשמע.
"לדוגמה רפורמת התכנון והבנייה שמעבירים בימים אלו בכנסת היא אסון חברתי וסביבתי. כל השטחים הפתוחים בישראל יהיו הפקר ליזמים, ספסרים, מגלגלי הון חסרי תרבות ושאר גזלנים. ההבנה שהמרחב הציבורי הוא בעצם מרחב פרטי באחזקה משותפת חייבת לחלחל יותר עמוק לכל אלו שלא רוצים לצאת פראיירים בסופרמרקט, אבל יוצאים פראיירים בדברים הגדולים באמת: במרחב, בתרבות.
"בעידן שמקדש את חופש הבחירה אין בישראל שום חופש לא לבחור, לא להתפלש במדמנה הצרכנית. למשל הידיעה הקריקטורית, שהתינוק של במבה יהיה הסמל של משלחת ישראל לאולימפיאדה, מצד אחד זה קורע מצחוק, מצד שני כשאתה מבין שאתה באמת חי בפיגור שטוף המוח הזה, לצד ותחת מקבלי החלטות כאלו, זה פחות מצחיק".
איך בערוץ הראשון?
"יש שם חברת הפקה חיצונית, אז אני לא מאוד מעורבת עם הערוץ עצמו".
כל מי שראיינתי ועשה תוכנית בערוץ 1 אמר את זה.
"נו, אבל זאת האמת. יש חברת הפקה, אני עובדת מולם, לא יודעת. עבדתי פעם לפני עשר שנים בערך בערוץ הראשון עצמו. דווקא נהניתי מאוד".
איך הזוגיות עם אלון נוימן?
"סבבה לגמרי. הוא מקסים ושחקן ממש טוב. אני רואה את זה באיך שהוא מאלתר על טקסטים. בדיוק חשבתי על זה היום בצילומים, הבאתי לו איזה שורה והוא אמר אותה בטון ממש נכון".
יופי .
"אכזבתי אותך? חיפשת צהבהב?"
את יודעת, מהמערכת רוצים דם. . . אתם מנהלים רומן סוער? עלמה זק מגיעה לאולפן בצעקות?
(צוחקת) "לא היא לא באה. ואלון באמת מקסים והזוגיות פורחת. מה יש לי להגיד. נו, עייפתי משדבריי יוצאו מהקשרם וכאלה. אתה הרי גם ככה תמציא הכול אחר כך".
קנטור (40), כאמור ילידת רמת השרון ומגיל שמונה בתל אביב, היא אושיה ותיקה בתעשיית הטלוויזיה. עם השחרור מהצבא החלה לעבוד כמפיקה בערוץ הילדים, אחר כך גם הגישה בו ואז הגישה עוד מגוון תוכניות בערוץ 2.
במקביל עבדה כעיתונאית (בין השאר, אגב, כתבה טור ב"זמן תל אביב" בשם "בלי חזייה", שעליו היא אומרת: "לא הייתי כותבת ככה היום. . . הייתי ממש ילדה, בת 22, וכתבתי על חוויות בעיר הגדולה, אבל העיתונות - מצבה היום בכי רע. לא מתאימה לפרפקציוניסטיות חרדתיות שכמותי").
בשנים האחרונות קנטור היא בעיקר תסריטאית ב"רד בנד" וב"ארץ נהדרת", ועכשיו ב"דאבל דייט", שחוזרת בקרוב לעונה חדשה. בתוכנית זו כותבת קנטור את הבועות המצחיקות מעל ראשי האנשים.
"אני רוב הזמן רואה בועות כאלה מעל ראשים של אנשים שאני מדברת איתם". היא צוחקת. "גם לחיות". קנטור מצחיקה, שנונה, חדה, מדברת וחושבת מהר, וכמעט כל התכתבות איתה במסרונים היא משעשעת. בתחילת החודש גם צוינה כאחת הנשים המצחיקות בארץ במוסף "ז'ורנל" של "מעריב". אבל לשאלה אם היא חשה שהיא מצחיקה היא עונה כמעט בזעם. "לא הבנת עוד? אני לא חשה את עצמי בכלל. . . אין לי עצמי. אמרו שאני מצחיקה אז יופי, אמרו".
לפני שנתיים וחצי הפכת לאימא לילדה מהממת ביופייה, (שקנטור מסרבת להסגיר בנוגע אליה או לאביה, בן זוגה של קנטור, שום פרט, י"א). זה לא משנה משהו בתפיסת העצמי?
"לא, לא ממש. אותו חרא שהיית גם תישאר. אתה לא נגאל. זה משנה דברים בחרדות, באהבות, בהתנהלות היום-יום, אבל לא בהרגשה הפנימית. וגם בהתנהלות של היום-יום אגב זה משנה בעיקר כשאתה נמצא ליד הילד שלך. כשהוא לא שם אז זה לא מרגיש שהוא מרחף לך מעל הכתף כל הזמן. מצד שני, אני לא כזה התבחבשתי עם עצמי מלכתחילה, בניגוד אליך, לפני שנולדה לי ילדה.
"להפך, אני התבחבשתי עם העולם, וזה רק גובר עם הופעת הילד כי עכשיו הוספת עוד אדם לעולם, עוד מזהם פוטנציאלי, עוד קושי וכדומה. אולי לנרקיסיסטים זה טוב, אבל לי מעולם לא היה נרקיסיזם בריא. מי אני בכלל שאוהב את עצמי? מה עשיתי בחיים? למען העולם?"
רק למי שעשה משהו למען העולם יש זכות לאהבה עצמית? זה נורא ואיום, בא לי לחבק אותך.
"לא, חס ושלום, אל תיגע בי. וכן. זה מה שאני חושבת. אגב, לעשות למען העולם זה לא בהכרח להיות אימא תרזה. גם להיות בוקובסקי זה לעשות למען העולם. אבל אני? אני חרק".
נו, גם לגרגור סמסא יש זכות קיום.
"בסדר לא התאבדתי. עשיתי דברים בחיים".
את, שהיית סמל התל-אביביות המשוחררת והמגניבה, פתאום בת 40, אימא , יש פחד מהתברגנות? "הורות זה סוג של הכרה בסופיות שלך. כי אתה יוצר את החדש ובזה אתה מגדיר את עצמך כישן. יש בזה אלמנט של הכרה שהעצמי שלך לא מספיק לך ואתה צריך עוד משהו. אבל צריך המון אומץ בלחיות חיים רגילים. 'בורגניים' כמו שאתה קורא להם. כי זה באמת לעמוד מול הדברים. יש הרבה יותר החלטה בלא להביא ילד לעולם מאשר בכן".
אז על מה את חולמת?
"אני כותבת משהו עכשיו לטלוויזיה שהוא פרויקט אישי שלי, אבל זה מוקדם מכדי לדבר על זה. בגדול אני לא מהחולמים. שוב. עניין ה' אני' שלי. אבל אני גם לא זוכרת. לחלום ולרצות ולהתגעגע. זה פשוט לא קיים אצלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם