חדש: קבוצת תמיכה לנשים שהתייתמו מאימן בגיל צעיר
הפסיכולוגית שרה אושרוב, שהתייתמה מאמה לפני שש שנים, פותחת קבוצת תמיכה לנשים שהתייתמו מאימן בגיל צעיר. "היום, כשאני חזקה ומפוקחת, אני רוצה לסייע וללוות נשים צעירות המתמודדות עם השכול"
שרה אושרוב צילום: אסף פרידמן
שש שנים אחרי, כפסיכולוגית שמנהלת את תחום התעסוקה במרכז הצעירים בכפר סבא, סוגרת אשרוב מעגל ופותחת קבוצת תמיכה לנשים שהתייתמו מאמן בגיל צעיר. "עברתי עם עצמי תהליך ארוך ומורכב במהלכו אפשרתי לעצמי להתמודד עם קשת רחבה של רגשות שהדחקתי לאחר האובדן", היא אומרת. "כיום, חזקה ומפוקחת, אני רוצה לסייע וללוות נשים צעירות המתמודדות עם השכול".
כבת הזקונים במשפחה הייתה אושרוב מחוברת לאמה בקשר טבורי. "אמנם אמא דאגה לטפח בנו סוג של עצמאות, אבל בגלל הקרבה הגדולה בינינו, גם כשהחל מצבה להתדרדר, לא הייתי מוכנה לגרוע מכל".
◄ בואו להיות חברים של זמן מעריב גם בפייסבוק
אושרוב מספרת שכשחלתה אמה בסרטן השחלות, היא עצמה היתה בת 19 בלבד ושירתה כחיילת בצה"ל. "לא ייחסתי חשיבות גדולה מידי לעניין", היא אומרת. "הייתי בטוחה שהיא תצא מזה ולכן לא חשבתי על אפשרות אחרת".
אחרי מאבק של ארבע שנים נכנעה לובה אושרוב למחלה. "התנדנדנו בין תקווה לייאוש. היו חודשים שבהם הבדיקות היו טובות ונראה היה שאמא תתגבר אבל אז חזרה המחלה בשנית והפעם קשה הרבה יותר".
דיברתם על המחלה בבית?
"הסתובבנו במעגלים, אבל לא דיברנו על המחלה. הייתי בסוג של הכחשה. גם כשהרופא אמר שהגיע הזמן לעשות את השיחה בהא הידיעה, לא היינו מסוגלות לדבר על זה ולקרוא לילד בשמו".
"לאבד אמא בגיל צעיר זו חוויה מטלטלת"
כשאמה נפטרה סירבה שרה להשלים עם השכול. "ביום הפטירה הייתי חייבת להיות כל הזמן בפוקוס. הורדתי לאמא את התכשיטים, נפרדתי ממנה ברפרוף ומייד התחלנו לטפל בסידורי הלוויה והקבורה. אני זוכרת שמעבר לאנחת רווחה קלה לא הצלחתי להרגיש עצב או לחוות את כאב הפרידה והגעגוע".
הפעם הראשונה שבה התחילה אושרוב לעבד את התהליך ולהתמודד עם השכול היתה במסגרת טיפול פסיכולוגי שעברה במסגרת התואר השני בפסיכולוגיה.
"פתאום צפו רגשות שלא ידעתי שקיימים בי", היא אומרת. "הבנתי שכל אותה עת נראתי שמחה כלפי חוץ אבל מבפנים הייתי כבוייה, שהעמסתי על עצמי מטלות, לימודים ושלוש עבודות במקביל והכל כדי לא להתעסק עם הפרידה.
שום דבר לא סיפק אותי, בכל דבר חיפשתי את האישור של אמא, את הפרגון שלה. הטיפול שעברתי הצליח בפעם הראשונה לגרום למשהו ברגש אצלי להתעורר. הרגשתי שהחיים חזקים מהכל והתחלתי לחוות בסקלה רחבה של תחושות את כל אותם דברים שהדחקתי: כעס, אהבה, כאב, געגוע".
במהלך הלימודים עבדה אושרוב כמאבחנת באדם מילא וכמתרגלת באוניברסיטה ולפני שנה וחצי החלה לעבוד במרכז הצעירים בכפר סבא, שם היא רוצה להגשים את חלומה ולהקים קבוצת תמיכה לצעירות, בגילאי 18-35 שאיבדו את אימן.
"לאבד אמא בגיל צעיר זו חוויה מטלטלת", היא מסבירה. "ההתמודדות חוזרת גם בצמתים חשובים בחיים ומקבלת משמעות חדשה כשהבת הופכת בעצמה לאם".
את מרגישה שעם הסדנה הזו תסגרי מעגל?
"אני מניחה שהמעגל האישי שלי לא ייסגר לעולם, אבל מתוך התהליך והדרך אותם עברתי, בשילוב הכלים המקצועיים שצברתי, אני מרגישה מוכנה יותר מאי פעם לקבל את עצמי ולאפשר לנשים צעירות אחרות אחרות לקבל את עצמן אחרי השכול".
את הסדנה, שתיקרא "להיות אישה ללא אם", היא תנחה עם שלי פורפר-רוזן, קולגה למקצוע ואם לילדים והיא תתקיים במהלך 12 מפגשים שבועיים במרכז הצעירים בכפר סבא.
"מדובר במשהו שהוא הרבה מעבר לסדנה", היא אומרת. "מדובר במסע קבוצתי שייגע באובדן ואבל, דימוי עצמי, בניית זוגיות ומשפחה חדשה. מדובר בכוח נשי שלנו כקבוצה ושלנו כלפי עצמנו".
מה אמא שלך הייתה אומרת על הסדנה?
"אמא הייתה שמחה לראות את המקום שבו אני נמצאת היום. היא היתה שמחה לדעת כמה הייתה ועודנה דמות משמעותית בחיי ולראות שאני מסייעת ומלווה נשים צעירות, בדיוק כשם שהיא אהבה לסייע לזולת כל חייה. משהו ממני הלך איתה, אבל משהו ממנה, ללא ספק, נשאר בי".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם