פנטום האופרה: עכשיו גם בירושלים יש אופרה
אחרי שש שנים של תכנונים, אכזבות ותקוות, האופרה הירושלמית יצאה לדרך. וכן, לתכניות כמו "כוכב נולד" ו"דה וויס" יש תרומה נכבדה לכך שהאופרה בעיר חיה בועטת ונושמת
נראה כי השירה הקלאסית, המוזיקה המסורתית והאופרה נותנות אלטרנטיבה ראויה ומאוזנת לתכניות הריאליטי המוזיקליות שפותחו בעשור האחרון, שהולכות ומתחזקות. ההתחזקות הזו ניכרת בעיקר באקדמיה הירושלמית למוזיקה ולמחול ובמגמות המוזיקולוגיה בעיר.
◄ בואו להיות חברים של זמן מעריב גם בפייסבוק
לו הייתה מוזיקת האופרה מחזיקה חשבון פייסבוק, ציר הזמן שלה - שהחל בשנת 1598 עם כתיבת האופרה הראשונה – היה רושם ביום ראשון הקרוב התפתחות מרעישה ומשמעותית, שהייתה צוברת ודאי כמות מכובדת של לייקים: חניכת אופרה ירושלמית של ממש. עמותת האופרה הירושלמית, שנוסדה בחודש נובמבר האחרון על ידי אמנים, אנשי רוח ותושבים בעיר, מבקשת להחדיר בתושבי העיר חיבה לז'אנר המוזיקלי הזה.
העמותה מקווה להביא לירושלים משכן אופרה משלה, ואם לא משכן של ממש אז לפחות להעלות הפקות אופרה של קבוצה ירושלמית אמיתית. ביום ראשון תושק פעילות העמותה בערב גאלה חגיגי, שיחתום שש שנות תכנון.
"עומר אריאלי ואני הכרנו לפני שש שנים", מספרת מנון ויצמן, המפיקה הראשית של הפרויקט. "בזמנו הפקתי קונצרטים לילדים והבאתי את עומר כמנהל מוזיקלי שעובד עם הנגנים. זמן קצר אחרי שהכרנו הוא סיפר לי על החלום שלו להקים אופרה כאן בבירה. נמשכתי מאוד לרעיון, והוא הפך להיות גם החלום שלי". מצוידים ברעיון פנו המנהל המוזיקלי והמפיקה לחברים ומכרים - בהם ג'ו, בעלה של ויצמן, ואחותה פרנסואז כפרי - כדי להתייעץ על קידום היוזמה.
"בהתחלה צחקו עלינו שאנחנו לא
"בחודש מאי לפני כשנה עומר התקשר אלי וסיפר שהוא קיבל הצעה מבנצי", משחזרת ויצמן. "בעקבות ההצעה ערכנו עוד כמה מפגשי התייעצות, והרעיון התחיל להתגלגל ולתפוס תאוצה. כל אחד הביא אנשי מקצוע רלוונטיים ומכרים. התחלנו כקבוצה מצומצמת, והפרויקט הלך והתפתח".
בשלב זה הצטרפה לצוות גם עו"ד פרן ברניס, היועצת המשפטית של ההסתדרות הציונית וחלילנית חובבת, שמלווה את העמותה: "רק לשמוע את מנון ועומר מדברים על האופרה סוחף אותך פנימה, וככה הצטרפתי לפרויקט", מספרת ברניס. "בהתחלה הקפדנו לשמור על הרעיון בסוד, עד שנירשם באופן מסודר והכול יהיה רשמי. כשבאנו לרשום את העמותה גילינו שקיימת כבר עמותה בשם 'ג'רוזלם אופרה'. היא נרשמה כבר בשנות השמונים, אבל מהפרויקט ההוא לא יצא משהו משמעותי. רק בחודש נובמבר, אחרי שנרשמנו וקיבלנו אישור, התחלנו להפיץ את הבשורה".
אריאלי, המנהל המוזיקלי של האופרה הירושלמית והוגה הרעיון, גדל ולמד בפירנצה, ובהמשך למד ניצוח בירושלים ובווינה. בשנות התשעים הוא עבד כמדריך זמרים וכמנצח באופרה של רומא, ובעשור האחרון הוא עשה את אותו תפקיד בבתי האופרה של וינה, וירצבורג, פסאו ודורטמונד, וגם באופרה הישראלית, בפסטיבלים בפירנצה ובזלצבורג ובתזמורות למיניהן, כולל התזמורת הסימפונית חיפה.
הוא עלה מאיטליה בשנת 1995, ומאז 2006 הוא מלמד באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. "אופרה ירושלמית זה משהו שתמיד חלמתי עליו, ועוד לפני שעליתי לארץ הייתי אומר לעצמי שכשאהיה גדול אביא אופרה לירושלים", מספר אריאלי.
"פנטזתי על זה במשך שנים ופתאום זה תפס. כשהגעתי לפה בהתחלה הפתיע אותי מאוד שאין אופרה בבירת ישראל. אפילו בקזחסטן יש אופרה בבירה - שלא לדבר על גרמניה, ששם יש אופרה בכל כפר כמעט. כשמנון אמרה לי לראשונה שעוד מישהו רוצה לשמוע על הרעיון הבנתי שאני לא משוגע שעסוק בפנטזיות, ושיש בפרויקט הזה משהו".
את היעדר האופרה בירושלים קושר אריאלי לסוגיית נטישת הצעירים, והוא מוחה על מיעוט מקומות העבודה לאמנים בעיר. "יש בירושלים אנשים מוכשרים מאוד שמסיימים ללמוד פה בעיר, אבל מדי שנה הבוגרים בורחים לחו"ל כי פשוט אין להם איפה להשתלב כאן", הוא מספר על הפן הקלאסי של הבעיה המוכרת.
"בברלין יש כיום 17 אלף ישראלים, רבים מהם מוזיקאים שלא מצאו פה מקום. נוסף לאנשי מוזיקה, יש כאן המון אנשים מדהימים מתחומי העיצוב וההפקה; אנשים כמו יוליה פבזנר, הבמאית שלנו. יש בה גאונות, אנושיות וחינניות יוצאות דופן, ובכל זאת אין לה פה מקום לביטוי אמנותי שלם משלה והיא חייבת כל הזמן לנסוע לחו"ל. החשש שלי הוא שאולי יום אחד היא ואנשים כמוה יישברו ויעברו לארצות הברית, ואנחנו נפסיד אותם. כדי למנוע את המקרים האלה אנחנו לוקחים את העניינים לידיים, ומקימים את האופרה הזו במלוא ההתלהבות".
האם הקהל הישראלי, שמוצא מפלט מתלאות היום ומהמצב הביטחוני בפרק של "האח הגדול", מוכן ליוזמה תרבותית כזו? מייסדי העמותה בטוחים שכן. "בארץ יש קהל חובב אופרה. ההפקות תמיד מלאות וזוכות לתגובות מצוינות, ואני מקווה מאוד שגם בירושלים נמצא את הקהל שלנו", אומר אריאלי.
"כשהאופרה הישראלית מגיעה לעיר יש היענות אדירה, ואני מאמין שיש מקום לעוד אופרה. אנשים שואלים אותי למה צריך אופרה בירושלים כשיש אחת בתל אביב, במרחק שעה, ואני אומר: בדיוק בגלל זה – כי זה במרחק שעה, וצריך שזה יהיה כאן. אנחנו מביאים את האופרה עד הבית".
מוסד האופרה, מספר אריאלי, הגיע לישראל עוד בשנות העשרים של המאה הקודמת, אך לא הצליח להחזיק מעמד זמן רב. "האופרה הגיעה לארץ ישראל מוקדם יחסית. כבר בשנות העשרים ניסו להקים פה את האופרה הארץ ישראלית, אבל היא לא הצליחה להחזיק מעמד ונסגרה בשנות הארבעים.
"בשנות השישים והשבעים פעלה האופרה הישראלית הישנה במגדל האופרה בתל אביב ועשו שם דברים יפים אבל בגלל התקופות הקשות שהארץ עברה אז, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה ביטחונית, הם נאלצו לסגור. האופרה הישראלית של ימינו, שהיא הצלחה גדולה, נפתחה רק בשנות השמונים, אבל בכל זאת אין לנו מה להתבייש בתחום הזה.
"ישראל היא לא איטליה או צרפת מהבחינה הזו; נכון שאין פה מסורת ארוכת שנים של אופרה, אבל צריך לזכור שהמדינה פשוט לא קיימת כל כך הרבה שנים. האמת היא שזה נס ופלא לחשוב איפה אנחנו נמצאים מבחינה גיאוגרפית, ועם זאת תמיד אולם האופרה מלא".
אריאלי דוחה את הסטיגמה האליטיסטית שמלווה היום את מוסד האופרה: "באיטליה המוכרים בשוק מזמזמים קטעים מאופרות, וזה בכלל לא נתפס כמשהו נעלה או אליטיסטי. אני לא מדבר על הגאלה בלה סקאלה, שהיא משהו מיוחד, אלא על אופרות רגילות. אליהן מגיעים הרבה צעירים והן מצליחות למשוך המון קהל".
ברניס מצטרפת לקביעה ומציינת כי "ההיסטוריה והמקור של האופרה הוא בכלל עממי. הרי מה ההבדל בין אופרה ומחזמר? אופרה זה בסך הכול סיפור שמסופר באמצעות שירה". ויצמן מוסיפה כי "חלק ממה שאנחנו מבקשים לעשות זה לחנך את הדור הבא לאהוב את העולם הזה. זה פרויקט לטווח ארוך. באירופה משקיעים בדור הבא ומחנכים לאהבת האופרה, וכאן עוד לא. זה משהו שקורה לאט~לאט, וחייבים להשקיע בו".
קשה להימנע מהשוואה בין המוסד האופראי בהתהוות ובין האחות הוותיקה מתל אביב, ולתהות מה יהיו היחסים ביניהן. את המייסדים זה דווקא לא מדאיג, והם מרעיפים מחמאות על הקולגות. "אנחנו לא מתחרים באופרה הישראלית, אלא רוצים לנצל את הפוטנציאל של אנשים שנמצאים בעיר ולמנוע מהם לעזוב אותה. אנחנו עושים משהו משלנו", קובעת ויצמן.
אריאלי מוסיף: "אנחנו ניתן לאופרה טאץ' מיוחד, יהודי וקוסמופוליטי. יש כיום מספר לא מבוטל של מלחינים שרוצים ליצור אופרה יהודית אמיתית, שזה משהו שאין לנו. אני רוצה שנצליח להפיק אורטוריה, שאין כיום בתל אביב. באופרה הישראלית עושים דברים מדהימים, וזו אחת האופרות הטובות שקיימו כיום בקנה מידה בין~לאומי, אבל אנחנו נעשה משהו קצת אחר".
כמו להוכיח את דבריהם, באופרה הירושלמית כבר רקמו קשרים עם החברים מתל אביב. לדבריהם חנה מוניץ, מנכ"ל האופרה הישראלית, נתנה להם טיפים משמעותיים, והיא גם תגיע לערב הגאלה. "אנחנו מקווים מאוד לעבוד בשיתוף פעולה איתם ועם תזמורות ברחבי ירושלים", אומרת ויצמן.
עם נגני התזמורת של האופרה, שקיימה ביום ראשון האחרון ערב השקה מפואר, נמנים בינתיים נגנים מהתזמורת הסימפונית ירושלים, נגנים מחו"ל ונגנים צעירים בשנות העשרים "שנבחרו בקפדנות".
ביום ראשון עלו על הבמה 11 זמרות ושישה זמרים, וגם מקהלת "אנקור" בניהולה של דפנה בן יוחנן - מקהלה שזמרותיה בכיתות י-י"ב, שהתגייסה גם היא לסייע בהתנדבות. בתזמורת יהיו 30 נגנים. ומיהו הקהל הירושלמי?
אריאלי קובע כי בדומה לתושבי העיר, אין לקהל האופרה המקומי מאפיינים אחידים. "בקהל יישבו חובבי אופרה ותיקים לצד אנשים שצופים באופרה לראשונה בחייהם", הוא מסביר. "יהיו שם מוזיקאים, אנשי תרבות וגם חרדים שמתחברים לערך התרבותי של מה שקורה פה, ורוצים להיות חלק ממשהו חדש וחשוב שמתרחש בירושלים".
עתליה תירוש (29) וניצן יוגב (25), אשר מתגוררות בירושלים ולמדו באקדמיה למוזיקה ולמחול בעיר, הן שתיים מהסולניות של האופרה הירושלמית. "אנחנו פסיק קטן בין ממי שמשתתף בהפקה הזו ובפרויקט בכלל, ונדרשים הרבה מאוד אנשים לטוות יחד את כל הפרטים לכדי יצירה אחת", מצטנעת תירוש, המחזיקה גם בתואר ראשון במוזיקולוגיה מהאוניברסיטה העברית.
לדברי השתיים, אף שהחינוך המוזיקלי בישראל אינו מושלם, מדובר בתחום נפוץ ופופולרי למדיי. "כמות הזמרים בארץ חריגה מאוד, עוד לפני שמתחילים לדבר בכלל על מוזיקה קלאסית ואופרה. זה מפתיע, כי אנחנו לא ממש גדלים עם זה או מקבלים חינוך מוזיקלי מגיל צעיר, כמו בערים דוגמת ניו יורק", אומרת תירוש.
"מוזיקה קלאסית זה תחום מרתק, והוא דורש השקעה של חיים שלמים. מעבר להכשרה הקולית הבסיסית נדרשות שמונה עד עשר שנים של עבודה טכנית, לצד כישורי במה, משחק, תנועה, אינטראקציה עם המנצח ועוד. כל דבר כזה מצריך חיים שלמים של למידה, וכל הפקה מצריכה הרבה עבודה קשה כדי לגרום לדברים האלה להיות משכנעים".
אריאלי מסביר כי "שירה שונה מהכלים האחרים מהבחינה הזו שממש מדובר בתהליך פיזיולוגי של התמכרות. בתוך האוכלוסייה המוזרה והמשונה שבוחרת לעסוק בזה יש באמת אנשים שלא שמעו מוזיקה קלאסית בחיים, אבל הם ראו 'כוכב נולד', התחילו להתעניין בפיתוח קול ופתאום מגלים את הצד הקלאסי ועוזבים בשבילו את המוזיקה הקלה".
כפי שניתן היה לשער, התגובות שמקבלות זמרות האופרה מעורבות: "אהבת אופרה זה פשוט חיידק, וכשהוא תופס אותך אין מה לעשות נגדו", קובעת יוגב. "כשהחלטתי שזה מה שאני הולכת ללמוד, אחרי הרבה מחשבה וחיפושים, היו הרבה תגובות מופתעות. אנשים היו שואלים אותי, 'ומה תעשי חוץ מזה?', כאילו שמדובר באיזה תחביב.
"ההורים שלי אפילו תהו אם אני לא מתכננת ללמוד גם משהו יותר רציני, אבל לא לקח הרבה זמן להבין שזו התשוקה שלי ואי אפשר להילחם בזה. זה מה שעושה לי טוב. אנחנו עוף מוזר, אבל זה מה יש". אריאלי, שלמד כאמור בחו"ל, מספק קונטרה מתבקשת ומעיר כי "כשאני הייתי סטודנט בווינה והיו שואלים אותי מה אני לומד, הייתי זוכה לתגובות כל כך נרגשות. 'או, איזה יופי! סטודנט למוזיקה!'. הייתה ממש התלהבות".
מה השאיפות של זמרות אופרה צעירות בישראל כיום? מתברר שהן מסתפקות במועט. בעוד מקימי האופרה הירושלמית חולמים למלא יום אחד את בריכת הסולטן, לבנות משכן אופרה בעיר ולהופיע בערים מגוונות ברחבי הארץ, תירוש מציינת כי "החלום העיקרי שלי הוא פשוט להצליח להרוויח את לחמי משירה. שירה זה דבר בסיסי בחוויה היום-יומית שלנו, ואני חושבת שתמיד יש מקום למדיומים של שירה.
"ההצלחה של תכניות הריאליטי רק מראה כמה זה חלק מאיתנו, כמה אנשים באמת רוצים לשיר. אם אצליח להתפרנס מזה, זה יעשה אותי מאושרת". יוגב מהנהנת בהסכמה, ומסכמת: "אנחנו זוכות לקום כל יום ולעשות את מה שאנחנו הכי אוהבות לעשות בתור עבודה, שזה לא מובן מאליו. אני בת מזל, וצריך לזכור שבסוף היום לא הרבה אנשים זוכים לזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם