ראשי » מקומי » שפלה » רחובות ונס ציונה

אביו של נער פלסטיני שאושפז בארץ: "הבנתי שיש ישראל אחרת"

בבית החולים "קפלן" הצילו את חייו של נער פלסטיני בן 15 מעזה, שנפגע כנראה בזמן שיגור טילים לעבר ישראל. אביו: "מאז שבאתי לכאן הבנתי שיש גם ישראל אחרת ממה שהכרתי. מתייחסים פה יפה לאנשים, עוזרים ותומכים"

ירי הטילים מרצועת עזה ופעולות התגובה של צה"ל בשבוע שעבר החזירו אל יישובי הדרום את אי השקט המוכר כל כך. בפעם המי יודע כמה כמיליון איש בערי הדרום מצאו עצמם שוב בתוך הממ"דים והמקלטים, נכנעים לסדר היום שהאזעקות התכופות ורעש הפיצוצים בעקבותיהן מכתיבות להם. גם באזור השפלה בואכה גוש דן הייתה דריכות, בידיעה שכל סבב לחימה שכזה מקרב כנראה אל המרכז את הטילים העזתים.

אולם, בתוך כל הכאוס שבלחימה ובהצהרות הלוחמניות של ישראל מכאן ושל הפלסטינים משם, מתרחשות גם מחוות הומניטאריות שדווקא הן לרוב נעלמות מעיניו של הציבור. למשל עלי אלעטר. הוא נער פלסטיני כבן 15, תושב מחנה הפליטים ג'באליה בצפון ברצועת עזה, שנפצע באורח קשה עת שהה עם חמישה מחבריו סמוך למתקן לשיגור טילים.

מה הוא חיפש שם? הדעות חלוקות. נסיבות פציעתו מעורפלות. לא ברור לחלוטין האם היה מעורב בפעילות שיגור טילים לעבר ישראל או שפשוט נקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. בעזרת מתאם פעולות הממשלה בשטחים הוא הועבר לבית החולים "קפלן" ברחובות, ומאז הוא מקבל טיפול שברצועת עזה היה יכול רק לחלום עליו.

◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק

גורמים בצבא אמרו, כי על פי הערכות הנער וחבריו התעסקו במשגר טילים, אך כאמור לא ברור האם הייתה להם כוונה עוינת. באשר לפינויו לבית חולים ישראלי, נמסר כי הפינוי התבצע בעקבות פנייה של גורמים פלסטינים למתאם פעולות הממשלה בשטחים, שנעתר לבקשה לפינוי הנער לבית חולים בשטחי ישראל.

השבוע שוחחנו עם אביו של הנער, ראעד, המלווה אותו כאן בישראל. ראעד אמר כי הוא מודה לאלוהים שבנו עדיין חי.

ראעד, כיצד עלי נפצע?
"הוא היה בדרכו לבית הספר עם עוד חמישה חברים. הבעיה היא שהוא לא ידע שבית הספר היה סגור באותו יום עקב התחממות הגזרה. בדרך חזרה משם הם עברו ליד מתקן שככל הנראה צה"ל זיהה אותו כעמדת שיגור.שניות ספורות אחר כך נחת שם טיל.

"אחד הילדים

נהרג בפיצוץ, בני נפצע קשה והשאר נפצעו פצעים קלים עד בינוניים. חשוב להבין שאף אחד עדיין לא יודע מה קרה שם באמת. את כל מה שאני יודע סיפרו לי הילדים שבמקום. הכול הערכות. אבל דבר אחד בטוח: בני לא היה מעורב בפעילות שיגור טילים".

יכול להיות שהוא פשוט שיחק עם מתקן השיגור ואחד הטילים התפוצץ לו ביד?
"לא נראה לי. כל פלסטיני יודע שעמדת שיגור טילים היא מטרה למטוסי צה"ל, ולכן כשמזהים אחת כזו הדבר הראשון שעושים זה להתרחק משם כי ברור שעוד מעט תיפול שם פצצה. לכן אין היגיון שבני שיחק עם מתקן השיגור ובוודאי שאין היגיון שניסה לשגר רקטה בעצמו".

הוא נפצע כתוצאה מכוחות פלסטינים ברצועה או מאש צה"ל?
"האמת שקשה לדעת. עלי רק התעורר ולכן קשה לדבר אתו. כל העדויות שיש לנו הם של ילדים  ולכן הן אינן אמינות כל כך. הילדים מספרים שראו מטוס בשמים ושניות ספורות אחר כך נחתה עליהם פצצה מלמעלה במפתיע. לדעתי, אכן מדובר בהפצצה של צה"ל. אין לי הסבר אחר לפיצוץ".

ראעד בן 33 ואב לשישה ילדים. עלי הוא בנו הבכור. ראעד נולד וגדל בג'באליה בה הוא חי כל חייו עם משפחתו. לפרנסתו הוא עובד כנהג מונית. בימים אלה, בעודו נמצא עם בנו הפצוע בישראל, המשפחה נותרה לבדה, ולדבריו מצבם הכלכלי קשה בהעדר מפרנס. אשתו היא עקרת בית ומטפלת בחמשת הילדים שנשארו בג'באליה. ראעד מספר כי אשתו נמצאת בקשר הדוק עמו ועם צוות בית החולים בנוגע למצבו של הבן הבכור עלי.

ראעד, אתה שמח שיש שיתוף פעולה רפואי בין ישראל לפלסטינים?
"אני מודה לאלוהים שיש שיתוף פעולה כזה. בית חולים קפלן עשה ועדיין עושה המון למעננו. בני קיבל טיפול ראשוני בבית החולים בעזה, אבל זה היה טיפול ראשוני ולא מספק.

"אם לא היה שיתוף פעולה שכזה והוא לא היה מגיע לכאן, אני בספק אם עלי היה עדיין בין החיים. בעזה אין תנאי טיפול  טובים כמו כאן. אפשר לטפל שם בפגיעות פשוטות יותר, אבל כדי לבצע פעולות כירורגיות מסובכות כמו אלה שבני הזדקק להן, היה צורך להעבירו לישראל".

מה אתה חושב על מצב המלחמה המתמשך בין ישראל לפלסטינים?
"אני חושב שהמצב הוא בלתי נסבל כבר הרבה זמן, והוא הופך לעוד יותר בלתי נסבל כשהגזרה מתחממת", משיב ראעד בצער רב, "זה פשוט אבסורד, שיום אחד הילד שלי הולך לבית הספר ושנייה אחר כך אני מתבשר שהוא פצוע קשה ונלחם על חייו. האמת שפשוט נמאס כבר מכל המצב הזה. אני פשוט רוצה שקט. בכל פעם שהגזרה מתחממת אני מתפלל שהצדדים יגיעו להבנות ויהיה לנו קצת שקט ושלווה".

זה תלוי במנהיגים של שני הצדדים.
"לי ממש לא אכפת מי יעמוד בהנהגה הפלסטינית או בהנהגה בישראל, ונראה לי שגם לצד הישראלי לא אכפת. העיקר שנוכל להמשיך לקיים חיים סדירים לאורך זמן, וזה מצב שעדיין נראה רחוק מהעין".

אתה מפנה אצבע מאשימה כלפינו הצד הישראלי? הפלסטיני?
"את הפוליטיקה כדאי להשאיר לפוליטיקאים. אני לא בן אדם שמעורב יותר מדי בפוליטיקה ואני גם לא מחפש אשמים, מה גם שאני לא באמת יודע מה קרה שם. מה שאני כן יודע זה שאני רוצה לחיות. אני רוצה להתפרנס. אין לי כוח למשחקי כוח של מנהיגים.

"אני חושב שההנהגות של שני הצדדים הן אטומות ומשחקות משחקי אגו על חשבון חייהם של אנשים וזה לא הוגן. מה אתה חושב? נמאס לנו לחיות כל הזמן בצל יריות ופחד. ההתעסקות שלנו ביום יום היא קיומית וכאשר מתחילות יריות אנו פשוט נחנקים".

לפי הדיווחים בישראל, חמאס שהוא הריבון ברצועה, התנגד לירי הטילים ולמרות זאת נורו טילים לדרום. אז מי בעצם מנהל היום את העניינים ברצועה?
"חמאס הוא זה שמנהל את העניינים בעזה. צריך להבין שהארגונים שירו טילים עשו זאת בניגוד למדיניות של שלטון חמאס. לא היה כאן שיתוף פעולה ביניהם. אני יודע שחמאס שם מחסומים לפלגים הקיצוניים כדי שלא ישגרו טילים.

"אבל גם לחמאס אין שליטה מלאה על כל הנעשה ברצועה. צריך להבין שיש היום המון פלגים ותתי פלגים שכל אחד פועל לפי 'האני מאמין' שלו וכפוף להנהגה שלו. אני בעצמי כבר מבולבל מכל הארגונים האלה.

"ישנם ארגונים סוררים שפועלים באופן עצמאי ולעיתים הם מגיבים כראות עיניהם גם בלי אישור חמאס. בהקשר הזה אני חייב להגיד שלא ברור לי מדוע צה"ל חיסל את מזכ"ל ועדות ההתנגדות. הרי זה היה ברור שהם יגיבו על החיסול בירי טילים. לגבי הג'יהאד, אני לא יודע למה הם הצטרפו לירי".

מי לדעתך גרם להתלקחות הנוכחית בין ישראל לפלסטינים?
"את הצעד הראשון ללא ספק צה"ל עשה בזה שחיסל את יושב ראש ועדות ההתנגדות. כך הכול התחיל. אחרי החיסול התחיל ירי לעבר ישראל ואליו הצטרפו גם פלגים אחרים וכל העניין שוב יצא משליטה. כמו תמיד. אני לא איש חמאס וגם לא איש ג'יהאד ואני לא בעד אף אחד. אני רק רוצה שיירגעו הרוחות ונוכל לחזור לחיים שפויים".

אתה יודע, מעל מיליון ישראלים שהו במקלטים בגלל ירי הטילים. כיצד משפיעה תקופת לחימה שכזו על חייכם ברצועה? חייכם ממשיכים כרגיל?
"גם אנחנו בבית. מחכים לטיל הבא שיפגע ומתפללים שיפגע במקום אחר. אין לנו מה לעשות בעניין. לאן נלך? לסיני? לים? ולגבי מקלטים הצחקת אותי. אנחנו עסוקים בלהתקיים. אין לנו זמן להתחבא במקלט וגם אין לנו מקלטים. זו גם הסיבה שיש לנו יותר נפגעים. כפי שאמרתי לך, מלחמה זה עסק ביש".

אתה חושב שיש פיתרון לסכסוך הזה?
"יש פיתרון והוא כרוך בשיתוף פעולה ורצון טוב של שני הצדדים. אבל ישראל היא זו שצריכה לעשות את הצעד הראשון. אם ישראל תשכיל לפתוח את המעברים ולשים סוף לסגר המתמשך שהיא מפעילה על הרצועה, גם ההנהגה הפלסטינית תבין שיש עם מי ועל מה לדבר. אבל כעת, שאנו חיים תחת עוצר העם הפלסטיני אדיש ולא מאמין ששלום הוא משהו שניתן להשיג בזמן הקרוב".

כיצד מוצגת מדינה ישראל ברחוב הפלסטיני?
"חשוב להבין שהתושבים ברצועת עזה אינם יודעים איזה הבדל עצום קיים בין הרצועה לבין שטחי ישראל. כשעזתי שומע את השם ישראל, הדבר הראשון שקופץ לו לראש זה מלחמות, הרוגים, מטוסים, הפצצות באוויר ובים, מחסומים וסגר.

"הוא לא מכיר את הצד היפה של ישראל, ובתקופות לחימה כנראה שגם אין לו רצון להכיר כי הוא עסוק בלשרוד. אני לא חושב שישנה שנאה מושרשת כלפי ישראל, אבל כל גלי העימותים האלה מגבירים את הסבל ברחוב הפלסטיני ומרחיקים אותנו מתהליך שלום".

אחד כמוך שמבקר כעת בישראל, מסתכל עליה אחרת?
"בהחלט כן. עד לפני שבוע חשבתי שישראל זה רק פצצות והרוגים. מאז שבאתי לכאן הבנתי שיש גם ישראל אחרת ממה שהכרתי. מתייחסים פה יפה לאנשים, עוזרים ותומכים. הלוואי עלינו".

לדעתך הממשלה הנוכחית היא פרטנר אמיתי לשלום?
"כל עוד יש סגר וכל עוד אנחנו חיים בבית סוהר גדול שנקרא רצועת עזה, אין סיכוי לשלום. נהפוך הוא. אם ישראל תאמין בשלום ותקל על הפלסטינים ברצועה גם מעבר למחוות הומניטאריות כמו זו יש סיכוי טוב לשלום. זה לא קשור לביבי נתניהו ולא קשור לחמאס.

"רוב הפלסטינים רוצים בשלום ולא עוסקים בטרור. העניין הוא שכעת החיים שלנו הם גיהינום, וזאת בניגוד למדינת ישראל בה החיים  שוקקים. חייבים ליצור שוויון מסוים כדי להביא לשלום. בעיקרון גם ביבי יכול לעשות זאת. אבל בינתיים לא נראה שהוא בדרך הזו".

ד"ר אלוון טבצ'ניק, מנהל מחלקת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים "קפלן", מסר שעל פי הערכות הנער עלי היה פעיל באחד הפלגים הפלסטינים, אך הדבר אינו ודאי. "על פי צורת הפגיעה אנחנו מעריכים כי הוא הרים את הפגז שכנראה התפוצץ בידיו", אמר.

ד"ר טבצ'ניק סיפר כי הנער הגיע לקפלן עם כוויות חיצוניות בכל חלקי גופו ופגיעה דו צדדית בריאות. הוא סובל מקרעים בכבד ומכוויות פנימיות באזורים נרחבים בגופו. את הטיפול הראשוני הוא קיבל בבית חולים בעזה, והובא לכאן כשהוא חסר הכרה ומונשם.

לאחר טיפול מעמיק שכלל התערבות כירורגית, פלסטיקה וטיפול אורתופדי, עלי חזר בימים האחרונים להכרה והחל לנשום בכוחות עצמו. לפי הערכות תוך כשבוע הוא ישוחרר ממחלקת טיפול נמרץ, ובתוך שבועיים יוכל לשוב לביתו.

טב'צניק ציין כי למרות האירועים הקשים בין ישראל לפלסטינים, כשהדבר נוגע לסיוע הומניטארי יש לשים את הפוליטיקה בצד ולהיעתר להצלת חיים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...