נכה מבאר שבע זועק: "זה נורא להיות רעב"
מרדכי וקנין, נכה ערירי המתמודד עם מחלת הנפילה, צריך לעשות מדי יום חשבון אכזרי: לבחור בין תרופות, שכר דירה, חשמל או אוכל. וקנין: "בלי התרופות, אני גמור. אם אני לא משלם שכר דירה מעיפים אותי לרחוב. העניים לא מעניינים אף אחד"
מרדכי וקנין צילום: דודו גרינשפן
בשכונות הוותיקות, שלא ממש נהנות מחדוות הפיתוח, לא רק הבניינים מוזנחים: גם בני האדם נשכחו. בבחינת הרחק מהעין, הרחק מהלב רבים לא נהנים מכל ההתחדשות בעיר. הם לא יכולים לקנות מותגים ולא לשבת בבתי הקפה בקניונים. במקומות רבים, גם לא יתנו להם להיכנס אפילו.
כאשר האזעקות מייללות וטילים מתפוצצים בבאר שבע, אין להם לאן לברוח: חדר המדרגות שלהם, בבניין בן 50 שנה ויותר, הוא מלכודת מוות. אין להם למי לפנות:
הם שקופים, לא קיימים. פשוט, כי אין להם כסף. הם החצר האחורית הגדולה של באר שבע, עיר שמריירת למשמע המושג "אוכלוסייה חזקה". זה מה שהעיר רוצה ולא מקרי סעד. אז נותנים להם לדעוך לאט-לאט, בבדידות, במחלה וברעב.
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
איש כזה, הוא מרדכי וקנין. הוא פנה למערכת העיתון מספר פעמים, אבל התבייש לספר את סיפורו. הקור המקפיא שירד על באר שבע והאזעקות שייללו בשבוע שעבר, שברו אותו.
"אני מבקש מהאנשים הרחמניים: תעזרו לי בבקשה. תעזרו באוכל. בקצת כסף לתרופות. תעשו משהו שלא יהיו לי נזילות בבית. זאת סכנת נפשות. הכל רטוב ואם אדליק את הדוד, יהיה קצר ואני אתחשמל". באר שבע, בירת הנגב,
שנת 2012, היא, ככל הנראה, עיר לעשירים בלבד.
וקנין מספר על שגרת יומו: "כל יום אני צריך לעשות בחירה בין לקנות תרופות, לבין לקנות אוכל. אני לא מחמם את הבית, כי אין לי כסף לחשמל. עכשיו בכלל, עם האזעקות, היה הכי מפחיד. אין לי לאן לברוח. אני חולה ולקום באמצע הלילה זה משהו שלוקח לי הרבה זמן. אבל הכי מציק, הכי כואב, זה להיות רעב. זה הסבל האמיתי שלי".
"זה נורא להיות לבד"
מרדכי וקנין הוא נכה 100 אחוז, הסובל ממחלת הנפילה ונזקק לחמצן ולתרופות רבות, על מנת לעבור את היום. הוא גר בדירת עמידר קטנה, 48 מ"ר בסך הכל, ברחוב אליהו הנביא בשכונה ד'. נזילות בלתי פוסקות מהצנרת החלודה, הופכות את הבית לבלתי ראוי למגורי אדם.
ביתו של מרדכי וקנין צילום: דודו גרינשפן
"לאדם נכה כמוני לא עושים הנחות. חשמל אני משלם רגיל. עכשיו המחירים עלו ואני בכלל לא מחמם, רק מדליק מנורה בשביל לא לשבת בחושך. כל הדירה מים. יש נזילות ואני כבר עייפתי מלפנות שיבואו לתקן לי. זה מסוכן, כי המים יורדים על צינורות החשמל וכל דבר עושה קצר. בקור, בגשם, אני כל הזמן נושם רטיבות. אני רק נהיה יותר חולה מזה ואני מפחד שאני אמות ככה", אומר וקנין.
הוא לא יכול לכלכל את עצמו: "אני לא יכול לעבוד. הלוואי ויכולתי. עם הנכות שלי, אני לא יכול לעסוק בשום עבודה. מחלת הנפילה זה משהו בלתי צפוי. אתה יכול ליפול בכל מקום. בשביל שזה לא ייקרה, אני נזקק להרבה תרופות. אבל, אם אני קונה את התרופות, אני נשאר בלי כסף לאוכל. מ-2,400 שקל לחודש אני צריך לשלם גם שכר דירה, גם חשמל, שהתייקר מאוד, גם תרופות וגם אוכל. האוכל יקר. הכל יקר. אז לפעמים יש אנשים שעוזרים לי.
"אם אני כבר יוצא מהבית, אני הולך ברגל. היום הכל יקר, אוטובוס, קופת חולים, הכל. האוכל זה הכי יקר. אתה לא יכול לקנות כלום. אז יש אנשים שעוזרים לי. אני מבקש נדבות של אוכל. תגיד לי אתה, זה חיים"?
מרדכי בן 65. הוא גר כאן באליהו הנביא מאז התגרש מאשתו. את הילדים שלו הוא רואה מדי פעם. אבל הם לא יכולים לעזור, לדבריו. גם להם בעיות משלהם. "להיות לבד זה נורא. קרה לי כבר שהתעלפתי בבית ולא יכולתי להשיג עזרה. שכבתי ככה, על הרצפה. אני לא יודע מה לעשות קודם. אם אני לא משלם שכר דירה, זורקים אותי מהדירה. אם אני לא לוקח תרופות, אני עלול לקבל התקף. אז אני מוותר על אוכל ועל חימום. זה יקר לחמם את הבית. אני שם עליי מעיל ושוכב מתחת לשמיכה".
למרדכי וקנין כמעט ואין מכשירי חשמל בבית. "מי בכלל יכול לקנות? הכל פה ישן והדוד, בגלל הרטיבות והקצרים, עומד להתפוצץ. אנשים אומרים לי שאם אני רוצה חיים יותר טובים, שאלך לעבוד. מה אני יכול להגיד להם? הרי אני נכה 100 אחוזים. עם מחלת הנפילה אני יכול לעבוד? שכל רגע אני עלול לקבל התקף וליפול? כשאתה לבד בבית, זה הכי מפחיד. אבל אין מי שיסתכל עלינו בכלל. מי שאין לו כסף, גמור. אתה יודע מה הכי מבייש אותי? שאני צריך לעשות הצרכים שלי בדלי. השירותים מקולקלים. זה משפיל. זה בושה. לא בא לי לחיות ככה. זה לא חיים".
"רוצים מזרקות, לא זקנים חולים"
מרדכי וקנין, הרי עכשיו יש אזעקות ונפילות טילים. הבית שלך ממש לא מוגן. אין לך חדר פנימי שהכי בטוח לשהות בו, כמו שאומרים בפיקוד העורף. מה אתה עושה?
"אתה מדבר איתי על האזעקות? אני מדבר איתך על אוכל. אני רעב. אני עובר רעב. אנשים לא מבינים מה זה בכלל להיות מבוגר נכה ולחיות מקצבה. כאילו שאני לא קיים. רק התרופות שאני צריך בשביל לשרוד זה יותר מהקצבה שלי.
"אבל אם אתה לא משלם לעמידר או לחברת החשמל או למי שבע, פותחים נגדך בהליכים. לא פותחים בהליכים נגד העשירים. עשירים אין להם בעיה לשלם מים או תרופות. לעניים אין כסף. נגד העניים פותחים בהליכים ואם אתה לא מסוגל לשלם, אתה נזרק כמו כלב".
מרדכי וקנין צילום: דודו גרינשפן
מה אתה מבקש בעצם?
"אני מבקש שחברת עמידר תטפל בנזילות. זאת סכנת נפשות בבית. אני עלול להתחשמל מהדוד או מסתם לגעת בקיר. אני מבקש מאנשים רחמניים שיעזרו לי לא להיות רעב. זה הכי נורא, ללכת לישון רעב ולקום רעב. אני מפחד, שעד שהכתבה שלך תצא, אני כבר לא אהיה בין החיים. ככה אני מרגיש.
"לאנשים בבאר שבע לא איכפת מהזקנים ומהחלשים. רוצים יוקרה, להראות עושר, רוצים מזרקות עם אורות. קניונים ומגדלים רוצים בעיר, לא זקנים. זקן חולה לא מעניין אותם. ד' לא מעניין אותם. אנשים פה זרוקים כמו כלבים".
מהחברה המשכנת עמידר נמסר בתגובה לטענותיו של מרדכי וקנין: "מבדיקה שנערכה בנושא מתברר, כי ישנה נזילה בדירת השכן, שמתגורר מעל לדירתו של מר מרדכי וקנין. קרוב לוודאי, שנזילה זו גורמת לנזקים לדירתו של מר וקנין, אולם לצערנו הדייר שגר מעל מר וקנין לא איפשר – מסיבות השמורות עימו – לנציגי חברת עמידר להיכנס לדירתו על מנת לטפל בעניין. רק לאחר שהובהר לו, חד משמעית, כי נציגי החברה יפעלו כדי להוציא כנגדו צו 'עשה' מבית המשפט, הוא הסכים שנציגנו ייכנס לדירתו והיום (יום שלישי שעבר-ד.ב.) הגיע למקום מפקח מטעמנו.
"אנו מקווים שמקור הנזילה יאותר במהרה ועבודות התיקון הנדרשות תבוצענה אף הן במהירות וביעילות. לאחר שתיפטר בעיה זו, יוודאו נציגינו כי יתוקנו שאר התיקונים הנדרשים שנגרמו כתוצאה מהנזילה. זאת, בהמשך לעבודות שבוצעו לאחרונה בדירה, כמו למשל, תיקוני חשמל שנעשו בתחילת החודש".
לפניות ולסיוע למרדכי וקנין ניתן להתקשר אליו לטל' 08-6481080.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אשדוד-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם