ראשי » מקומי » שפלה » ראשון לציון

פליטים מאריתריאה השתלטו על אזור התעשייה במזרח ראשל"צ

הפליטים מאריתריאה כבשו את אזור התעשייה במזרח ראשון לציון, ובכל בוקר עשרות רבות מהם מחפשים שם עבודה. ככה הם חיים: המתנה לכסף, המתנה למשטרה, המתנה לגירוש, המתנה לחיים אחרים

קצת אחרי השעה שש בבוקר, ורחוב משה בקר במזרח ראשון לציון מתעורר לעוד יום עבודה. בתי העסק מסביב, מפעלי התעשייה, המוסכים והמסעדות משכימים עם אור שמש ראשון. בינתיים נאספים בצדי הרחוב, על המדרכה, יותר ממאה דורשי עבודה – כולם אזרחים אריתראים, מצפים ללא הנודע. נדמה כי תקוותם לחיים טובים יותר כאן בארץ התאכזבה.

◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק

אי אפשר שלא להבחין בהתקהלותם. הם עומדים בקבוצות לאורך כל הרחוב, חלקם ימתין שם כל היום. "אנחנו מחפשים לאכול כדי שיהיו לנו חיים קצת יותר טובים ממה שהיה לנו שם, באריתריאה", מסביר לי אפטום בקול מבויש, נבוך ובעיקר חושש. "אני מוכן לספר לך הכל", הוא מדגיש, "אבל אל תצלם אותי. אני לא רוצה שהמשטרה תבוא אליי. אני רוצה להישאר פה".

למי הם ממתינים בשעת בוקר כה מוקדמת? לסוחרים, קבלנים ואפילו לאנשים פרטיים, שאולי יציעו להם עבודה מזדמנת לכמה שעות. ההמתנה משמשת להם מילת מפתח. המתנה לכסף, המתנה למשטרה, המתנה לגירוש, המתנה לחיים אחרים.

"הגעתי לכאן כי אני לא יכולתי לחיות בארץ שלי", אומר אפטום באנגלית – עברית הוא לא יודע, "אי אפשר להרוויח שם כסף. כולם עסוקים במלחמות. אין איפה לעבוד. אני שמעתי כל הזמן על ישראל, ולפני כשנה החלטתי להגיע לפה".

באת דרך מצרים?
"כן, אבל אני לא רוצה לדבר על איך הגעתי לפה ומה עברנו. היו דברים לא נעימים".

למה אתה לא רוצה לדבר על מה שעברת?
"אלה דברים שהם שלי. דברים לא טובים שקרו לנו. הגעתי עם עוד שני חברים, אבל הם לא הגיעו לכאן. אני הצלחתי להיכנס לישראל".

אריתריאה נחשבת למדינה צעירה מאוד. את עצמאותה מאתיופיה קיבלה בשנת 1993, לאחר שנים של מלחמות עקובות מדם. באריתריאה כשישה מיליון תושבים, מחציתם מוסלמים ומחציתם נוצרים. שנים בודדות לאחר הקמתה פרצו מלחמות

קשות בין אריתריאה לאתיופיה וג'יבוטי.

הצלקות שנושא עמו אפטום ניכרות היטב, בעיקר על פניו. שלושת אחיו הקטנים נשארו באריתריאה יחד עם הוריו. "אני בן 25 והבנתי שאין לי אפשרות אחרת. הייתי חייב לעזוב את הארץ שלי ולחפש מקום אחר לחיות בו. שילמתי הרבה כסף כדי להגיע לפה. עשיתי את זה כי לא יכולתי להמשיך לחיות שם".

וכאן המצב טוב יותר?
"לא", עונה אפטום בחיוך ביישני, "אם הייתי יודע שזה מה שמחכה לי בישראל שלכם, לא הייתי מגיע לפה", הוא מצהיר. "אנחנו מתגוררים שבעה אנשים בדירה ליד התחנה המרכזית הישנה בראשון לציון. בדירה יש שני חדרים ועוד חדר גדול, סלון".

כמה אתה משלם בחודש?
"כל אחד מאיתנו חייב לשלם בתחילת כל חודש סכום של 2,500 שקל".

זה סכום גדול מאוד.
"אני לא יודע. זה מה שמבקשים ממני".

אתם מצליחים להרוויח כסף?
"אנחנו יכולים לעמוד ימים שלמים מבלי שאף אחד ייקח אותנו לעבודה. אם יש מזל אז מגיע לפה אדון ומציע לנו לעשות כל מיני עבודות בבתים של אנשים".

איזה עבודות?
"ניקיון או בנייה".

כמה אתה מרוויח?
"משלמים לנו 20 שקל. יש כאלה שלפעמים נותנים לנו גם קצת אוכל. לחם".

ליד אפטום ממתין מהרי, בן 30, שנמצא בארץ כבר כמה חודשים. "עברתי את גבול מצרים ישראל בלילה", הוא מספר, "כל כך קר שם. הקור הזה פוגע לך בכל הגוף. משם היה מישהו שהסיע אותי לעיר באר שבע".

ואיך הגעת לראשון לציון?
"אמרו לי לעלות על אוטובוס. שילמתי את הכסף שביקשו ממני ונסעתי. חשבתי שיהיו פה חיים טובים. שאצליח לשמור לעצמי כסף. אולי לשלוח למשפחה באריתריאה קצת כסף, אבל זה לא קורה. לי בעצמי אין כסף".

איפה אתה גר?
"אתה מאמין שאני גר ליד פח זבל? אני לא יכול לגור עם אפטום. אסור לי להיכנס לדירה שלהם. רק מי שמשלם נכנס. אפטום דאג לי לשמיכות. יש לי מיטה קטנה וזהו. אני אוכל עם אפטום ברחוב, ובלילה אני הולך לישון".

איך אתם מסתדרים עם החורף בישראל?
אפטום: "בבוקר קר מאוד. אין לנו הרבה בגדים ומסתדרים עם מה שיש".

מהרי: "לפעמים אנחנו קונים מעיל, אבל אלה הבגדים שהגענו איתם לישראל".

למה חשבתם שיהיה לכם טוב בישראל?
אפטום: "אמרו לנו שבישראל יש הרבה עבודה. אבל לא טוב לנו פה. אנחנו גם לא רוצים לחזור לאריתריאה. שם רע, מאוד רע. שם אי אפשר לחיות. יום אחד אתה חי, למחרת אתה יכול למות".

אתם לא חוששים מהמשטרה?
"לפעמים עוברים כאן שוטרים ואנחנו רצים לרחובות. יש כאלה שנשארים ולא עושים להם כלום. אבל זה מפחיד".

אזור התעשייה במזרח ראשון לציון נחשב למקום שוקק למדי, אך מסתבר שלא כולם חשים בנוח ליד עשרות רבות אריתראים רעבים לעבודה. "לנו יש את הבעיות שלנו בארץ. בשביל מה אנחנו צריכים שהם יבואו לפה? הם משלמים מסים? הם עוזרים לכלכלה? הם רק נטל עלינו", אומר ד' שעובד בסביבה, "איך הגענו למצב שהם בראשון לציון? מה, מאריתריאה הם הגיעו לפה בלי שאף אחד שם לב?".

ש', עובד אחר, אומר: "לדעתי זאת פצצת זמן שמתקתקת. אם לפני שלושה חודשים היו פה 20 או 30 פליטים, היום הם כבר יותר ממאה. מה יהיה עוד חצי שנה או עוד שנה? הם יהיו פה כמה מאות. מישהו צריך לטפל בבעיה הזו".

ככל שעוברות הדקות מתקבצים כאן יותר ויותר אריתראים. חלקם ביקשו לדעת על מה אנחנו משוחחים. חלקם עמדו מהצד והקשיבו לשיחה. מצטרף אלינו סאלי, פליט אריתראי בן 45.

בגדיו מעט קרועים, נעליו העלו אבק וחול. את הייאוש על פניו אי אפשר למחוק. "אני אומר לך שרע לי כאן. חשבתי שמישהו יתייחס אליי, אבל לאף אחד לא אכפת מה אני מרגיש. אם אני נפצע אני לא יכול להיכנס לבית חולים", הוא אומר.

נזקקת לטיפול רפואי?
סאלי: "כן, לפני חודש בערך אחד החברים היכה מישהו אחר ואנחנו טיפלנו בו לבד. אנחנו לא יכולים לבקש עזרה. אין מי שיעזור לנו. אנחנו לא באריתריאה".

מרבית הפליטים מסרבים להתראיין. חלקם לא דובר אנגלית וקשה לתקשר עמם. מהרי: "כל אלה שלא יודעים אנגלית לא לוקחים אותם לעבודה. הישראלים יודעים שאי אפשר לדבר איתם וזה לא טוב. אי אפשר לעבוד בלי שמבינים מה מדברים איתך".

להפתעתי, נתקלתי באריתראי צעיר, לדבריו בן 17. הוא עונה בעברית. את שמו סירב בכל תוקף לומר. "אני מבין את השפה וקצת מדבר. קצת שומע. רוצה רק לחיות. לא עושה רע. לא בעיות. תן עבודה וזהו. גם אוכל. אני פה אין לי בית. אין לי בגדים. רוצה רק לחיות ולעבוד", הוא אומר.

אפטום ממשיך מכאן: "מאז תחילת החודש לא עבדתי. אף אחד לא צריך עבודה. אין לי כסף".

איך תשלם שכר דירה?
"לא יודע. נשאר קצת מהחודש שעבר. לא הרבה. אני מקווה שמישהו יגיע וייתן לי לעבוד. אם תחכה פה אולי תראה שכל רכב שמגיע כולם קופצים. כל אחד מוכן לעבוד בכל עבודה שיתנו לו. אנחנו לא מרוויחים הרבה כסף ואין לנו הרבה מה לאכול ולשתות. אם ישראל שלכם הייתה עוזרת לנו אז היה לנו טוב ולכם טוב".

מה היית רוצה שיקרה?
"שישראל תעזור לי ולמשפחה שלי. שהאחים וההורים שלי יגיעו מאריתריאה ונגור כאן. אנחנו בני אדם שרוצים רק לחיות. זה הכל".

מעיריית ראשון לציון נמסר בתגובה: "נושא הפליטים מאריתריאה נמצא בתחום סמכותה של משטרת ישראל. לחברה לביטחון אין סמכויות בתחום. עם זאת, פועלת החברה בשיתוף פעולה הדוק עם משטרת ישראל ועם משטרת ההגירה ומנסה לסייע בטיפול בנושא עד כמה שאפשר על מנת לשמור על הסדר הציבורי ועל הביטחון ברחבי העיר".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...