ראשי » מקומי » השרון » חדרה/נתניה

13 הטוב: הזוג שניצל מהפיגוע בגלל "המיקום הגרוע"

חיה ואורי מל ניצלו מהפיגוע במלון פארק בזכות המיקום שלהם: שולחן מספר 13. "בהתחלה התבאסנו ששמו אותנו מאחורי קיר, אבל אחרי הפיצוץ הבנו שזה מה שהציל את חיינו". עשור לפיגוע במלון פארק

חיה ואורי מל, זוג פנסיונרים מהרצליה, חייבים את חייהם לעמוד בטון ואולי גם למספר 13. עניין של אמונה. לפני עשר שנים הם התארחו במלון "פארק" בנתניה לליל סדר שלעולם לא ישכחו.

"התכנסנו במלון יחד עם כמה בני משפחה", מספרת חיה מל. "המטפלת של אמי לא התכוונה לבוא לסדר, אבל שכנענו אותה להצטרף. הבן שלי ירון לא רצה לערוך את  הסדר בנתניה מכיוון שבתקופה ההיא היו כמה פיגועים באזור. הוא בדיוק השתחרר משירות קרבי בגבעתי, שבמהלכו לחם בלבנון ובעזה, וחיפש קצת שקט. בסופו של דבר הוא הצטרף אלינו בלב כבד".

◄בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק

כאשר בני המשפחה התבשרו כי שובצו לשבת בשולחן מספר 13 הם הגיבו ברגשות מעורבים. "אני התבדחתי על הנושא", מספר אורי מל. "הזכרתי לכולם ש-13 הוא מזל רע, אבל רועי הסביר שדווקא ביהדות זה סימן למזל טוב".

אם לגבי מספר השולחן עוד היו חילוקי דעות, לגבי המיקום שלו הייתה תמימות דעים. "התלוננו על כך שהמקומות שלנו בסוף האולם לכיוון היציאה החוצה

וכעסנו שהושיבו אותנו מאחורי עמוד בטון", מספרת חיה. "בסופו של דבר התברר שזה מה שהציל את חיינו. באולם היו שני עמודי בטון. מי שישב מאחוריהם ניצל".

כאשר התיישבו בני הזוג התלוננה חיה על כאבים בגב. "שלחתי את הבן שלי להביא כרית מהאוטו", נזכרת חיה. "הוא רץ כל הדרך כי היה לו קר וירד גשם. ברגע שהוא חזר והתיישב על הכיסא אירע הפיצוץ".

מה מרגישים באותו רגע?
"בשניות הראשונות לא קולטים. המחשבה הראשונה של אורי הייתה 'למה דווקא המנורה שמעל השולחן שלנו מתפוצצת'? התחילו לנזול מים מהתקרה. מאחורינו הייתה דלת זכוכית שלמזלנו התנפצה החוצה. הדבר שאני הכי זוכרת זה את החושך המוחלט שהשתרר. אתה לא יודע מה קורה, אבל זה גם מונע ממך לראות את כל הזוועות. אמא שלי, שהייתה בת 82, מצאה בבוקר חתיכת בשר על הנעל".

מהפיצוץ העז עפו כל בני המשפחה מהכיסאות. "ירון אמר לנו לא לקום כי יכול לבוא פיצוץ נוסף", מספרת חיה. "הסתבר שזו הייתה התכנית המקורית של המפגעים. ברגעים הראשונים עמדנו אובדי עצות. בשלב מסוים הבנו שאף אחד לא נותן הנחיות ואנחנו צריכים לצאת. יצאנו החוצה, ראינו כבר אמבולנסים ומשטרה, אלונקות עם פגועים. דבר ראשון התקשרנו למיכל, הבת שלנו שהייתה אצל ההורים של בעלה. הם ראו את הדיווח בטלוויזיה והיא הייתה בהיסטריה. אני לא יודעת כמה זמן עבר. אנחנו פשוט עמדנו בצד".
 

נפגעתם מהפיצוץ?
"למזלנו לא נפגענו ממש. אני סבלתי מהאוזניים במשך תקופה ואורי ספג רסיסים, אבל הסבירו לו שאין צורך להוציאם".

חזרתם למקום הפיגוע לאחר מכן?
אורי: "למחרת הפיגוע נסעתי למלון כדי לקחת את תעודת הזהות שלי שנותרה שם. חיפשתי גם את ההגדה שהבאנו איתנו. לא מצאתי אותה, אבל למחרת ראינו אותה בעיתון".

לדבריהם, מי שקיבל את האירוע בצורה הקשה ביותר הוא בנם ירון. "היו לו כמה ימים קשים מפני שהוא עזר בחילוץ", מספרת חיה. "הוא היחיד בינינו שנחשף למראות הקשים. עד היום הוא לא רוצה להיכנס למלון פארק".

אתם חזרתם לשם?
"אחרי ששיפצו את המלון הציעו לאמא שלי להתארח בפסח. היא רצתה לסגור מעגל וקיבלה את ההזמנה. הצטרפנו אליה לארוחת צהריים. ירון לא הסכים להצטרף. המטפלת הרומנייה, שהאירוע מאוד השפיע עליה, חזרה למולדתה".

היה לכם הרבה מזל.
"נכון, היה לנו הרבה מזל. המשכנו בחיינו מתוך אמונה שהכל עניין של גורל".  

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...