מלך הבשן: קבלו את האיש הכי מדליק ברדיו
הוא מגיש את התכנית הכי מדליקה ברדיו, משדר אופטימיות ומנסה לחבר בין כל בני האדם. קבלו את בני בשן, שמגלה שהשיר "את אחלה חמודה" "הוא לא סאטירה ולא פרודיה, הוא פשוט שיר יפה". אז תנו לו בכפיים
את התכנית הפופולרית שלו בגלי צה"ל הוא פותח בתפילת "עושה שלום במרומיו" בשינוי קל, ומבקש שיהיה שלום על כל העולם ולא רק על כל ישראל – אף שהוא חילוני ולא מתכנן לחזור בקרוב בתשובה; והלהיט שלו "את אחלה חמודה" נתן לו סוף-סוף את ההכרה המיוחלת כמוזיקאי מצליח, אחרי לא מעט סינגלים ואלבומים שהוא הוציא בשנים האחרונות.
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
רבותיי וגבירותיי, קבלו את האיש הגדול מהרדיו: בני בשן (34), האיש שלא מפחד משתיקות ארוכות בתכנית ומודה לאלה שנותנים לו את החופש לעשות מה שהוא רוצה בין 14:00 ל-15:00 בצהריים – ומה שהוא רוצה זה בעיקר לברוח מהרחוב הלחוץ והכבישים האלימים שבחוץ אל שעה קלה של חיוביות ושבת אחים גם יחד.
את הקריירה הרדיופונית שלו התחיל בשן בשנות התשעים. לפני כמה שנים הוא לקח הפסקה ואז חזר לשדר בחצות את "יש את מי לזמזם", תכנית שבה כל המי ומי זמזמו איתו שירים. משם הוא הגיע ל"בני ברדיו", תכנית שמשודרת בצהרי כל יום חול (חוץ מחמישי) בגלי צה"ל. "אני מנסה לבחון את גבולות התודעה הרדיופונית והאישית שלי מכל מיני כיוונים וכשזה מצליח זה מרגש אותי, גם כשזה היה בלילה וגם כיום, כשזה בצהריים", אומר בשן. "בצהריים יש לדברים אימפקט אחר. זה באמצע היום, הטרדות והבלגן. גם אם תאכל דובדבן ב-3:00 בבוקר ואותו דובדבן בצהריים, יהיה לו טעם אחר".
במסגרת הפינה "חוש הניחוש" אתה עושה משהו לא מקובל: אתה שותק ברדיו שתיקות בנות חצי דקה ואף יותר, כדי שאנשים ינחשו איזה שיר יש לך בראש.
"האומץ פה הוא בעיקר של האחראים עלי, לא שלי. אני מנסה להיות יצירתי בלי גבולות, האומץ הגדול בעיניי הוא לאפשר לי לעשות את זה".
היו ניחושים בעבר, כמו "הללויה" למיטב זיכרוני, אבל כבר חצי שנה שלא ניחשו את השיר שמזדמזם אצלך בראש.
"'הללויה' היה הראשון. אחר כך היו עוד, כמו 'אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא', והכי ארוך היה 'קולנוע' של שרון ליפשיץ,שלקח תעשה חודשים לנחש אותו. היה גם 'הבלדה על משה יואל סלומון'. בחצי השנה האחרונה אף אחד לא ניחש".
אז תן רמז. לפי השירים שהיו עד היום זה יכול להיות רק שירים בעברית.
"אין רמזים, זה יכול להיות כל שיר. לדעתי מה שיש לי בראש ישבור את השיא של 'קולנוע'".
ואם כבר מדברים על ענייני שיאים, יצא לי להאזין לפני שבועות אחדים לתכנית - המטורפת והכאוטית, יש לציין - שניסית לשבור בה את שיא גינס בשיחת ועידה בהשתתפות הכי הרבה אנשים. זה יצר רעש לבן שנמשך כמעט שעה שלמה. השיא נשבר?
"זה היה השידור הכי קיצוני ששידרתי בחיי. אנשים עלו לשידור בלי לדעת שהם בשידור, כי זה היה לופ של שיחות ועידה. רציתי להוכיח שברגע שאתה שומע אלפי קולות בבת אחת אתה בעצם לא שומע כלום. סוג של מסר. מה שלא תכננתי ויצא טוב זה שקול של מישהו פתאום נשמע בתוך כל הרעש הגדול. זה היה יפה מאוד, ופתאום המישהו הזה קיבל במה לכמה שניות להגיד מה שהוא רוצה. אני בטוח שהשיא נשבר אבל הוא לא יירשם בספר השיאים של גינס.
"היו בעיות בתכנון: קודם כול לא הבאנו משקיף של גינס, מה שצריך לעשות, ושנית - אין שום דרך למדוד את כמות האנשים שבאמת היו על הקו באותו הזמן. מהר מאוד זה הפך למכפלות שאי אפשר לספור. ממה שספרנו, האנשים שעברו בוודאות דרך המרכזיות, זה היה 1,900 איש, אבל בפועל היו הרבה יותר ולא הייתה דרך לספור אותם. היה בלגן. לא סגרנו מיקרופון לשנייה. הטכנאי ניסה לעשות סדר. מסכן, הוא לא הבין שזה בעצם הקונספט".
הפינה הבלתי נשכחת "אנשים שחושבים ש'דה פיינל קאונטדאון' הוא השיר הטוב בעולם" היא גם סוג של שיא. תיארת לעצמך שכמות כזו של מאזינים באמת אוהבת את להיט האיייטיז של "יורופ"?
"הפינה נדחקה קצת הצדה בחודשים האחרונים, אבל היא תחזור בגדול. חשבנו שברגע שנראיין את סולן ההרכב ג'ואי טמפסט ונספר לו על הפינה זה יהיה השיא של הפינה והיא תגיע לסופה, אבל עד כמה שזה נשמע מופרע, יש לפינה הזו ביקוש. אנשים מתלוננים, כותבים מיילים. טמפסט נורא נהנה והבין שלצד ההומור יש כאן אהבה אמיתית לשיר. הוא קיבל את זה יפה מאוד, ואני והקהל הבנו סוף-סוף על מה השיר מדבר: על אמא אדמה".
לבשן יש גם היסטוריה רדיופונית עם חברי הכנסת - אם אלה ראיונות קצרים ומלאי הומור ורוח חופשית, בין היתר עם דניאל בן סימון ואריה אלדד בעבר ועם זאב בילסקי בהווה, ואם זה הניסיון הבלתי מעשי בעליל לקבץ את כל חברי הכנסת לחיבוק אחד, משותף, גדול ונטול אינטרסים לפני כמה חודשים.
זה קרה בסופו של דבר, אבל בנוכחות של כרבע מ-120 החברים בכנסת. "אני מדבר עם חברי הכנסת בלי קשר לתפקידם בכנסת, בעיקר כי הם אנשים", הוא מגלה. "בחיבוק הגדול התחבקו בסופו של דבר 30 ומשהו חברי כנסת. בלב שלם אני אומר לך שאני לא מאשים לא את אלה שלא רצו להשתתף מלכתחילה, ולא את אלה שאמרו שישתתפו ומאילוצים כאלה ואחרים לא הגיעו. אני אומר תודה גדולה לכל מי שהשתתף ומרגש אותי שזה קרה, גם אם אלה לא היו כל חברי הכנסת. גם חיבוק של שלושה חברי כנסת זה משהו מבחינתי. עצם הדיבור וההתעסקות באם להתחבק או לא זה מבחינתי ההישג הגדול בעניין. בעצם הדיון על הנושא. לכולם מסביב יש כעס, כולם ממורמרים, ורמות האלימות שמתפרצות מכל פינה הן קשות. החיבוק הוא רצון לראות רגע יפה. זה היה רצון נאיבי ותמים, בלי טיפת מניפולציה".
יוזמת "מדינת האנשים", שיר רב משתתפים שמנוגן בתדירות גבוהה בתכנית, נוגעת גם היא באותם רצונות: סבלנות, אחדות.
"זה דומה מאוד לחיבוק. זו תגובה לאלימות ולגזענות שיש מכל עבר. זה לא ייאמן, פשוט כולם על כולם; גם אלה שמגלים כלפיהם גזענות הופכים לגזענים כלפי האחר. גזענות מטורפת. זה שיר על קונספט ישן ושכנראה תוקפו פג: אהבת אדם, אהבה בסיסית בין אדם לחברו בלי קשר לדת, גזע וכל השטויות האלה. השיר הוא חלק מהפינה 'מדינת האנשים - בעד אהבת האדם בישראל', שבמסגרתה כל אחד בוחר מישהו שהוא אוהב והוא בוחר מישהו אחר וכן הלאה. השיר והפינה הם אחד".
כל הפינות והרעיונות מגיעים מראשך הקודח?
"הכול מהראש שלי, אבל מיושם בעזרת האנשים שמסביב שעוזרים, מארגנים, מייפים ואומרים לי מה נכון ומה לא. זה הצוות הנהדר שלי, צוות רגיש וחכם.
אתה מעביד קשה את הצוות שלך.
"כן, קשה להפיק את התכנית, זו הפקה מסובכת. בשבוע שעבר למשל רק בגזרת המשימות המיוחדות המפיק ניסה להשיג לי ראיונות עם שרי אריסון ועם ברוס ספרינגסטין. עם אריסון רציתי לדבר על נושא נזילות בבתים. רציתי לשאול אותה אם גם אצלה יש נזילות (בסוף הוא דיבר עם אלי פפושדו - ע"א). עם ספרינגסטין רציתי לדבר על שיר מקסים שלו בשם 'פוני בוי'. אני רק רוצה לדעת על מה זה נכתב".
בהצלחה עם ספרינגסטין ואנשי יחסי הציבור שלו.
"לך תדע, גם על ג'ואי טמפסט מ'יורופ' יכלו להגיד שזה מופרך להשיג אותו ובסוף הוא עלה לשידור. ראיינתי את ג'ף בזוס, האיש שהקים את 'אמזון', יום אחרי שהוא קיבל את תואר איש השנה של המגזין 'טיים'. אנשים יכולים להגיד שאין סיכוי, אבל תמיד יש סיכוי וזה יכול לקרות".
יש תפילה בתחילת כל תכנית, אתה מתחזק?
"זו תפילה שיש בה טוויסט, זה לא הטקסט הרגיל. במקום 'ועל כל ישראל' אני אומר 'על כל העולם כולו'. המסר הוא בשינוי. לשאלתך, דתי אני בטוח לא".
יש היום כל כך הרבה אופציות בידור מסביב: אינטרנט, טלפונים חכמים, טלוויזיה. מה הרלוונטיות והכוח של הרדיו מול שאר המדיומים? אתה הרי מתמודד עם דברים הרבה יותר מיידיים ומהירים והתכנית שלך אפילו פחות מהירה מכרגיל; אתה לוקח את הזמן ואפילו שותק.
"אני יודע שיש לי מאזינים מכל הגילים, מילדים קטנים ועד מבוגרים מאוד, דיברו איתי ילדים בני חמש ואישה בת 91. כנראה זה מדבר לכל הגילים. אני מניח שבכל גיל זה מדבר לאנשים מסוימים מאוד. שום דבר לא יכול לדבר ממש לכולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם