ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

הרָבָּה לירון לוי אוהבת את ה"אח הגדול" ומטיפה ליהדות מסוג אחר

היא סיימה בית מדרש לרבנים ומבצעת טקסי נישואין ועלייה לתורה. היא גם מרגישה נוח יותר במכנסיים וצופה ב"אח הגדול". הרָבָּה לירון לוי מחולון מציעה לכם יהדות הרבה יותר נשית

אני פוגשת את לירון לוי במרכז הקהילתי נאות שושנים בחולון, מקום עבודתה, והשיחה בינינו קולחת בחופשיות. שתינו רווקות בתחילת שנות השלושים לחיינו, ידענו אהבות נכזבות, אנו נהנות ממפגש עם חברות ומידי פעם חוטאות, בדומה לרבים וטובים מאיתנו, בהתמכרות לתוכנית טלוויזיה נבובה כזו או אחרת.

גם הגרדרובה שלנו דומה ואנו מגיעות למפגש לבושות מכנס וחולצה, כמצופה מאיתנו ביום סגרירי זה. ההבדל בינינו הוא שבעוד אני מתרגלת באדיקות את דרכיי החילוניות, לוי היא רָבָּה במסגרת התנועה המסורתית בישראל.

לירון, מכנסיים? את לא אמורה ללבוש חצאית?
"אין איסור ללבוש מכנסיים, מכנס מרגיש לי נעים ונוח יותר מחצאית. הרבה פעמים נשים לובשות חצאית צמודה מדי או קצרה מדי, וזה נראה למראית עין אפילו פחות צנוע ממכנס".

כשתתחתני הכללים ישתנו?
"גם אז לא אהיה מחויבת לחצאית וגם לא לכיסוי ראש, זו הבחירה שלי".

היא מבקשת שאפנה אליה כלירון, או הרָבָּה לירון: "אני לא מוצאת צורך להיקרא הרבה לוי, זה קשוח מדי ולא מתאים לאופי שלי ולדרך שלי, שהיא מקבלת".

למה את מכונה רָבָּה ולא רבנית? מה ההבדל?
"על רגל אחת אפשר לומר שרבנית היא אישה שהתחתנה עם רב וקיבלה את התואר שלה מתוקף נישואיה. רבה היא אישה שהוסמכה לרבנות, זה השם שניתן לתהליך הזה על ידי האקדמיה ללשון עברית. אחרי התואר הראשון, בגיל 26, למדתי ארבע שנים בבית המדרש לרבנים על שם 'שכטר' בירושלים, שם למדתי תלמוד, מקרא, הלכה ומיומנויות

תפילה, שמלוות אותי ביכולת שלי להיות רבה".

בניגוד לרבנית המוכרת לנו כדמות המוכוונת לנשים, עורכת טקסי הפרשת חלה או נותנת מענה לנשים חרדיות ודתיות על ענייני נידה ועניינים אינטימיים אחרים, תפקידה של הרבה, מסבירה לירון, שונה לחלוטין: "אני לא רבה של נשים בלבד, אני רבה לכל האוכלוסייה.

"נוצר עם הזמן מצב בעולם האורתודוקסי – שזה העולם הדתי לאומי, כיפות סרוגות, והחרדי, שגברים עוסקים בדברים ה'חשובים', וכשלנשים יש שאלות אישיות שלא נעים לדבר עליהן עם הרב, הן באות לרבנית ושואלות בחדרי חדרים. אני באה עם אג'נדה אחרת לגמרי ומציעה יהדות פתוחה ושוויונית שמדברת בגובה העיניים לכולם. לא רק לנשים וגברים, לא רק למי ששומר מצוות ולא רק למי שלא שומר מצוות, אלא למי שמדבר ישראלית".

מה זאת אומרת "מדבר ישראלית"? מישהו שמגיע מבית חילוני?
"הישראלי הממוצע הולך לבית הכנסת ולא לכולם זה מתאים. זה מקום שעבור רבים נחשב לשמרני ונוצר מצב של התרחקות מהדת או של תחושת אי שייכות בבית הכנסת האורתודוקסי השכונתי. פה אנחנו נכנסים ומציעים יהדות המותאמת יותר לזמננו".

מתי התעורר הצורך בזרם המסורתי? למה לא לתרגל את היהדות האורתודוקסית למי שמעוניין בכך?
"אני חושבת שהצורך המאוד משמעותי שקרה לנו בארץ זה שהגיעו הסבים והסבתות שלנו מהתפוצות והם שמרו מצוות קצת בתפוצות, ובארץ הקשר עם הדת הלך והתרופף.

"ההורים שלנו עוד למדו בשנות השישים יהדות ותושב"ע, אבל מאמצע שנות השמונים תושב"ע כבר לא קיימת כלימודי חובה במערכת החינוך. אנחנו מגדלים אנשים שאין להם היכרות עם חוויית קבלת השבת, קריאת מגילה, פעילות קהילתית, אירוע דתי".

ילדותה עברה עליה באילת בבית חילוני: "היינו בית חילוני ישראלי טיפוסי שאוכלים כשר בפסח, עושים קידוש בשבת אבל נוסעים בשבת, זו הייתה מצווה גדולה לרדת לים בשבת בתור אילתית", היא צוחקת. לאחר סיום חוק לימודיה התגייסה לצה"ל, שירתה כקצינת קישור והדריכה קורס קצינות בפיקוד העורף, מחוז דן.

את התואר הראשון ביחסים בינלאומיים ותקשורת בחרה לעשות באוניברסיטה העברית בירושלים: "בתקופת הצבא גרתי במלון בתל אביב שהאגודה למען החייל שוכרת עבור חיילים וחיילות המשרתים במרכז בבסיסים פתוחים. הדירה הראשונה הייתה ליד דיזנגוף סנטר והשנייה ליד הים, מאחורי מגדל האופרה. חוויתי את תל אביב ואפילו לא על חשבוני", היא מחייכת.

למה בחרת לעבור לירושלים? לא רצית להמשיך ליהנות מההוויה התל אביבית?
"הרגשתי שהשנתיים מיצו את עצמן, פחות התחברתי לתל אביב. בירושלים התחברתי לשורשים היהודיים שלי. חלק מזה נובע מהשהות בעיר וחלק ניכר מהחיפוש שלי אחר מסגרת יהודית להשתייך אליה, שהחל בזמן הלימודים לתואר הראשון".

במסגרת הניסוי והתהייה שערכה הרבה לירון לאורכו ולרוחבו של עולם היהדות על כל קשת גווניו, היא בדקה מסגרות שונות להשתייך אליהן: "אולי זה היה התבגרות או הרצון למצוא את עצמי. ניסיתי תקופה מסוימת את המסגרת האורתודוקסית שהיא שמרנית יותר ולא התחברתי לזה, ואז ניסיתי את המסגרת הרפורמית שהרגישה לי ליברלית ומתקדמת מדי, ולבסוף מצאתי את התנועה המסורתית שמשלבת בעיני את שני העולמות – גם המסורת והערכים של עם ישראל וגם מותאמת לשנת 2012 ומאפשרת לי ללבוש מכנסיים, למשל".

אבל את לגמרי הרחקת לכת ופנית ללימודי הסמכה לרבנות המסורתית. זו לא סתם מסגרת להשתייך אליה, זה שינוי של אורח החיים ושינוי תחום העיסוק במקביל.
"הרגשתי שזה המקום שלי ורציתי להיות רבה מסורתית. החיפוש במהלך הלימודים אפשר לי למצוא את עצמי, אבל אני לא עשיתי שינוי קיצוני מדי. אני אותה לירון שהחברים והמשפחה מכירים, אך יותר קרובה לשורשים היהודיים שלי".

בזמן הצילומים לכתבה הנערכים בחצר המרכז הקהילתי, מציגים הילדים לרבה לירון שאלות כגון מה פשר הטלית וכיסוי הראש שהיא לובשת, ומה משמעות ספר הסידור שהיא מחזיקה בידה, וכולם מקבלים מענה בגובה העיניים באורך רוח.

מרגישים איתך פה מאוד בנוח, את חושבת שזה קשור לעובדה שאת אישה או שאת נראית יותר דומה לאנשים החילונים בקהילה לעומת רב לבוש שחורים?
"אני לא יודעת אם זה בגלל שאני אישה, ילידת הארץ או אדם יותר פתוח באופיי. אני חושבת שאני משרה אווירה נינוחה המאפשרת למי שמולי לשאול שאלות על נושאים ברומו של עולם ועד לנושאים מאוד בסיסיים, ואני לא שופטת איש".

הזרמים של היהדות המסורתית קיימים כבר שנים רבות, אך רק בעשרים השנים האחרונות, לדבריה, החלו להסמיך גם נשים לתפקיד רבות. לטענתה, זה רק המשך ישיר של התפיסה הליברלית והפמיניסטית של הרבנות המסורתית: "לדעתי זה שינוי שהגיע לצד התפיסה שנשים יכולות לשמש כרופאות, עורכות דין, נשיאות בית משפט עליון, ראש ממשלה וכל תפקיד אחר.

"פתאום עלתה השאלה איך יכול להיות שנשים ממשיכות לשבת מאחורי פרגוד בלי לראות, לשמוע ולדעת מה קורה בבית הכנסת? איך הן לא משמשות בתפקידי הנהגה בבית הכנסת כמו תפילה, קריאה בתורה, נשיאות בית הכנסת או יו"ר בית הכנסת? הצעד הבא היה לשאול איך ייתכן שלא מוצאים לנכון לתת לאישה מנהיגות בעולם הדתי?".

כיום פועלים בישראל 81 רבנים השייכים לתנועה המסורתית, מתוכם 22 הן רבות. מספר מכובד של רבות תמצאו גם בתנועה הרפורמית, אך לא ניתן למצוא רבות בתנועה האורתודוקסית. הדבר משליך גם על התקפות של טקסי הנישואין המבוצעים על ידה.

"אני מבצעת טקסי נישואין ועלייה לתורה, הכל כשר מבחינה הלכתית", היא אומרת, "אבל לצערי במדינת ישראל יש מונופול מלא לחרדים על מוסד הנישואין, וזוג שנישא בטקס מסורתי נאלץ לתת תוקף לנישואיו על ידי טקס אזרחי בחו"ל. זה אבסורד, בארצות אחרות אין את הבעיה הזו וטקס מסורתי תופס לכל דבר. זו המדינה היחידה בה הוא אינו מוכר".

אז למה שאנשים יבחרו להינשא בטקס מסורתי איתך? זו טרחה לא קטנה.
"זו טרחה, אבל יש מאות טקסים כאלו בשנה. הרבה ישראלים מגיעים למסקנה שהם לא יכולים להישאר במקום החרדי הזה שכופה עליהם חוסר שוויון, ולהרבה זוגות חשוב להתאים את הטקס לצרכיהם. שלאישה יהיה מקום שוויוני וקול שיישמע".

יש ניסיון לתת תוקף לטקסים של התנועה המסורתית?
"אנחנו מנסים לעבוד עם חברי כנסת כדי לתת לטקסים שלנו תוקף ושתהיה בהם הכרה מלאה. בסופו של דבר תהיה התקדמות בנושא אם הציבור ימשיך להצביע ברגליים".

בעודנו משוחחות ממתין לרבה לירון אחד מילדי הקהילה איתו קבעה שיעור הכנה לבר מצווה. מאחר שלטקסי בר ובת מצווה אין סטטוס פוליטי ריבוני, לא קיימת בעיה של הכרה בהם, ומדובר בחגיגה כמו כל טקס אחר: "אני הרבה של בית הכנסת של התנועה המסורתית בחולון, שלמעשה יושב פה במרכז קהילתי.

"אנחנו מקיימים תפילות שבת כשיש אירוע כמו בר מצווה או שבת חתן, לא באופן קבוע. אבל מידי תחילת חודש אנו עושים קבלת שבת. קבלת השבת הבאה תערך פה ב~30 במרץ, בשעה 17.30, והיא תהיה בסימן פסח. כולם כמובן מוזמנים", היא מדגישה.

הרבה לירון מקיימת במרכז הקהילתי פעילות ענפה ולצד קבלות השבת החודשיות, היא אמונה על בית מדרש לומד למבוגרים, אימוץ של מועדון הגמלאים המקומי ושל מועדון נוסף מקריית שרת, פעילות יצירה להורים וילדים בתחום היהודי ועוד. בנוסף היא מקדישה יומיים בשבוע מזמנה ופעמים רבות גם את סופי השבוע לפנימיית הילדים "נווה חנה" בקריית גת.

"אני שם כבר שבע שנים, זה בית ילדים לילדים שלא יכולים לגדול בבית כי להורים אין את המסוגלות ההורית", היא מספרת, "אז אנחנו משמשים בשבילם בית חם ואוהב. זה בית הילדים המסורתי היחידי בארץ שרוצה וחשוב לו להשקיע בחינוך יהודי. הפנימייה מוגדרת כבית חילוני, לא דתי, אבל הרצון הוא שתהיה יהדות לא כופה ולא מחייבת אלא באמת ממקום של רצון, חוויה, מקום פתוח שמתאים לילדים".

מה זה אומר? בשבת הם יכולים לראות טלוויזיה ולשחק במחשב?
"כן, בפנימייה כן".

מה תפקידך בפנימייה?
"בערבי שבת יש פעילות קבוצתית של סיכום שבועי ואחר כך יש לנו תפילת קבלת שבת בבית הכנסת עם הסידורים. אנו מתפללים תפילת ערבית, עורכים סעודת שבת חגיגית ועונג שבת עם שירים מסביב לשולחן, אבל זה לא מונע מהם ללכת אחר כך ולראות טלוויזיה".

הטלוויזיה מלאה בפרובוקציות ותכנים לא בדיוק איכותיים. יש לזה מקום בעולמך?
"אני מסכימה שהטלוויזיה היא מקום רדוד ופרובוקטיבי. טלוויזיה תהיה בבית גם כשאתחתן ויהיו לי ילדים. גם אני, למרות שאני לא מסכימה עם הרבה מאוד דברים, אוהבת בסוף היום לשכב על הספה ולברוח לקשקשת של האח הגדול ולא לחשוב.

"אני לא מאמינה בלאסור דברים כי אני חושבת שמאוד קל להחמיר ולאסור. אני חושבת שאני כן אנסה לתווך בין הדברים ואסביר אולי את ההבדל בין מציאות ותוכנית טלוויזיה, מה המשמעויות של זה, אם כך זה באמת קורה. אנסה לגרות את הילדים לדברים אחרים שהטלוויזיה לא תהיה כל עולמם. זה גם מההיבט היהודי וגם מההיבט החינוכי אינטלקטואלי שלי כאדם. גדלתי בבית מאוד משוחח וזה היה חלק גדול מהחינוך שלי. אני מאוד מעריכה את השיטה הזו והדרך הזו".

ידייך עמוסות לעייפה.
"ברוך השם".

יש לך זמן לזוגיות?
"גם עליי לוחצים למצוא זוגיות, כמו על כולן. אני פתוחה לכל אדם סימפטי".

תצאי עם אדם שאינו שומר שבת, המגדיר עצמו חילוני?
"חשוב לי מה דעתו לגבי הדת, אבל אני חושבת שהטווח מאוד רחב בזכות העובדה שאני ביהדות המסורתית. מי שהוא אתאיסט או אנטי טוטאלי כלפי העולם היהודי, כנראה שלא נתחבר. גם בחור חרדי אני מניחה שלא יתחבר. כל טווח שבאמצע וגבר שיש לו עניין, זיקה, יחס למסורת – אני מגיעה עם ראש פתוח ונכונות לבנות בית משותף יחד".

במהלך לימודיה להסמכה לרבנות ניהלה הרבה לירון קשר בן שנה עם אדם מבית חרדי שעבר תהליך של חזרה בשאלה. על השאלה האם זה יצר חיכוכים, היא עונה כי התהליך ההפוך ששניהם עברו דווקא הכניס עניין למערכת היחסים: "זה לא תמיד היה קל. זה עורר הרבה מאוד שאלות, זה לא עורר חיכוכים, כי הוא מגיע ממשפחה שעודנה חרדית והוא מכיר את העולם היהודי והדתי, ונשאר עם זיקה וכבוד לעולם הזה. במובן מסוים היה לו נעים ונוח שאני ישראלית שמדברת חילונית וגם יהודית ואפשר ליהנות משני העולמות".

זה לא בלבל את שניכם? הוא חוזר בשאלה, שיוצא מישהי שחוזרת בתשובה, איך מתנהלים ככה?
"אני לא אוהבת את המושג חוזרת בתשובה, אני מגדירה עצמי כמסורתית. הוא לא רצה לזרוק את הדת והיה לו חשוב לשמר חלק גדול מהדברים, גם אם לא את הכל. הוא היה בקשר טוב עם המשפחה שלו והם גם עשו הרבה מאוד צעדים אחד לקראת השני. הוא מאוד הבין את הנכונות שלי להתפשר ולחשוב איך חיים יחד אחרי הכל. בחיים המשותפים שלנו זה לא היווה מכשול מבחינת המצוות והדת".

והמשפחה שלך? איך קיבלו את השינוי וההתקרבות לדת?
"זה היה בהתחלה מאוד מוזר, הם לא ידעו איך לאכול את זה ושאלו מאיפה אני מביאה את הרעיונות האלו".

אמה היא מורה למתמטיקה ומחנכת בתיכון, ואביה עובד עירייה ועוסק בהיערכות העיר לשעת חירום. יש לה אח בכור, כיום נשוי, ואחות צעירה ממנה. את הבשורה על השינוי שהיא מתעתדת לעבור העבירה למשפחתה בהדרגה:

"זו לא הייתה 'יציאה מהארון' במובן הדרמטי של המילה. כשחשבתי על הלימודים, התחלתי להתעניין ושיתפתי אותם שהתעניינתי בזה. יאמר לזכותם שמההתחלה הם אמרו לי שהם לא כל כך מתחברים וזה לא בדיוק הם, אבל מאחר שזה מה שאני רוצה, המשפחה שלי תעמוד מאחורי ויש לי את הגב שלהם. הם תומכים בי כי זה הבית וזו המשפחה".

לדבריה, התהליך שעברה לא עודד את בני משפחתה להתקרב לדת בעצמם, והביקורים בבית אחת לכמה שבועות דורשים התאמות מסוימות מצדם: "ככל שעובר הזמן מתרגלים וגם יש למידה והיכרות גדולה יותר עם הנושא. מהתחלה הגדרתי את זה כמשהו שמבחינתי לא יהווה מכשול או הפרדה ביני לבין המשפחה, וגם המשפחה ידעה מראש שמאוד חשוב לה, בכל מחיר, שזה לא יגרום לפירוד או פיצול או תחושות לא נוחות. אבל זה מחייב את שני הצדדים לגמישות מסוימת".

תסבירי.
"למשל בשבת, זה קל יותר לדעתי כי אני לא גרה בבית אז אף אחד לא צריך לוותר על אורח חייו משמעותית. כשאני מגיעה לשבת מוצאים את הדרכים להתגמש וללכת אחד לקראת השני כדי לחיות יחד ולהמשיך את הקשר. אנחנו משפחה קטנה ומלוכדת, ואנחנו הולכים אחד לקראת השני".

זה יותר ללכת לקראתך, צריך לדאוג לכלים חד פעמיים ולבישול כשר.
"אני גם הולכת לקראתם בהרבה מאוד דברים".

תזניחי את השמירה על הכשרות אם זה מפריע לאורח החיים שלהם?
"אני לא מערימה קשיים – מה שאני לא יודעת אני לא שואלת שאלות, ואני גם סומכת על הרצון הטוב שלהם או על הכוונה הטובה שלהם, שהם לא יכשילו ויעשו משהו בכוונה. אני לא מפשפשת לאמא שלי בסירים ובמחבתות, לא. זה מגיע מתוך אמון שכל אחד מהצדדים עושה כמיטב יכולתו על מנת שיהיה נעים ונסתדר".

גם החברות מהבית קיבלו את השינוי של הרבה לירון בהבנה והיא ממשיכה להיפגש באופן תדיר עם שלוש חברותיה הקרובות: "אני מניחה שזה קשור לכך שהשינוי לא היה פנאטי, לא עברתי פתאום ללבוש חצאית ושביס והפכתי לאובססיבית. נשארתי אותה לירון, מה שהשתנה זה שאנחנו ניפגש עכשיו במסעדות כשרות, דבר שלא הקפדנו עליו בעבר, או שאם ניפגש בשבת הן תמיד מוזמנות אליי בשמחה רבה".

חששת שהקשר עם החברות ייהרס? 
"היה חשש משני הצדדים. אנחנו חברות מהלימודים, היינו רכזות פר"ח וכל אחת הלכה לכיוונים שונים. חששנו מה זה יעשה וגילינו ששום דבר משמעותי לא השתנה. אני חושבת שזה הודות לכך שאנו נוהגות בכבוד הדדי ומתגמשות אחת למען השנייה".

במסגרת לימודיה בבית המדרש יצרה הרבה לירון חברויות חדשות, למשל עם שלושה גברים, עמיתיה למחזור הלימודים: "זו מסגרת של גברים ונשים, אבל בית המדרש מאוד אינטימי ובמחזור שלי היינו ארבעה אנשים, שלושה גברים ואני. היינו כמו ארבע רוחות השמיים, כל אחד מאיתנו היה אחר.

"היינו שלושה ילידי הארץ ועולה אחד מדרום אמריקה, אישה אחת ושלושה גברים, שני אשכנזים ושני יוצאי עדות המזרח. כל אחד מאיתנו הלך לתחומים אחרים ומגיע ממקומות אחרים. עד היום הם החברים הכי טובים שלי".

התייחסו או מתייחסים אלייך שונה מעצם היותך אישה בעולם שהוא בבסיסו גברי?
"אני חושבת שהאנשים שמגיעים מלכתחילה לעולם הרבני המסורתי וגם המרצים שלנו בבית המדרש מגיעים מתוך אמונה עמוקה בשוויון, ומודעים לעובדה שיש באופן טבעי מקום שווה לגברים ונשים. זה לא משהו שמצריך עיסוק מיוחד. לא הרגשתי יחס אחר, אני מרגישה שווה בין שווים וזה נחמד ולא מובן מאליו".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...