גיא ואורלי בדרך אל ההיריון: יוצאים לסיבוב השני
עכשיו נשארנו עם מופז. או מופז או ביבי. השאלה היא לא אם ציפי לבני תישאר במפלגה, אלא איפה המרחב המוגן הקרוב. ובינתיים: אחרי כישלון ההפריה הראשונה, יוצאים לניסיון השני
והנה חידה: איפה אלוהים בזמן האחרון? לא באמת, לפני שנה הכרמל, הטבח באיתמר, אתמול רחובות, יכול להיות שגם אלוהים נורא עסוק עם הכדורים שחילקו בבית "האח הגדול" כך שאין לו זמן לדאוג לשאר העם הנבחר? כאילו, משפחה שלמה? חמישה ילדים ואבא? אין לו קווים אדומים, משהו? התשובה בסוף הטור.
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
גם אני, למרות חוסר הבנתי בנבכי הפריימריז, ידעתי שלבני לא תצלח את היום הזה. גם אני חשבתי שהיא קרה, מרוחקת, כנראה לא מחוברת מספיק לאנשיה. למרות חוסר חיבתי לגוף המוזר הזה שנקרא קדימה, אני כבר מתגעגע לאישה שכמעט הייתה ראש הממשלה שלי.
עכשיו נשארנו עם מופז. או מופז או ביבי. איזה
תמצית הפרקים הקודמים למי שפספס:
◄ אני עקר? אורלי וגיא החליטו לעשות ילד
◄ בדרך להריון: הסיוט היומי של גיא ואורלי
◄ סאדו-מאזו בדרך אל ההריון המיוחל
◄ לספור את הדקות: הימים שאחרי שאיבת הביציות
◄המסע לילד: המתנה מורטת עצבים
◄ אין היריון, ואני מרגיש אשם מאי פעם
אחרי בדיקות מקיפות התגלה שיש לי רק 15 זרעים במקום המיליונים שצריך כדי לייצר עולל בישראל ובכלל. אי לכך הצלע הנשית כמובן צריכה לעבור טיפולי הפריה מכאיבים, זריקות כפולות מדי יום, כדורים ושאר ירקות כדי שהזרע האומלל שלי ייקלט. בפרק הקודם, מיד אחרי תהליך ההפריה קיבלנו את שיחת הטלפון העצובה שמחקה חודש של ניסיונות. אין היריון ואנחנו צועדים לניסיון השני. הנה החלק השביעי:
לפני הרצף העלילתי, אני חייב מילה על כמות המיילים והתגובות שאני מקבל מכם לסיפור הזה. מלבד התודות, זה לא ייאמן כמה אנשים עוברים, עברו או נמצאים בדרכם לתהליך הזה. בלי להבין בכלל למה אני נכנס, אני מגלה קהילה ענקית, לעתים דוממת מבושה וממכאובים, שמפצירה בי להביא את הסיפור הזה לכמה שיותר אנשים. למרות שאנחנו מצלמים את כל זה לסרט, עוד לא ממש התחלנו בתחקיר כדי להבין את גודל התופעה. אנחנו כן קולטים את ממדיה הענקיים, אולי אפילו מטורפים.
גם לאלה שכועסים על החשיפה וטוענים למעשה צהוב, אולי אפילו פורנוגרפי שלי, אומר פעם נוספת - אני לא מאלה שמשכנע, מפציר (או מסמם עם כדורים) באנשים לחשוף את צרותיהם אם אני יכול לעשות את זה בעצמי. יגיע בטח יום שבו גם המרושעים שבכם יבינו את זה. ולסיפור עצמו:
אנחנו חוזרים לרופא, פרופ' לברן בשבילכם, להתחיל את הסיבוב השני. אגב, עוד תופעה שחייבים לדבר עליה - התור העצום והשעות שמעבירים בהמתנה לרופא הנחשב. משיחות עם חברים מתברר שזו תופעה כלל-גינקולוגית. לאן תלכו? הרי מדובר בחיים של הילד שלכם, לא תלכו להכי טוב שכספכם מאפשר, אפילו אם מדובר בריקבון של שעות בתור? וככה אנחנו נרקבים ואין אפילו הנחת סלב, הנחה על הזמן, כמובן. כשהרופא סוף-סוף מכניס אותנו, אנחנו מתיישבים, מנסים להיזכר למה בדיוק הגענו, ומתחילים להפנים את גודל האירוע של הסיבוב השני. הוא פשוט כפול באורכו, כפול בזריקותיו, וכנראה כפול במכאוביו.
הפרופסור מציע הפעם טיפול מעט אחר, הנכון לשיטתו. גם בפעם הראשונה הוא הציע את זה, אבל אנחנו רצינו קיצורי דרך. קיצרנו וקיבלנו עובר שלא החזיק 12 יום, יהי זכרו ברוך. עכשיו אנחנו מוכנים להקשיב, אנחנו הרבה יותר ממושמעים ובעיקר הרבה יותר לחוצים מהפחד "לפשל" שוב. אורלי נוסעת לבית המרקחת לקנות את כל הזריקות, המשחות, הכדורים והנרות וכשהיא חוזרת, אני שולח אותה לקנות עוד מקרר ולשכור מחסן גדול בעיר. לאן נכניס את כל זה עד שנכניס את זה לאורלי?
אנחנו מתחילים ברוטינת "שעת הזריקה", שתימשך אצלנו בסלון יותר משבועיים עד השאיבה הבאה עלינו לטובה. הפעם, הבטיח הרופא, יהיו הרבה יותר עוברים תודות לטיפול הארוך. אני נורא מקווה שתהיה להם כימיה עם זרעוניי הזעירים. בשבוע הבא כל האמת על המפגש הלוהט - דה סיקוול!
כלב, כזכור, במחנה אימונים, אבל כמו חיה פוליטית ותיקה הוא לא מפספס דבר מאירועי האקטואליה השוצפים:
כלב: נו, מה אתה אומר על ההפסד של לבני?
אני: עצוב, חבל שהפסדנו אותה.
כלב: מה קרה לך? אתה יודע איזה ענק מופז? אתה יודע שהוא יזם, תכנן והגה את ה"מופזית"? מה ציפי יזמה? את הציפית? איך אתה משווה בכלל?
אני: אבל היא אישה עם ערכים, עם ראיית עולם, עם...
כלב: מה אתה מבלבל לי בראיית עולם כשמופז הולך למצ'מץ' את העולם? זוז, אתה מסתיר לי את דליה איציק נזכרת שבעצם תמיד אהבה את מופז, רק התביישה לספר. זוז!
הסרט שמתעד את הטבח בטולוז ואת שאר הרציחות של הטרוריסטים המקסימים לא ישודר בסופו של דבר באל ג'זירה, שנענו לבקשת נשיא צרפת סרקוזי.
כמה זמן לדעתכם ייקח עד שהסרט המבעית הזה יהפוך להיות סרט פולחן ברשת ולסרט סנאף חדש למעריצי טרור, במיוחד כזה שבו נטבחים ילדים יהודים?
פתרון לחידה:
זאת לא השאלה. ברור שאלוהים לא עסוק בכדורים של האח הגדול. האח הגדול - הוא אלוהים.
meroz.guy@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם