"הסיוטים לא עוזבים": שכן של משפחת שאער במונולוג קורע לב
"תמיד אומרים שהקדוש ברוך הוא לוקח את הטובים בטרם עת. המקרה הזה מוכיח כמה המשפט הזה נכון". מוטי תם, חבר קרוב של משפחת שאער, נפרד בדמעות מגיא, אליאב, אביתר, אמיתי, שירה ואיתמר ז"ל
רק לפני שבוע קמה האם, אביבית משבעה על אחיה שנפטר ממחלת הסרטן, וכעת הטרגדיה הזו.
ביום שלישי, סמוך לשעה 14.00 בצהריים, החלו ההכנות להלוויות. לבית המנוחים בשכונת נג'ארה הגיעו כוחות משטרה ומגן דוד אדום. האזור היה עמוס כפי שהשכונה הקטנה מעולם לא הכירה. אלפי אנשים פקדו את המקום, רובם משתייכים לפלגים הדתיים בעיר.
◄בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
אי אפשר היה להתעלם מן המבטים המבוישים של תושבי השכונה. מבטים מושפלים. פנים חיוורות. השכנים במרפסות מסביב עמדו והביטו על המתרחש מטה ופשוט לא האמינו. כולם רצים, צועקים ובוכים. קשישה עמדה בצד, נראתה עייפה מכדי לזוז. היא פשוט שילבה ידיים והנהנה עם הראש. קבוצת ילדות עמדו מול הבית וחיבקו זו את זו. אחת
דברי הספד נשמעים ברקע. הרב פיזם לתוך רמקולים ענקיים בטון צורם דברי שבח והלל לששת הנספים. אחר כך ביקש מכל הנשים להיפרד מהגברים לבל יחולל המעמד בחוסר צניעות. הקהל נשמע להוראותיו בצייתנות. כך, מתוך הצפיפות הזו, יצא מסע הלוויה.
מוטי תם, תושב השכונה וחבר קרוב של בני המשפחה, סיפר לנו בתום הלוויה: "חיינו כמו משפחה. הכרנו אחד את השני היטב. יש לי בבית סרטון של הבר מצווה של הבן שלי בו רואים את גיא רוקד עם הבן שלי. גיא בא לאירוע עם אביבית ועם הילדים.
"היום באו המון אנשים לראות את הסרטון. הראיתי אותו לאביבית. היא התרגשה. בכלל, אביבית וגיא היו זוג יונים. זוג חמוד כזה. צנועים ונעימי הליכות. תמיד אומרים שהקדוש ברוך הוא לוקח את הטובים בטרם עת. המקרה הזה מוכיח כמה המשפט הזה נכון.
לדברי תם:"אני בעצמי אלמן טרי. רק לפני חודש אשתי נפטרה בטרם עת בגיל 38 מהמחלה הארורה, מסרטן. נותרתי לבדי עם שלושה ילדים קטנים. הסיוטים לא עוזבים אותי מאז. לא הספקתי לצאת מהשבעה על אשתי וכבר חבר טוב שלי נפטר. מיד בתום השבעה שלו אחיה של אביבית, רמי, נפטר וגם עליו ישבנו שבעה. ואיך שזו נגמרה הגיע האסון הזה. שבעה על שישה אנשים. ארבע ישיבות שבעה בחודש אחד. אם זו לא קללה משמיים אז אני לא יודע מה כן.
"בהחלט צריך לעשות תיקון לשכונה. תכל'ס, כבר אין לנו, משפחות השכול, כוח להתמודד. אנחנו עייפים. זה פשוט מתיש. אנחנו חיים בגיהינום. אני מוצא עצמי לבד בלילה בלי אף אחד לדבר איתו. אני יודע שגם אביבית כעת תהיה ככה. עכשיו היא מוקפת אנשים וזה מאד עוזר, אבל בתום השבעה, כשכולם מתפזרים, היא תישאר להתמודד לבד עם הכאב והאובדן.
"בינתיים היא אדישה. היא עוד לא מעכלת מה קרה. הכאב האמיתי בא אחר כך, ובמקרה שלה הוא כפול ומכופל כי היא איבדה את כל משפחתה. בשבוע הבא יחגוג עם ישראל את חג הפסח. אין לנו אפילו כוח להתחיל בניקיונות. אבל, אם הקדוש ברוך הוא החליט שהעולם הבא טוב יותר, אין עוררין על רצונו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם