המאמן המיתולוגי של הפועל באר שבע: "כדורגל זה ענף של ערפדים"
ג'קי דקל שחתום על מבצע ההישארות של הפועל ב"ש בליגה הלאומית בעונת 84/5 נזכר בימים ההם ("לא דיברתי על טקטיקה-שמקטיקה") ובעיקר מרחם על אלונה ברקת ("הכדורגל הוא ענף של ערפדים. אי אפשר להנחית אישה במקום כל כך אכזרי בלי הכנה מראש"). ראיון בלי חשבון
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
כדי להימנע מתרחישים מסוייטים, רצוי לבדוק את השעונים המעוררים בחדרי השינה של חלק מן השחקנים הנוכחיים. קומו, ישנונים, סלקו את קורי השינה. הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.
למי שלא יודע, ולמי שהספיק לשכוח, בעונת 1984/1985 באר שבע הייתה עם רגל וחצי בקבר. שלושה מחזורים לסיום שלף היו"ר אלי ז'ינו שפן בדמותו של ג'קי דקל ומינה אותו למאמן חירום. וראו זה פלא: הקבוצה התרוממה מתחתית הבאר ובסיומו של מסע התאוששות מדהים נשארה בליגה.
לפני שרפי בן חמו העלה את המושיע על כתפיו, התארחו כאן אורי מלמיליאן ואלי אוחנה. יוסי מזרחי עמד בשער, עד ששלמה אילוז תקע לו שפיץ לתוך
הנס של דקל התרחש לעיני 14 אלף צופים שגדשו את היציעים. גם היום, כשלושה עשורים אחרי המאורע, ג'קי זוכר לפרטי פרטים את השתלשלות העניינים. באסיפה המסכמת לא נשמעו נאומים חוצבי להבות.
דקל משחזר: "לא דיברתי על טקטיקה-שמקטיקה. אמרתי לשחקנים, 'אין לי מה להגיד לכם, הכול ברור - אם נפסיד ירדנו ליגה, עכשיו הכל תלוי בכם. תעלו למגרש ותיראו 15 אלף איש שמחכים לכם. תנצחו בשבילם. תעשו חשבון רק לאוהדים. אני לא פה".
בינינו, לא נתת לשלמה אילוז הוראה "להיכנס" בשוער יוסי מזרחי?
"חלילה וחס. יוסי מזרחי הוא אדם יקר לי. בסך הכל ביקשתי לבעוט כמה שיותר לשער, אפילו במחיר שכמה כדורים יעופו לשמים. היה חשוב לנו להפחיד את בית"ר".
המחצית הראשונה התנהלה בניגוד לתכניות. בית"ר שיחקה בנחישות וירדה להפסקה ביתרון 0-1 משער של אלי אוחנה. במנהרת השחקנים זומנה לג'קי פגישה טעונה עם אחד מכוכביה הגדולים של ירושלים, שמפאת כבודו לא נציין את שמו. "נצמדתי לכוכב שלהם ושאלתי אותו בשיא הרגש, 'תגיד, למה אתם קוברים אותנו?'.
"הבנאדם הסתכל עליי בעיניים קרות וענה לי באלה המילים – 'עזוב, אתם מתנהגים כמו בדואים'. הייתי בשוק. 'טסתי' לחדר ההלבשה וסיפרתי לשחקנים שהכוכב של בית"ר מכנה אותם 'בדואים'. ראיתי איך הדם עולה לאילוז ול-לולו (אלי וייצמן) לראש. באותו רגע ידעתי שחצי עבודה כבר נעשתה".
מה ציפית, שהירושלמים יפתחו רגליים?
"מכבי יבנה עמדה לרדת ואולי למישהו בירושלים היה חשוב שאנחנו נרד במקומה. שיחקתי עם ארבעה חלוצים, לא דפקתי חשבון. אמרתי 'תמות נפשי עם פלשתים', שלא יגידו 'וואלק, איזה מאמן פחדן, שיחק עם חלוץ אחד'".
מצבה העדין של קבוצתו לשעבר מפר את שלוותו של דקל כיום, ולא פחות מכך מרגיזה אותו אדישותם של כמה מבעלי התפקידים – על המגרש ובמשרדים המשקיפים עליו. "אני המום מהרמה של שחקני הרכש שהביאו הנה. כל הזרים, חוץ מסווארס, לא מספקים את הסחורה. ראיתי את קיסו בכמה משחקים ונדהמתי מחולשתו. מאיפה הביאו אותו בכלל? בתקופה שלי לא היו זרים, אבל היה כדורגל".
קבל תיקון: דב רמלר היה "זר" לכל עניין...
"רמלר מדבר עברית יותר טוב ממך. איתנו האשכנזי הזה נהיה ספרדי. בחור על הכיפאק. עזר לי להישאר בליגה עם הפועל באר שבע, ועזר לי לעלות ליגה כשאימנתי את הפועל אשדוד".
ומי יעזור להפועל באר שבע מודל 2012?
"יש בעיות דחופות ובעיות שסובלות דיחוי. בתור מי שמלווה שחקנים מגן ילדים עד גיל פרישה, מפריע לי שאין מספיק תנועה של שחקנים צעירים מהנוער לבוגרים. זה מה שקורה כשמביאים מאמנים מבחוץ, בדרך כלל הם לא שמים דגש על שחקני בית. אני מכיר את הסחורה הזאת".
שכחת את לוטם זינו ואיציק וקנין?
"שתהיו לי בריאים, לוטם רק עכשיו מוציא את הכנפיים. חכו עוד שנה-שנתיים. אחד כמוהו באמת יכול להיות הדבר הבא בקבוצה. התרשמתי גם מאיציק וקנין, עד שהעלימו אותו. דוידזאדה גם הוא בסדר. אין לי בעיה איתו. רק מה, איך ייתכן שמכל האימפריה שלנו צמחו שניים וחצי מקומיים ואין שוער מקומי שאפשר לשים לו את הכפפות בידיים מעכשיו ועד הודעה חדשה".
מה בנוגע לדור דוידי?
"שוער זה לא כמו שחקן כדורגלן. אם לא יגע בקורות 70 פעם באימון, יישאר מאחור. גרמו עוול גדול לדוידי. פעם אחת קיבל שלישייה באשדוד, וקלינגר 'גמר' אותו".
ומה תגיד אם נעדכן אותך שצמחו חמישה-שישה שחקנים במחלקה הצעירה?
"מי אלה"?
דיברנו על לוטם, איציק ואופיר, ותוסיף לרשימה את יוסף אבו לבן, גיא דהן ויוני אוזן".
"בוא נקצר את הסיפור. אילו הקבוצה הייתה מתבססת על שחקני הבית, אלונה ברקת לא הייתה סובלת. כמה מאלה שעובדים סביבה מזכירים לי תיאטרון בובות".
מה הקשר?
"במקום לתת לה עצות מועילות, משחקים אותה ראש קטן ומאלצים אותה לקבל את ההחלטות הקשות לבד. כואב לי הלב עליה. הכדורגל הוא מקצוע קשה, ענף של ערפדים. אי אפשר להנחית אישה עם כל כך הרבה רגשות במקום כל כך אכזרי בלי הכנה מראש.
"כל אחד בא לה מפה, בא לה משם. משגעים אותה. תעמידי לידך איש מקצוע, לא כאלה שרק דואגים למשכורת שלהם. מציע לה לקחת יועץ משלנו, מישהו בממדים של ברד או רפי אליהו, עופר או ג'קי דקל. רואים על הפנים שלה שהיא מודאגת. אבל למרות הקשיים, אני עדיין אופטימי".
כלומר?
"אני אומר לכם בכנות, הפועל באר שבע לא תרד"!
איך לא תרד?
"יש גרועות ממנה בבית התחתון. למרות כל הצרות, למרות המשחקים הגרועים שלנו, התחושה שלי שנסיים במקום ה-13".
ומה אם מבצע ההישרדות ייכשל?
"האדונים לוי וניסו חייבים להתעלות על עצמם ולשים בצד את המתיחות ביניהם. במקרה של ירידת ליגה, צריך לעשות חריש בקבוצת הנוער ולהעלות כמה שיותר ילדים, כדי לחשל אותם לקראת העונה הבאה. את הזרים ואת אלה שסתם הסתובבו פה בין הרגליים יצטרכו לשלוח הביתה".
אתה נשמע מאוד מוטרד כאילו הדברים נוגעים לך באופן אישי. שכחת שעברו כמעט 30 שנה מאז שעמדת על הקווים באותו משחק הרואי?!
"אני מודאג מכך שאיבדנו את המומנטום של משחקי הבית - ביתנו כבר לא מבצרנו, ויש מתח לא בריא בין חלק מהאוהדים לבין המאמן. בלי להיות שם, יש לי הרגשה שחדר ההלבשה די מפולג".
אתה רומז למחנאות בקבוצה?
"הפועל באר שבע תמיד הייתה קבוצה מלוכדת, עם שחקנים שנתנו את הנשמה. רובם ככולם באו מהשכונות ומהליגות העירוניות של בן יעקב ז"ל ויורם טביבי יבדל"א. היום כמעט כולם זרים, באים לאימון עם אוטו שכור, לוקחים את הכסף והולכים.
"הם והמאמן לוי אולי לא מודעים למנטאליות שלנו, הבאר-שבעים. מי שלא מבין שבאר שבע היא עיר מיוחדת לעולם לא יצליח פה. את האוהדים אי אפשר לרמות. הם מרגישים שאין להם עם מי להזדהות ומצביעים ברגליים".
תוכל להסביר לנו מה קרה לשחקן ה-12?
"ברגע שאוהד כדורגל רואה דברים שלא לשביעות רצונו, הוא יגיב בשתי דרכים: יקלל כל מה שזז או יתפוס מרחק מהמועדון. אותם לא מעניינים מאבקי האגו בין גיא לוי לניסו אביטן, במיוחד כשהדברים פוגעים במערכת".
ומהי עמדתך באשר לסכסוך המתוקשר ביניהם?
"נתחיל עם זה שניסו הוא בחור חיובי עם ראש על הכתפיים. הטעות הגדולה הייתה שהנחיתו אותו על המאמן הראשי, וגרמו לו לחשוש למעמדו. הנוהל התקין חייב שיסיים את עבודתו בנוער, ורק אחר כך ישתלב בצוות המקצועי של הבוגרים, בתנאי שהמאמן היה מצביע עליו ביוזמתו. ריבון העולמים, איך לא חשבו על זה קודם, לפני שהכל התפוצץ להם בפרצוף?"
בוא נחשוב חיובי. מה עושים כדי להטריף את השחקנים לקראת משחק החוץ הקריטי נגד הפועל פתח תקווה?
"קודם כל מיישרים את הפרימדונות. מסבירים להם שבמלחמה כל אחד מוכן להקריב את הבריאות שלו, ואין הנחות. במצבים כאלה כוכבים יש רק בשמים".
ולעצם השאלה?
"מוטיבציה היא שם המשחק. אם אתה רוצה לאסוף את השברים, עליך להפחית בכמות האימונים ולקיים יותר שיחות. שיבחרו את אחד הסמלים של המועדון שיבוא לדבר עם השחקנים".
אילו אלונה ברקת תבקש ממך להרביץ בשחקנים ציונות, בוא נגיד לפני משחק הבית מול מכבי פתח תקווה, מה תגיד להם?
"אגיד להם 'רבותיי, לרוב האוהדים אין כלום בחיים חוץ מכדורגל. תתחשבו בהם, תנו את הדם בשבילם'".
אתה חושב שגורלם של תושבי באר שבע עד כדי כך חשוב בעיניהם של שחקני הרכש?
"אם גורל התושבים לא מעסיק אותם, שיחשבו על עצמם. ירידת ליגה היא כתם לכל החיים. הייתי מצפה מהם לשנות את הרגלי החיים שלהם. לא מקובל עליי ששחקן יסתובב במועדונים כשהקבוצה שלו בסכנת ירידה. כשאני שיחקתי לא יכולתי להיכנס לאירוע אם הפסדנו בשבת. הבושה גמרה עליי".
ג'קי דקל (אפללו) כבר ילד גדול; צעיר נצחי שלעולם לא נדע מהו גילו האמיתי. עד היום הוא מתחמק מתשובה ברורה ומוחלטת בנוגע לתאריך הלידה שלו. "הגיל שלי נע בין 68-65 שנים", הוא אומר ברצינות תהומית.
רשמית, הוא יליד 1942, כלומר כבר בן 70, אבל בדומה לילידי שנתון דומה לשלו, דקל פיתח תרגיל התחמקות מפגישה חזיתית עם האמת האבסולוטית. "אני בן 65, אבל בתעודת הזהות כתוב שאני בן 67".
לאן נעלמו שנתיים?
"סיפור ישן. כשהייתי בן 15 הביאו אותי מקיבוץ נירים. הייתי גבוה, איזה 1.80 מטר פלוס, ועדיין צעיר מדי בשביל קבוצת הנוער מבחינת התקנון. באחד המשחקים מנהל הקבוצה היריבה שאל אותי בן כמה אני.
"לפני שפלטתי איזה שטות, לוניה דבורין שאימן אותנו התערב בשיחה ואמר 'עכשיו הוא בן 17'. מאותו רגע גדלתי בשנתיים, וכעבור שנה רציתי לעשות רישיון נהיגה. פרץ ויכוח במשרד הרישוי עד שנמצאה פשרה. תכל'ס, מתאים לי להיות בן 65".
הכדורגל היה ונשאר עיסוקו העיקרי של ג'קי דקל. סדר יומו מתחלק בין הדרכת צעירים במועדון של מאיר בוסקילה בצפון ד' לבין החדרת יסודות הכדורגל לחניכים יוצאי דופן – ילדי משת"פים המתגוררים ביישובי הנגב. פעילות חשובה זו נעשית מטעם החברה העירונית 'כיוונים'.
הוא מספר: "בקבוצה שנבנית על טהרת המשת"פים צומח כישרון אמיתי. מדובר בנער בן 16, חלוץ שקורע רשתות. דיברתי עליו עם ניסו אביטן וסיכמנו שיקלוט אותו בקבוצת הנוער. הכל היה מוכן עד שהילד קיבל רגליים קרות, בגלל שהוא חושש להתאמן עם נערים גדולים ממנו. אבל אל דאגה – אני אדאג לקדם אותו. מילה של ג'קי".
אפרופו "ילד", מה אתה שומע מיוסי בניון?
"כולם יודעים מה עשיתי בשבילו. יוסי צמח אצלי בדימונה, כשהיה בן 11 נתתי לו לשחק נגד הבוגרים. אבא שלו, דוד בן עיון, שיחק אצלי בהפועל דימונה, וכך נוצר הקשר עם המשפחה. כשאימנתי את 'השלושה' באר שבע צירפתי את 'הילד', ונתתי לו את ה'פוש' הראשוני במסגרת תחרותית מחייבת. בנוער יוסי נתן כמות שערים מאוד רצינית ועזר לנו לעלות ליגה.
"אני דאגתי שיעלה לבוגרים, ולמרות שכל מיני שחקנים התנכלו לו, עמדתי מאחוריו עד שהרוחות נרגעו סביבו. לכל מי שעבד במועדון הצעתי לשנות את הגישה כלפיו, כי אין עליו. זה 'יוסי בניון ועוד עשרה'. לצערי, עזבתי את הקבוצה והם ירדו ליגה בלעדיי. זו האמת לאמיתה, וחבל שכל מיני אנשים מנסים לקחת את התהילה לעצמם".
הערת המערכת: מאמן הכדורגל הוותיק, יהושע (שוקי) בנאדו, תרם תרומה משמעותית להתפתחותו של בניון. יוסי 'סימן' את שוקי כמי שגילה אותו בילדותו המוקדמת והעמיד לרשותו כלים מקצועיים חשובים ששירתו אותו בהמשך דרכו המקצועית.
תגיד, ג'קי, יוסי שומר איתך על קשר?
"לפני שנה היה לי קצת דיבור איתו. באותה תקופה הוא היה טרוד עם הפציעה שלו ובדיוק הושלם המעבר שלו מליברפול לארסנל. עד היום אני מסתכל בצילומים המשותפים שלנו ומתרגש כמו ילד קטן. אשמח מאוד לדבר איתו. ילד מקסים, יוסי. הוא היה כמו הבן שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם