ורוד עתיק: האם הקהילה ההומו-לסבית תחייה את ב"ש?
מי יציל את העיר העתיקה מגסיסתה? ייתכן שאלפי הומואים ולסביות, שיזכו להנחות בארנונה ויצבעו את המקום בצבעים עליזים. זאת אחת ההצעות שעלתה בדיון ציבורי מיוחד שנערך בבאר שבע. מה שהתחיל כדיון אקדמי מנומנם, הפך במהרה לוויכוח ציבורי ער
היה קצת מביך לראות סטודנט מציג מחקר על החייאת העיר העתיקה ומתייחס בביטול ל"גלידה באר שבע", מוסד מכובד שהוא אבן יסוד בעיר. אותה גלידה מיתולוגית, שיסדה בשנות ה-50' הגברת יוליה רוטנברג זכרונה לברכה, גלידה שכל באר שבע גדלה עליה.
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
אבל, אפילו גלידה לא יכלה לצנן את הדיון הטעון שהתקיים ביום שני שעבר. במרכז מנדל בבאר שבע לא זוכרים השתתפות כזאת גדולה וערה (חלק מהמשתתפים ישבו על הרצפה) וגם לא זוכרים דיון כזה טעון, שהמנחה קיקי אהרונוביץ' היה צריך לסיים ממש בכח. הוא אומר שאף פעם לא קרה לו שהוא נאלץ לשלוח אנשים הביתה, כי אחרת הם היו נשארים שם עד חצות הלילה...
הבעיות של העיר העתיקה הן אותן בעיות שהיו שם לפני 30 שנה. רק העזרים הטכנולוגיים להצגתן הפכו למשוכללים יותר. חלק מהמתדיינים בערב מלווים את מכאוביה של העיר העתיקה מקדמת דנא. אחרים, במיוחד אלה שהציעו כל מיני תרופות פלא, אפילו לא נולדו כשכוכבה של העיר העתיקה הועם.
בשנות ה-70', העיר העתיקה הייתה המרכז המסחרי המרכזי של באר שבע. מקום תוסס, מלא חיים ובעיקר עממי. כשהתחילו להיבנות הקניונים ומתחמי היוקרה, כשהרשות המקומית הוציאה
בדיון חסר היה קולם של מי שהעיר העתיקה היא עבורם מרכז חיים. חלק גדול מתושבי בירת הנגב לא יכול להרשות לעצמו לקנות בחנויות מותגים. הם לא יכולים להרשות לעצמם עוגיות חמאה תוצרת חוץ. הם באים לקנות אצל "אלי זול", לאכול באגט עם הילדים אצל אורי, לשתות ב"קפה גילי", לתקן מכנס שנקרע אצל חדד. "אני גר בעיר העתיקה ואני סוחר בעיר העתיקה, אבל איש לא יידע אותי על הדיון הזה", אומר מישהו מהקהל, "במקרה נודע לי, כי אחותי עובדת באוניברסיטה".
הכוונה של מרכז מנדל הייתה טובה. המרכז פועל בבאר שבע משנת 2004 ומטרתו היא להכשיר מנהיגות ציבורית חברתית ראויה בנגב. הוא משתף פעולה עם אוניברסיטת בן גוריון, עם עיריית באר שבע ועם ארגוני חברה אזרחית בנגב. "כמה מבוגרינו כבר משולבים בעשייה בשטח", אומר קיקי, "באילת למשל".
ההשתתפות בכנס ולהט הדיון, היו מרשימים. ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' היה צריך לשאת דברים, אבל הממונה על תיק רישוי העסקים וחבר מועצת העיר טל אל על, התנצל בשמו וסיפר שהוא הלך לקבל את פרס החינוך שהוענק לעיר באר שבע.
יחד עם אל על (סגן ראש העיר בעבר), ייצגה את העירייה גם מי שעומדת בראש מינהלת העיר העתיקה, לילך נגיד. לשבחה יצוין, כי הצליחה לדחוס לתוך שמונה הדקות שהוקצו לה לדבר, את כל הפרויקטים שהעירייה מבצעת בעיר העתיקה והם דווקא לא מעטים.
בשנתיים האחרונות משפצים, עושים, מקימים, פותחים וחונכים מרכזי תרבות בעיר העתיקה: אל מרכז הצעירים הצטרפו בית האמנים, הבאר, תיאטרון הפרינג' הנמצא בהתהוות, חלק מהרחובות שוקמו, אירועי תרבות יוצאים אל הפועל, כמו פסטיבל סמילנסקי, פסטיבל הבירה, לילה לבן, עצרת הגאווה של הקהילה ההומו-לסבית. כן, בבאר שבע. לא בתל אביב.
בעיר העתיקה ניתן לשמוע מוזיקה טובה, להקליט באולפן של מרכז הצעירים, לראות וידיאו-ארט בבאר, אמנות ישראלית עכשווית במוזיאון הנגב או תערוכות היסטוריות במבנה הסמוך, בו שכן המסגד העותומאני. אבל, זה רק צד אחד של המטבע.
הצד השני של העיר העתיקה, הוא מבנים טורקיים נטושים, פסאז'ים מוזנחים, חנויות סגורות ועליהם שלטים ישנים להשכרה, חניונים תת קרקעיים שורצי עטלפים, שוהים בלתי חוקיים, הומלסים, זונות ונרקומנים.
הכנס נפתח בסקירה מקיפה שהכינו שלושה סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון. הם ערכו סקר מקיף, שכלל תחקיר על מצבם הקשה של הפסאז'ים בעיר. לפחות מחצית משטחי המסחר בפסאז'ים עומדים נטושים, אבל לא רק בהם: את העיר העתיקה נטשו רבים.
פרופ' אורן יפתחאל מהמחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי אומר שמצבה של העיר העתיקה נעוץ במשבר מנהיגותי. עוז ישראל, אחד הסטודנטים שערך את המחקר, מביא מצגת מקיפה ומעניינת. הוא ועמיתיו ללימודים סיירו, לא אחת תחת מתקפת טילים, בפינות הכי נסתרות של העיר. המחקר חשף גם תחושה של חוסר ביטחון בעיר העתיקה, שהפך למקום מקלט למאות שוהים בלתי חוקיים ופליטים מאפריקה.
ותיקי המתדיינים חשו קצת דה ז'אוו. הרי הבעיות של העיר העתיקה מוכרות. כבר לפני 30 שנה איש יקר בשם זכריה לירז, אותו חולם שהגה את רעיון פסטיבל ערד ושהמציא את פסטיבל הכליזמרים בצפת, הזהיר שאם העיר העתיקה לא תהיה העוגן התרבותי של באר שבע, שאם היא לא תתחשב במסורת שלה, שאם לא תדע לשמר על המבנים הטורקיים שבה, היא תגסוס לאט לאט.
השבועון שבו מודפסת כתבה זו, "כל-בי", בגיליונו הראשון שראה אור בשנת 1977, הקדיש את השער שלו לבעיות של העיר העתיקה אז. הובא ציטוט כואב, אבל די אופייני למה שמתרחש בעיר העתיקה ובבירת הנגב גם כיום: "הילדים שלנו עזבו למרכז ולחו"ל ורק אנחנו נשארנו פה ואין לנו כבר כח", כדברי בעל עסק במקום.
לילך נגיד גילתה כי "בשנת 2001 הועלתה הצעה בעיריית באר שבע להפוך את העיר העתיקה לאזור מוסכים. אני שמחה שהיא נפלה". היא סיפרה שהעירייה השקיעה במקום 200 מיליון שקלים בשלוש השנים האחרונות, אבל היא מודעת לכך שזה לא מספיק ושהעבודה עוד רבה. ללילך צוות קטן, משרד עוד יותר קטן, והיא מודה שלא יצא לה לפגוש את כולם, את כל הסוחרים והתושבים בעיר העתיקה.
טל אל על פרש את החזון של עיריית באר שבע, שלא עמד בדיוק בכפיפה אחת עם הראייה של חלק מהמתדיינים. נגה ראב"ד, שניהלה את מוזיאון הנגב, אמרה למשל, שהיא לא רוצה לראות שם כל מיני בעלי מלאכה, תופרות ודומיהן. המקצועות האלה זה נורא עולם ישן ואנשים היום רוצים משהו אחר. היא הציעה להעלות להם את הארנונה ולהוריד את הארנונה לסטודנטים ולמקומות בילוי ותרבות. "סטודנטים יוצרים באז", היא הסבירה.
דבריה של ראב"ד מאוד הכעיסו תושבת שהייתה בקהל. "למה להיטיב עם סטודנטים שבאים לכאן לשלוש שנים ולא עם תושבי באר שבע אשר משלמים את הארנונה שמפרנסת את כל נבחרי העיר? ומדוע להעיף מהעיר העתיקה את אותם בעלי המקצועות הוותיקים, המתפרנסים ומפרנסים משפחות רבות? אני תושבת באר שבע. למה לי לא עוזרים בדיור או במלגה? הגישה שלך מכעיסה".
טל אל על הרגיע אותה: אין כוונה לעשות את זה לטווח ארוך, אלא להביא סטודנטים בטווח המיידי בלבד, לאכלס את המקום ולהפיח בו חיים. לילך נגיד הסכימה עם התושבת הכעוסה וחיזקה את הטענות שהושמעו בדיון, על כך שיש להקשיב ולהתחשב בדעת האוכלוסייה.
הדבר העלה נקודה אחרת, טעונה. אחד הנוכחים, סטודנט בבן גוריון שהגיע לפני עשר שנים לבאר שבע, קבל על כך שבכל הקשור לעיצוב דמותה של העיר העתיקה, לא נלקחת בחשבון האוכלוסייה הערבית והבדואית. "עובדה, לקחו את המסגד והפכו אותו למוזיאון, בלי להתחשב באופיו המקורי". כאן קם גואל דרורי, המשמש כאוצר המוזיאון והגיב בלהט: "היה בג"צ בנושא והוא כבר הוכרע".
אל האירוע הגיעה נציגות נכבדה של קהילת הלהט"ב (ההומו-לסבית) והקווירים הרדיקאליים בבאר שבע, אשר בשנתיים האחרונות זכו לנראות ציבורית גדולה, בין היתר בשל מדיניותה החדשה של העירייה, תחת שרביטו של רוביק דנילוביץ', להפוך את בירת הנגב למטרופולין פלורליסטי.
ברק עטר, יו"ר קהילת הלהט"ב בבאר שבע, אמר כי אם יעודדו אלפי הומואים ולסביות לעבור לגור בעיר העתיקה, זה יעורר אותה. דבר דומה קרה באמסטרדם, בלונדון, במנצ'סטר ובניו יורק.
מאחורי דבריו של עטר עומדת תפיסה, המוכרת באקדמיה כ"כלכלה ורודה". רבים מחברי הקהילה אינם מנהלים חיי זוגיות ומשפחה ועל כן, רוב הכנסתם פנויה לבילויים וקניות. אופייה הצבעוני והעליז של הקהילה, מפיח חיים בכל מקום בו היא נמצאת. חוץ מזה, עצרות הגאווה שנערכו במרכז הצעירים בשנתיים האחרונות, הוכיחו לתושבי באר שבע שהן המסיבה הכי טובה בעיר.
מנחה הכנס, קיקי, ניסה להפסיק את ברק באמצע. מהר מאוד הוא גילה שזה משהו שלא עושים. גם מישהו מהקהל עשה טעות ופלט: "מה, בבאר שבע יש הומואים ולסביות"? מילה אחת מברק והאיש מהקהל ששאל אם יש הומואים ולסביות נצר את לשונו להמשך הערב.
חברי הקהילה הגאה אמרו שדי לראות מה עשו חבריה למתחם פלורנטין בתל אביב, עיר שקיבלה בחיבוק את הקהילה ההומו-לסבית. "רבים מחברי הקהילה עזבו את באר שבע, כי הם לא הרגישו פה רצויים. הם עוזבים לתל אביב. הגיע הזמן להשאיר אותם פה", אמר ברק.
חצי שעה אחרי מועד הסיום שתוכנן במקור, ב-20:30, עדיין התנהל ויכוח ער. אנשי העירייה אצו לפגישות אחרות, אל ברק עטר ניגשו לא מעט מעצבי מדיניות והשאירו לו כרטיסי ביקור, והוויכוחים נמשכו מחוץ למרכז מנדל, בדרך לאוטובוסים ולרכבים הפרטיים.
הדיון בענייניה של העיר הישנה שמחפשת את דרכה המחודשת ובעיקר העבודה הרבה לשיקומה ולפיתוחה, לא תמו ולא נשלמו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם